אנחנו בצד המנצח, זה הכל.

קשת הרגשות שמשמשת אותנו בימים האחרונים, לא תאמן.

מצד אחד – הלם, פליאה, שמחה, תדהמה – על הניסים המדהימים שמלווים אותנו מאז יום חמישי שעבר, ניסים שקשה למנות אותם ולהבין אותם.

בתוך השתלשלות המאורעות, וקצב ההתרעות (וההתרעות על ההתרעות) של פיקוד העורף – אנחנו לא שמים לב לעמוד הענן שהולך לפנינו.

מאז שאני קטנה, אני זוכרת את המילה 'איראן' כמילה שנאמרת בחשש. עשרות שנים שהיא מתקדמת בעקביות לקראת פצצה גרעינית, ומתחמשת בשלל כלי נשק נגד 'הישות הציונית'.

ופתאום, ברגע אחד – הנמר האיראני קורס כאחרון הנמושות. יש עוד עבודה כדי לחסל את כל היכולות שלה בתחום הגרעיני, אבל אין ספק שהמתקפה האחרונה של ישראל הוליכה אותה כמה שנים אחורה, ובד בבד הרסה כמות אדירה מהתחמושת שלה, וזה עוד לא הסוף כמובן.

ומצד שני – יחד עם התדהמה והשמחה, אנחנו חווים גם רגעי חרדה, פחד, אימה, צער וכאב, ואפילו ברמה היומיומית הקלה – בלגן, חוסר ארגון, שגרה שנקטעת באמצע, וחופש גדול, שנהפך לחופש גדול מאד מאד.

יש המון קטעי אמונה, חיזוק וחוסן שאפשר לומר. חיזוק בתורה, בתפילה ובגמילות חסדים (פתחנו קישור לאמירת תהילים, בואי תגידי עכשיו על הדרך פרק אחד).

אבל דבר אחד חשוב להבין – איראן לא נלחמת בנו בגלל סיבה הגיונית. לא שלחמאס יש היגיון, אבל שם לפחות למראית עין יש להם סיבה. לאיראנים אין שום סיבה הנראית לעין. לא לקחנו מהם אדמה, הם לא קרובים אלינו, יש להם ארץ ענקית, רק בטהרן לבדה יש יותר תושבים מכל מדינת ישראל.

הם פשוט רוצים להשמיד את "הישות הציונית", זה נטו מלחמה ביהדות.

ולכן – דווקא בגלל שזאת מלחמה בקב"ה, ברור שאנחנו מנצחים, וגם ננצח.

בן ולדמן, כתב ותיק ב-CNN, אמר שמי שמסתכל על המערכה הצבאית שמתחוללת מול העיניים, ברור לו באיזה צד אלוקים נמצא – את זה אפילו גוי מבין.

וכמה שנתחזק ונהיה יותר בצד של ה', יהיה לנו בטוח יותר.

עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה, במיוחד כשהוא בסופה.

בשורות טובות!

שבי

הפוסט הוא חלק מהניוזלטר שלנו שנשלח פעמיים בשבוע – ביום שני וחמישי.
רשומה ולא קיבלת? תבדקי בקידומי מכירות או בספאם.
עדיין לא רשומה? בואי שבי איתנו : )בלחיצה כאן