כואב לך? תצעקי!

אנחנו מעט אחרי ראש השנה.

בגולת הכותרת של יום המלכת מלך העולם – אין אמירה מפורשת, אין בקשה, אין מילים. 

ראש השנה מפגיש אותנו עם קוליות לא מילולית. הקב"ה פותח לנו פתח להשמיע את קולנו גם בלי לדעת בדיוק מה אנחנו רוצים להגיד, דבר שאנחנו לא מורגלים אליו בחיי היום-יום. אני מציעה שנתבונן מעט בכח של קוליות חסרת מילים ובמקומות בהם אנחנו כן פוגשים קוליות לא מילולית במהלך חיינו.

הצליל והרחם

נתחיל מראשית החיים.

התהליך של קליטה ועיבוד צלילים ברחם מניח יסוד חשוב להתפתחות המוקדמת של התינוק. מערכת השמיעה של העובר מפותחת במלואה כבר בגיל ארבעה חודשים להריון, והוא שוהה בתוך סביבה פנימית המכונה "מעטפת הצליל". הצליל המרכזי שהעובר קולט הוא קולה של האם, והוא שומר בזיכרונו את המאפיינים ה"מוזיקליים" של הקול – כלומר המנגינה, הקצב והאינטונציה, אשר מניחים את היסודות לשפה העתידית. חשיפה מתמדת לקול האם ולחילופי נוכחות והיעדר (שקט) יוצרת "דימוי קולי ראשוני" – שהוא מעין גרעין ראשוני המאפשר לעובר להתחיל להבחין בצורה בסיסית בין ה"אני" ל"לא-אני".

חוויה טרום-לידתית זו בונה זיכרון שמיעתי, המסייע ליילוד לזהות את קול אמו מיד לאחר הלידה. כאמהות, אנחנו מדברות לעוברים שלנו באופן טבעי גם בלי לדעת מה ההשפעה של מה שאנחנו עושות. האינסטינקטים האימהיים שלנו פועלים עוד משלב הרחם..

שנה ראשונה בעולם

קריאת ה'ברוך הבא' של תינוק לעולם היא בכי. לא נכביר למילים מדוע דווקא בכי, אך העובדה היא שהפעולה הראשונה שעושה תינוק בריא – היא השמעת קול. לאחר מכן הקולות שהוא משמיע הם בעיקר צווחות שנועדו לקרוא לעזרה ולמשוך תשומת לב. כבר בתחילת החיים, נצפו ארבעה סוגי צווחות עיקריות – הנובעות מרעב, כעס, כאב ותסכול – שהן תגובות גופניות טהורות. האמא מזהה את הצלילים האלה באופן אינסטינקטיבי, בלי שהיא צריכה ללמוד מילים כדי להבין מה התינוק שלה צריך או מרגיש. למעשה, קולה של האם הוא הדרך הכי יעילה להפסיק את הצווחות של התינוק. בהמשך, סביב השבוע השלישי, מופיעה "צווחת מצוקה כוזבת", שנחשבת לצליל התקשורת המכוון הראשון שאינו רפלקס. מכאן עובר התינוק לשלב ה"קשקוש" (Cooing) – צלילים ספונטניים ואינסטינקטיביים. מאוחר יותר, בגיל 3 עד 6 חודשים, מתחיל שלב ה"מלמול" (Babbling) שבו הוא משחק בצלילים ומניח את היסודות לדיבור העתידי. דרך כל הצלילים והמלמולים האלה, התינוק לומד שלקול שלו יש השפעה על הסביבה, מה שמאשר לו את היעילות של התקשורת הקולית שלו.

הקול עובד, הקול אובד

כאשר התינוק מתחיל לרכוש שפה, הוא עובר מצלילים גולמיים ומתקשורת הבנויה מצלילים, תנועה ורגש לשפה מובנית. משלב בו התקשורת הייתה טבעית, ספונטנית ומשולבת עם רגש, גוף ותנועה – אל רכישת שפה מילולית. ושם מתרחש שינוי משמעותי. בעוד שצלילים טהורים ומוזיקה קשורים ישירות לרגש ולאינסטינקטים, הדיבור המילולי נתפס בעיקר ככלי להעברת מסרים בעלי משמעות מילולית.

תהליך רכישת השפה דורש מהתינוק לקבל חיזוק רק על צלילים שמתאימים ל"קוד הקבוע" של שפתו ותרבותו, וכך הוא מאבד בהדרגה את הצלילים הרחבים שאינם חלק מהשפה הנלמדת. המעבר הזה, מביטוי ספונטני ומחובר לחוויה לתקשורת מבוססת חשיבה (קוגניציה), מאפשר לנו להעביר מסר באופן טכני מבלי להיות מאוחדים עם הדבר בגוף או ברוח. הצורך לבטא מחשבות במילים מצמצם את הטווח המלא של הביטוי הקולי, ויוצר ריחוק מן הביטוי השלם של הגוף והנפש (של גוף, קול, נפש ורוח), כיוון שהמילים מכסות ומחליפות את הצלילים הראשוניים שנובעים ממעמקי החוויה.

ואם נאמר זאת בפשטות – כבר בשלב הזה אנחנו מתחילות לאבד מהיכולת הטבעית שלנו להביע את עצמנו באופן אותנטי ומחובר חוויה לטובת ביטוי יותר מושכל, מודע ומנוסח, אך פעמים רבות – יותר מרוחק מהגרעין הפנימי שלנו.

עם השנים החולפות ומסעות ההתבגרות שלנו, אנחנו מתרחקות יותר ויותר מהמקום האותנטי שלנו כאשר אנחנו עסוקות תדיר בלתווך את עצמנו ואת העולם הפנימי שלנו החוצה באופן מאורגן ו'הגיוני' יותר. 

להשמיע קולות

הקולות הלא-מילוליים הם השפה הראשונית והכנה ביותר שלנו, ויש להם כוח עצום לעזור לנו להרגיש טוב יותר ולשחרר לחץ. הצלילים האלה מגיעים לפני המילים, והם נתפסים ככלי שנמצא בין המחשבות הברורות שלנו לבין הרגשות הנסתרים והעמוקים של הנפש. המומחה פול מוזס האמין כי הקול משקף באופן אמיתי רגשות ומצבי נפש ורגש. כשאנחנו מוצפים רגשית באופן קיצוני– בכעס, בחרדה או בכאב עמוק – הדיבור הרגיל שלנו נכשל, ובשלב זה הקולות הלא-מילוליים (כמו בכי, אנחות, גניחות או צרחות) הופכים ל"שפת חירום בינלאומית", שכל אדם בעולם יכול להבין את משמעותה. המטרה העיקרית של הביטוי הקולי הטהור היא לפרוק אנרגיה רגשית שהצטברה, מה שהגדיר פרויד כ"פורקן רגשי משחרר". חשוב לזכור כי צלילים אלה אינם אמת ולא שקר, הם פשוט קיימים.

שימוש מודע בקולות אלו מסייע לנו לווסת רגשות עזים ולשמור על רווחה פנימית. הצליל יכול לתפקד כמעטפת קולית מרגיעה, המסייעת לתינוק (ולאדם הבוגר) לשחזר תחושת רצף וביטחון שאבדה. כאשר רגשות כמו זעם, שנאה או כאב הם אינטנסיביים מכדי להיכלל במילים, ניתן להשתמש בקול חזק או בצווחה כ"כלי קיבול" המקבל עליו את המטען הרגשי, ובכך מפנה מקום פנימי בנפש לעיבוד החוויה. ברמה הגופנית, עבודה קולית משפרת את הרווחה הרגשית והפיזית; היא קשורה להפחתת רמות הורמון הלחץ (קורטיזול) והעלאת רמות דופמין (הורמון "ההרגשה הטובה") בדם, ובכך מחזקת את הקשר החיוני שבין הגוף לנפש.

ומה למעשה?

כדי להשתמש בקול הלא-מילולי ככלי מעשי, אנו צריכים לחזור אחורה למקומות ראשוניים בנפש ובחיים שבהם התקשורת הייתה ספונטנית ומשוחררת. חזרה כזו מאפשרת לנו להסיר מחסומים ומסכות שנבנו במהלך החיים, ולהתחבר מחדש לחלקים האותנטיים והפחות מעוצבים שלנו. 

איך עושים את זה?

• הרחבת טווח הקול: הפקה יזומה של מגוון רחב של צלילים, כולל צלילים "גסים", "גולמיים" או "צועקים" (כמו צרחות, בכי, גניחות או קולות גרגור). על ידי ביטוי קולי של יצרים ורגשות עוצמתיים, אנו משחררים מתחים שנדחסו פנימה. (כל זה, רצוי בסביבה שקטה או בחדר סגור…)
• אלתור ספונטני: אפשרות לגלות מחדש את היכולת להלחין ולשיר את המנגינות האישיות של הרגשות שלנו, באמצעות אלתור חופשי שאינו תלוי בשפה רגילה. עבודה זו נשענת על הקול האנושי כ"כלי הנגינה" הטבעי והראשוני ביותר, ומאפשרת ביטוי רגשי עוצמתי ומחובר יותר מכל מילה.

בכל תרגיל קולי שנעשה או דרך ביטוי קולית שנרצה לאמץ, נעשה זאת תמיד בהדרגה. בתחילה זה נראה מאולץ ואפילו מוזר ותמהוני להשמיע קולות חסרי משמעות ומאוד לא קונבנציונליים. אז כדאי שנעשה זאת בשקט אם צריך ובמקום שמרגיש לנו בטוח.

כשאת מרגישה מוצפת וגדושה ברגש מסוים – נסי לחפש בתוכך את הצליל שמתאים לרגש הזה. נסי פשוט להפיק מעצמך צליל כלשהו. זה יכול להיות קולות ששזורים בתוך החיים – גניחה, אנחה או סתם צליל לא מוגדר אבל שמרגיש לך טבעי להשמיע לעצמך. השמיעי את הקול שלך בדרך הנכונה לך ומסי להרחיב עוד קצת בכל פעם – להרחיב את משך הצליל, את כמות הפעמים בהן את משמיעה אותו, את סוגי הקולות שאת משמיעה, נסי להגביה את עוצמת הצליל וכך הלאה. אם תבוא מתוך תנועת גוף מלווה- מצוין. תני לה גם מקום. אולי זה נשמע מוזר ותלוש בהתחלה, אך מבטיחה לכן שכשמתרגלים זו הופכת להיות צורת ביטוי שימושית ויעילה מאוד לויסות רגשי, ביטוי עצמי ופורקן. אני באופן אישי נעזרת בהשמעת קולות לסוגיהם כשאני מוצפת (מאורע לא נדיר😉) וזה ממש עוזר לי לפרוק את האנרגיה הרגשית החוצה.

אז מה את אומרת, תנסי?!

—————————————

פוגש אותך💛

מכירות את הסיפור על הרועה הפשוט שלא ידע להתפלל אז הוא נתן צעקה עורר בשמיים הרבה רעש?

זה סיפור השראה בשבילי כשאני מנסה להסביר לה' ולעצמי גושי רגשות חזקים שמתערבבים לי בבטן לפעמים ומכילים הרבה רגשות שונים, סותרים ועמוקים שכבר קטנות לי המילים.

ואני סומכת עליו שהוא מבין…

אח"כ מגיעות המילים, אחרי הקול הן כבר מחוברות יותר.

שתהיה לנו שנה קולית ומתוקה❤️

הודיה אלבאז היא מטפלת בפסיכודרמה ובאומנויות M.A.
מוזיקאית, זמרת יוצרת ומורה מוסמכת לפיתוח קול.
בעלת קבוצת המייל 'מוזיקה מקול הלב'.
לפרטים נוספים: [email protected] | טלפון: 052-7609808
נשתמע!