לכי לשיר! איך השירה יכולה לחולל אצלך פלאים

אני. אוהבת. לשיר.

אני. אוהבת. לשיר.

לא כי אני זמרת, לא כי אני מורה ומטפלת בקול, ולא כי למדתי פיתוח קול.

אני אוהבת לשיר כי אני אוהבת לשיר. ככה. פשוט.

ואני גם שומרת לעצמי את הזכות לזייף ולשיר גם מכוער.

כי אני אוהבת לשיר בכל צורה שהיא.

ואת,

מתי בפעם האחרונה שרת בקולי קולות?

שירה כזאת מכל הלב, שמרוכזים בה לגמרי ושוקעים בתוכה בלי לזכור את כל מה שמסביב?

איזו הנאה זו, הא?! מן פורקן כזה שמשאיר את הלב קל יותר ואותנו חדשות וצעירות יותר.

אז אולי גם אתכן מעניין מה יש בשירה שעושה לנו ככה טוב?

התשובה על זה מורכבת ועמוקה, והיא מחזירה אותנו אחורה בזמן, מהרגע שנולדנו ועד לחיים הבוגרים. כדי להבין את הכוח המרפא והמעצים של השירה, צריך קודם כל להכיר בכך שהקול שלנו הוא בעצם "כלי הנגינה" הטבעי והכי הכי ראשוני שיש לנו, וטמונות בו איכויות תקשורתיות מדהימות מהרגע שנולדנו. הוא מאפשר לנו לבטא תחושות ורגשות עמוקים, ומשמש גשר מופלא בין העולם הפנימי שלנו למה שקורה בחוץ.

הנה כמה סיבות עמוקות ומרתקות למה שירה (ובכלל שימוש בקול) מרגישה לנו כל כך טוב:

שפת חירום בינלאומית

תארו לעצמכן, השירה היא ממש "שפת חירום בינלאומית" עבורנו. ביטוי רגשי, כמו בכי, פחד או רעד שקשור לחרדה, מובנים בצורה מדויקת כמעט בכל מקום בעולם, גם כשאי אפשר לדבר במילים מכל סיבה שהיא. היכולת להבין את משמעות הדמעות כאמצעי לשחרור מתח, עונג, כאב או יגון היא תופעה שמשותפת לכלל בני האדם. כשאנחנו שרות, אנחנו מתחברות לשפה האוניברסלית הזו, שמעבר למילים, וזו אחת הסיבות שהיא מהדהדת בנו בעוצמה כזו.

אני זוכרת את עצמי לומדת מוזיקה ושרה בקונצרטים של מוזיקה קלאסית – שירי אופרה בלע"ז. הייתי שרה באיטלקית ובגרמנית לקהל שלא מבין את המילים עוד יותר ממני, אבל אני הייתי מכניסה לתוך השירים האלה את כל מה שאני בהתאם למוזיקה – הייתי מכניסה בפנים רגשות, מחשבות, תכונות אופי, והקהל היה עובר יחד איתי חוויה סוחפת לא כי המילים היו חזקות או כי שרתי מאוד נכון. אלא כי הבאתי את עצמי לתוך המוזיקה, והעולם האישי שלנו הוא זה שנוגע בנו דרך המוזיקה שהיא צינור נטול שפה אזורית.

החיבור לינקות ולעצמי הראשוני

החיבור העמוק שלנו לשירה ולהשמעת צליל מתחיל כבר ברגע הלידה, דרך החיבור שלנו לינקות ולעצמי הראשוני שלנו. הבכי הוא סימן החיים הראשון של התינוק, וצלילים כמו "קשקוש" (Cooing) ו"מילמול" (Babeling) הם דפוסים ביולוגיים והתנהגותיים גנטיים שמשותפים לכל בני האדם. אנחנו כאמהות, מזהות את הצלילים האלה באופן אינסטינקטיבי ומבינות את המשמעות שלהם ואת צרכי התינוק, בלי בכלל ללמוד שפה. בשלב הזה, התינוק מקבל תיקוף ליעילות התקשורת של הצלילים שהוא משמיע, ולומד בפעם הראשונה שיש לקול שלו השפעה על הסביבה. זו הפעם הראשונה שבה גילינו את הכוח הטמון בקולנו, והחזרה לשם – לשלב שנקרא 'פרה-וורבלי' (קדם מילולי) – היא למעשה חזרה למקום הראשוני ביותר שבו הקול שלנו היה כלי התקשורת העיקרי.

השימוש בקול עוזר גם ליצירה ולארגון תחושת ה"אני" שלנו, כי תינוקות לומדים לחבר מידע בין חושים שונים, כמו בין שמיעה וראייה. הם לומדים לחבר גם בין קול לתנועה (למשל, קצב דיבור וקצב ליטוף), וזאת כשיש להם "תחושה" משותפת או דפוס תחושתי זהה. כך, השירה, שמשלבת קצב, מנגינה ורגש, מחברת אותנו לאופן שבו התגבשה תחושת הארגון החושי והעצמי שלנו מראשית חיינו.

אני תמיד מתמוגגת לראות תינוקות בגילאי שנה עד שלוש שמגיבים למוזיקה מאוד חזק ובצורה כל כך טבעית וספונטנית. בלי שאף אחד יגיד להם או ילמד אותם, הם מתחילים לנוע ולרקוד לקצב המוזיקה, אפשר ממש לראות את התשוקה והמשיכה שלהם להתמזג עם הצלילים ולדבר אותם דרך הגוף שזה ממש מפלאי הבריאה בעיני.

פורקן רגשות ואנרגיה נפשית

מתי אנחנו בדרך כלל שרות? לרוב כשיש לנו מצב רוח טוב, ולפעמים כשגואה בנו געגוע או רגש אחר. וכשאנחנו כועסות או פגועות? פחות. כשיש רגשות מורכבים שמכווצים אותנו כמו כעס, עלבון או דחיה משהו בתוכנו מתכווץ ולרוב יקשה עלינו לשיר וגם לא יהיה לנו חשק לשיר. כי השירה מביאה איתה זרימה והתחדשות שהן ההיפך הגמור מקיפאון והתכווצות. הנפש שלנו מייצרת אנרגיה באופן תמידי ועם רגשות מורכבים האנרגיה הזו עלולה להצטבר ולהיתקע בגוף. איך משחררים אותה? שרים. פעולת השירה משחררת גם ברמה הפיזיולוגית (כדלהלן) ועוזרת לנו להניע את המעגל הרגשי ואת מעגל האנרגיה הנפשית מחדש באופן זורם יותר.

מכאן אנחנו יכולות להסיק שאם אנחנו רוצות להיחלץ מרגש קשה שתקוע בנו צריך פשוט לשיר. בהתחלה זה מאולץ ונגד ההרגשה, אבל אם נחזיק מעמד יש בזה כח להרגיע את עוצמת הרגש ואף להגיע למצב רוח טוב יותר.

מהצד השמח של הסקאלה, כשאנחנו חוות רגשות חיוביים (לאו דווקא שמחה) אנחנו רוצות לבטא את עצמנו בשירה ושירה ממושכת תיתן לנו הרגשה של פורקן. בהשוואה זה יכול להיחוות כמו הרגשת פורקן והקלה אחרי בכי טוב. (מה זה בכי טוב? בכי שמביא איתו הקלה רגשית) אז אם לא הצלחתן לבכות, לכנה לשיר;)

היתרונות הטיפוליים והפיזיולוגיים של עבודה קולית

מעבר ליתרונות ההתפתחותיים והתרבותיים, יש גם יתרונות טיפוליים ופיזיולוגיים מובהקים לעבודה קולית. החזרה לקולות ראשוניים יכולה להיות חוויה טיפולית מעצימה. בגלל שהשימוש הראשון שלנו בקולות לא-וורבליים (לא מילוליים) היה בילדות המוקדמת, החזרה למקום הראשוני הזה מאפשרת לנו להוריד מסכות ומחסומים שאספנו עם השנים, ולהתחבר לחלקים הכי אמיתיים ואותנטיים שלנו. זו הזדמנות מדהימה לגלות מחדש את היכולת להלחין ולשיר את המנגינות האישיות שמבטאות את הרגשות, מצבי הרוח והרעיונות שלנו, פשוט על ידי אלתור ספונטני ובלי שום תלות בשפה ורבלית. ככה אנחנו חוזרות לצלילים אוניברסליים שהיו קיימים אצל כל התינוקות, בלי קשר לתרבות או לשפה שלהם. הדחף להגיע למשהו שחבוי עמוק בפנים הוא לא בהכרח סימן לטראומה מוקדמת, אלא דחף טבעי להגיע לכוח וליצר שטמונים בחוויה חיה ועוצמתית יותר ממה שמילים יכולות לתאר.

אני יכולה להעיד על עצמי שמאז והכנסתי את האלתור הקולי למעגל השירה והזמזומים שלי (אחרי עבודה יזומה) אני מוצאת את עצמי בעתות פנאי ושקט מאלתרת את עצמי במקום לחפש שירים שיתאימו לאותו הרגע. כשאני מוסיפה לזה מילים פתאום יוצאים ממני סודות והבנות שאני מופתעת מהן לא פעם. שווה לנסות!!

והדבר האחרון שלא אמרנו ומדהים לא פחות – הוא שיש לזה גם יתרונות ביולוגיים ממש חזקים! זה משפיע על עצב הוואגוס (העצב הקרני הארוך ביותר שעובר מהמוח דרך הצוואר ובית החזה ומתפשט לאיברים רבים בגוף, כולל הלב, הריאות, מערכת העיכול ועוד.), מעלה רמות של חומרים טובים בדם כמו תחמוצת החנקן, ומוריד את הורמון הלחץ (קורטיזול) תוך כדי שהוא מעלה את הורמון האושר, הדופמין. אז כשאת שרה, את ממש מרגישה את השינוי הזה בגוף!

ברמה הנוירולוגית, זה תומך בתקשורת עצבית דו-כיוונית ועצב מוליך צליל, וברמה החושית, זה מחבר אותנו לגוף ב"כאן ועכשיו" ומעלה את תשומת הלב (מיינדפולנס) לתחושות הגופניות. עבודה קולית נשענת על הקול שלנו כ"כלי הנגינה" הטבעי והראשוני ביותר, בעל איכויות תקשורתיות מולדות ומתפתחות, ומאפשרת הבעה עמוקה של תחושות ורגשות, כי הקול, בהיותו ראשוני, מעביר מידע מהעולם הפנימי שלנו ישר החוצה.

בקיצור – שירה עושה לנו כל כך טוב כי היא כלי טבעי ועוצמתי שמחבר אותנו מחדש לעצמנו, לשחרור רגשי, לכוח ראשוני וליצר חיים עמוק, מעבר למילים. היא מאפשרת לנו להתחבר לחלקים האותנטיים והפחות מודעים שבנו, ולקבל מחדש את התיקוף לכוחו המרפא של הקול שלנו, ממש כמו בילדות המוקדמת.

אז תשירי?!

——————————–

פוגש אותך 💛

אחרי שהשתכנעתן כמה טוב לשיר, אשתף אתכן גם איפה הכי כיף לשיר, לי לפחות.

אני מכירה הרבה נשים שלא יוצא להן לתת קולן בשיר. הן אולי מזמזמות תוך כדי שטיפת כלים (לא שטיפת רצפה כמובן, את זה הדרימי עושה…), אז אולי יעבוד גם לכן מה שלי עובד כבר שנים, מאז שאני ילדה.

המקום האהוב עלי לשירה בבית ובשגרה זה המקלחת 😋. שם אני נועלת אחרי את הדלת, בטוחה שאף אחד לא יפריע לי ולא יראה איך אני שרה, לא את הפרצוף ולא את התנועות והריקודים, שם יש לי חירות מוחלטת לחזור להיות ילדה. הרי סיכמנו כבר שבכולנו יש ילדות קטנות…

בהנאה…

הודיה אלבאז היא מטפלת בפסיכודרמה ובאומנויות M.A.
מוזיקאית, זמרת יוצרת ומורה מוסמכת לפיתוח קול.
בעלת קבוצת המייל 'מוזיקה מקול הלב'.
לפרטים נוספים: [email protected] | טלפון: 052-7609808
נשתמע!