נתחיל בתרגיל קטן וקליל בו נבחן את כישורי המשחק שלכן:
בחרו מילה ואמרו אותה ב-5 אינטונציות שונות. לחילופין – אמרו אותה כמו 5 דמויות שונות.
מה קיבלתן? פנים רבות ושונות לאותה המילה 🙂
זה פשוט. המנגינה והאינטונציה הן אלו שבעצם נותנות לנו פרשנות לכוונת המילים ולמה שעומד מאחוריהן.
הקול: הדיבור הוא עניין כפול
כאשר אנחנו מדברים, אנו משתמשים בתופעה אנושית ייחודית המשלבת שני דברים יחד: התוכן המילולי הגלוי (הטקסט) יחד עם האיכות הצלילית (ה"מוזיקה"). הדיבור שלנו נמצא אי-שם בין כתיבה שמכילה רק טקסט לבין מוזיקה שמכילה צליל.
לרוב אנחנו מתמקדים כמעט אך ורק במשמעות הסמנטית של המילים, ופחות מתייחסים לאינטונציה של הדיבור שמעבירה את המסר. באופן אגבי אנו קולטים מידע רגשי מהאינטונציה של הדובר אך לא בהכרח מבינים את המשמעות הרגשית באופן מודע וברור. הבנת המרכיבים והמשמעות של האינטונציה מאפשרת לנו לדלות מידע רגשי רב יותר מהדובר.
הצליל אינו יכול לשקר
קרה לכן שמישהו אמר לכן 'כן' בעוד בצליל קולו שמעתן 'לא' ברור?
המילים שלנו, בהיותן תוצר של חשיבה מודעת, יכולות להיות שקריות או מניפולטיביות. לעומת זאת, הצלילים שלנו – הטון, המנגינה או הפסקות הדיבור מתפקדים כנותני מידע. הקול הוא ביטוי ישיר לחוויה הרגשית של הדובר.
לכן, ככל שאדם מנסה "לברוח" מתקשורת כנה באמצעות מילים מתוחכמות, דווקא בטון ובמקצב שלו ניתן למצוא אותו בצורה חזקה ואותנטית יותר. ה"מוזיקה הסמויה" הזו – האינטונציה – היא המקום שבו נשמרות התחושות, והיא חושפת את מצב הרוח והטבע של הדובר ועוד פרטים אישיים עליו.
במילים אחרות – אם אתן רוצות לדעת באמת מה בן השיח שלכן מרגיש או חושב, יותר ממה שחשוב להקשיב לתוכן, תקשיבו לצליל. נסו לזהות את התחושה שמתעוררת בכן בעקבות המנגינה של המילים שלו. הקשיבו לחוש השישי שלכן, לאינטואיציה, כדי לזהות את הכוונות והרגשות שמתחת למילים.
המדריך לפיתוח "אוזן מוזיקלית"
ובכל אופן, אם האינטואיציה שלי עדיין לא מספיק מפותחת או שאני לא שומעת אותה מספיק חזק בתוכי?
כדי לשמוע את הסיפור האמיתי של אדם, עלינו לפתח "אוזן מוזיקלית". בתחילה נמקד את הקשב שלנו בארבעה פרמטרים קוליים מרכזיים היוצרים יחד את "טון הדיבור" הייחודי:
1. המקצב (Rhythm)
הקצב שבו אדם מדבר משקף את הקצב הנפשי שלו.
מהירות וקטיעה: שימו לב אם הדיבור מהיר, תזזיתי או קטוע. מקצב מהיר יכול להעיד על חרדה, ואילו קטיעה או הפסקות בדיבור יכולות לרמוז על הססנות, חוסר בטחון, הסתרה ועל עוד אפשרויות שכולן נכנסות תחת כותרת של חוסר וודאות.
2. עוצמה (Volume)
עוצמת הקול (ווליום) אינה בהכרח קשורה רק לעוצמת המסר הרגשי; לעיתים היא משמשת כהגנה.
עוצמה מופרזת: עוצמה מוגברת או דרמטיות יתר, המלווה לעתים בשפה רטורית עודפת, יכולה לשמש כהגנה מניפולטיבית המרחיקה את המאזין ומפחיתה את הסיכוי לחיבור אמיתי של המאזין לדובר.
בנוסף, עוצמת קול גבוהה יכולה דווקא להעיד על חוסר בטחון או פחד שמוסווים בניסיון ליצור רושם חזק או החלטי. כמו שאומר הביטוי 'התקפה כהגנה'…
עוצמה חלשה או נעלמת: יכולה לשקף ניסיון להשתיק או לצמצם את ה"עצמי", לצמצם נוכחות כמה שיותר.
לחילופין, זה יכול להיות מתוך רצון של הדובר לייצר סקרנות, דריכות או אינטימיות. מצוי מאוד שכשאנשים מדברים על נושאים אישיים הם מנמיכים את עוצמת הקול שלהם בלי לשים לב. נוכל לפגוש זאת הרבה בחדר הטיפול, שם יכולה אשה לדבר בקול ואפילו בקול רם. ואילו כאשר היא מדברת על אזורים אישיים וחשופים יותר היא מנמיכה ווליום בלי להבחין. זה משקף את תחושת הפגיעות והחשיפה וכן את רגע השיתוף שהוא אינטימי יותר.
3. גובה ומנגינה (Pitch and Melody)
גובה הקול מבטא את המצב הנפשי הכללי.
טון גבוה – אדם שטון הדיבור שלו גבוה, לרוב זה יעיד לנו על מרכיב רגשי דומיננטי באופי, תכונות נשיות ואולי מוחצנות מסוימת.
טון נמוך – אדם שטון הדיבור שלו נמוך ייתן לנו תחושת יציבות, שיש לנו על מי לסמוך. בכיוון אחר – זה יכול להעיד על אופי מעשי וקונקרטי יותר. אם בגוון הקול יש עומק אנחנו יכולים להתרשם שזה אדם עם עומק מחשבתי או רגשי.
גובה תזזיתי ומונוטוניות – גובה קול תזזיתי או לחילופין אחיד ומונוטוני (נטול אפקט וסימני פיסוק) יכול להעיד על ניסיון לטשטש את המצב הרגשי של הדובר או על קושי בביטוי רגשות ואף ניתוק רגשי.
4. מאמץ ואיכות הקול (Effort and Quality)
הקשיבו לצלילים הבלתי-מילוליים והבלתי-רצוניים.
רעשים לא רצוניים: אנחות, גניחות או רעידות קול אינם עוברים עיבוד מילולי, והם מעבירים חוויה ישירה של כאב או מצוקה.
חוסר התאמה: שימו לב במיוחד כאשר יש פיצול או פער משמעותי בין המילים לבין הטון. אם אדם טוען שהוא "רגוע" אך קולו רועד ומקצב דיבורו מהיר, הרי שהצליל הוא מקור המידע האותנטי.
נגענו מעט בכמה פרמטרים בסיסיים.
בטור הבא נפרט יותר על מרכיבי הקול השונים ועל המשמעויות שלהם.
שמנה לב לקחת את הדברים בערבון מוגבל, שכן אי אפשר לעולם להקיף ולהכליל את כל המקרים ואת כל בני האדם.
קל לדמיין את הדיבור כמכתב כתוב שנשלח בתוך מעטפה. הכתב (המילים) הוא המסר הרשמי המודע. אבל המעטפה (הקול) היא מראה לנפש. היא יכולה להיות מקומטת (חרדה) או קרועה (טראומה). האוזן המוזיקלית-האינטואיטיבית שלנו צריכה לדעת שדווקא הגוון, העוצמה והמקצב של המעטפה הם שמספרים את הסיפור האמיתי, הרבה לפני שהמילים הספיקו לשקר. כשאתן מקשיבות, התמקדו במעטפה.
————————————————————-
פוגש אותך –
מודעות עצמית!
לעצמך את מקשיבה כשאת מדברת?
כמה פעמים התגלץ' לך ושמעו בקול שלך כוונה הפוכה מהמילים שלך או שהאינטונציה הסגירה את מה שלא רצית שישמעו?
בשבועיים הקרובים נסי להקשיב לעצמך, למה שנושב מהמנגינה שלך ומהדיבור שלך, לתחושה ולאווירה שזה יוצר. הקשיבי למרכיבים שמנינו פה ותגלי את עצמך בזווית שעדיין לא הכרת.
עצה אישית – הכי קל להתחיל בזה כשאת מדברת עם ה'. שם יש תמיד מרחב לרפלקציה (משוב אישי). משם תתרחבי לעוד סיטואציות מסוגים שונים. מסקרן מה תגלי! מוזמנות לשתף 😊
הודיה אלבאז היא מטפלת בפסיכודרמה ובאומנויות M.A.
מוזיקאית, זמרת יוצרת ומורה מוסמכת לפיתוח קול.
בעלת קבוצת המייל 'מוזיקה מקול הלב'.
לפרטים נוספים: [email protected] | טלפון: 052-7609808
נשתמע!
אהבתי, תודה!!
מחכים ממש!