אחרי שסיירנו קצת ברחוב יפו, בשוק ובנחלאות, אנחנו ממשיכות הפעם לסיור בנחלאות קצת אחר – עמוק יותר לתוככי השכונה הירושלמית.
השכונות החרדיות של נחלאות – שקיימות עד היום
בלב נחלאות, מוקפת בבתים חד קומתיים מסוגננים, ניצבת שכונות בתי ראנד, בתי מונקטאש ובתי ברוידא.
ההרגשה בסיור בתוכן היא כאילו נשאבנו למאה שערים, או שמא – מאה שנה אחורה. ילדים מסולסלי פיאות. חולצות משובצות. כביסה מתנופפת ברוח אחר צהריים חמימה. שלט גדול של "נא לעבור בשכונתנו בלבוש צנוע" – מסגיר את אופי השכונה החרדית הירושלמית המקורית.
ואם ישאלו אותך פעם – האם יש חרדים בנחלאות? התשובה היא – בטח שכן. לא סתם חרדים. ירושלמים, או אולי ניתן לומר- צ'אלמרים.
בתי ראנד, בתי ברוידא ובתי מונקטש: אוכלוסייה דומה אך שונה
כמו רבות משכונות נחלאות, המחולקת לל"ב אזורים, גם אזור זה נבנה על ידי תרומות, מתוך מטרה להרחיב את ירושלים. בתי ברוידא נועדה לאוכלוסייה הפרושית – האשכנזית הירושלמית, בניגוד לשכונת בתי ראנד ובתי מונקטאש – שהיו, לפחות במקור, יותר חסידיות.
תושבי השכונות נבחרו בקפידה ומנו בעיקר תלמידי חכמים שעסקו בתורה ובהוראה, רבים מהם בישיבת "עץ חיים". תושבי השכונות הללו נאלצו לחתום על חוזים שונים שבהם התחייבו לא לבצע שינויים במבנה, לשמור על הניקיון ולהתפלל בבית הכנסת של השכונה. באחד הספרים שקראתי הופיעו תיאורים משובבי לב על הפערים בין השכונות הסמוכות.
אם אתם מגיעים לסיור בנחלאות, אל תוותרו על שהות בחצרות הקסומות, חפשו את בורות המים (יש יותר מאחד!), ותהנו מירושלים של מעלה.
מאפשרת לעצמי להתבשם קצת, יש הרבה קסם באוויר.
מכאן אני ממשיכה. בית כנסת נוסף צד את עיני, בית הכנסת "חסד ורחמים". בחזיתו ריקועי מתכת מיוחדים, המציגים את שנים עשר השבטים, ומשמאל מוצב לוח מתכת גדול שעליו חרוט במלואו הפיוט "אשת חיל מי ימצא".
ביתו של רבי אריה לוין זצ"ל
עכשיו אני כבר לא משוטטת, אלא ממש מחפשת. צועדת ימינה ושמאלה, כדי למצוא את ביתו של הגאון, הרב אריה לוין זצ"ל. את הבית אני עוד לא מזהה, אבל את ציור הגרפיטי המרשים שעל הקיר לא ניתן לפספס.
אגב, הוא מספר סיפור. תנסו לחפש אותו. להקשיב לו, לזהות אותו. כל אחד מבין אותו אחרת. זה הקסם שלו.
סמוך לציור, ברחוב שנקרא מאוחר יותר על שמו, אני רואה את הדלת הלבנה. מסתתרת.
מאחורי הדלת הפשוטה הזו, גר רבי אריה לוין, מהדמויות הבולטות של ירושלים, שמעבר להיותו תלמיד חכם עצום ומשגיח בישיבת "עץ חיים", הוא ידוע בסיפורים המופלאים על מידת החסד שלו לכל יהודי באשר הוא. הוא כונה "רב האסירים", והיה הולך ברגל עד למגרש הרוסים, לעודד את האסירים – בדרך כלל יהודים שהתנגדו למדיניות המפלה של הבריטים בארץ, ובנוסף, הוא היה היחיד שהעז להיכנס למגורי המצורעים – חולי הצרעת – לחזק את רוחם ונפשם.
הבית פשוט. תנאים מינימליים. שם הוא גר יחד עם אשתו מרת ציפורה חנה ושבעת ילדיהם (ועוד ילדים שנפטרו בילדותם). אני רואה אישה נכנסת לדירה, אבל היא ממהרת, ואני לא מעזה לבקש ממנה להיכנס פנימה. לא הפעם, מקווה שפעם אחרת כן אזכה לראות מבפנים…
אני מתחילה לחזור הביתה.
יודעת שיש יעדים שדילגתי. מקומות שלא ביקרתי. סמטאות שלא הכרתי, בתי כנסת שלא צילמתי.
אני מודעת. אבל אין בי הרגשה של פספוס.
לא יצאתי כדי לסמן 'וי' אלא כדי לראות מה שבדרך, לטעום ככל האפשר, לנצור רגעים יפים ואור של שקיעה ירושלמית בסמטאות עתיקות. מצפינות סודות.
ואם גם את נהנית מהסיור בנחלאות, ניפגש כאן שוב בעז"ה בפעם הבאה. יש לך מקום מעניין שאת רוצה לספר לי עליו? או סתם להצטרף לסיור הבא? מוזמנת לכתוב לי!
איכא בשוקא – סיורים לנשים במחניודה והסביבה.
אוהבת את האווירה, הניחוחות והסיפורים של ירושלים והשוק?
הצטרפי לתפוצה של איכא בשוקא, וקבלי מדי פעם (מבטיחה לא לחפור!)
גלויה ירושלמית קצרה עם תמונות מיוחדות, פינות נסתרות בעיר, המלצות קולינריות
ועדכונים ראשונים על הסיורים שלנו, בלחיצה כאן >>>
לפרטים, שרה: 058-3666789 / [email protected]
מוזמנים להציץ באתר: בלחיצה כאן >>>
היייי
כיף לפגוש את השכונה שלי
אין כמו כנסת!!