"אני אפילו לא בטוחה שהאמא שמעה כי היא התפללה בכזו דבקות" התגובות שלכן השבוע >>>

התגובה של אמא לילדים שגדלו על תעסוקה לילדים לראש השנה, ואתן הולכות לבית כנסת?

התגובה הזו נכתבת יום לאחר ראש השנה, בעקבות החוויה שעברתי אתמול כאמא שכבר אין לה קטנטנים:
במשך שנים בעלי ואני התחלקנו בראש השנה- הוא בשחרית של הנץ, אני במוסף של הנץ, ואז הוא במוסף הרגיל של הישיבה, (מה שאמר מבחינתו להתחיל את היום בחמש לפנות בוקר ולסיים בשלוש… כל שנה בדקנו מחדש אם זה עדיין מתאים לו).
כן, השקענו הרבה זמן, מאמץ, ופחות שעות שינה כי זה היה חשוב לשנינו.
ביום כיפור לא דרכתי בבית כנסת עשרים שנה. מאז שנולד הבכור ועד שהקטן נהיה בן שש. לקראת נעילה הייתי עומדת איתם מחוץ לחלונות וסופגת את הרגעים המרוממים של הסוף.

ועכשיו- כשאני חוזרת לבית כנסת בגעגועים אחרי כל כך הרבה שנים, ובן הזקונים בן השבע שלי מתפלל בדבקות ליד אבא שלו- הילדים של האחרות מפריעים לי להתפלל!
אתמול היה שם ילד חמוד בן ארבע שלא הפסיק ללחוש כל התקיעות ואמא שלו עשתה לו ש…. עם מבט כועס. למה בגיל ארבע הוא אמור לשתוק?
ועוד מתוקה אחת בת שנתיים שישבה בעגלה ודיברה בקול גדול כל תפילת הלחש של מוסף, אני אפילו לא בטוחה שהאמא שמעה כי היא התפללה בכזו דבקות. אבל לי זה ממש הפריע.
עגלות בתוך בית כנסת???? אכילת ממתקים מול ארון הקודש??? "מותר לשחק עם חברים אבל בלחש"- כך מישהי כתבה כאן?
אתן מכירות תעסוקה שקטה שלא דורשת פתיחה וסגירה של שקיות, כניסה ויציאה בין הספסלים, לחישה פה ושם לאמא או לאחות?
כל כך הרבה הלכות יש לא לפסוע לפני המתפלל, ולא מאחוריו, והכל כדי לאפשר למתפללים להתכוון.
לאיזה קדושת מקדש מעט אנחנו מחנכות אותם? ומה עם האחריות על התקיעות והתפילות של עזרת נשים שלמה?

יש בתי כנסת או ישיבות, כמו אצלנו, שיש בהם חללים או שטחים בחוץ, ואימהות עם עגלות מתקבצות שם כדי לשמוע את התפילות. אם זה לא מפריע למתפללים- זה בהחלט מבורך.
אבל ילדים קטנים בתוך בית הכנסת עצמו?
נראה לי שיש פה בלבול מוחלט של מה התפקיד, מה המטרה, ומה התכלית.

התגובה של יעל על בת 10 שרוצה להיכנס לאפייה במטבח

"אני לא אשכח את הפעם הראשונה שנכנסתי למטבח. הייתי בת 10 (:
לאמא שלי לא היה קל בכלל עם הרעיון,
אבל היא שמה גבולות ברורים שרואים גם אותי וגם אותה, את רוצה להיכנס למטבח? כשאני חוזרת מהעבודה, המטבח נקי ומסודר.
הפשלתי שרוולים והתחלתי דווקא לפי מתכון מדויק, אבל התוצאה? היתה נוראה, יצאה איזו עיסה דביקה ובלתי ניתנת לעבודה. (גם ללמוד את המתכונים לוקח זמן)
וכמובן שאמא שלי, שחזרה מהעבודה, היתה צריכה לשנס מותניים ולהציל את המצב…
אני זוכרת שהיא אפילו התקשרה למישהי להתייעץ איך להציל את המתכון..
בכו"א, אמא שלי הרוויחה בת שלמדה לאפות ולבשל, ונהיתה אפילו מאסטרית..
וכן, עם הזמן, היא באמת היתה חוזרת מהעבודה למטבח מצוחצח, אבל גם ריחני ומזמין לכוס קפה ועוגה (:
אז כנראה שאין ברירה, לכל דבר יש מחיר. תחליטי מה המחיר שאת מוכנה לשלם ותגדירי את זה לעצמך ולבת שלך הכי ברור שיש.
בהצלחה!"

התגובה של יעל על חוזרות בתשובה: מוכנה לשתף אותנו איך ומה?

"אני סגרתי את האינטרנט מחוץ לזמני העבודה (אני עם נטפרי ויש שם אופציה עם סיסמא הסיסמא בעלי יודע רק)
מרגישה שזה קבלה שקשורה להרבה תחומים אני כלפי בוראי,
כלפי בעלי, כלפי הילדים"

התגובה של שירה על גמילה מורכבת בלילה

"הבן שלי היה אותו דבר. התקרבנו לגיל 6 (!!) ולא ידעתי מה לעשות…

וכמו שכתבה ברכי למעלה, נזכרתי במה שהיה כתוב פעם במרווה לצמא, ועשיתי מה שזכרתי שהיה כתוב שם: (יתכן שהפרטים לא קריטיים)

כל לילה לפני השינה לדרוך על כמות יפה של אורז שבתוך קערה/קופסא במשך 10 דק'.

אני בזמן הזה שיחקתי איתו משחק קלפים שאהב והוא תו"כד "הלך" ,דרך, וקפץ בתוך הקופסא על האורז… (שמתי קילו בערך ושמרנו את הקופסא סגורה עד ללילה הבא)

כמה שזה מוזר, בסוף זה עבד!!! אולי זה פסיכולוגי אולי לא (מי שנתן את העצה במרווה כתב למה זה עוזר ומה הרעיון, אני לא זוכרת כבר)

לדעתי שווה לנסות, מנסיון…"

התגובה של טובה על מה עוזר למטפחת לא לברוח?

"כתבתי פה בעבר. יש רשת שמוכרים בחנויות שונות, אני קונה אותה מאז החתונה ברציפות (15 שנה…) בחנות "הפאה" (סלון הפאה לשעבר) ברחוב רבי עקיבא פינת ירושלים בבני ברק.
זאת רשת דקיקה (שמזכירה קצת את הרשתות של ה"קוקסים" של פעם, או את הרשת שמכסה את העגבניות שרי…) ונעימה,
והתועלת שלה כפולה – גם גורמת שהמטפחת לא תזוז, וגם תופסת את כל השערות בפנים ואין מצב שיוצאת שערה החוצה.
פשוט מוצר מעולה!!
נראה לי יש עוד פאניות שמוכרות את זה, תנסי, שווה כל שקל.
בהצלחה!"

התגובה של שירה על מישהו חייב לקחת על לב את מצוקת הבנות בקיץ: איך הובלנו השנה 5 קעמפים לבנות בארץ 

"… רק לומר שאתן מעוררות השראה!!!!
כל מי שעוסקים בצרכי ציבור—"

התגובה של תמר על מה, את לא מסוגלת לאכול פיצה?

"חגיתתת
אני נמנעת מלכתוב תגובות במקומות ציבוריים, אבל הפעם לא יכולה שלא.
את נוגעת לי במקום כ"כ עמוק בלב שאני לא יכולה להסביר בכלל.
יש לי חברה יקרה מאד, מתוקה וגיבורה, שמתמודדת גם היא עם הפרעת אכילה,
ואני יודעת מקרוב כמה זה גדול וכואב ושואב,
ורואה כמה תגובות של אנשים זה לפעמים דבר מזיק כ"כ (גם כשזה בלי כוונה ומחוסר ידע).
תמשיכי, תמשיכי לכתוב ולשתף ולגעת בלב של כולנו.
את עושה חסד עם הרבה מאד מתמודדים שאולי ישמעו קצת פחות הערות שנותנות להפרעה עוד מילים ומשפטים "לשבת" עליהם.
מחבקת חזק חזק
ומתפללת עלייך לשנה הכי טובה ושמחה שאפשר ❤️
וחברה שלי שקוראת את זה-
תדעי שאין כמוך, לוחמת על.
מעריכה אותך על הכל."

התגובה של אם בישראל על ילד שלא יודע להתנדנד בנדנדה או לרכב על אופניים

"שלום לך אמא יקרה, מהזווית שלי בתור מרפאה בעיסוק בתחום הילדים, פעילויות כמו קפיצה בחבל או נדנוד בנדנדה הן לא “רק משחק”, אלא תרגול משמעותי של מערכות חושיות ומוטוריות חשובות להתפתחות:
קפיצה בחבל קואורדינציה דו-צדית – הילד צריך לתזמן בין תנועת הידיים לסיבוב החבל לבין הקפיצה של הרגליים. ויסות קצב ותזמון – הילד מתרגל לזהות מתי לקפוץ כדי לא לפספס את סיבוב החבל.כוח וסיבולת – חיזוק שרירי הרגליים, הזרועות והליבה. תפיסה חזותית-תנועתית – הילד מתרגל לעקוב בעיניים אחרי החבל ולחבר את זה לתגובה המוטורית. נדנדה מערכת וסטיבולרית (שיווי משקל) – הנדנוד מפעיל את מנגנון שיווי המשקל באוזן הפנימית, דבר חיוני לוויסות תנועה וליציבה. ויסות חושי – תנועת הנדנוד עוזרת להרגעה או לעוררות, תלוי בילד ובקצב הנדנוד. שליטה בגוף ותכנון תנועה – הילד לומד לדחוף ברגליים, לשמור על יציבה ולתאם תנועות כדי להניע את הנדנדה. תחושת ביטחון במרחב – הילד מתנסה בשליטה על גופו במצבים משתנים, ומפתח תחושת ביטחון ותחושת גבולות הגוף. באופן כללי שתי הפעילויות האלו מפתחות מיומנויות יסוד שחשובות ליכולת לשבת, להתרכז בכיתה, להשתתף במשחקי ילדים אחרים, ולבסוף גם לפעילויות יומיומיות וללמידה.ולכן, חשוב מאוד ללכת לאבחון ריפוי בעיסוק בו יעשו לילד הערכה מקיפה וייזהו מהם הגורמים המעכבים והמסייעים. בהצלחה!!

התגובה של יעל על מקפיאות לחגים תשפ"ו – טור 2

"תודה על המתכונים!!
הכנתי עוף בדבש ונראה מדהים!!!
וזה גם כלום עבודה:)"

התגובה של דינה על קשוח שבת.. חג… שבת…

"דבר ראשון – להקפיא רק עם זה עטוף היטב, בשני נילונים, עדיפות לשקיות פס סגור. לא בנייר כסף שמקבל חורים. רק כך האוכל נשאר טעים. דבר שני – לחמם היטב לפני הגשה ולתקן טיבול. דבר שלישי – פעם לא הקפאתי כי לא היה לי את הזמן לעמוד ולבשל בשביל להקפיא, עד שלמדתי להכין כמות גדולה ולהקפיא חצי. חלות – לתכנן מראש גם את השבת הבאה, בשר, כבד קצוץ ואפילו עופות ודגים. במיוחד בתקופת החגים – שבוע שעבר אפיתי חלות גם להשבוע, השבוע אני רוצה להכין כבד גם לשבוע הבא וכן על זה הדרך.
כמו כן, כמו שכבר אמרו כאן ללכת על הכי פשוט, בלי הרבה תוספות ודברים שלוקחים זמן ארוך.
לדגו' מנה ראשונה לחג – פרוסות של צנימים מלחמניה או באגט, ועליהם רוטב – מוצלח מאד!
בהצלחה!"