רגע לפני שבוחרים לתת לו כדור –

מה שתקראו בעוד רגע יחולל מיני הוריקן, לכאן או לכאן, יהיה סוער.

אני מבקשת מראש שתגיבו והרבה, אבל לגופו של ענין ולא מהבטן, זה נושא קשה ולא פוטוגני אבל חשוב מאד, ולא כזה שתגובה עצבנית מתאימה לו (קחו כדור קודם…) התגובות חשובות ומכל אחת אפשר ללמוד. לא באתי להפחיד אלא לעורר מחשבה.

אני כותבת את המילים הבאות בכאב, בתור מנחת הורים שמכוונת הורים רבים ללכת לאבחונים ולתת לילדים שלהם כדור כשצריך, ובתור יועצת נישואים ששומעת מהרבה כיוונים על הנושא המורכב הזה.

אין לי תשובה חד משמעית, אני מנסה להעלות דיון ומחשבות אצל ההורים.

עכשיו נתחיל: בעשורים האחרונים מתחולל שינוי שקט אך דרמטי בחדרי הילדים בישראל ובעולם המערבי. אם בעבר הטיפול בקשיי התנהגות, סערות רגשיות או נדודי שינה התבסס על סבלנות, שינוי סמכות הורית, או פשוט "זמן שעושה את שלו", אם פעם אמהות לא עבדו או עבדו חלקית, והיה להן זמן להקשיב, לפנק ולהשכיב את הילדים עם סיפור ושיר ערש גם אם זה לקח שעה, היום באמת אין להן את הזמן לזה, אפילו אם יש המון רצון. העולם השתנה והיום התשובה הראשונה והמהירה ביותר נמצאת לעיתים קרובות מדי בארון התרופות.

ריטלין וקונצרטה לקשב וריכוז, תרופות אנטי-פסיכוטיות ונוגדות חרדה (כמו רספרידל או ציפרלקס) להרגעה וויסות, ותוספי מלטונין "טבעיים" כדי שהילד פשוט יירדם – הילדים של היום מטופלים תרופתית יותר מאי פעם. אך האם עצרנו לשאול מה המחיר של פתרונות הקסם האלה, ואיך הגענו למצב שבו חלק מקשיים נורמטיביים של גדילה הופך להפרעה רפואית?

הקלות שבה אנו דוחפים כדורים לילדים אינה נובעת מרוע לב של ההורים או הרופאים, אלא משילוב של לחצים מערכתיים ותרבותיים עצומים.

אנחנו חיים בעידן שדורש תוצאות מהירות. להורים שעובדים שעות ארוכות אין תמיד את המשאבים, הזמן או האנרגיה לעבור תהליכים רגשיים או התנהגותיים ארוכים ומורכבים עם הילד. כדור מציע פתרון שעובד תוך שעה. כמו דייסת אינסטנט מערבבים והאוכל מוכן…

מערכת החינוך אליה אנחנו שולחים את הילדים היא הישגית וצפופה: כיתות של 35-40 תלמידים דורשות שקט וצייתנות כדי ללמד. ילד תוסס, יצירתי או סקרן מדי, שמתקשה לשבת שש שעות ברציפות, הופך מיד ל"בעיה מערכתית". בתי הספר מפעילים לעיתים קרובות לחץ כבד על ההורים "לטפל" בילד כדי שיוכל להשתלב.

וכן, מישהו מרוויח מזה… חברות התרופות משקיעות מיליארדים בשיווק ובהרחבת ההגדרות של הפרעות נפשיות ורפואיות.

זה קושי עולמי. הDSM האמריקאי, ספר האבחנות עליו מתבססים אנשי המקצוע, משתנה כל שנתיים, והרבה פעמים מה שקודם לא היה לו שם הופך לבעיה שמכירים בה. הרצון העז של הרפואה לתת "אבחנה" ופתרון מהיר, יחד עם הנגישות הגבוהה של תרופות, יוצרים יד קלה מאוד על ההדק של המרשמים.

לפני שאתן מתרגזות או מהנהות בהסכמה אני רוצה להדגיש. אני בעד כדורים כשצריך אותם. הכי בעד בעולם. בתור מנחת הורים וגם בתור יועצת נישואים, שמכירה הרבה זוגות שיש להם קשיים רבים בגלל לדוגמא הפרעות קשב, שחלקן אפילו לא מאובחנות, אני יודעת, שכדורים יכולים להציל. זו התרופה שהקב"ה הכין למכה, וחשוב להשתמש בה כדי להציל ילדים ומבוגרים מביטחון עצמי נמוך, מחוסר ערך (זה לא אותו הדבר…) משגיאות, מאיבוד חברה וכישלונות, מהצקות, מהערות וגערות וכל היתר. אם צריך – אז חייבים. מצד אחד העולם של היום דורש מילדים וגם ממבוגרים הרבה יותר מבעבר. כבר בגיל צעיר מצפים לישיבה של שעות, להתרכז לאורך זמן, לעמוד בקצב לימודים גבוה ולהתמודד עם גירויים בלתי פוסקים, ולהתמודדות עם טכנולוגיה. ילדים טבעיים, אנרגטיים או רגישים עלולים להיתפס כ"בעיה" במקום כילדים שזקוקים להתאמה, תמיכה או שינוי סביבתי. אנשים לא תחרותיים ורגועים עלולים להתפס כלא מצליחים…

הורים עובדים שעות ארוכות, מותשים נפשית וכלכלית, ומנסים לשרוד בתוך קצב חיים מהיר. כאשר ילד לא ישן, לא רגוע או מתקשה בלימודים – הרצון למצוא פתרון מידי הוא מובן מאוד. מערכת החינוך עצמה לעיתים מתקשה להכיל ילדים שונים, והדרך הקלה ביותר היא להפוך קושי התנהגותי לעניין רפואי.

והעולם המודרני אוהב פתרונות מהירים. במקום תהליך ארוך של שינוי הרגלים, טיפול רגשי, גבולות, פעילות גופנית, שינה נכונה ותזונה – כדור נראה כמו פתרון פשוט, זמין ומהיר.

קיימים מצבים אמיתיים שבהם תרופות עוזרות מאוד לילדים. מצד שני, יש גם מציאות שבה לחץ חברתי, עומס במערכת החינוך, חוסר שינה ושחיקה משפחתית גורמים לכך שילדים רבים מקבלים טיפול תרופתי מהר מדי – לפעמים בלי בדיקה עמוקה מספיק של הסיבה האמיתית לקושי. אני מדברת על הנטיה להשתמש בזה גם אם אפשר להימנע עם השקעה של יותר מאמץ. ואגב, הרבה הורים רואים במלטונין פתרון תמים, כי מדובר בהורמון שקיים בגוף באופן טבעי. אבל העובדה שמשהו "טבעי" לא אומרת שאין צורך בזהירות. גם ארס של נחש הוא טבעי…

אז נותנים כדורים ולכאורה הכל טוב הם עושים את שלהם ואפשר להרגע. השאלה היא מה זה עושה לגוף ולנפש לטווח יותר רחוק?

השימוש המסיבי והממושך בחומרים משני תודעה וכימיקלים בגיל שבו המוח והגוף עדיין מתפתחים נושא עימו השלכות חמורות, חלקן בלתי הפיכות, כמו שיבוש המנגנונים הטבעיים. לדוגמא: מתן מלטונין חיצוני לאורך זמן מאותת למוח שהוא אינו צריך לייצר את הורמון השינה בעצמו, מה שעלול לשבש את השעון הביולוגי של הילד לצמיתות (!!), ולא רק בענייני שינה.

המוח האנושי ממשיך להתפתח ולהתעצב עד גיל 25 לפחות. כשאנחנו מתערבים במאזן הנוירוטרנסמיטורים (כמו דופמין וסרוטונין) של ילד בן 8, אנחנו מבצעים ניסוי בבני אדם שאת תוצאותיו ארוכות הטווח על בריאות הנפש של המבוגר שהוא יהיה – אנחנו עדיין לא באמת יודעים. אז שוב: אם חייבים אז חייבים. אבל האם באמת אין דרך אחרת?

וזה לא הכל… הילד מתרגל מגיל צעיר שהתשובה לכל קושי רגשי או פיזי מגיעה מבחוץ, בצורת כדור. הוא אינו מפתח את "השריר הרגשי" הנחוץ להתמודדות עם תסכול, עצב, שיעמום או חרדה. מה יקרה כשהוא יצטרך להתמודד עם משהו שאין לו כדור או סיפוק מיידי?

ילדים זקוקים בראש ובראשונה לביטחון, קשר אנושי, יציבות, גבולות בריאים ותחושת שייכות. כאשר כל כאב רגשי מקבל מיד טיפול כימי, הילד עלול לא ללמוד כיצד להתמודד עם רגשות באופן טבעי ובריא.

וגם, תרופות לקשב וריכוז ידועות כמדכאות תיאבון קיצוניות, דבר המוביל לפגיעה בתזונה ובעקומות הגדילה של הילדים.

תרופות הרגעה שונות (במיוחד ממשפחת האנטי-פסיכוטיות שניתנות לעיתים לוויסות התנהגותי) עלולות לגרום להשמנה קיצונית, לעלייה בסיכון לסוכרת, לרעידות ולבעיות לבביות.

ועלולה להיות גם פגיעה בדימוי העצמי כי ילד שגדל עם התחושה ש"בלי הכדור אני מקולקל" מפתח תפיסה עצמית פגומה. הוא מאמין שההצלחה שלו שייכת לכימיה, ולא למאמץ או ליכולות שלו.

אין ספק שישנם מקרי קצה שבהם טיפול תרופתי הוא מציל חיים והכרחי לחלוטין. אך הפיכתו של החריג לכלל היא תמרור אזהרה בוהק לחברה שלנו.

הילדים שלנו אינם "מקולקלים", והם אינם זקוקים לכיול מחדש באמצעות כימיקלים בכל פעם שהם מציגים התנהגות שלא נוחה למבוגרים סביבם. הם זקוקים לגבולות ברורים, לתזונה נכונה, להפחתת שעות מסך, לפעילות גופנית, ובעיקר – למבוגרים שיש להם את הסבלנות להכיל את המורכבות של תהליך הגדילה. הגיע הזמן לעצור את היד הקלה על ההדק, לפני שנפגע בדור שלם.

הניה שוורץ היא סופרת, פסיכותרפיסטית, מנחת הורים ויועצת זוגית

ליצירת קשר: 050-4102007, [email protected]