"אני רוצה גם תינוק!" אמר בן השלוש מול התינוק שפגש בגינה.
"בוא נתפלל להשם" הציעה אמא.
"כמה זמן הם התפללו?" שאל המעשי.
וכחלוף הזמן… האם ואיך לספר לילדים שעומד להצטרף אליהם אח נוסף?
חושבת שזו אחת השאלות עימה מתחבטת כל אמא במצב הזה.
רוצה להכין אותם, גם אם אין קורס הכנה רשמי בהחזר מבית החולים. לספר להם ולהשמיע להם, בהתאם לגילם ולרמת הבנתם שלא יופתעו וייבהלו, וכמובן, גם לשמוע מהם, לדעת מה הם חושבים על הנושא, מעניין אותם? רוצים או מסכימים? דע את האוהב…
1. מי רוצה אח חדש?
פעם, כשילד שלי ביקש אח קטן, התרגשתי מאד. ראיתי בכך הוכחה לכך שהילדים שלי באמת אוהבים ואהובים, לא חושבים שבגלל האחים הקיימים או הבאים הם מפסידים משהו באיכות או בכמות.
עד שהגננת החמודה הסבירה לי: כשילד מבקש תינוק הוא חושב על בובה קטנה ובלתי מזיקה, הוא לא מתכנן אח שישבור לו משחקים או יגמור לו את הממתק…
אפשר לספר לו על זה כשהוא מבקש או שואל: "למה רק להם?"
לפני מספר שנים היו תלויים במעלית בבניין מספר שלטי "מזל טוב" לשכנים, הילדים (והם היו לפחות חמישה…) ממש כעסו: "למה רק לנו אף פעם לא נולד?".
אמרתי להם בצחוק: "אמא של פישר מציירת את השלטים ואז נולד תינוק, לכו תבקשו ממנה שתכתוב גם לנו מזל טוב…" ב"ה היא ציירה גם לנו באותו חודש…
2. מדברים על האח החדש שבדרך…
[כמו שכתבנו אי פעם בספרי הזיכרונות:] גם במינימום וגם במקסימום יש מום.
כדאי לשתף את הילדים שיהיו מוכנים רגשית לשינוי בבית, שידעו שיכול להיות שאמא תיעלם לכמה ימים, שבקרוב יהיה להם אח קטן שיתפוס מקום וזמן…
אבל, כדי שהשיחה לא תגלוש לפסים מעשיים: שאלות של מתי ומי, וכדי שהשיחה לא תעבור אל חדר המדרגות והעיר כולה – במיוחד אם זה בשלב מוקדם – אני מציעה, לספר בצורה של 'הלוואי' ו'אולי'.
נכון לשכנים ולדודים נולד/ה תינוק/ת? גם אתה רוצה אח קטן? אז בוא נתפלל שגם לנו יהיה!
האופציה הופכת לאפשרית, הרעיון מתבשל אצל הילד…
את כל הפרטים שאנחנו רוצות לדון עליהם נכניס כמידע אודות השכנים: כנראה אבא ואמא שלהם נסעו ולא אמרו להם לאן, אולי הם היו עצובים שהם לא ראו את אמא, אולי הם דאגו ו…ו…ו… ופתאום אבא שלהם התקשר לגן וסיפר להם שנולד להם תינוק? והם חילקו סוכריות לכל החברים בגן?
אפשר לייצר ולספר סיפור אחר על משפחה בלתי מוכרת, אמא יצירתית יותר תשתף בעלי חיים בעלילה או תהפוך את הסיפור כולו לתאטרון בובות.
אז אמרנו הכל ולא אמרנו כלום וה'הפתעה' תגיע לילד מוכן ומודע ובעז"ה גם שמח.
3. מי הביא אותך?
בת הארבע שלנו ליטפה את התינוק ושאלה אותו: "אבא ואמא עשו אותך מפלסטלינה?"
כשהיא שמה לב שאני שומעת היא צחקה: "סתם, זה לא באמת".
בגיל 4 וגם קצת אחרי, רוב הילדים מסתפקים בידיעה שד' הביא לנו את התינוק לבית חולים ולא מבררים פרטים נוספים.
יש ילדים שנבטיח להם: "כשתהיה גדול נסביר לך הכל בדיוק" וזה מרגיע אותם.
מאלו שממשיכים לשאול, אני חושבת שאסור לברוח [אפילו שפעם זו הייתה השיטה] אבל אפשר לספר אמת חלקית: זה היה כמו ניתוח, לא ראיתי, אני לא ממש זוכרת, הייתי מטושטשת, והתשובה האמיתית: זה היה נס!
נשמור על ערוץ התקשורת פתוח אפילו שיש דברים נסתרים…
אמא ברכי משתפת: ילדים גדולים יותר, מבינים יותר ואם הם שואלים עוד לפני, אפשר לומר שה' שם את הגרעין בבטן וזה גדל לאט לאט כמו צמח שמתחיל מגרעין וגדל.
אביגיל בת 6 הביאה לי את התינוקת והודיעה -"הבאתי לך משלוחית".
לא חשבתם על זה שיש משלוח ומשלוחית,
תודו 🙂
4. איך הגעת לפה?
ילדים וגם נערים גדולים יותר כבר מתעניינים בתהליך: ממתי האמא יודעת שאמור להיוולד לה תינוק? ואיך היא יודעת שצריך ללכת לבית חולים?
חברה סיפרה לי שהיה לה בן חכם וסקרן שאמר לה שהוא כבר יודע שיש לה תינוק ושאל אותה הרבה שאלות ועל כל שאלה שהוא שאל היא ענתה לו בשאלה "מה אתה חושב?"
אז בסוף השיחה הוא שאל אותה "רק דבר אחד לא הבנתי, איך הוא יוצא משם???"
אז כאמור היא ענתה "מה אתה חושב?"
הוא חשב ואמר "אני חושב שהשם עושה לו חור ואז הוא יוצא".
האמא אמרה "נכון!" ונשמה לרווחה…
אמא חני ממליצה: כשביתי החלה בסדרת שאלות כאלו ואחרות, כמו יהודי טוב עניתי לה בחזרה בשאלה:
איך תינוק בן שנה-שנה וחצי לומד לעמוד לבד? וללכת לבד?
ומי מלמד אותו אח"כ לדבר?
נתתי לה כמה שניות לעכל את השאלות, ולקלוט שבעצם זו שאלה טובה.
ואז אמרתי לה:
הקב"ה נותן לכל אחד בגיל שלו את השכל לדעת את מה שהוא צריך לגיל שלו.
ה' נותן שכל לתינוק קטן ללמוד להתהפך, ואח"כ הוא גדל קצת – הקב"ה שם לו את השכל לעמוד לבד וכו',
ולאבא ולאמא הקב"ה מביא את השכל לדעת את מה שהם צריכים לדעת בגיל שלהם.
בעז"ה גם לך הקב"ה יביא את השכל לדעת בדיוק מה שתצטרכי!
יש לציין שהתשובה פתרה לה רשימה ארוכה של שאלות שמגיעות בשרשרת אחרי השאלה לעיל…
5. המצחיקים הקטנים:
- בן הארבע ראה את חדר התינוקות ושאל:
"זה תינוקות שנולדו או שעוד לא נולדו…."?
- מתוך שיח של בני 8/9 שאמא של אחד מהם ילדה:
"פעם הבאה כשאתה שם לב שדברים מוזרים קורים, תדע שכנראה הולך להיוולד לכם תינוק"
- אח שלו, שנשאר אצל משפחה אחרת, שאל את האמא שם "אז מי בבית חולים עכשיו? אבא שלי או אמא שלי?"
- ואמא – אסנת קיבלה את השאלה הכועסת ביותר במהלך מריבה בין אחים: "לא יכולת להביא ילד יותר נורמלי מבית חולים?"
חוברת 'תרמילים'
הכי נגיש, הכי זמין, בבית ובכל מקום.
מיומנויות חשיבה (סמנטית ומופשטת) מדורגות,
משחקי שליפה מקוריים. משובים לעידוד השליפה.
חכם שנון וכיפי!
קובץ מעוצב ומוכן להדפסה. נשלח במייל.
לחצי כאן לקבלת העלון 'שפת אם' במוצ"ש.
כל כך נהיר וברור…
תודה!
זה בדיוק בזמן בשבילי!!
מסכימה לגמרי,
גם אני עושה ככה , תופסת טרמפ על חברה שנולדה להם תינוק ושואלת את הילדים גם אתם רוצים? מה נעשה אם יוולד לנו תינוק
בלידה האחרונה הכנתי יותר את הגדולה, אמרתי לה שבקרוב ב"ה נצטרך ללכת לבית החולים, שאלתי אם היא יודעת למה, והיא אמרה שנראה לה אבל זה דברים שלא יפה לדבר עליהם, אחמאתי לה שהיא בוגרת ושאלתי מה היא רוצה שנעשה אם נצטרך לצאת בלילה להגיד לשכנה שתשמור או שהיא רוצה לשמור..
כשבני היה בן 3!! הוא בא לבקר אותי בבית החולים ואחרי הביקור התעקש ללכת לראות את החדר שבו התינוקים נולדים, הוא חייב לראות איך זה קורה…
תודה גדולה,
אכן דברים מחכימים ומועילים,
אגב, דבי,
קצת קשה לי שאת כותבת" דברים שלא יפה לדבר עליהם"
הדבר הכי יפה בעולם זה לספר לילדים שאמא עוד מעט בעז"ה תלך לבית חולים ותביא להם תינוק חמוד ומתוק,
אם נאמר שאסור לדבר ניצור סקרנות הפוכה ומזיקה, לדעתי.
זה בהחלט לא יפה שילדים מדברים על הריונות!
מותר לשאול וצריך להסביר ולהוסיף שזה לא נושא שיפה לדבר עליו, מותר לראות דברים ולשתוק
ובחיים אני לא מספרת לילדים שאימא תלך להביא תינוק – למה מישהו הבטיח שהכל יהיה בדר ב"ה???
רק עכשיו שכנה שלי הפילה ה"י לקראת סוף ההריון הנס שלה היה שהילדים לא ידעו ולא ציפו.
הגדרת יפה דבי,
אך אני עדיין חולקת עלייך,
שלא נדע מסיפורים שכאלו אבל בכלל לא בטוח שהילדים לא ידעו ולא ציפו,
יכול להיות שהם פשוט מפחדים לשאול,
כמו שקרה לי שהייתי ילדה בת שבע בערך והבנתי משיחה של השכנות שאמא שלי עברה הפלה,
ידעתי שהיא אמורה ללדת ותהיתי לעצמי למה התינוק לא מגיע,
זה גרם לי למצוקה קשה מאוד שלא נתנו לי לדבר על כך עם אמי, וחבל,
לפעמים בכמה מילים פשוטות אפשר להרגיע פחדים וחששות גדולים שנמשכים המון זמן.
ילדים היום הם חכמים וקולטים את הדברים האלו בין אם רוצים ובין אם לא,
בדיוק לשם כך יראת החכמה כתבה את הפוסט הנ"ל,
לא אמרתי לדבר על הריונות,
יש דרך צנועה לדבר על מה שצריך,
קריטי בעיניי שהילדים ידעו שעם אמא אפשר לדבר על הכל, ושגם אם קרה משהו פחות נעים הם ישמעו עליו מאבא ואמא ולא משמועות מפחידות מבחוץ…
זה לא סותר,
הבת שלי תבוא לדבר כשהיא רוצה והיא יודעת שאני שומעת הכל!
אבל במקביל היא יודעת שזה נושא שלא יפה לשוחח עליו סתם
אני חושבת שהבת שלך אמרה לך "זה נושא שלא יפה לדבר עליו"
התשובה צריכה להיות, "עם חברות זה באמת לא כדאי לדבר על זה, אבל עם אמא זה מעולה לדבר על הכל, גם על זה"
לא שזה בסדר לדבר על זה בבית, אלא שזה הכי טוב שיש
גם בעלי חווה כזה ארוע..
עד שהיה גדול הלך עם סימני שאלה מטורפים בבטן, ידע בוודאות רק שאמא שלו ספרה לי פעם..
תודה גדולה!!
איזה פוסט יפה ומחכים…
נהנתי מכל מילה
אשמח לעצתך –
יש לי ילדה בת 9 חכמה, שמחכה מאד מאד מאד שיהיה לנו תינוק. (הקטן כבר לא כל כך קטן)
אני מתלבטת מתי נכון לספר לה שב"ה התפילות שלה התקבלו.
נראה לי שחצי שנה קודם זה מדי מוקדם, אם כי היא כבר תוכל לנחש וייתכן גם שתשאל אותי על זה, ולשקר אני לא רוצה כמובן.
בפעם הקודמת כבר כשהייתי בחודש שלישי היא אמרה שנראה לה שהולך להוולד לנו תינוק…
(לאורך כל ההריון הילדים דיברו על זה (גילאי 8 ומטה) ואני לא הכחשתי ולא אישרתי.
אבל כששבועיים לפני הלידה סיפרתי להם באופן רשמי הם ממש התרגשו. אמרתי להם: אבל כבר ניחשתם מזמן! והם אמרו: נכון, אבל לא היינו בטוחים… )
חצי שנה לחכות זה נצח לילד!!!
אם היא תשאל, אולי באמת אל תכחישי, אבל לא הייתי מספרת כ"כ מוקדם לילדה בת 9. לדעתי חודשים זה המקסימום שילדה יכולה לשאת.
אני כן סיפרתי לילדה בת 9 כחצי שנה מראש ילדה חכמה ורגישה-בכורה
שהייתה מאד לא רגועה ויום אחד התפרצה בבכי ש"מה קרה לך, ולמה את לא מרגישה טוב"..הרגישה שמשהו אחר קורה בבית וזה הדאיג אותה
פשוט ישבתי וסיפרתי לה, כולל טווח זמן של מתי זה יקרה והחזקתי את זה כל התקופה, אציין שהיא פנתה לגיסה קרובה שלי וסיפרה לה 🙂 (היא ידעה כבר כמובן), ושמחתי שכך-כי באמת לא הייתה מסוגלת לאצור את זה בתוכה..
אגב כל כך מתוקה היא הייתה ששאלה אם מותר לה לספר לאבא…אם הוא יודע 🙂
איזה חמודה הבת שלך,
אני אמרתי לבן שלי שאני מספרת לו אבל לא צריך לרוץ לשתף את כל החברים עדיין,
הוא חזר יום אחד ואמר לי" גיליתי בסוד רק לרבה…
אויששש
לא נעים!!!
בפעם הבאה – אל תגידי לו ש'לא צריך' תגידי 'לא אומרים'
גם אני סיפרתי לילדים בגילאי 9 ומטה, כמה חודשים מראש, ברגע שהם שאלו
סיפרנו מתי זה עומד לקרות (בפסח..) וחיכינו יחד.
לא רואה טעם להסתיר כשכבר כל בר דעת רואה את זה בעצמו
אם ה' היה רוצה שזה יהיה סוד עד הסוף הוא היה דואג לכך שלא יראו את זה
ממש מסכימה. כשכולם רואים ראוי ונכון בעיניי לכתחילה שהילדים שהם םלב העניין יהיו בעניינים.
לא היינו רוצות שילד ינחת עלינו בבוקר בהיר אחרי שראינו איך שלמדנו איך מתנהגים לתינוק של השכנה..
יש הבדל בין ההכנה הנפשית וההתרגשות כשזה התינוק שלנו לבין תינוקות אחרים..
לקטנטנים שלי אני נותנת להרגיש את התינוק זז, זה אח שלך, תכף הוא יוולד.. הוא לומד שם תורה עם המלאך.. מה את רוצה לומר לו?
אני זוכרת בתור ילדה כמה זה ריגש אותי ונראה לי שזה אחרת להתרגש שיוולד לך אח מול לקבל הודעה 'בשעה טובה אמא ילדה' בלי שידעת כלום מראש..
בדיעבד בעלי גדל במשפחה מהסוג השני, כשהוא היה בישיבה הוא קיבל כזו הודעה על האחות האחרונה שלהם והיה בהלם. זה נשמע לי כמו הנחתה שלא מאפשרת לעכל כמו שצריך
חמודונה
מרגשת! מורידה לי דמעות
תודה !
הייתי אצל מטפלת ריגשית שאמרה לי להכין את הילד אהבתי יותר שאפשר להכין את הילד על השכנים (בעלי שאצלם לא היה מוסג כי אמא שלו אם ל11 ראו רק ביום הלידה שהיא בהריון
ואצלינו ידענו ולפעמים אפילו מוקדם כך שהיינו די מוכנים וגם ההורים ביקשו ממנו להתפלל ביום
לאחותי האלמנה נולד ילד לא מזמן
הבן שלי שאל אותי אך נולד ילד הרי אין לו אבא
אז הסברנו לו שה' יצר אותו לפני שהאבא נפטר והוא התפתח עד שה' החליט שהגיע הזמן
את אותו ילד בן ה7
הייתי גם צריכה להסביר לו מוקדם יותר שלאמהות יש תקופות שהן חלשות
הוא שאל אותי למה? עניתי לו שככה ה' ברא את האמהות
גננת ואישה של רבה,
את כותבת תגובות כ"כ חכמות ומועילות,
תודה!
מצטרפת למישהי שהזמינה טור שלך כאן,
ואגב, השם שלך כבר אומר שאת מיוחדת.
תודה רבה, איזה רעיונות יפים!
קבלו בדיחה נוספת למאגר הילדים החכמים… בתחילת ההריון לא הרגשתי טוב והייתי חלשה מאד, הבן שלי בן שש קבל את זה מובן מאד- אה… את חלשה כי קבלת את העונש של חוה…( הם למדו את זה בחיידר בדיוק אז) קצת נבהלתי ושאלתי אותו מה העונש שלה, והוא ענה באידיש טראגן קינדער. בתרגום לעברית זה לסחוב ילדים וגם כביטוי לאישה בהריון, והוא הסביר- את כל היום סוחבת את התינוקת שלנו בת השנתיים!
מאז, כל התקופה הוא ניחם אותי שאין מה לעשות וזה העונש של חוה…
איזה פוסט חשוב! ואיזה תגובות מועילות!
לי היה ילדה חכמה ששאלה כל הזמן איך אתם יודעים שצריך להיוולד תינוק? ואיך אתם יודעים שצריך ללכת לבי"ח? אז אמרתי לה שהשם נותן לנו סימן ושהיא תגדל אני יסביר לה בדיוק איך זה קורה.
ב"ה זה סיפק אותה, אחרי שהיא התחתנה שאלתי אותה מה חשבת שעניתי לך אז שהיית קטנה, היא אמרה :חשבתי שה' עושה לכם סימן בשמיים וככה אתם יודעים!
ושכנה סיפרה לי שהבן שלה ממש ראה אותה לפני שהלכה לבי"ח והוא נורא ניבהל, אז היא אמרה לו: שכואבת לה הבטן, אבל עוד מעט זה יעבור כי היא כבר מכירה את הכאבי בטן האלו.
ב"ה הוא נירגע והלך לישון, והיא כמובן יצאה לבי"ח.
והשאלה הניצחית של הילדים שלי (כמובן הקטן התורן): אז איך את יודעת מכל התינוקים שיש שם בחדר בבית חולים, מי התינוק שלנו????????
ועוד 2 סיפורים על הילדים שלי:
אחרי ששיתפתי את הבת שלי בת 5 שעוד מעט יוולד לנו תינוק,
ושהוא בבטן של אמא ועוד מעט יצא,
היא הייתה מאוד מוטרדת במשך כמה ימים, באופן שהדאיג אותי…..
שאלתי אותה: ממה את דואגת מתוקה?
ענתה לי: אמא, למה אכלת תינוק????…..
ורוצות לדעת למה היה לי כל כך דחוף לשתף אותה מה יש לי בבטן?
בגלל מה שקרה לי אחרי הלידה הקודמת…:
אני הייתי אחרי לידה, והבן שלי היה בן 3.5
הוא אמר לשכן מבוגר עם כרס גדולה במעלית של הבניין "אההה.. יש לך תינוק בבטן…" (כמובן שהסמקתי עד תנוכי אוזני)
השכן הנחמד טפח על כרסו ואמר: לא, אני פשוט אחרי ארוחה גדולה וטעימה.
אמר לו הגאונצ'יק: גם אני חשבתי ככה כשראיתי שלאמא יש בטן גדולה, אבל בסוף יצא תינוק.
ומה היה דחוף לך לספר?
מה קרה אם הוא אמר לשכן שיש לו תינוק בבטן???
כל ילד אומר את זה לכל אחד ואחת שמנים – כשהוא קולט שאמא שמנה = תינוק.