החושך שזורח בחלונות

אמרתם שצריך להיזהר, שלא נדע מהו כאב, שלא ניבהל.

אמרתם בואו נשמור על עצמו לבל נצעק והדממה תהיה לנו להד,

שלא נישאר לבד בשביל חשוך בלי אב ואם.

ואתם,

חשבתם העולם קטן,

דמיינתם כמה בעיות שללמוד אותן צריך ודי,

ואתם,

לא חלמתם כמה הלכלוך נמצא קרוב ליד,

ולא צריך שום שביל חשוך כדי להיות לבד.

ואני,

אולי ניראת תמימה,

אחת שפשוט לא מבינה-

את גודל האחריות המשימה.

ואולי, אני.

כבר לא כ"כ קטנה,

ואולי, כן אני,

נשמתי קצת מהלכלוך מהזוהמה,

ואכן, כן אני.

יותר מידי מבינה,

שהעולם לא מתחיל וניגמר בשעות לילה מאוחרות,

והחושך הוא מזמן לא רק ברחובות בלילה,

הוא כבר זורח בבקרים, בחלונות.