אנחנו כעת בחלק החמישי של רכיבי מידת הביטחון.
החלק החמישי הוא חלק מאד מעשי והוא מדבר על האמונה שיושבת אצלינו כאשר אנחנו מתאמצות להשיג דברים בדרכים גשמיות. או נקרא לזה בשם אחר – כאשר אנחנו עושות השתדלות.
איך בעצם דברים קורים כאן בעולם? בשילוב שני דברים.
א. קודם כל השם מחליט שמשהו יקרה.
ב. אחרי שהשם מחליט על משהו שיקרה, יש כל מיני גורמים שעושים את זה בפועל, ובורא עולם עוזר להם לעשות זאת.
קחי דוגמא הכי פשוטה. האוכל שיש לך בצלחת. איך הוא יגיע לפה שלך? את צריכה להשתמש בידיים, להכניס את המאכל לפה. להשתמש בשיניים, בלשון. בחיך ובגרון, על מנת שהאוכל יכנס פנימה. אם לא תשמשי בכל אלו תישארי רעבה. זו פעולה שאת צריכה לעשות כדי לשבוע. אם את צמאה – לא תרווי עד שתי
קחי כוס ותשתי.
איך האוכל יגיע לך לצלחת? זה לא יקרה לבד. את צריכה להכין אותו. איך יהיה לך חומרים כדי להכין אוכל? את צריכה לקנות אותם. איך יהיה לך כסף לקנות אוכל? את צריכה לעבוד, או למכור חפצים שיש לך.
כלומר, בסופו של דבר, כדי להתפרנס, או כדי להשיג כל דבר, צריך לעבוד בני המישורים: ראשית לזכור ולהחזיק בזה שקודם כל גוזר הקדוש ברוך הוא כמה תהיה הפרנסה שלך. ושנית, צריך להתאמץ במאמץ גשמי, שימי לב, הפרנסה לא תגיע אליך אם לא תתאמצי!
אבל למה זה ככה?
רבינו בחיי מתמקד בעניין הפרנסה. הוא מסביר שישנן שתי סיבות לכך שהשם גזר עלינו שנצטרך להתאמץ בשביל הפרנסה:
1. זה ניסיון. לראות אם בזמן שאת לחוצה להשיג כסף את מקפידה לעשות את זה בדרך שבה התורה מלמדת אותנו. זה לא רק בפרנסה. האדם הוא היצור היחיד שנולד עם כל כל הרבה צרכים: אוכל, שתיה, בגדים, בית לגור בו, נישואין. מתוך כוונה תחילה הקדוש ברוך הוא שם אותנו בסיטואציה בה אנחנו צריכים להתאמץ בשביל הדברים האלו, כדי לראות איך אנחנו מתנהגים בדרך. זה מבחן, האם את עובדת השם או עוברת על רצונו. ובהתאם לכך תקבלי אחר כך שכר או עונש. לא משנה אם בסוף הצלחת להגיע למה שהתאמצת עליו או לא. המטרה הגשמית היא באמת רק המסגרת לסיפור האמיתי. הסיפור האמיתי הוא הבחירות בהם את בוחרת בדרך.
2. למנוע טביעה, למנוע בעיטה.אם האדם לא היה צריך להתאמץ על הפרנסה היה קורה מה שקרה לפני המבול: האדם היה בועט בהשם ורודף אחרי העבירות. בטוח את מכירה את הפסוק "וישמן ישורון ויבעט". (דברים לב טו) חז"ל גם אמרו את זה: (אבות ב' ב') "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משככת עוון. וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון".
בורא עולם לא רוצה שנטבע בעבירות. ולכן הוא סידר את כך שנעבוד קשה, ולא יהיה לנו זמן לחטאים.
ופה קורה משהו מעניין:
אמרנו שהסיבה שאנחנו צריכות לעשות השתדלות היא לראות את הבחירה שלנו בטוב, ולשמור אותנו מהחטא.
אז מה קורה כשיש מישהו צדיק שבטוח הוא יבחר בטוב ולא נסחף לעבירות? פשוט מאד: בורא עולם חוסך לו את ההשתדלות.
אדם שבוחר ביראת השם, מסיר מעצמו מידות רעות, שואף למידות טובות, ממשיך לעבוד את השם גם בזמני שלווה ולא מתפתה אחרי העולם הזה – לאיש כזה אין שום צורך במבחן ההשתדלות. כי הוא כבר ממלא את שני הקריטריונים. לכן הפרנסה שלו תגיע אליו בלי טרחה ובלי יגיעה. בצורה פשוטה כל מה שהוא צריך. כמו שנאמר: (משלי י' ג') "לא ירעיב ה' נפש צדיק"
את רוצה לשאול איך בכל זאת יש אנשים צדיקים שחיים בדוחק?
חכי לשבוע הבא 🙂
קשה לי להתרכז בעבודה, משעמם לי, ולא כיף. אין לי כרגע אופציה להחליף. מרגישה שנסיון ענק לי לנצל את הזמן במלואו לעבוד כמו שצריך. לא מצליחה כלל. מה אני יכולה לעשות?
כל הכבוד על הנאמר, איזה חיזוק גדול קיבלתי מזה:)
אשריך:)