5 על תרשימים מעשירים עם ילדים

אחד התחביבים שלי זה לדבר עם ילד, לשאול אותו שאלות, לספר לו סיפורים, לחלוק איתו תובנות וללבן ביחד נושאים חשובים.

זה נראה לי מאתגר ומתוק יותר מלפתור סודוקו או תשבץ וגם נותן הרגשת סיפוק עמוקה יותר.

בשורות הבאות נלבן 5 רעיונות לשיח עם ילד שמשלב גם דף ועיפרון.

שיח מקרב, משתף, מחבר, מי אמר מחנך?

מחכים לדבר איתך, אמא! 

1. אני בעולם

הוא רוצה משהו, אופניים, לעבור מקום בכיתה, לנסוע לסבתא לשבת—

הוא רוצה!!! והרצון שלו מתנגש עם המציאות הבלתי מאפשרת והבלתי מתפשרת,

ו-קשה לו להבין את זה…

אמא מציירת עיגול על דף ומזמינה אותו לשבת לשעת שיחה, הילדון היקר יכול להיות מגיל 4 ואילך. בתוך העיגול שמסמל את כל העולם, אמא מציירת עיגול נוסף שמסמל את הילד.

בתרשים הראשון, העיגול הפנימי (=הילד) הוא כמעט בגודלו של כל הכדור החיצוני: "אתה רואה? כשהיית תינוק קטן, לא ידעת שיש עוד דברים בעולם חוץ ממך, לא הכרת כמעט עוד אנשים. כשהיית רעב רצית מיד אוכל, הרגע! כשבכית וקראת לאמא לא חשבת: אולי היא ישנה, אולי היא עסוקה עכשיו, חשבת שאתה הכי חשוב בעולם!

אחר כך גדלת והכרת עוד אנשים, למדת להתחשב, לוותר, הבנת שלא תמיד יש אוכל מוכן בשבילך ולפעמים אתה צריך לחכות, לא כל המשחקים בגנון הם שלך ואתה צריך לתת גם לחבר".

אמא מציירת עיגול קטן יותר (=הילד) בתוך העיגול הגדול (=העולם) "עכשיו אתה גדול ומבין שלא כל מה שרוצים אפשר, יש עוד אנשים בעולם, (אפשר לצייר אותם כ'סמיילים' סביב) ויש חוקים בעולם, אתה יודע שאתה לא יכול להפסיק את הגשם מלרדת, ואין לך כנפיים ולא גלגלים, אלו החיים… אתה גם מבין שאתה ואני לא יכולים לשנות עוד הרבה מציאויות שקיימות בעולם".

מה עשינו? העברנו את השיח הרגשי לנתיב שכלי, התרשים הוא מוחשי וממחיש מאד וגם טכני, נתונים שכל אדם מתמודד איתם, לא רק ילדנו החמוד. זה לא שיח מול אמא שמסכימה או לא, זו עמידה מול עובדות החיים וטבע העולם.

[רעיון: מירי דרבקין, ההנגשה לילדים – שלי]

2. פיצה

רעיון נוסף שמביע פרופורציות. מתאים אולי מגיל 6.

שוב נצייר עיגול, נחלק אותו למשולשים והנה הפיצה שלנו, נשאל את הילד:

"איזו פיצה אתה בוחר? עם זיתים? פטריות? תירס? כמה גבינה צהובה? נכון אנחנו רוצים פיצה טעימה ומושלמת?

בוא נקרא לכל משולש שם, כל משולש הוא חלק אחד מהחיים שלנו. המשולש הזה הוא המשולש של אבא ואמא – אתה אוהב אותו והוא אותך, בוא נצייר אותו בדיוק כמו שאתה רוצה ושמח—-

המשולש הזה הוא המשולש של האחים / החברים / המלמד / הגוף שלך / שיעורי הבית—– נחלק את הפיצה לכמה משולשים שנרצה ובגדלים שיתאימו לכל תחום בחיי הילד. מה נצייר על כל משולש?

יש משולשים שהם בדיוק כמו שאנחנו רוצים, לטעמנו, ויש משולשים שהם – לא בדיוק…

פיצה יכולה להיות מושלמת. החיים – לא!

לכל אדם יש משולשים פחות אהובים, משולש של התמודדות, משולש של תקלות, הילד יכול להכיר את זה, להשלים עם זה. ולדעת שהפיצה באופן כללי היא טובה ויש בה כן חלקים משובחים, אפילו אם יש בה משולשים פחות אהודים.

לא בגלל משולש אחד שרוף / מלוח נהרסת פיצה שלימה! בעברית: בגלל מורה אחת את לא  אמורה להיכנס לדיכאון ואם נגעו לך במדף אתה לא חייב לחפש בית אחר…

מה עשינו? העלנו למודעות את החלקים הנעימים והטעימים שיש בחיים, כל מה שאף פעם לא דיברנו עליו מרוב שהוא ברור ומובן מאליו. שמנו לב שיש גם דברים מושלמים פחות, יש להם מקום ואנחנו יכולים להכיל אותם אבל – יש להם מקום קטן ומוגדר שלא משתלט על שאר החיים שלנו.

[רעיון: סיביטי, או כמו שאומרת אחותי: סעי ביתי…]

3. כמה בסרגל?

נשרטט קו מאוזן, נכתוב באמצעו את הספרה 0, ימינה המספרים עולים עד 10 ושמאלה המס' יורדים עד 10-.

בקצה הימני ביותר מצויר חיוך ובקצה השמאלי ביותר – פרצוף עצוב, חיוך הפוך.

[לילדים קטנים= גיל 4 בערך אני מסבירה על המינוס: כמו בבניין שנכנסים אליו בקומה 0, אפשר לעלות כמה קומות או לרדת כמה קומות…]

בסוף יום או אחרי מאורע מסעיר, במיוחד לילדים סוערים, אנחנו משחזרים את המאורע ומסמנים בסרגל: כמה זה היה עצוב? כמה מעליב? כמה משמח?

שוב, רעיון שנותן פרופורציות. כשסבא נפטר היינו עצובים 10, כמה אנחנו עצובים עכשיו כשהבלון התפוצץ?

אם דיברנו על שחזור (ובטח של מאורע שיש בו רצף מקרים) "הוא לקח לי ואני חטפתי לו והוא שבר לי", "הרב אמר לא לצאת מהכיתה ואני הייתי נורא צמא אז יצאתי ואז כשחזרתי מהברז…." וכד'… הארגון בעל פה של המאורע וכתיבתו [ע"י אמא!] מקלים על העיבוד.

חשוב במיוחד במיוחד לילדי קשב שמתקשים בהבניית הרצף. מבחינתם כל מקרה קרה בפני עצמו וחוט הקשב שלהם לא היה ערני מספיק ולא קישר בין המקרים שהם בעצם סיפור אחד. נכשלתי – טעיתי – נענשתי…

כשאמא כותבת את התהליך ומקריאה להם את הסיפור בשלמותו, נארגים החוטים במוחם לרעיון מושלם שיש בו היגיון, ב' קרה בגלל א'! הם לא הבינו או לא שמו לב לעובדה זו עד כה!!

כששמעתי את הרעיון מנטע [פסיכולוגית ששכחתי את שם משפחתה. סליחה] היא הציעה להקצות לילד פנקס קטן וכל יום לרשום בו משהו שקרה היום עצוב או שמח וכמה.

ממליצה מאד! ספרי לי איך היה! וכמה…

מה עשינו: הכנסנו מאורע מסעיר ומלא רגש לתוך סרגל קר ויבש. ארגנו את המאורע, מדדנו אותו, יש יחס בין המאורע הזה לשאר המקרים שקרו לנו אתמול ובשבוע שעבר, אולי יש גם היגיון וקשר. עכשיו 'מה שקרה היום ואיזה מעצבן' מעובד, מבושל, ניתן להכלה.

4. כף יד

נבקש מהילד להניח את ידו על דף ונשרטט קו סביבה, נוודא שהוא יודע את שמות הצבעות. בוא נתבונן על אצבעות כף היד – כל אחת שונה – 

האגודל גוץ ונמוך, האמה תמירה וארוכה,  הזרת קטנה וחלשה וכן על זו הדרך.

נשאל את הילד, שוב, מגיל 4 בערך, מה טוב לך בחיים ומה פחות, מה משמח, מה קל יותר, מה אתה אוהב יותר, למה את מתחבר יותר. בכל תחום: המשפחה, החברים, הלימודים ועוד…

נכתוב על הדף את כל מה שהילד מספר ואחר כך נחשוב ביחד איך נכניס אל כל אצבע את מה שמתאים לה. לדוג' אני חלש בקריאה, בוא נכתוב את זה בזרת. אני עוצמתי בחברה, אולי זה מתאים לאמה?

אני אוהב להיות אצל החבר הטוב שלי, זה מתאים לאגודל כי הוא תופס המון נוכחות אולי קצת יותר מידי. אני שונא ללכת לישון, מתאים לקמיצה כי היא כזו פשוטה ופחות שימושית אבל א"א בלעדיה…

כשכל האצבעות מלאות במלל או ציורים, המסר הוא שכל האצבעות הן שלי, זו היד שלי החבילה שלי, ואני אוהב אותה כמו שהיא ולא מוכן לוותר על שום אצבע.

[רעיון: יהודית]

מה עשינו: הרווחנו עם הילד שעה של מודעות עצמית, גילויים אישיים שלא הצלחנו לשוחח עליהם בדרך שונה, תובנות מחכימות וקבלה עצמית.

5. רישומים

כשהילד יודע לכתוב, גיל חמש – שש, זה הזמן להכיר לו את העולם של הכתיבה האישית, מעבר לרשימה למכולת שאמא מבקשת ממנו לרשום. יש מגוון שאלות שניתן לכתוב לילד ולבקש ממנו לענות עליהן, ערוץ הכתיבה שקט, פרטי וגם לילד המוחצן ביותר יהיה נוח יותר לעיתים לזרום דווקא איתו.

יש שאלות נחמדות לכל זמן ועט:

מה אני אוהב לקרוא? את מי אני הכי אוהב ולמה? מה למדתי מסבא [כשהיינו אצלו בפסח?] מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול ולמה? למה הבית שלנו הוא הכי טוב בעולם?

שאלות מתאימות לצורך מסוים:

לילד שמבקש בקשות רבות נציע לרשום את 'רשימת הדברים שאני מבקש מאבא ואמא לקנות לי' או 'רשימת הדברים שאני מבקש מד".

ילד שמרבה לאחר בבוקר, מתארגן לאט, ומתעסק עם כל מה שאפשר, מתבקש לכתוב תשובה לשאלה: למה כיף לאחר לת"ת? או מה אפשר לעשות כדי להספיק להגיע בזמן?

ילד בן 9 אותגר לענות כמה שיותר תשובות לשאלה: מה עוד אני צריך ללמוד לפני שאני מתחתן?

אחרי שהוא כתב שהוא צריך עזרה מאמא כדי לבחור כלה ולבחור בית, בתשובה מס' 13 הופיעה התשובה שאמא חיכתה לה ואז התחיל השיח…

בבית אחד בו הילדים עייפו מלעזור, ביקשה מהם אמא לענות על השאלה: למה הילדים צריכים לעזור לנקות את הבית? והילד שיענה את התשובות הרבות ביותר יזכה בפרס!

הילדים ענו גם: אם לא אמצא עבודה אוכל לעבוד בטאטוא רחובות ויהיה לי ניסיון, כי אבא ואמא כבר עייפים מלסדר, כי הילדים בלגנו את הבית, ועוד…

מה עשינו? הרווחנו תעסוקה מעניינת, מעשירת שפה וידע. הגענו לשיח אישי ורגשי יותר, תשובות ספונטניות לשאלות מעניינות, פתחנו לילד עולם חדש וקסום!

יראת נתנזון מנחת "שפת אם" לשיח עם הילדים, העשרה שפתית לפיתוח כישורים וקשרים.

בואי לקבל מידע מדויק, מקצועי, טיפים ישימים תרגילים ודפי עבודה זמינים!

הספר "שיח עם אמא" במהדורה חדשה! 

ללמוד איך לדבר עם הילדים חכם ומדויק יותר. 

ספר מודפס, נשלח בדואר  הנה פרק לדוגמא  

תרמילים – דפי העשרה:

הכללה ויוצאי דופן, אנלוגיות והשלמת משפטים, שפה, חשיבה, רגש, יצירתיות והומור . ועוד…
תרמילים כל מיני  רוצה דף מתנה? 

ומבצע מארז של 3 תרמילים במחיר מיוחד!

לחצי כאן לקבלת העלון  החינמי "שפת אם" במוצ"ש,