למה בכלל אנחנו צריכים את הקלחת של אריזות-נסיעות-יציאות-שמש קופחת-לחץ ובלגן?
למה אנחנו משקיעים את כל המאמץ האדיר סביב זה?
אולי כדאי שנזכור את ה'למה', כדי שיהיה לנו כח לשאת את ה'איך'.
כדי להסתכל בעיניים של הילדים שלנו – וכמו המליצה לנו פעם מורה באסיפת אימהות – לשים לב להסתכל לפחות פעם ביום בעיניים של הילד/ה. נשמע מוגזם? לפעמים יכולים לעבור ימים שלמים בלי שנביט להם רגע בתוך העיניים. היא הוסיפה שפעם היא סיפרה לאמא שהבת שלה, בת ה-15, מגיעה לסמינר מאופרת בעיניים. האמא מיד הגיבה ב"לא יכול להיות", אז המורה אמרה לה – "תסתכלי לה בעיניים ותראי את זה מיד…" אז אם ביום יום אנחנו לא מגיעים לדבר הפשוט הזה – החופש הוא זמן מצוין בשביל זה, וכמובן הרבה מעבר.
זמן לראות את המיוחדות שלהם – ביום יום לפעמים בולט לנו בעיקר מה הם "עדיין לא", החופש הוא זמן טוב לראות "מה הם כבר כן". מומלץ להתבונן ולחפש מעבר לתכונות שבולטות אצלם: נמרץ/שמח/חושב – לנסות לזהות דקויות מיוחדות באופי של כל אחד ואחד, לא צריך להיבחן על זה בסוף החופש, כן כדאי לנצל את הזמן ולתת את הדעת את זה.
זמן להכניס מסרים שחשובים לנו – לא, לא בכח, לא בדבק מדריכות, ולא לחזור על מסרים לעוסים שנמאס להם לשמוע, אבל כן, להשחיל סיפורים על הדרך, לומר את הדעה שלנו, להקשיב לדעה שלהם, לכבד אותה, לדייק ולכוון אותה למקום נכון יותר.
זמן לשיח אינטימי. זמן לשיתוף – ליד המנגל או ליד המדורה על הדשא, על חוף הים, בשיט – לשתף במשהו על עצמינו. לחכות בנחת לשיתוף שלהם. ליצור את התשתית העמוקה של קשר וחיבור אמיתי.
ויש עוד המון המון רווחים… כן, גם לחפש ביחד את הטוב כשהגענו למרכז מבקרים אחרי נסיעה ארוכה – ומתברר שהוא סגור.
ואולי, אולי כדאי לשבת רגע לפני החופש ולחשוב על מטרות שחשובות לנו כמשפחה וגם לכל ילד באופן ספציפי, כדי להשיג בע"ה מהעמל המטורף שאנחנו בין כך משקיעים – הרבה יותר.
ובניוזלטר הבא בע"ה – מה אנשים הכי זוכרים מהנופש? (מוכח מחקרית…)
בשורות טובות וגאולה בקרוב!
שבי
הפוסט הוא חלק מהניוזלטר שלנו שנשלח פעמיים בשבוע – ביום שני וחמישי.
רשומה ולא קיבלת? תבדקי בקידומי מכירות או בספאם.
עדיין לא רשומה? בואי שבי איתנו : ) בלחיצה כאן
