כתבה כזו אני צריכה לכתוב בעילום שם.
לא נראה לי שאוכל לעמוד בתביעות הנזיקין שתגענה בעקבותיה…
כשאני משחזרת כמה נזקים קרו בביתנו כשהילדים נכנסו למטבח, כמה בצקים הושחתו, כלים נשברו, עיסות בלתי מזוהות שנשפכו בחשאיות אל הפח, זה לא ממש מגרה.
ובכל אופן אני ממשיכה. מנסה מתכונים אחרים וקלים יותר, מקפידה על כללי בטיחות וזהירות, מאלתרת קיצורי דרך ומגיני ניקיון. וכן, מכניסה את הילדים אל המטבח.
הנה 5 הסיבות בגללן אנחנו חוגגים ביחד, אופים, מבשלים, צוחקים ובוכים (רק בשעת חיתוך הבצל, כמובן) וממציאים מתכונים חדשים לכיף וחוויה, אפילו עם הילדים של השכנים שמוזמנים.
מוזמנת גם את!
1. מוטוריקה: העבודה במטבח כוללת עבודה על הקואורדינציה, תאום עין יד, פעילות של מוטוריקה עדינה: קילוף, חיתוך, ערבוב, בחישה, לישה (מי צריך בר-בצק אם יש בצק אמיתי של עוגיות?), פתיחה של קופסאות, קופסאות שימורים, בקבוקים, וגם של מוטוריקה גסה: יציבות או תנועה מול השיש או השולחן, עמידה על שרפרף בשיווי משקל, ישיבה יציבה ליד שולחן גם תוך כדי פעילות.
כשילד בוזק תבלין מקופסה, או שופך קמח לכוס, הוא מתרגל ויסות כוח – לא מידי חזק, לא מידי חלש. כשהוא מערבב סלט בכף, אחר שבחר את גודל הכף המתאים – הוא לומד להיזהר שהסלט לא יקפוץ החוצה מהקערה מרוב שמחה…
זהירות זהירות: ילדים לובשים כפפות חד"פ לפני הקילוף כדי לא להיפצע. חותכים בסכין חד פעמי או בסכין מריחה. עומדים הרחק מהמיקסר. הרחק מהכיריים. ותמיד מתפללים לשמירה…
2. תפקודים ניהוליים: הפקה של דבר מאכל היא אחריות: ארגון ותכנון לפני ההתחלה, מה אנחנו עושים? מה אנחנו צריכים? האם יש לנו את כל החומרים? בודקים מה שלבי המתכון בספר המתכונים.
אני מעתיקה את המתכון מהספר או מהמחשב אל דף גדול ונקי, בכתב או בדפוס או בציורים לפי גיל הילד המבשל / האופה, אחרי השימוש הדף המלוכלך והמקומט ילך לפח.
מארגנים את הסביבה שיש / כיור / תנור. אילו כלים אנחנו צריכים? מה קודם? מה תפקידי? מי יכול לעזור לי?
בן השנתיים-שלוש עומד לידי ומוזג חומרים שאני מגישה לו אל תוך הקערה. מגיל 4 ומעלה עובדים כמעט לבד. אני פותחת ביצים ובודקת, בן השמונה כבר יודע להפריד אותן.
לוקחת מראש נשימה עמוקה; ישפכו חומרים, יהיו פה לכלוך ובלגן, יהיו נפגעים – "אני רציתי, הוא לקח לי, עכשיו תורי, למה תמיד הוא…" מלח יחליף את מקום הסוכר, יהיה יותר קינמון בעוגה מתפוחים ויותר בלילה הילדים ילקקו מאשר ישפכו אל התבנית. כשאני יודעת את הכל מראש זה נסבל יותר…
שמים לב להיצמד להוראות המתכון, להפעיל בקרה שגם משייפת את זיכרון העבודה, שמתי מלח? כמה קמח? מה חסר עכשיו?
גם הילדים המוסחים ביותר ממוקדים עד סוף המתכון. שמים לב לזמן אם זו עוגה שנאפית בתנור או מרק על הכיריים.
אמא! האוכל מוכן!!
3. קוגניטיבית: מי יודע מה זה קמצוץ? כמה זה קורט? הילדים יוצקים, מוזגים, מקציפים, מקלפים, מערבים בתנועות עטיפה. מפתחים את השפה באוצר מילים עשיר של כלי המטבח, המוצרים, (חלמון הוא צהוב – כמו לימון, חלבון הוא לבן – כמו חלב) הפעלים המדויקים. מורפולוגיה של התאמה בין הכלי: המגרדת – לפעולה – מגרדים, במקלף מקלפים, בחותכן חותכים, במסחטה סוחטים, בסבון מסבנים וממציאים עוד מילים משפחתיות חדישות ; ) מתרגלים גם חשבון, מחשבים כמויות, אם לעוגה שלי צריך 6 ביצים ולעוגה שלך צריך 4 ביצים, כמה זה ביחד? (וכמה צריך לבקש מהשכנים… 😊)
אם אנחנו רוצים להכפיל את הכמות של הבצק בשלוש. כמה זה 4 כוסות כפול 3?
לילדים הקטנים כבר כתבתי שאני מציירת את המתכון, אני מציירת ממש 3 כוסות קמח, ואם זה שני שליש כוס קקאו? אנחנו לוקחים כוס חד פעמית ומציירים עליה בלורד. איך אפשר לחלק את הכוס לשני חצאים, שלושה שלישים או ארבעה רבעים.
הכיף הגדול הוא להכפיל 3/4 ב-3 או 2/3 ב-2. מזלי שהילדים יותר טובים בחשבון ממני…
4. רוחנית: אנחנו אופים לכבוד שבת, לכבוד הסיום, ליום ההולדת של… כדי לשלוח ליוסי לישיבה, אף פעם לא סתם… מבשלים לכבוד שבת או החג או בשביל שרי התינוקת שצריכה מרק טחון. כמה נתינה ואהבה אפשר להכניס לתוך סיר אחד? אנחנו אופים את העוגה של אומה, רוצים לשמח את אבא, מוסיפים גם בצל בשביל…
שימו לב גם להלכות הרבות שנבלעו כאן תוך כדי: הפרדה בין בשר לחלב, בדיקת המזון מתולעים, בדיקת הביצים, ניפוי הקמח, הפרשת חלה, תרומות ומעשרות, מותר לעשות את זה בשבת או לא? לא משאירים משקים מגולים, ביצה פתוחה ובצל בלי 'שערות'. לפעמים אנחנו צולים כבד טרי – יום אחרי השחיטה. לא הרחתם?
5. חברתית: פעילות גיבוש משפחתית בחיק המטבח. כל אחד פה טורח בשביל המשפחה שלו וכמה טוב לנו ביחד. תוך כדי העבודה יש הרבה ויתורים כי השטח קטן יחסית, כולם רוצים להקציף, לסחוט, לקלף או לחתוך באותו רגע ובאותם מכשירים, אז לומדים לחכות בסבלנות. נזכרים בחוויות העבר ב'פשלות' קודמות שעכשיו הן מצחיקות. ילד אחד שהציצית שלו נמשכה אל תוך המיקסר, עוגה רותחת שהונחה על רצפה ומישהו דרך בתוכה, כף שנשכחה בתנור והפלסטיק בה ניתך ועוד…
כיף לילד להגיש את התוצרת מפרי ידיו, למשפחה שלנו, לסבא וסבתא. כולם אוכלים ומחמיאים, היה טעים, חמים ונעים, איפה כל מה שהכנתי? נגמר! נכין אחר מחר…
יראת נתנזון מנחת "שפת אם" לשיח עם הילדים, העשרה שפתית לפיתוח כישורים וקשרים.
בואי לקבל מידע מדויק, מקצועי, טיפים ישימים תרגילים ודפי עבודה זמינים!
הספר "שיח עם אמא" במהדורה חדשה!
ללמוד איך לדבר עם הילדים חכם ומדויק יותר.
ספר מודפס, נשלח בדואר הנה פרק לדוגמא
תרמילים – דפי העשרה:
הכללה ויוצאי דופן, אנלוגיות והשלמת משפטים, שפה, חשיבה, רגש, יצירתיות והומור . ועוד…
תרמילים כל מיני רוצה דף מתנה?
ומבצע מארז של 3 תרמילים במחיר מיוחד!
לחצי כאן לקבלת העלון החינמי "שפת אם" במוצ"ש.



תודה.
הרבה חומר למחשבה
כתוב יפה, רהוט ומעשיר!
וואווו, איזה כיף להיות אמא!!
אפשר לבוא אליך לסיור צהרים?
ממש מחכה לנסות איתם…
תודה רבה!
אוי את מקסימה.
אני גם מאד אוהבת ילדים במטבח, מכניסים חומרים לפי התור אחד אחד…
הבעיה היחידה שלי היא כשהם רוצים להתחיל להכניס ידיים, ללוש, ליצור צורות (חוץ מאשר לחמניות/עוגיות אישיות לעצמם). יש איזו דרך לעשות את זה בצורה אסטטית שכל המשפחה תוכל לאכול?
לי באופן אישי ממש קשה עם זה… לא כל כך אוכלת מהידיים שלהם ולא נעים לי להתחיל להסביר להם למה ממני כן ומהם לא. רעיונות מישהי?
מיקסר! חח הם רק צריכים לשפוך והמיקסר מערבב..
גם אני נגעלת קצת מהילדים למרות שהם שוטפים ידיים לפני..
בדר"כ אם אני מאפשרת להם ממש לעשות לבד, אז הם אוכלים מזה או שמחלקים לחברים שכנים..
אני דואגת להכין לעצמי משהו נוסף. (ומאמינה שעם הזמן הם יגדלו ויהיו יותר נקיים ולא יגעו באף ואז בתערובת חח ואז זה באמת יהיה שהם מכינים לכל הבית)
אשמח לעזרה –
אני גם מאד אוהבת להכניס ילדים למבטח, וזה כיף לכולנו
אבל היום ב"ה עם 5 ילדים, ותינוק פעיל, זה נהיה ממש סיוט
כולם רוצים לערבב, לגעת, ללוש, התינוק עצבני, משגע את כולם, הופך.. שופך..
יש עצה מחכימה?
התינוק בכסא עם במבה…
אני הגעתי למסקנה שמאוד קשה להפעיל את כולם ביחד במטבח במקביל!
אלא אם כן עושים בצק ואז כל אחד מכניס מרכיב אחד (אצלי יש מיקסר שלש את הבצק) וכל אחד מקבל חתיכה על נייר אפיה ומכין לעצמו חלות/עוגיות/פיצות וכד'
לפעמים אני נותנת לקטנים יותר לצייר ולילד שפחות מעניין אותו אני נותנת לעשות משהו במטבח (זה עדיין לג'נגל בין כולם!)
מדהימה שאת!!!
נתת לי התסתכלות וראיה טובה על הבת שלי שגוררת כסא ליד השיש ברגע שאני נעמדת להכין משהו, ומתחילה לדחוף ידיים לכל עיסה ולשאול על כל דבר "מה זה?"
מטבח זה מקום כלכך כיף לבילוי!
הילדה שלי בת שלוש ויודעת מצוין לשפוך למיקסר, לכדרר עיסה לכדורים ונחשים ולקשט בעדשים, לשפוך עיסה לתבנית ועוד הרבה דברים חשובים של גדולות, והיא נהנית כלכך שזה ממש פרס בשבילה
אה, ואני דווקא כן אוכלת ממה שהיא מכדררת, אל תבואו לאכול אצלי בבית 🙂
אני גם אוהבת
ואם יש למשהיא קשב כמוני אז תבחרי את הימים המתאימים
הבן שלי אוהב להכין את הדגים
לפעמים אכיל-פחות מידי תבלינים
ולפעמים נאכל- יותר תבלינים
פעם הכין קילו שמרים (חתחתי ל8 והוא הכין )
הוא יודע לשמור על נקיות ואין לי בעיה לתת מהעוגות שלו
(כשנראה אכיל)
כל אחד יכול למצא את מה שמתאים לו
למי שלא יכולה לאכול מהילדים שלה
אפשר לתת להם להכין כל אחד לעצמו סלט(מניסיון עדיין לא כובדתי כי פשוט זה בקושי הגיע לצלחת שלהם
(חוץ מהגדול ששפך שמן בנדיבות לסלט ומחוסר ברירה הסלט עבר שטיפה לפני האכילה)
וכדורי שוקולד נותנים לילדים לרסק בתוך שקית עד שהשקית מתחילה לקבל חורים ואז למכונה
וכל אחד מקבל כמות לפי כמה שיוכל ויכין ואז אני מקפיאה מה שנשאר וכל יום הם לוקחים לעצמם 2
עד שניגמר
לגילה, גננת אחת אמרה לי פעם שהחיידקים מתים באפיה:)
יש גם מתכונים בלי לישה, או משו שאני חותכת והם שופכים לקערה. נוגעים רק בכלים ולא באוכל, גם על זה חשוב להתאמן…
אוהו יש את ילדי התחושה שמצידם גם טחינה יערבבו בידיים…
וללאה, את מזכירה לי את עצמי, אופה עם תינוק בן שבועיים בעגלה לידי, מנדנדת אותו ברגל אחת:)
אולי הקטן יכול לחכות בלול עם משו? יכול לנסוע עד פתח המטבח?