שיתוף אישי:
ככ
יש לך מילים שאת לא אומרת?
שבחיים לא אמרת לאף אדם בעולם??
אהה.
ברור.
לי יש מלא.
כככ
אף פעם לא אמרתי לו: "אתה צודק".
אף פעם לא אמרתי לבוסית שלי "את מותק".
אף פעם לא אמרתי לילדים שלי "טעיתי".
אף פעם לא הודיתי לחמותי –
"כן, בכיתי".
כככ
אני אשת המילים.
אין מילה שאני לא יודעת לומר בחיים.
ככ
מגיעה לגיל שלושים ושתיים.
ומגלה,
שיש מילים שלא אמרתי.
בבב
המון מילים.
מילים קשות, מילים טובות, מילים שלא אוכל לומר אותן יותר בחיים.
ייי
עשר שנים.
עשר שנים הסתובבתי בבטן עם כל המילים שלא אמרתי לה,
שם ברגעים האחרונים.
ככ
אני יולדת ילדים.
חוגגת עוד שנת נישואין,
מתקדמת עם החיים,
ובפנים רוחשות בי מילים שלא הצלחתי לומר בחיים.
כככ
אני חיה.
כמו כולן.
עובדת עד כלות הנשמה,
וכל לילה עולה למיטה עם המילים ההם שקפאו בי,
כשהיא עוד היתה כאן.
ככ
לא מספרת עליהם לאיש.
לא בוכה את האשמה,
לא מסתכלת למילים האלו בעיניים.
אפילו לא לשנייה.
כככ
ויום אחד
הבורא ברחמיו
שולף אותי מהעבודה שכל כך רציתי לשנות.
מעלה אותי על במות.
עם כל מיני מילים.
חכמות, שנונות, חבוטות, מפושלות.
כככ
אבל המילים ההם.
שלא אמרתי,
עדיין כלואות.
כככ
ובשקט, בשקט, בפנים הן צורחות.
ואני הודפת.
עוד במה ועוד במה,
ואני כאילו מאושרת.
כככ
ואיפה?
איפה היא שתבוא לראות את הנחת?
כככ
יום כיפור.
תשפ"ד.
אני זוכה לחבוק את חיים.
תינוק שנולד בעיתוי הכי מרגש בחייה של כל אישה יהודייה.
אני עוברת ניתוח קשה,
והתאוששות עוד יותר קשה.
והמילים…
ההן,
שלא אמרתי,
צפות ועולות.
כככ
וככה עם בייבי בן שבוע בידיים,
אני כותבת וכותבת וכותבת,
את כל המילים ההן, הנטושות.
עוד מלפני עשר שנים.
כככ
אני בוכה.
אני מתפרקת.
כככ
אני מתרפאת.
אני מתרפקת.
כככ
וככה מתוך הבור השחור ההוא
נולד –
מילים שלא אמרתי.
תגידו, למה אנחנו מחכות לתת לקרובים שלנו מתנה רק בתחנה האחרונה??
כככלפני שנה בדיוק
חודשיים אחרי אותה לידה מכוננת.
אני עולה עם המילים האלו על במה –
מכובדת.
ככ
אחיות שלי,
קרובות שלי,
כולן ביקשו לבוא לראות.
כולן רצו לשמוע מה המילים שלא אמרתי לה.
עד אז לא הסכמתי.
כככ
המילים האלו יעלו אור,
רק כשאני על הבמה.
לפעמים קל לך להיות הכי חשופה,
דווקא מול קהל שאת לא מכירה,
ואורות ותאורה.
ככ
המילים האלו שלא אמרתי.
זה לא המילים רק שלי.
זה המילים של כולנו.
כככ
תחפשי את המילים שעוד לא אמרת,
את לא מאמינה מה תגלי.
כככ
רוצה להודות לבמה המכובדת הזו – שבי רגע,
כשאירחה את המילים האלו עוד לפני…
שהן האמינו שתהיה להן במה.
כככ
רוצה להזמין את כולכן,
בהזמנת כבוד אישית,
למופע שלי, שעולה בסייעתא דשמיא ענקית –
במוצ"ש הקרוב בבני ברק.
תבואי,
תקשיבי,
תראי.
כככ
תלכי הביתה.
ותספרי לי מה המילים שאת עוד לא אמרת.
כככ
יהיה שם צחוק,
יהיו דמעות, יהיו שירים טובים,
והרכב כלים.
ובעיקר המון המון מילים –
ש(עוד) לא אמרתי.
כככ
מוצ"ש הקרוב, כ'ג כסליו,
ותבואי לספר שאת קוראת שבי רגע.
נשב איתך כמה רגעים :}
אפרת שלום אני מאוד רציתי להגיע למופע ,אך לא הרגשתי טוב
מתי תעשי שוב? אשמח לדעת פנינה .