בפוסט הקודם כתבתי כאן על הכמות האדירה והמבורכת של כנסי אלול מכל הסוגים, אבל אולי נסתכל רגע על הצד השני של הדברים, הצד הזה שדורש מאיתנו לשבת רגע עם עצמינו בשקט.
כן, אנחנו עמוסות עד מעל הראש, אין לנו זמן להכניס סיכה, אבל בכל זאת 5 דקות של התבוננות – ממש כדאי שנמצא.
בסופו של דבר כל אחת תתייצב לבד בראש השנה, לבדיקה כמה היא שייכת להמלכת ה' בעולם.
הנשים מהכנס לא יהיו שם ביחד איתנו, וגם לא האחיות או החברות מהגינה, אנחנו לבד נעמוד שם, ויבדקו איך לשבץ אותנו בממלכה המתחדשת לשנה הקרובה.
ולכן, אנחנו חייבות חמש דקות של שקט.
כן, כדאי להתמלא כמה שיותר – בשיעורים, יש היום שפע אדיר מהם בכל מקום, בשירים שמניעים לנו את הלב, בתפילה, תוך כדי קיפול כביסה, בטח.
אבל תכלס, 5 דקות של מחשבה פנימית, בשקט, על הספה, הם די מאסט למי שרוצה לעבור את הריאיון בראש השנה, ולהשתבץ בתפקיד טוב במלכות ה' של שנת תשפ"ז.
זה לא אמור להיות משהו מסובך.
בפרשת השבוע התורה כותבת לנו עידוד נדיר במיוחד על מצוות התשובה, פסוקים שמסבירים לנו בצורה הכי פשוטה – כמה הדברים קרובים וקלים –
"כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא…. כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ".
לא יודעת אם יש עוד מצווה שקיבלה מילות הרגעה כאלו, נראה שמצוות התשובה זקוקה להן במיוחד.
ועוד מילה. העבודה היא תמיד פנימית, אישית, ייחודית לנו.
זה שהשכנה שלנו קיבלה על עצמה להגיד ברכת המזון דווקא מתוך סידור – בכלל לא בטוח שזה מה שאנחנו צריכות לעשות. זה שהמרצה המליצה לקבל קבלה ואז לחתוך לחצי ולרבע – יכול להיות שזה נכון להרבה נשים, אבל לא לך.
אין מנוס מלשבת כמה דקות ולעשות בדיקה פנימית של איך אנחנו ממקמות את עצמינו יותר טוב ביחס למלכות ה', אני לדודי ודודי לי. אני לבד.
אחרי זה, כבר לא נצטרך לרעיונות במה להתחזק. לב יודע מרת נפשו.
והאמת, שבדרך כלל אחרי כמה דקות של שקט – מה שאנחנו צריכות לעשות עולה מעצמו.
ועוד מילה, השבוע מישהי שלחה שאלה לאתר (אחרי שאלת רב השאלה לא פורסמה בגלל שהיא ירדה לפרטים דקים), ובה היא מספרת שהיא רוצה להתקדם בחיזוק הזוגיות שלה לשנה הקרובה, אבל היא מתלבטת, זה חשוב מספיק? וכמו שהיא כותבת: זה לא קבלה מספיק "מצוותית" כמו לקבל שבת מוקדם יותר…
חושבת שמשהו קצת התבלבל לנו בדרך אם לקרוא את ברכת "אשר יצר" מתוך הכתוב זה קבלה שמובנת לנו, אבל חיזוק הזוגיות וקשר הנישואין – זה אולי מרגיש לא מספיק "מצוותי"….
זה הזמן לכוון גם את המצפן שלנו, כנשים יהודיות, ולהבין איפה בדיוק ואיך אנחנו אמורות להמליך את ה', ולא, להתבלבל עם התפקידים של אנשים אחרים.
כל אחד בממלכה צריך לזכור את המקום שלו – אם כל אחד יעשה את שלו בצורה הכי מושלמת – נוכל באמת להמליך את ה'.
בשורות טובות!
שבי
הפוסט הוא חלק מהניוזלטר שלנו שנשלח פעמיים בשבוע – ביום שני וחמישי.
רשומה ולא קיבלת? תבדקי בקידומי מכירות או בספאם.
עדיין לא רשומה? בואי שבי איתנו : ) בלחיצה כאן
מאד יפה ונכון!
תודה רבה, כתיבה וחתימה טובה!!