כמה מילים:
עלו כאן באתר ובפרטי בקשות שאשתף קטעים מתוך המופע "בליבנו בינה" שהעליתי בבני ברק בערב של סמינר כהנא וארגון הנני.
מעלה לכן קטע מתוך הפתיחה.
ממליצה ממש להקשיב להקלטה!
אשמח לתגובות שלכן.
תגידו,
מה אתן אומרות?
אתן מכורות למשהו?
אני למשל
כן, בפירוש!
אני ממש מכורה לקפה.
האמת שאם את מסתכלת עלי ככה מכל הכיוונים
את יכולה להבין,
שלצערי אני מכורה גם למאפה.
רוח
אני מכורה גם פה ושם לקניות
אבל זה איכשהו בשליטה,
אני מכורה לקימה בבוקר יחד עם פיזור הוראות מהמיטה.
רוח
כשהייתי מורה,
הייתי מכורה
לרגע הזה שהמנהלת בדיוק עברה.
ברגע השיא של השיעור…
בתזמון מושלם נפתחה הדלת,
ומולי ישבה כיתה מחושמלת,
לכמה רגעים.
רוח
האמת שאני גם מכורה,
לרגע הזה שאני פותחת את הדלת ולכמה רגעים של חסד הבית שלי מנצנץ,
ואז ממש בטעות השכנה עוברת ואני מזמינה אותה להיכנס.
רוח
אני מכורה לרגע הזה שחמותי מתקשרת ובעלי עונה לה שהוא אוכל ארוחת צהריים.
ואז הוא מפרט בתמימות רבתית מה כולל התפריט,
ובדיוק היום זה לא טבעול אלא ארוחה בשרית.
רוח
אבל ברוך השם אני יכולה להעיד על עצמי שבעידן הטכנולוגי המתקדם,
ברוך השם אני יכולה לומר בפה מלא
אני לא מכורה!
והאמת כל מי שאני מכירה...
כולנו,
כל מי שמשלנו כמובן,
כולנו
יכולות
להודות.
רוח
אנחנו לא מכורות.
רק שולחות, קוראות, כותבות, מנויות על רשימות
תפוצה
שמלמדות איך להיות אישה חרוצה.
עובדות על המייל עד השעות הקטנות.
נשים במאי זכיין?
שממתינות.
אז כן, ככה אנחנו ממתינות, בין לבין מרעננות את העמוד.
מתעניינות בקולקציה החדשה שהרגע נחתה, ראיתן את הקטלוג של בנות?
אנחנו גם לא כאלו שסתם כל היום קונות, מזמינות,
אנחנו בודקות, משוות מחירים,
אתן יודעות בכמה השגתי את הפינצטה שמסירה צ'ופים מהמטפחת???
חמישה עשר שקלים!
מדהים.
רוח
אבל ברוך השם אנחנו לא מכורות.
כולנו חוסמות,
מסוננות, מודעות לאתגרים,
אני למשל מגבילה את זמן המסך שלי ביום
תגידו, אתן יודעות כמה זמן זה חוסך לי?
במקום לנהל שיחה עם כל אחת מהאחיות אני מתעדכנת ב…הודעות.
מי ילדה, מי נולדה, מי אבדה, מי רזתה חמש מאות גרם נוספים.
לאן גיסתה נסעה עם הילדים,
באיזה מצב חמותה מצאה אותה בחזור מהבית חולים.
במקום שהיא תתחיל לתאר לי את העוגה עם הפרורים והקומות אני מקבלת הכל בתמונות.
רוח
לא, לא, אנחנו לא מכורות.
יש לנו גבולות.
כשאני עם הילדים אני כל כולי שלהם. נקודה.
המחשב הוא רק לצרכי עבודה.
רק אם אני ממש אבודה, אני ככה פה ושם מתעדכנת, מרעננת.
גם לאחרונה אני מוצאת את עצמי כל היום עובדת,
מישו צריך לממן לי את כל הקניות ברשת…
נכון אני קונה רק מה שחייב!
ראיתן מה יצא עכשיו?
מטורף!
רוח
ברוך השם
אנחנו לא מכורות.
זה גם מגיע ממקום,
שאנחנו מאוד מאוד רוצות להיות כמה שיותר טובות!
אני מנויה לאחת שיש לה רשימה על תקשורת חמה עם הילדים,
אחת יש לה רשימה על תקשורת בונה עם החמות,
עוד אחת שמלמדת איך להיות אישה כשרה בחמש דקות.
רוח
אתן מבינות? אנחנו לא מכורות
אנחנו משתמשות בזה נכון, אנחנו מתקדמות.
אנחנו לוקחות את הכלי הזה שיכול להיות מאוד מאוד בעייתי,
אבל אנחנו בסופו של דבר אנחנו שולטות.
בכל הרשתות, העדכונים, החדשות, האתרים המסוננים…
אנחנו לא מכניסות אלינו הביתה כל מילה כתובה!!!
ראיתן השבוע מה היא כתבה על אימהות?
מדהים, מדהים, הצטמררתי. שלחתי לכל אנשי הקשר שלי במקום.
אני גם מקפידה, מיד כשאני מסיימת להניח את המחשב במקום.
בפינה, על השיש, על המכונה...
אני משתדלת לא לטייל איתו ככה ברחבי הבית.
אני גם לא רוצה שהילדים יתרגלו לנוכחות שלו.
הילדים יודעים אם שואלים אותם על המחשב או משו…
אני חינכתי אותם לומר "אמא צריכה אותו רק ללימודים!"
וזה מדהים איך הילדים…
זה לא משנה מה את אומרת להם, זה מה שהם חווים, זה כל האווירה…
רוח
אתן מבינות?
אנחנו לא מכורות.
רווח
תגידו,
המשיח,
כשהוא יבוא,
נקבל איזה מייל?
הודעה?
דרייב?
ג'מבו?
משו?
אני חייבת לדעת ראשונה —
תעשי לי טובה,
תשלחי לי קישור!
תודה.
איבדתי את המילים מול המילים הללו…
כל מילה פנינה….
רק איפה השמע?
היתה תקלה, השמע עלה עכשיו. תיהנו.
איפה יש הקלטה?
ושוב …נראה לי כאילו אני היא הכותבת
כאילו עשית לי ביקור בית ונפש
רק במקלדת הזהב שלך
תודה
עוררת
וואו!!
מדהים ברמות!
אבל עושה לי רעעע ברמה של בחילה
אני בדיוק שם ולא רואה איך אני יוצאת מזה
רק אשמה
חחח,
זה כמו במשל של התרופה המרה:צוחקים וזה נכנס…
זהו.
התלבטתי הרבה אם אני לא יוצאת כאן מטיפנית מידי…
כי מי שמכירה אותי באמת אני לא:}
אבל באמת כשהתחלתי לעבוד על החומרים למופע ההוא הרגשתי שעברתי עם עצמי תהליך.
ופתאום ככה מול שבע מאות נשים עמדתי ואמרתי "
כן, אני עם נטפרי, כן זה לצרכי עבודה, כן הכל הכל נכון…אבל..אני…מכורה…"
וזה היה גילוי קשה.
והוא הוביל אותי לבירור עצמי עמוק.
ובזכותו כתבתי את המחזה שעלה אחר כך במופע…{משהוא שכאן לא שייך לעלות כי זה כולל צפייה..}
וכל מי שמזדהה.
וכל מי שכואבת.
וכל מי שנלחמת.
בואו נעשה את זה יחד.
אני רציתי רק לעלות מודעות.
קודם כל שנסכים רגע להסתכל לעצמינו בעיניים ולהבין מה קרה לנו בדרך.
אם יש לכן עיצות,
אם אתן סתם כאובות.
אשמח לשמוע את התגובות שלכן כאן.
אפרת אין כמוך!
הייתי שם,
עם מאות אמהות ומורות באולם משואות מטעם 'הנני'
אין איך לתאר את החשמל שהיה באוויר.
וטוב שהיה חושך,
בטח תוכנן מראש,
שלא יראו כמה כל כך הרבה נשים יראות וכשרות וחוסמות – מסמיקות…
ושתדעו – מה שכתוב כאן זה באמת רק ההתחלה!
אישית יצאתי משם עם המון ידע, וכוח וכלים.
ותודה על ההרגשה הכי נקייה הזאת שהעברת לנו,
שאנחנו לא לבד בסיפור הזה…
נתן כוח להתאמץ עוד קצת.
מול הילדים, מול עצמנו, לענות תשובות…
תודה אפרת!
אם כן איך את עדיין פה????
אני לא מעבירה ביקורת עליך חלילה
אני שואלת
תכלס
כולנו יושבות בסוף אחרי כל התובנות היפות וממשיכות לטייל באתרים וקוראות ופורמים וכו'
אז מה עושים באמת?
בתכלס?
לא הכל חותך ומוחלט, זה עניין של תהליך. לא זבנג וגמרנו.
כל התקדמות נחשבת, גם אם זה רק להסיר את עצמי מרשימת תפוצה אחת, זה מקדם בדרך אל היעד
מהמםםםם
כמו תמיד…
הזדהיתי ממש לצערי…
מה יש להוסיף?