שנה טובה ומתוקה, שתצליחי לשבת בה הרבה רגעים, ולקום רעננה יותר 💛

העסק הכי שווה

אסנת פוקס

"בפעם הבאה שאתה זורק עלי את הנעליים, לפחות תזרוק אותן לאותו כיוון, כדי שאני לא אצטרך לחפש אחריהן בכל הבית!"

הערה אגבית של אחד הבנים לאחיו, שנזרקת לחלל הבית כמו עוד גרב תועה. אני שומעת ונעצרת.

לפעמים נדמה לי שהמשפט הזה מסכם את כל האימהות: מרדף בלתי נגמר אחרי דברים שהיו אמורים להיות פשוטים. החיים שלי הם מסלול מכשולים יומיומי – נעליים שפזורות בלי זוגות, דלתות שנטרקות בדיוק כשאני עוברת, קולות שמתנגשים זה בזה. ריבים קטנים שמתנפחים מעבר לכל פרופורציה, ואני – מנסה לאסוף, ליישב, לגשר, להחזיק את כל החוטים בידיים…

ואז, אני נזכרת בשאלה הקבועה: כמה ילדים יש לך?

שאלה תמימה לכאורה, אבל איכשהו תמיד מרגישה כמו מבחן. אני עונה את המספר, ומיד מוסיפה "בלי עין הרע" – כי ככה כולן עושות.

אבל האמת? מי בכלל מקנא בי?

הרב שטיינמן, כששאלו אותו הורים לרביעייה איך מתמודדים עם עין הרע, חייך ואמר:
"אל תדאגו, אף אחד לא מקנא בכם."
וזה באמת ככה…

המשפחה הגדולה – חלום עבר או אתגר של היום?
פעם משפחה גדולה הייתה חלום. היום היא נראית כמו מבצע לוגיסטי מסובך. אמא שמוקפת ילדים כבר לא מעוררת השראה – היא בעיקר מעוררת רחמים או תמיהה.
"וואו… איך היא מסתדרת?" ו"למה את צריכה את הכאב ראש הזה?"

 היום, משפחה גדולה כמעט נדירה. המספרים מדברים בעד עצמם – הממוצע בציבור החרדי, אפילו בשכבות השמרניות ביותר, ירד מ-9 ילדים לכ-5-6 בלבד. הבחירה במשפחה גדולה כבר לא מובנת מאליה, ויש בה משהו שמעטים מעיזים לבחור בו.

ההתבטאויות על משפחות גדולות לא חדשות. "אנחנו בשנות ה-2000", "מה צריך כל כך הרבה ילדים?" שאלות כאלה נשמעות לא אחת, אפילו בציבור שלנו… אבל האמת היא שזה לא משהו חדש – זו תופעה שהייתה כבר לפני 5,000 שנה, כבר למך עשה זאת. גם בניו של יהודה – ער ועונן – עשו הרע בעיני השם כשנישאו ולא רצו להעמיד תולדות, והתורה מפרטת באריכות את עוונם הגדול. זה לא עניין של "שנות 2,000", זו תופעה שקרתה מאז ימות עולם.

בין עול הבית לאתגרים כלכליים

לידה וגידול ילדים זו אכן לא משימה קלה. היא דורשת מסירות נפש אמתית, ויש בה הרבה קושי פיזי ומנטלי. בזמנים רבים, אנו תוהות, מנין נשאב כוח וסבלנות לגדל אותם? רשימה בלתי נגמרת של מטלות, מעייפת ומחלישה. נשים רבות נושאות את העול הזה, לא רק בתוך הבית אלא גם מחוצה לו. הן יוצאות מהבית בחושך וחוזרות כמעט בחושך, בקושי שורדות את היומיום… גם משפחה ברוכת ילדים?  מה החכמה ללדת אם אהיה עצבנית כל היום? אין מה לומר, נושא רגיש ועדין…

המצב כיום שונה. השתנו גם הקצבאות, והילדים כבר לא מהווים את התמיכה הכלכלית שהיו פעם. הנשים החרדיות של היום נושאות את עול הבית ואת עול הפרנסה – והעומס הזה כבד. הן לא רק מתמודדות עם ניהול הבית, החינוך והארגון המשפחתי, אלא גם עם אתגרים כלכליים גדולים – משכנתאות, יוקר מחיה, מחירים גבוהים במוצרי בסיס, ולעיתים גם אי יציבות תעסוקתית. כל אלו מוסיפים עוד שכבת מתח וקשיים שמקשים על החלום של משפחה גדולה. ואכן, כשכאב הראש היומיומי כולל דאגות כלכליות לצד חינוך ילדים, כיצד נשאר מקום לחלום על ילד נוסף?

רגע לפני…

אני רוצה להזכיר לך דבר חשוב – כפי שציינה הרבנית נוישטאט ע"ה, לפני שנכנסים לקודש הקודשים ונוגעים בדבר היקר ביותר שיש לקדוש ברוך הוא בעולם – נשמת ישראל – יש להעלות כמה נקודות למחשבה.

הקדוש ברוך הוא צריך אותך!

מהו הדבר היקר ביותר לקדוש ברוך הוא? יש שיאמרו שהתורה, אך האמת היא שיותר מכל – נשמת ישראל. הרי בשביל להציל יהודי, מותר לעבור על כמעט כל התורה כולה. יולדת? כל מה שהיא מבקשת – שומעים לה, כי אין דבר חשוב יותר מחיים של נשמה יהודית.

המשמעות האמתית של להיבחר להיות אמא

שלושה שותפים יש באדם – והקדוש ברוך הוא בחר בך להיות אחת מהם. הוא צריך אותך כדי להוריד נשמות לעולם. זו לא רק שליחות – זו זכות שאין לה תחליף.

המצווה הראשונה שנאמרה לאדם היא "פרו ורבו ומלאו את הארץ" – זהו הגילוי הראשון של רצון השם: להקים משפחה, להמשיך את העולם. אבל הוא לא עושה זאת לבד. הקדוש ברוך הוא צריך שותפים – והוא בחר בך.

כדברי השל"ה: "ובראת עולמך בגין לאשתמודע אלוקותך, לפרסם מלכותך באמצעות תורתך הקדושה." קיום העולם וקיום התורה הולכים יחד – כדי שתהיה תורה, צריך להיות עם, ומי זו שמביאה את העם לעולם זו את!.

אבל זה הרבה מעבר ללידה. זו שליחות אמיתית, נתינה שלא תלויה בדבר. כל אמא שמגדלת את ילדיה באהבה ובמסירות היא שותפה למעשה הבריאה, היא ממשיכה את עם ישראל, היא עושה את החסד הגדול ביותר – והיא לא לבד, כי הקדוש ברוך הוא אתה.

"יש אנשים שחולמים על שותפות בעסק מצליח, מחפשים להשקיע במקום הרווחי ביותר. אבל לך יש את השותפות הכי משתלמת שיש – עם הקדוש ברוך הוא בעצמו. בכל פעם שאת מביאה ילד לעולם, את יוצרת חיים, ממשיכה את עם ישראל, מחזקת את עתיד הדורות. זו העבודה הכי יוקרתית והכי נצחית שיש."

הקשיים בדרך

ולא תמיד זה פשוט. העולם מלא בלבול, מבול של דעות ורעיונות שמנסים למשוך לכל כיוון. אבל כמו נוח בדורו – מי שבוחרת ללכת עם האמת ולא להיסחף עם הזרם, זוכה לזיכרון של אהבה מלפני השם. יש שכר מיוחד למי שנשארת חזקה, שמביאה חיים למרות כל הקולות מסביב, שממשיכה את רצון השם באמונה ובשמחה.

להיות אמא זו לא רק שליחות – זו השותפות הגדולה ביותר שיש.
הקדוש ברוך הוא צריך אותך!

סיפור של שותפות

הרבנית נוישטאט עליה שלום סיפרה שפעם ניגשה אליה אישה מחו"ל, בעלת תשובה, ואמרה: "יש לי הכל ואני מאושרת. הגעתי מעולם רחוק, והיום אני קרובה ומאושרת. יש לי פרנסה ושלום בית, חמישה ילדים בריאים ומתוקים – לא חסר לי דבר. בעיניי, ובעני בעלי, יש לנו המון ילדים, חמישה ילדים זה בהחלט יפה. אני לא צריכה עוד, החיים שלי מסודרים ונוחים, בעלי יכול ללמוד ברגיעה, ואני לא מוצאת סיבה לעוד ילדים."

הרבנית שאלה אותה: "איך את מרגישה עם העובדה שהקדוש ברוך הוא שמע את כל תפילותייך ונתן לך בלי סוף אושר ושמחה?" האישה ענתה: "אני בלי סוף חושבת על זה, כמה טוב בורא עולם, כמה חסד הוא משפיע עלינו."

הרבנית שאלה אותה: "ואיך את מודה לקדוש ברוך הוא?" האישה ענתה: "אני לא מפסיקה להודות לו. מזמור לתודה, נשמת כל חי."

הרבנית המשיכה ושאלה: "תגידי לי, אם הקדוש ברוך הוא היה לוחש באוזנייך ואומר: 'אני יכול לבקש ממך משהו? אני צריך את העזרה שלך', היית נענית לו?" האישה ענתה בביטחון: "בוודאי! צוחקת – אני חייבת לו כל כך הרבה!"

אז הרבנית אמרה לה: "הדבר היקר ביותר שיש לקדוש ברוך הוא בעולם זה נשמת ישראל. הוא מוכן שיחללו את השבת ויבטלו כמעט את כל התורה בשביל נשמה אחת מישראל. וכל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא. אולי הוא רוצה שתהיי שותפה אתו בהבאת עוד נשמות ישראל לעולם? חמשת הילדים שיש לך הם בשבילך, אך עכשיו, תלדי ילדים בשביל הקדוש ברוך הוא. לכבוד השם, למען שמו באהבה.

לאחר מספר שנים הם נפגשו שוב אחד הסמינרים. ואז היא הובילה את הרבנית לחדר האוכל, סביב השולחן היו שמונה ילדי חמד. בואי תראי את הילדים של הקב"ה! והיא מצביעה על שלושת הקטנים. תראי את האור בפנים שלהם. רואים שהם נולדו למען שמו באהבה.

השותף הכל-יכול

ואת, שקוראת את זה עכשיו, אולי גם אצלך בלב מתעוררות שאלות.
אולי גם את מתלבטת, חושבת על העתיד, תוהה אם יש לך את הכוחות להרחיב את המשפחה. ואכן, אף אחד לא מבטיח שהדרך קלה. אם קשה לך – אל תשמרי את זה בפנים. תדברי עם השותף שלך בעסק – עם הקב"ה. תספרי לו מה עובר עלייך, תתארי את הקשיים, תבקשי שיקל עלייך. ויכון את דרכך. הוא אוהב אותך הרבה יותר ממה שאת חושבת.

קבלת העול מתוך אמונהלפי הסטייפלר

נשים רבות חושבות שאם יהיו להן פחות ילדים, החיים יהיו קלים יותר. אבל כמו שכתב הסטייפלר, אין באמת הבדל – בין שלושה ילדים לשבעה, היום עמוס, והלילה נועד למנוחה. זו המציאות.

בסופו של דבר, הכול נקבע מראש השנה, ואין לברוח מהמציאות. כל מה שמגיע אלינו הוא חלק מהתוכנית האלוקית. אם מנסים להתחמק מעומס, יגיע אתגר אחר במקומו.

אך, כמה זה חשוב לזכור—לא לשפוט.

"נו, בן כמה זה שלפניו?", "הנקת כל כך הרבה זמן? מה כבר עוד אחד? וואו, איך את מסתדרת?"

כל אחת נושאת עמה סיפור – זו שמחכה בכמיהה, זו שמרגישה מוצפת, זו שבוחרת אחרת, ובעיקר – זו שאת לא יודעת מה הסיפור שלה – בעצם, כולנו…

אבל יש אמת אחת פשוטה וחזקה – אין לנו זכות לשפוט. לא את מי שמתפללת לנס, לא את מי שחייבת כרגע לעצור רגע, ולא את מי שיש לה שיירה צפופה ומלאה. לכל אחת יש את המסע שלה, את הכוחות שלה, את הנתונים שלה. אין נכון מוחלט, יש מה נכון לי. מה רוצה ממני ה'. או במילים פשוטות – מהי דעת התורה כרגע.

ומה כן יש לנו לעשות? רק לחבק, לתמוך, לעודד, לדון לכף זכות. להושיט יד, לומר מילה טובה, להיות שם.

כשאני מפסיקה לנסות לנהל אחרים ומתמקדת בעצמי, הכול נהיה פשוט יותר. קל יותר לנשום, להתמודד ולקבל באהבה את מה שה' שולח. הבחירה בי עצמי הופכת לברורה – לא לשפוט, לא לנהל, פשוט להיות…

בחרתי

לא כי זה קל.

בחרתי במשפחה גדולה, בימים עמוסים וברגעים שמרגישים לפעמים כמו מסלול מכשולים בין נעליים אבודות וגרביים תועות.

בחרתי להקדיש את חיי לנשמות ששלח לי הקדוש ברוך הוא.

בחרתי באהבה, למרות הכביסה.
בחרתי במסירות, למרות הכפיות המעופפות.
בחרתי בחיים מלאים – מלאים ברעש, בבלגן, בצחוק מתגלגל, בחיבוקים של סוף יום.

כי אולי דווקא עכשיו, כשהכול כבר לא מובן מאליו, יש לזה יותר עוצמה.

דווקא היום, לבחור במשפחה גדולה זה לבחור בלב שלם – לבחור בנתינה, בבנייה, בנשמות יקרות שכל אחת מהן היא עולם מלא.

לבחור לא רק "להסתדר" עם הילדים, אלא לראות בהם שליחות.
לבחור לא רק "לשרוד" את העומס, אלא להבין שאת שותפה של הקדוש ברוך הוא במפעל החיים הכי קדוש שיש.
לבחור להעניק, להוביל, לחנך – מתוך ידיעה שאין זכות גדולה מזו.

ואם יום אחד יזרקו את שתי הנעליים לאותו כיוון? אז בכלל יהיה מושלם. 😉❤️

הארה עצמית –

מה אם הייתי אומרת לך שהתוצאה לא תמיד קובעת, אלא הכוונה שלך? כל צעד קטן שאת עושה מתוך רצון טהור – שווה עולם ומלואו…

הרב טאובר זצ"ל היה נוהג לומר לזוגות שלא זכו לילדים: "אם עשית כל שביכולתך בכוונה טהורה כדי להביא ילדים ולא זכית – יש לך שכר כאילו גידלת משפחה ברוכה. השכר לא על תוצאת המעשה, אלא על הרצון הכנה והמניע הטהור".

בתפילת ערבית אנו אומרים "מסדר את הכוכבים במשמרותיהם." כל כוכב, כל אמא, יש לה את התפקיד שלה. אם זכית להיות אחת מהאמהות שבנו את הלגיון המבורך של מלך, עזרת השם אתך. כל רגע שלך בתפקיד הזה, עם כל הקשיים, הוא מרומם ומביא ברכה גדולה. ואם לא זכית לכך, ואם את אמא ללגיון מצומצם, דעי שיש לך תפקיד מיוחד במשמרת שלך. העיקר הוא לא התוצאה, אלא הדרך – הדרך שאת בוחרת ללכת בה מתוך כוונה טהורה ונתינה אמתית. כל רגע שאת משקיעה, כל צעד שאת עושה, הוא מלא בכוח ובברכה שאין לה תחליף!

אסנת פוקס פסיכותרפיסטית לנשים ומרצה –

מלווה נשים במסע האימהות שלהן ומפתחת גישה של חמלה עצמית.

מחפשת ערב מרומם לקהילה? סדנה לצוות? או תוכן מעצים ליום עיון?

אסנת פוקס מזמינה אותך להרצאות וסדנאות מרתקות ומעצימות שמעניקות כלים לחיים:

♦ משמעות האימהות – לגעת בלב המסע האימהי ולגלות את הכוח שבך.

♦ חוזרת לעצמך – סדנה מבוססת על שיטת העבודה של ביירון קייטי.

שמלמדת איך להתמודד עם מחשבות שמחלישות אותנו ולחזור לערך העצמי שלך.

♦ פיל בחנות חרסינה – סדנה חווייתית בנושא: מתנת האמון – לניהול רגשות ואתגרים במערכות יחסים.

מתאים לאימהות, צוותים חינוכיים וקהילות שרוצות לצמוח ולצאת מחוזקות.

כי אין כמוך, אמא!

לפרטים נוספים ולקבלת המלצות, חייגי: 054-8470042

'מאמא בצניחה לאמא בצמיחה' קו תוכן מעצים לאמהות  –

השראה, טיפים מעצימים וחמלה עצמית. ללא עלות.

 אמא, את על הקו? 02-3134108    

3.7 3 הצבעות
דירוג המאמר
guest

92 תגובות
אושרת
אושרת
1 שנה לפני

יש לי משפחה גדולה ממש
אבל כל ילד הוא מתנה, כי עברתי הרבה הפלות ביניהם
וסבתא של בעלי אחות הגרב"צ אבא שאול זצ"ל היתה אומרת "הקב"ה לעולם לא יביא לך ילד אם זה לא מתאים לך עכשיו, אם הוא הביא הוא גם נתן לך באותו זמן את הכוחות והיכולות"
כמה פעמים הגיע לנו העלאה במשכורת דווקא אחרי לידה של ילד?
כמה פעמים הסתדר לי משהו באופן לא מובן דווקא אחרי לידה?
תחשבו על זה…

מאירה
מאירה
1 שנה לפני

שלום לכולן
מאמר מרגש מאד
כאמא למשפחה לא גדולה בכמות אבל עשירה במתוקים
ובתוכה ילד סיעודי חמוד
והרבה עצירה ומחשבה של מה רצון ה' מאיתנו,בכל צומת…
תמיד טוב לשמוע את דברי אלוקים חיים
ומשם כמובן כל אחד ינהג לפי רבותיו

רוצה רק להעלות כאן נקודה משמעותית מאד מאד מאד
אין לי ספק שטיפוח הקריירה המאד מתפתח בזמנינו לא עולה בקנה אחד (גם אם בתת מודע)
עם גידול משפחה ברוכה
וזה כל כך עצוב… (תוך עמי אנוכי יושבת)
כי המקור הוא הרי שתוכלי לפרנס בית של תורה
ובפועל….
שאלות כמו:
-איך הבוסית תגיב לזה שאני שוב בהריון?
-רק עכשיו התחלתי להתקדם אם אצא לחופש לידה אז….
וכד'…..
ולא מדובר רק במקומות עבודה קרייריסטים ברשמי
אני מגיעה מעולם החינוך ומרגישה את זה באויר ובאווירה…
ואני שואלת (לא על אחרים אלא גם על עצמי)
זה בית של תורה?

לנשים בלבד!
לנשים בלבד!
1 שנה לפני

רוצה לשתף בחוויה שלי ובתובנות ממנה.
ב"ה זכיתי למשפחה ברוכה, ולאחר לידת אחד הקטנים שלי הרב הורה להימנע מסיבות שונות, לפחות לחצי שנה.
(אני לא מצליחה להניק הרבה זמן, אפילו שאני מאד מאד רוצה)
הסתבכתי עם סוגי מניעה שונים, ולאחר חצי שנה נשברתי, ב"ה זכינו בילד נוסף.
אחרי הלידה שלו שוב היה את אותו תהליך, הפעם ניסיתי דרכים נוספות, גם כאלה של 100%,
אבל האמצעי יצא, וכך נוכתי לראות שאני לא מתכננת כלום בעולמו של ד' יתברך.
אין לי שום שליטה על מפתח החיים שלא נמסר בידי שליח…

אפרת
אפרת
1 שנה לפני

לא יודעת מה אתכן, אני אמא ל 6 ב"ה, בית קטן. הכנסה לא משהו…
וכן, צפוף, לא פשוט. לא מצליחה להבין את בדור שלנו אפשר להכניס 5 החדר אחד? אני מעדיפה שיביאו חברים הביתה מאשר ילכו וזה לא תמיד מתאפשר בגלל הצפיפות/ גילאי הילדים. הקטנים ישנים מוקדם והגדולים חוזרים עם חברים ולא יכולים להיכנס לחדר… אז יושבים בסלון מטבח שהוא כמו ביחידה…
לא מצליחה להבין את החוויה שבדבר🥱.
אותי זה מתיש, אולי להם זו חוויה.
וכשיש ילדים מאותגרי קשב זה עוד יותר לא פשוט.
בלי להתערב לאף אחת אבל יש עוד שיקולים, כיו בריאות הנפש וגידול שפוי בעולם הזה.
ולכן יש את גדולי ההוראה שיורו לנו מה לעשות.

דבי
דבי
1 שנה לפני
הגב ל  אפרת

שימי לב שאת אומרת,
אני מעדיפה שישחקו בבית ולא אצל חברים,
כמובן שבשביל לגדל משפחה ברוכה (ולא רק – אלא גם בריאה!) צריך לדעת להתגמש, זה א' ב' ,
אז השאלה מה הערכים מצוות פריה ורביה, או גידול צמוד של הילדים, וכן בכל דבר – סדר קפדני, תיקתוק של כללים ואמונות, או עיגול פינות שלא מזיקים בחיים.
אני לא מדברת על להפקיר ילדים ח"ו אבל אני מאמינה שיש גם חברים מבתים טובים – שלא יקרה כלום אם ישחקו שם..
לא נכנסת לסוגיות חינוכיות וכו'.. אבל קחו את זה כנקודה למחשבה,
אצלי הבית – דירת 3 חדרים,
ילד אחד מביא חבר בחדר ילדים, השני בסלון, השלישי אם מתאים לו במרפסת,
הילדה בת 4 משחקת בחדר מדרגות מאחורי דלת הבית, זה נחמד לה ולחברות וגם לשכנים לא מפריע.
השאר משחקים לבד או יורדים לגינה / חניה או משחקים אצל החברים,

שבי
שבי
1 שנה לפני

מאמר חזק ומחזק!
תודה על הכוח שאת נותנת לכולנו.

אמא אחת מתוך כולנו
אמא אחת מתוך כולנו
1 שנה לפני

רוצה להגיב כאמא למשפחה ממוצעת, עם הפרשים בינוניים, אבל שכל ילד בה נולד אחרי קשיים והשתדלויות:
1. תודה תודה ושוב תודה! תודה על כל ילד וילד וכל קושי וקושי. לזכור ששום דבר לא מובן מאליו, ויש הרבה נשים שמתחננות לחיות את הקשיים היומיומיים של אמהות למשפחות ברוכות.
2. בואו לא נשכח את האמת!
האמת היא ש –
לנו יש את הזכות (!) להעמיד את דור העתיד!
לנו יש את הזכות לקרב את הגאולה!
לנו יש את הזכות להמשיך את עמ"י!
הקב"ה בכבודו ובעצמו עם כל ילד וילד כביכול חותם בחותמתו: אני יודע ואני סומך עליך שיש לך את הכח, את התבונה, את האומץ, את החום, את המרחב, את כל מה שצריך בשביל לגדל את הילד הזה לתורה ויר"ש! איזו גאווה!
זה לא מוריד מהקושי, אבל זה נותן לו תכלית.
ואמר מי שאמר: כשיש למה, אפשר להתמודד עם ה-איך.
3. כציבור עובד ה', אנחנו מנהלים את חיינו על פי דרך התורה, ויש לנו ערכים רבים שעליהם אנחנו מגדלים את ילדינו: תורה, תפילה, חסד, יושר, צדקה, דרך ארץ, ועוד ועוד. ודאי שאחד מהערכים והשאיפות שלנו צריכה להיות: לגדל משפחות כמה שיותר ברוכות. כי זה רצון ה' – ע' בתפילת השל"ה… בפירוש זהו אחד מהערכים שלנו.
נכון שכשזה מגיע לחיים הפרטיים של כל משפחה ומשפחה – הרבה פעמים על פי דעת תורה (ולא על פי דעת השכנה…) יש שיקולים שונים, וכל אחד יוועץ עם רבותיו. אבל ודאי שההחלטה צריכה להיות פרטית ואינטימית, ולא מושפעת משיקולים זרים.
ולכן, כל התבטאות ציבורית בנוגע מי, מה, כמה, איך ולמה, היא חטטנית, פולשנית, לא ראויה וגם לא צנועה.
4. אם גם את (כמוני), מאלו שהולכת לישון בלילה, אחרי יום ארוך ועמוס, מתיש ומתסכל, גדוש ולא ממוצה, אל תשכחי להזכיר לעצמך רגע לפני שאת עוצמת עיניים:
הקב"ה בחר בי להיות השותפה שלו XXX פעמים.
לילה טוב!

מגיבה- מגיבה שוב
מגיבה- מגיבה שוב
1 שנה לפני

מגיבה לאפרת ולכל אלה שהגיבו לי למעלה,
אמהות יקרות למשפחות מרובות, אם יש לכן כבר מעל 10 ילדים מסתבר שאתן קרובות ל40
לא דומה החיים שלכן לחיים של הזוגות היותר צעירים היום,
לא באה לבטל את הקשיים שלכן חלילה, אבל שומעת הרבה מהוריי או מחבירות לעבודה מבוגרות ש"היום החיים יותר קשים"-
כולנו מתחתנים עם משכנתא גבוהה יותר מזו שהייתה לכן וזה לא הופך את הדירה לגדולה…
מרבית הזוגות נחנקים!! ביחידות פיציות גם עם 3 ילדים, ולחשוב על עוד ילד זה הזיה כי מעבר לדירה גדולה יותר זה פי 1.5 במחיר, כתבת לי "גידלתי בדירת 3.5 חדרים" אנחנו נשמה, מגדלים בדירת 2.5 נכון לא בכמות שלך אבל עדיין.
המחיה פי אלף יקרה, גם רמת החיים שא"א להתעלם ממנה,
ואי יציבות תעסוקתית שרווחת היום הרבה יותר.
נכון שלא באנו לעשות קריירה, אבל אם למורה לוקח 7 שנים להתברג נורמלי, את עוד רוצה שהיא תצא כל הזמן לחופשת לידה? אולי המקום ללכת למנהלות חרדיות! שלא מוכנות להתחיל שנה עם משהי שקצת נראה להן שיש לה בטן? והן עוד מעזות לשאול אותך בקול מאנפף "יש לך צפי לחופשה"? כשהחוק מתיר להשאיר בסוד…
גם בשוק ההייטק, אדריכלות וכדומה המצב לא מלבב,
גם העןלם הגברי השתנה מאד, אם פעם היו מזדהים יותר עם חיי אברכות פשוטים, היום הגברים הצעירים צריכים אישה יפה ורזה, שמספיקה לרזות בין לידה להריון.. ומתלבשת בסטייל וכו'
וכן, מסכימה עם זה שאולי נולדנו מפונקים יותר, חלשים יותר, אבל בכל זאת, יש היום קשיים רבים ונוספים שלא היו פעם, החיים הרבה יותר לחוצים ומלחיצים. ואין דומה אישה בת 40 לאישה בת 25- 30

אמא ל11
אמא ל11
1 שנה לפני

עצוב לקרוא את הרגשות שלך שצפים בין המילים.
אף אחת כאן, ודאי לא אני, לא ניסתה להתנשא עלייך או להגיד לך שאת מדמיינת קושי.
ואם שמת לב, אישית, אני ממש בעד שכל אחת תשאל את עצמה ואת בעלה אם הריון נוסף לא יפיל אותה רגשית או פיזית, ועם התשובה תלך לשאול רב.
אבל, מהמקום שעניתי לך כשחשבתי שאת שואלת באמת מרצון לדעת – לא אמרנו שלא קשה. לא אסנת, ולא אני, ולא כל המגיבות כאן. אף אחת לא אמרה שלגדל משפחה של עשרה ילדים ויותר זה קל. רק רצינו לעודד אתכן, אם מדאיגה אתכן החוויה של הילדים – לספר לכן איך הם חוו את השנים הללו.
ושוב, זה לא נהיה יותר קל, והעול הכלכלי לא נהיה יותר קל ואף פעם לא היה קל. והעול הרגשי והמעמסה על הלב רק גדל וגדל וגדל עד שנדמה שלא תעמדי בזה. ואז זה הזמן לומר- אבל אני שותפה של ה', ואני זורקת עליו את כל הדאגות. זה הילד שלו בדיוק כמו שזה הילד שלי…
ולסיום, שאלתי פעם את בעלי, כשהם היו חבורת בני עשרה והקושי הרגשי והכלכלי התחיל לגדול – אם היית יודע מראש שכך יהיה, שההתמודדות הטכנית ששרדנו תתחלף בהתמודדות אמיתית בשני הרבדים הללו – אם היו מספרים לך שזה מה שיהיה – היית חושב שצריך לעצור בשישה ילדים?
ותשובתו היתה, שהקבה נותן לכל אחד את הכלים לבחור מול המציאות שעומדת בפניו באותו זמן, ולא מול המציאות העתידית.
מאחלת לך ולכולן את כל הטוב, המון כח ושמחה ואהבה. תתעדפו. ואל תשפטו.

דבי
דבי
1 שנה לפני

מבינה את התסכול והקושי שלך,
אך משום מה נראה שאת לוקחת אחריות על החיים במקום להשאיר לד' לנהל את העולם,
הים נקרע רק אחרי שקפצו למים בהוראת ד'
גם לנו ד' הורה פרו ורבו, איך נגדל את הילדים – ד' ידאג לזה, הוא לא מצפה ולא דורש מאיתנו לדאוג לכך.
וזה טיפשי וחסר הגיון לדאוג את דאגת המחר,
גם כשחייבים מכונת כביסה לא אומרים – אין מקום ואין כסף – ברור שלא נוותר על זה, נכון?
אם ברור לנו שילד זה הדבר הכי גדול בעולם, הדבר שייתן לנו הכי הרבה מכל דבר אחר – היינו עושים את זה ומוצאים ב"ה פתרונות.
מבטיחה לך שהקב"ה עוזר, בניסים ונפלאות.

עוד מגיבה
עוד מגיבה
1 שנה לפני

וואו אני ממש מסכימה איתך ממש הוצאת לי את המילים מהפה גם אנחנו נושמים בקושי בסוף כל חודש וגם אנחנו גרים ביחידה הזויה מתחת לאדמה של 2.5 חדרים עם יותר מילד אחד.

לאה
לאה
1 שנה לפני

למה אנחנו לוקחות אחריות ודואגות על הכסף? וכשאנחנו בהיריון או בלידה- שם אנחנו אומרות "בעזרת השם"?
מה, ה' זוכר אותנו רק אז? גם בענין הכלכלי, וגם בענין המגורים, הקביעות בעבודה, היופי וכו' הוא מי שקובע.
אנחנו צריכים פשוט להאמין ולשחרר "שליטה", ומי ששם אותנו בדור המאתגר הזה- נתן לנו את הנסיון שלא להבהל ולהסתנוור מכל המסביב, ונתן לנו גם את הכוחות הדרושים כדי להצליח בכך!
בהצלחה!

אסתי
אסתי
1 שנה לפני

תודה אסנת!
מכל הלב
המילים שלך נותנות כח.

נעמי
נעמי
1 שנה לפני

באמת לא מספיק מבינה הרבה מהדיון פה.
הנושא הזה הוא נושא לדעת תורה!
זה נושא הלכתי עדין ומורכב, שכל פעם שמתחילה לעלות שאלה – לכל הצדדים, הולכים להתייעץ עם רב,
וחשוב שזה יהיה רב שמכיר את המשפחה ואת הנפשות הפועלות כדי שידע להכריע.
וטענה אחת ממש לא ברורה לי – הטענה שנשים עובדות ולכן חייבים לרווח בין הילדים.

יודעת על אחת ששאלה רב גדול שהורה לבעלה – אברך רציני – לצאת לעבוד –
אם האישה לא מסוגלת ללדת עוד כי היא צריכה לרוץ כל יום לעבודה.
כלומר מתפקידנו לעשות את רצון ה', לא את רצון הסביבה והתכתיבים החברתיים,
ולעצור ילודה כי הבעל חייב להיות אברך ולכן האישה חייבת לעבוד 8 שעות כל יום, ולכן היא נקרעת ולא מסוגלת ללדת שוב – בכלל לא בטוח שזה סדר העדיפויות הנכון.
ברור שיש מקרים שרב יורה לעצור זמנית, בטח ובטח!
בגלל רפואת הגוף, ורפואת הנפש של האישה / של הבעל / של הבית וכו',
אבל בכלל לא ברור שבעל אברך קודם לילודה. ממש לא.

ועוד דבר אחרון – גדלתי במשפחה של ארבעה ילדים,
ותאמינו לי שלהורים שלי לא היה פניות נפשית אלי בכלל מכל מיני סיבות שאין כאן המקום לפרטם (וגם לא כסף)
וכל השיקולים של משפחה קטנה שיש בה פניות לילדים כביכול – זה ממש לא נכון.
את החשבונות האלו נשאיר לקב"ה לסדר.
מה שכן משמעותי מאד זה בריאות הגוף ובריאות הנפש והיכולות של האבא והאמא – ובשביל זה הולכים לשאול רב.
והרבה פעמים כמו שכתבתי סולם העדיפויות התורני שונה בתכלית מסולם העדיפויות שלנו – לכל הצדדים, והתשובה תהיה ממש שונה ואחרת ממה שחשבנו – שוב, לכל הכיוונים.
שנזכה תמיד לעשות רצון ה' ולא רצון החברה.

אשת ארבך צעירה, שמנסה לא להתבלבל
אשת ארבך צעירה, שמנסה לא להתבלבל
1 שנה לפני
הגב ל  נעמי

מסכימה איתך לגמרי
בראש ובראשונה תפקיד האשה להיות אמא לילדים ואישה לבעלה
תפקיד הבעל הוא לפרנס
זה שהיום נשים לקחו על עצמן את 2 הקללות "בזיעת אפיך תאכל לחם" ו"בצער תלדי בנים" ע"מ לאפשר את המשך קיום עולם התורה ולהרבות לימוד תורה בעולם
לא צריך לבלבל אותנו עד כדי כך, שנעצור ילודה בגלל הצורך לצאת לעבוד.
לא בטוחה שזה רצון ה' וזה תפקיד האישה.
זה הבלבול המטורף של הדור הזה. (שאני חלק ממנו, בשנות ה20 לחיי)

נ.ד
נ.ד
1 שנה לפני

קודם כל רוצה להודות לאסנת על המאמר המחזק לקחתי ממנו המון.
וכן לפעמים אין ברירה אלא לעצור זמנית!!!
ובתור אחת שגדלה במשפחה של 13 ילדים (אני ה-12) אני בהחלט רוצה ומצפה לגדל משפחה גדולה לפחות כמו של ההורים.
ומי שדיברה על כלכלית – יכולה להגיד שאבא שלי אברך ואמא מורה בתיכון וב"ה מסתדרים יפה. והיום אחרי 12 חתונות אפילו בלי חובות ועוזרים לכל האברכים במשפחה.
ואמא שלי כל הזמן אומרת שבתקופות שאבא שלי יצא לעבוד (מלמד בחיידר, סופר סת"ם) היה פחות כסף בבית.
ולכל אלה שמדברות על התערבות השכנות – אני היום מברכת את השכנה שלי שעודדה אותי לעצור (זמנית) בלעדיה לא הייתי מעזה אפילו לשאול את הרב והייתי קורסת.

אייקון של פרופיל

מחפשת הדרכה הורית פרטית בירושלים

צפיות: 56

1 תגובות

אייקון של פרופיל

אני אלופה!!! לה-פרוטה ביתי בלי גלוקוז ועמילן ומייצבים ומתחלבים

צפיות: 134

2 תגובות

אייקון של פרופיל

ילדה שעוד לא הולכת

צפיות: 94

2 תגובות

אייקון של פרופיל

בשביל מה?

צפיות: 132

4 תגובות

הרשמה לניוזלטר

אולי יעניין אותך גם?

עיצוב פנים

הסייל של איקאה: מוצרים מומלצים ששווה להכניס הביתה

חיה טאלר

מתכונים מהסרטים

מתחילות חגים: איך להכין בשר בקר רך ולא יבש? לצפייה >>>

שבי רגע

מחפשת עבודה

מג'וניורית כבויה לניהול משגשג: ההתאמה לאופי חשובה יותר מכישרון

שרי שטרן

alixepress

קולקציית בגדים חורפית מושלמת והפעם בשבילך 🧡

בתיה דויטש

טיול עם ענת

פארק אקסטרים עכו – לכל מי שצריך ריגוש :)

ענת סעדה

אוהבת את העבודה שלי

"אני שמחה שיש לי זכות לעזור לאנשים – ילדים והורים – לחיות טוב יותר", מירי, מרפאה בעיסוק

סיפורי יום יום

בואו נדבר רגע על בינהזמנים שלנו חלק ב'

הניה שוורץ

עיצוב פנים

פינוי בינוי: משתלם או לא? כל השיקולים לפני החתימה

פערי רינגל