בואו נדבר רגע על בינהזמנים שלנו חלק ב'

הפוסט הזה הוא חלק ב', אם עוד לא קראתם את חלק א', תוכלו לקרוא אותו פה.

5. 'משעמם לי' זה לא מציאות נוראית, וכדאי לא לפחד ממנה. שעמום הוא חלק מהחיים, ובמינון סביר הוא אפילו בריא. הוא מלמד את הילדים שלא צריך להיות בתזזיתיות כל הזמן, מותר לשבת, לחשוב ולקרוא או אפילו להסתכל בחלון, מותר להיות עם עצמי בלי הסחות דעת. בנוסף, שעמום הוא הרבה פעמים אבי ההמצאות והיצירתיות. תרגילו את הילדים שאתם לא שרי התעסוקה, ויש זמנים שהם צריכים לדאוג לעצמם, גם כי…

6. הרבה מהאימהות שפה עובדות בחופש ובבינהזמנים, והן מוצאות את עצמן יוצאות מהבית כשהילדים ישנים, ואחרי שהם מתעוררים, האמא 'מותקפת' בטלפונים כל דקה וחצי בערך, החל מ'איפה החצאית הירוקה שלי' וכלה ב'דובי מרביץ לאיציק'. מדובר במהלך טבעי, הילדים בתקופה לא מאורגנת בלי גננת/רבי/מורה ובלי כמעט מבוגר אחראי. כיוון שזה קורה כשיש בבית גם ילדים גדולים יחסית, כי את הקטנים לא משאירים ממילא בלי השגחה, כדאי להקדים לאירוע שיחת הסברה של 'אמא הולכת לעבודה כדי שתהיה לנו אפשרות לממן הליכה ללונה פארק ולבריכה'. זו ממש סיבה ותוצאה, וההסבר מקל על המציאות.

7. את השיחות לאמא שבעבודה חשוב להפסיק, כי אם אמא בעבודה זה אומר שהיא צריכה לעבוד ולהתרכז במה שהיא עושה, ולכן יש לאפשר אותם רק במקרה צורך ממשי. לכן שיחה מקדימה על כך שאמא עובדת ולא יכולה לענות היא כמעט מאסט יומיומי. (לילדים יש נטיה לשכוח מה שהם לא רוצים לזכור…). אם הילדים מתקשרים בניגוד למה שקבעתם ואין שום סיבה שמחייבת טלפון בדחיפות, פשוט חזרו על הכללים שוב ושוב: "אני לא יכולה לדברעכשיו, צלצלו בשעה שקבענו." סביר להניח שבשלב מסוים הילדים יבינו שחיוג לאמא לא נושא את הפירות המקווים, והם יפסיקו להתקשר בלי סיבה דחופה.

8. מומלץ לצאת מהבית רק אחרי שהוא מסודר כמו שאתם רוצים למצוא אותו כשאתם חוזרים. לאחר יום של בילוי או אפילו כמה שעות בים חוזרים עייפים, כי כן, חופשה נועדה למנוחה אבל בפועל היא מעייפת מאד מאד. ובשלב זה אין לאף אחד כח להתחיל להחזיר את הבית למצב תקין, במיוחד כשזה כולל תוספת של סידור כל מה שהחזרתם מהטיול: בקבוקים לשטיפה, נעליים לצחצוח, קרם שיזוף למגירה, כובעים לארון… לילדים גם אין נטייה לעזור כשהם לא מוכרחים, והמוטיבציה כשעייפים בסוף היום שואפת לאפס. לכן קבעו כלל ברזל שלא יוצאים מהבית ו/או לא מתחילים פעילות בבית אם הוא לא נראה כמו שאתם רוצים. הילדים רוצים לצאת? יש להם מוטיבציה לגמור לסדר את החדרים כדי לצאת ככל האפשר מוקדם. נצלו את ההזדמנות.

9. החופש הוא הזדמנות ללמוד דחיית סיפוקים, עיבוד אכזבות, ויתור ועוד כל מיני תכונות טובות שברגיל כולם עסוקים מכדי לשים לב אליהן, עכשיו ניתן לצ'פר את הוותרן, את זה שעזר, מי שלא קיטר וכו'.

כשנוסעים ביחד, אחרי כמה זמן מתחיל לשעמם לילדים וזו אפשרות לחיבורים נהדרים – משחקי חברה, משחקים שאפשר לשחק תוך כדי נסיעה (אישיות, ארץ עיר וכו'), נצלו את הנסיעה לתוספת של חוויה.

10. עוד הזדמנות? לשים לב לשיעורים הקטנים שאפשר להקנות על הדרך. למדו את הילדים שהכל בסייעתא דשמיא וגם אם התכוננתם, התארגנתם, הזמנתם והכנתם עדיין יכולים להיות בלת"מים, וגם אם הם קורים (פנצ'ר בגלגל, אוטובוס שלא הגיע וכו') כך השם רצה, ויש לנו המון תודות להגיד ולשמח גם אם החופשה/הפעילות לא יצאה כמו שרצינו.

11. הכניסו את הקב"ה לפעילויות שלכם, שימו מטבע לצדקה לפני שיוצאים לדרך – כשהילדים רואים, הגידו תפילת הדרך בקול וביחד, הוסיפו פרק תהילים יחד עם הילדים, התפעלו בדרך מיופי הבריאה, מהירוק וגם מהחום, מהמים בים או בנחל, מהחול והצדפים. בנסיעה ארוכה הילדים פתוחים לשמוע. למדו אותם להודות על שאתם יכולים לנסוע, על זה שיש לנו רגליים וידיים להוציא את הנסיעה לפועל, כסף לאטרקציות ולחטיפים.

12. הכי חשוב: סוף מעשה במחשבה תחילה. חשבו על כל האפשרויות, בדקו שאתם זהירים מספיק בבחירת החוויות וגם תוך כדי העשייה של הכיף והשהות במקומות שהם לא הבית שלכם. היו זהירים כדי שתחזרו הביתה בשלום ובשמחה!

הניה שוורץ היא סופרת, פסיכותרפיסטית, מנחת הורים ויועצת זוגית

ליצירת קשר: 050-4102007, [email protected]