מג'וניורית כבויה לניהול משגשג: ההתאמה לאופי חשובה יותר מכישרון

אם פעם קודמת ספרתי לכן על שינוי אחרי עשרות שנים, נדבר על תופעה כואבת, שכיחה להחריד, וכזו שמגיעה אליי לחדר הייעוץ שוב ושוב.

הפעם נדבר על ג'וניורית שמרגישה זקנה ועיפה מהחיים.

כך בדיוק אביגיל היתה נשמעת כשדברנו בטלפון לראשונה.

בקול נטול אנרגיה, ובטון שנשמע כאילו היא מסכמת קריירה ארוכה ומאכזבת של ארבעה עשורים, היא תיארה לי את המבוי הסתום שאליו נקלעה. 

יש משהו מצער במיוחד בלשמוע אשה צעירה, שאמורה להיות מלאת חיוניות, מעוף, דרייב ורצון להתפתח, כשהיא נשמעת כמו מי שהפסידה במערכה עוד לפני שהיא בכלל התחילה.  

מאז ומעולם אביגיל נמשכה לעולמות העיצוב והאומנות. 

ובהתאמה נרשמה ללימודי עיצוב גרפי, נהנתה מהלימודים ואהבה את העיצוב, הדיוק. 

העבודות שלה היו בקו אסתטי ונעים לעין. המורות ניבאו לה עתיד מזהיר, והיא הרגישה שהיא על הגל הנכון.  

ואז הגיעו החיים האמיתיים.

בשעה טובה ומוצלחת היא באה בברית הנישואין ובנתה את ביתה. מתוך החלטה משותפת, רוחנית ומיושבת, ישבו היא ובעלה וחשבו על העתיד. 

הם הביטו סביב על שוק התעסוקה המשתנה בקצב מסחרר והגיעו למסקנה משותפת: 

כדאי שאביגיל תעשה הסבת מקצוע, ויפה שעה אחת קודם. הסיבה המרכזית הייתה הרצון המובהק שלהם שלא להיות בחזית הראשונה של מי שמתעסקות עם כלי הבינה המלאכותית היוצרת. 

בעיניהם, ועבור עקרונות הבית שהם ביקשו להקים, הגדר הזה היה חשוב מאד מאד, עקרוני ובלתי מתפשר. 

מדובר בתחום שמאוד קשה להתקדם בו כיום בלי להשתמש בכלים הללו, והם החליטו להציב שם תמרור עצור ברור.

אביגיל קיבלה על עצמה את ההחלטה הזו באהבה ובאמונה, מתוך ידיעה שהיא מוותרת על משהו יקר לטובת ערך עליון יותר. אבל כאן בדיוק התחילה שרשרת הטעויות המקצועיות.

מתוך רצון למצוא כיוון חדש ויציב היא פנתה לאבחון פסיכוטכני, 3 שעות מול מחשב, ובשיחת היעוץ שאחריה הומלץ לה ללכת ללמוד הנהלת חשבונות.

למה? לא ברור. היועצת לא עצרה לרגע לבדוק מה מניע את הנשמה שלה, מהו הדלק הפנימי שלה, ואיך המבנה הרגשי שלה מגיב לסביבה. 

היא ראתה מספרים ויכולות אנליטיות, ושלחה אותה לדרכה.

אז היא נרשמה ללימודי הנה"ח, איכשהו העבירה את הלימודים אבל לא התחברה בכלל,

בהתאמה – גם לא מצאה עבודה בתחום. מראיינים מזהים מצוין מי מגיעה עם אש בעיניים ומי לא….

לאחר כמה חודשי חיפוש עקר החליטה לסגת, מתוך ייאוש וצורך כלכלי מידי, היא מצאה את עצמה מתפשרת ומתחילה לעבוד במוקד שירות טלפוני. 

ושם, בין קריאה לקריאה, מול לקוחות זועמים ומערכת ממוחשבת נוקשה, 

היא מצאה את עצמה עייפה ומותשת, חסרת סיפוק וחיוניות – תחושות שפשוט לא אמורות לאפיין צעירה בגילה. המנוע הפנימי שלה כבה לחלוטין.

כשניתחנו את העבר התעסוקתי הקצר והמתסכל שלה, הבנו יחד:

הטעות הגדולה הייתה המחשבה הדיכוטומית שהברירה היחידה העומדת בפניה היא בין שתי נקודות קיצון: 

או "עיצוב גרפי דיגיטלי" מבוסס טכנולוגיה, או "הנהלת חשבונות יבשה" מול מספרים ודוחות. 

בעולם הקידום התעסוקתי, החוכמה היא לא להכריח יוצרת בנשמה להפוך לאשת מספרים, 

אלא לקחת את חוש האסתטיקה ואת יכולת הארגון שלה ולהעביר אותם למגרש שבו העשייה היא חיונית, חברתית ומלאת חיים. אי אפשר לקחת אדם ששייך בגרעין שלו לאשכול הוגים ויוצרים, אדם שמונע מאוטונומיה, יצירתיות, אסתטיקה ומעוף, ולסגור אותו בתוך משבצת שכולה שייכת לכללים ברורים, חזרתיות ושורות אקסל יבשות.

הכלי האבחוני מראה לנו בבירור, שכשאנחנו חונקים את המוטיבציות המובילות של הלקוחה, שום שכר או הגדרת תפקיד לא יחזיקו אותה לאורך זמן. 

הלחץ של אביגיל לא נבע מכך שהיא לא רצתה לעבוד; הלחץ והשחיקה נבעו מכך שהיא עבדה נגד ה-DNA הטבעי שהקב"ה טבע בה. 

ישבנו יחד ועשינו תהליך של זיקוק החוזקות שלה מחדש. 

לקחנו את העין האסתטית שלה, את המעוף, את אהבת האמנות והיצירה, ויחד עם חוש הסדר והארגון שלה, אביגיל תרגמה את הכל לחזון מרגש:

עולם הניהול הקהילתי בתפקיד רכזת חוגים ותרבות במתנ"ס.  

ככל וחקרה את התחום גילתה שזהו עולם שבו היצירתיות שלה תבוא לידי ביטוי בבת אחת. 

היא זו שאחראית על בניית הקונספטים של החוגים, בחירת התכנים האמנותיים, עיצוב אירועי השיא והפקת התערוכות של התוצרים. 

חוש הארגון שלה יבוא לידי ביטוי בבניית המערכות ובסנכרון מול המדריכות, והטעם האמנותי שלה יורגש בכל פינה במרכז הקהילתי. 

בתפקיד הזה, המנוע שלה עובד בשיא העוצמה, בלי שום ממשק או תחרות עם מסכים ומספרים או כלי בינה מלאכותית. 

הכל שטח, חיות ואנשים.

ומשם – הכל כבר היה היסטוריה.

משרת מ"מ בריכוז צהרונים שהתפרסמה ע"י החברה למתנסים הכניסה אותה לעניינים, ותוך תקופה לא ארוכה בה הוכיחה את עצמה ויכולותיה, היא התברגה בתפקיד מתאים, מלא שמחת חיים, ביטוי אישי, צעיר ויצירתי.

ממש חזר לה הצבע ללחיים. הג'וניורית העייפה והזקנה של המוקד הטלפוני נעלמה, ובמקומה חזרה אשה צעירה, תוססת, מלאת סיפוק ואנרגיה שבכל בוקר מחדש מודה לקב"ה על השליחות שלה.

משהו לקחת הביתה:

ערכים הם המצפן, אך יחד איתם עלינו לקחת בחשבון פרמטרים נוספים מעבר לנטיה או יכולת כזו או אחרת.

כשאת עומדת בפני שינוי או בחירה, אל תסתפקי בפתרונות האוטומטיים שמציעים לך מבחנים יבשים. 

אל תכפי על עצמך מקצוע רק כי הוא נשמע "בטוח". 

תעצרי, תנתחי את החוזקות שלך, ותחפשי את נתיב האמצע – זה שמאפשר לך להישאר נאמנה ב-100% להלכה ולעקרונות שלך, 

ובו זמנית מאפשר לך לנשום, ליצור ולפעול בשיא הכוחות.

שרי שטרן היא מומחית למיקוד וקידום נשים לתעסוקה איכותית ומותאמת כישורים, ומנחת קבוצות קידום אישי.

לפרטים : 0504183482 / [email protected]