"בפעם הבאה שאתה זורק עלי את הנעליים, לפחות תזרוק אותן לאותו כיוון, כדי שאני לא אצטרך לחפש אחריהן בכל הבית!"
הערה אגבית של אחד הבנים לאחיו, שנזרקת לחלל הבית כמו עוד גרב תועה. אני שומעת ונעצרת.
לפעמים נדמה לי שהמשפט הזה מסכם את כל האימהות: מרדף בלתי נגמר אחרי דברים שהיו אמורים להיות פשוטים. החיים שלי הם מסלול מכשולים יומיומי – נעליים שפזורות בלי זוגות, דלתות שנטרקות בדיוק כשאני עוברת, קולות שמתנגשים זה בזה. ריבים קטנים שמתנפחים מעבר לכל פרופורציה, ואני – מנסה לאסוף, ליישב, לגשר, להחזיק את כל החוטים בידיים…
ואז, אני נזכרת בשאלה הקבועה: כמה ילדים יש לך?
שאלה תמימה לכאורה, אבל איכשהו תמיד מרגישה כמו מבחן. אני עונה את המספר, ומיד מוסיפה "בלי עין הרע" – כי ככה כולן עושות.
אבל האמת? מי בכלל מקנא בי?
הרב שטיינמן, כששאלו אותו הורים לרביעייה איך מתמודדים עם עין הרע, חייך ואמר:
"אל תדאגו, אף אחד לא מקנא בכם."
וזה באמת ככה…
המשפחה הגדולה – חלום עבר או אתגר של היום?
פעם משפחה גדולה הייתה חלום. היום היא נראית כמו מבצע לוגיסטי מסובך. אמא שמוקפת ילדים כבר לא מעוררת השראה – היא בעיקר מעוררת רחמים או תמיהה.
"וואו… איך היא מסתדרת?" ו"למה את צריכה את הכאב ראש הזה?"
היום, משפחה גדולה כמעט נדירה. המספרים מדברים בעד עצמם – הממוצע בציבור החרדי, אפילו בשכבות השמרניות ביותר, ירד מ-9 ילדים לכ-5-6 בלבד. הבחירה במשפחה גדולה כבר לא מובנת מאליה, ויש בה משהו שמעטים מעיזים לבחור בו.
ההתבטאויות על משפחות גדולות לא חדשות. "אנחנו בשנות ה-2000", "מה צריך כל כך הרבה ילדים?" שאלות כאלה נשמעות לא אחת, אפילו בציבור שלנו… אבל האמת היא שזה לא משהו חדש – זו תופעה שהייתה כבר לפני 5,000 שנה, כבר למך עשה זאת. גם בניו של יהודה – ער ועונן – עשו הרע בעיני השם כשנישאו ולא רצו להעמיד תולדות, והתורה מפרטת באריכות את עוונם הגדול. זה לא עניין של "שנות 2,000", זו תופעה שקרתה מאז ימות עולם.
בין עול הבית לאתגרים כלכליים
לידה וגידול ילדים זו אכן לא משימה קלה. היא דורשת מסירות נפש אמתית, ויש בה הרבה קושי פיזי ומנטלי. בזמנים רבים, אנו תוהות, מנין נשאב כוח וסבלנות לגדל אותם? רשימה בלתי נגמרת של מטלות, מעייפת ומחלישה. נשים רבות נושאות את העול הזה, לא רק בתוך הבית אלא גם מחוצה לו. הן יוצאות מהבית בחושך וחוזרות כמעט בחושך, בקושי שורדות את היומיום… גם משפחה ברוכת ילדים? מה החכמה ללדת אם אהיה עצבנית כל היום? אין מה לומר, נושא רגיש ועדין…
המצב כיום שונה. השתנו גם הקצבאות, והילדים כבר לא מהווים את התמיכה הכלכלית שהיו פעם. הנשים החרדיות של היום נושאות את עול הבית ואת עול הפרנסה – והעומס הזה כבד. הן לא רק מתמודדות עם ניהול הבית, החינוך והארגון המשפחתי, אלא גם עם אתגרים כלכליים גדולים – משכנתאות, יוקר מחיה, מחירים גבוהים במוצרי בסיס, ולעיתים גם אי יציבות תעסוקתית. כל אלו מוסיפים עוד שכבת מתח וקשיים שמקשים על החלום של משפחה גדולה. ואכן, כשכאב הראש היומיומי כולל דאגות כלכליות לצד חינוך ילדים, כיצד נשאר מקום לחלום על ילד נוסף?
רגע לפני…
אני רוצה להזכיר לך דבר חשוב – כפי שציינה הרבנית נוישטאט ע"ה, לפני שנכנסים לקודש הקודשים ונוגעים בדבר היקר ביותר שיש לקדוש ברוך הוא בעולם – נשמת ישראל – יש להעלות כמה נקודות למחשבה.
הקדוש ברוך הוא צריך אותך!
מהו הדבר היקר ביותר לקדוש ברוך הוא? יש שיאמרו שהתורה, אך האמת היא שיותר מכל – נשמת ישראל. הרי בשביל להציל יהודי, מותר לעבור על כמעט כל התורה כולה. יולדת? כל מה שהיא מבקשת – שומעים לה, כי אין דבר חשוב יותר מחיים של נשמה יהודית.
המשמעות האמתית של להיבחר להיות אמא
שלושה שותפים יש באדם – והקדוש ברוך הוא בחר בך להיות אחת מהם. הוא צריך אותך כדי להוריד נשמות לעולם. זו לא רק שליחות – זו זכות שאין לה תחליף.
המצווה הראשונה שנאמרה לאדם היא "פרו ורבו ומלאו את הארץ" – זהו הגילוי הראשון של רצון השם: להקים משפחה, להמשיך את העולם. אבל הוא לא עושה זאת לבד. הקדוש ברוך הוא צריך שותפים – והוא בחר בך.
כדברי השל"ה: "ובראת עולמך בגין לאשתמודע אלוקותך, לפרסם מלכותך באמצעות תורתך הקדושה." קיום העולם וקיום התורה הולכים יחד – כדי שתהיה תורה, צריך להיות עם, ומי זו שמביאה את העם לעולם זו את!.
אבל זה הרבה מעבר ללידה. זו שליחות אמיתית, נתינה שלא תלויה בדבר. כל אמא שמגדלת את ילדיה באהבה ובמסירות היא שותפה למעשה הבריאה, היא ממשיכה את עם ישראל, היא עושה את החסד הגדול ביותר – והיא לא לבד, כי הקדוש ברוך הוא אתה.
"יש אנשים שחולמים על שותפות בעסק מצליח, מחפשים להשקיע במקום הרווחי ביותר. אבל לך יש את השותפות הכי משתלמת שיש – עם הקדוש ברוך הוא בעצמו. בכל פעם שאת מביאה ילד לעולם, את יוצרת חיים, ממשיכה את עם ישראל, מחזקת את עתיד הדורות. זו העבודה הכי יוקרתית והכי נצחית שיש."
הקשיים בדרך
ולא תמיד זה פשוט. העולם מלא בלבול, מבול של דעות ורעיונות שמנסים למשוך לכל כיוון. אבל כמו נוח בדורו – מי שבוחרת ללכת עם האמת ולא להיסחף עם הזרם, זוכה לזיכרון של אהבה מלפני השם. יש שכר מיוחד למי שנשארת חזקה, שמביאה חיים למרות כל הקולות מסביב, שממשיכה את רצון השם באמונה ובשמחה.
להיות אמא זו לא רק שליחות – זו השותפות הגדולה ביותר שיש.
הקדוש ברוך הוא צריך אותך!
סיפור של שותפות
הרבנית נוישטאט עליה שלום סיפרה שפעם ניגשה אליה אישה מחו"ל, בעלת תשובה, ואמרה: "יש לי הכל ואני מאושרת. הגעתי מעולם רחוק, והיום אני קרובה ומאושרת. יש לי פרנסה ושלום בית, חמישה ילדים בריאים ומתוקים – לא חסר לי דבר. בעיניי, ובעני בעלי, יש לנו המון ילדים, חמישה ילדים זה בהחלט יפה. אני לא צריכה עוד, החיים שלי מסודרים ונוחים, בעלי יכול ללמוד ברגיעה, ואני לא מוצאת סיבה לעוד ילדים."
הרבנית שאלה אותה: "איך את מרגישה עם העובדה שהקדוש ברוך הוא שמע את כל תפילותייך ונתן לך בלי סוף אושר ושמחה?" האישה ענתה: "אני בלי סוף חושבת על זה, כמה טוב בורא עולם, כמה חסד הוא משפיע עלינו."
הרבנית שאלה אותה: "ואיך את מודה לקדוש ברוך הוא?" האישה ענתה: "אני לא מפסיקה להודות לו. מזמור לתודה, נשמת כל חי."
הרבנית המשיכה ושאלה: "תגידי לי, אם הקדוש ברוך הוא היה לוחש באוזנייך ואומר: 'אני יכול לבקש ממך משהו? אני צריך את העזרה שלך', היית נענית לו?" האישה ענתה בביטחון: "בוודאי! צוחקת – אני חייבת לו כל כך הרבה!"
אז הרבנית אמרה לה: "הדבר היקר ביותר שיש לקדוש ברוך הוא בעולם זה נשמת ישראל. הוא מוכן שיחללו את השבת ויבטלו כמעט את כל התורה בשביל נשמה אחת מישראל. וכל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא. אולי הוא רוצה שתהיי שותפה אתו בהבאת עוד נשמות ישראל לעולם? חמשת הילדים שיש לך הם בשבילך, אך עכשיו, תלדי ילדים בשביל הקדוש ברוך הוא. לכבוד השם, למען שמו באהבה.
לאחר מספר שנים הם נפגשו שוב אחד הסמינרים. ואז היא הובילה את הרבנית לחדר האוכל, סביב השולחן היו שמונה ילדי חמד. בואי תראי את הילדים של הקב"ה! והיא מצביעה על שלושת הקטנים. תראי את האור בפנים שלהם. רואים שהם נולדו למען שמו באהבה.
השותף הכל-יכול
ואת, שקוראת את זה עכשיו, אולי גם אצלך בלב מתעוררות שאלות.
אולי גם את מתלבטת, חושבת על העתיד, תוהה אם יש לך את הכוחות להרחיב את המשפחה. ואכן, אף אחד לא מבטיח שהדרך קלה. אם קשה לך – אל תשמרי את זה בפנים. תדברי עם השותף שלך בעסק – עם הקב"ה. תספרי לו מה עובר עלייך, תתארי את הקשיים, תבקשי שיקל עלייך. ויכון את דרכך. הוא אוהב אותך הרבה יותר ממה שאת חושבת.
קבלת העול מתוך אמונה– לפי הסטייפלר
נשים רבות חושבות שאם יהיו להן פחות ילדים, החיים יהיו קלים יותר. אבל כמו שכתב הסטייפלר, אין באמת הבדל – בין שלושה ילדים לשבעה, היום עמוס, והלילה נועד למנוחה. זו המציאות.
בסופו של דבר, הכול נקבע מראש השנה, ואין לברוח מהמציאות. כל מה שמגיע אלינו הוא חלק מהתוכנית האלוקית. אם מנסים להתחמק מעומס, יגיע אתגר אחר במקומו.
אך, כמה זה חשוב לזכור—לא לשפוט.
"נו, בן כמה זה שלפניו?", "הנקת כל כך הרבה זמן? מה כבר עוד אחד? וואו, איך את מסתדרת?"
כל אחת נושאת עמה סיפור – זו שמחכה בכמיהה, זו שמרגישה מוצפת, זו שבוחרת אחרת, ובעיקר – זו שאת לא יודעת מה הסיפור שלה – בעצם, כולנו…
אבל יש אמת אחת פשוטה וחזקה – אין לנו זכות לשפוט. לא את מי שמתפללת לנס, לא את מי שחייבת כרגע לעצור רגע, ולא את מי שיש לה שיירה צפופה ומלאה. לכל אחת יש את המסע שלה, את הכוחות שלה, את הנתונים שלה. אין נכון מוחלט, יש מה נכון לי. מה רוצה ממני ה'. או במילים פשוטות – מהי דעת התורה כרגע.
ומה כן יש לנו לעשות? רק לחבק, לתמוך, לעודד, לדון לכף זכות. להושיט יד, לומר מילה טובה, להיות שם.
כשאני מפסיקה לנסות לנהל אחרים ומתמקדת בעצמי, הכול נהיה פשוט יותר. קל יותר לנשום, להתמודד ולקבל באהבה את מה שה' שולח. הבחירה בי עצמי הופכת לברורה – לא לשפוט, לא לנהל, פשוט להיות…
בחרתי
לא כי זה קל.
בחרתי במשפחה גדולה, בימים עמוסים וברגעים שמרגישים לפעמים כמו מסלול מכשולים בין נעליים אבודות וגרביים תועות.
בחרתי להקדיש את חיי לנשמות ששלח לי הקדוש ברוך הוא.
בחרתי באהבה, למרות הכביסה.
בחרתי במסירות, למרות הכפיות המעופפות.
בחרתי בחיים מלאים – מלאים ברעש, בבלגן, בצחוק מתגלגל, בחיבוקים של סוף יום.
כי אולי דווקא עכשיו, כשהכול כבר לא מובן מאליו, יש לזה יותר עוצמה.
דווקא היום, לבחור במשפחה גדולה זה לבחור בלב שלם – לבחור בנתינה, בבנייה, בנשמות יקרות שכל אחת מהן היא עולם מלא.
לבחור לא רק "להסתדר" עם הילדים, אלא לראות בהם שליחות.
לבחור לא רק "לשרוד" את העומס, אלא להבין שאת שותפה של הקדוש ברוך הוא במפעל החיים הכי קדוש שיש.
לבחור להעניק, להוביל, לחנך – מתוך ידיעה שאין זכות גדולה מזו.
ואם יום אחד יזרקו את שתי הנעליים לאותו כיוון? אז בכלל יהיה מושלם. 😉❤️
הארה עצמית –
מה אם הייתי אומרת לך שהתוצאה לא תמיד קובעת, אלא הכוונה שלך? כל צעד קטן שאת עושה מתוך רצון טהור – שווה עולם ומלואו…
הרב טאובר זצ"ל היה נוהג לומר לזוגות שלא זכו לילדים: "אם עשית כל שביכולתך בכוונה טהורה כדי להביא ילדים ולא זכית – יש לך שכר כאילו גידלת משפחה ברוכה. השכר לא על תוצאת המעשה, אלא על הרצון הכנה והמניע הטהור".
בתפילת ערבית אנו אומרים "מסדר את הכוכבים במשמרותיהם." כל כוכב, כל אמא, יש לה את התפקיד שלה. אם זכית להיות אחת מהאמהות שבנו את הלגיון המבורך של מלך, עזרת השם אתך. כל רגע שלך בתפקיד הזה, עם כל הקשיים, הוא מרומם ומביא ברכה גדולה. ואם לא זכית לכך, ואם את אמא ללגיון מצומצם, דעי שיש לך תפקיד מיוחד במשמרת שלך. העיקר הוא לא התוצאה, אלא הדרך – הדרך שאת בוחרת ללכת בה מתוך כוונה טהורה ונתינה אמתית. כל רגע שאת משקיעה, כל צעד שאת עושה, הוא מלא בכוח ובברכה שאין לה תחליף!
אסנת פוקס פסיכותרפיסטית לנשים ומרצה –
מלווה נשים במסע האימהות שלהן ומפתחת גישה של חמלה עצמית.
מחפשת ערב מרומם לקהילה? סדנה לצוות? או תוכן מעצים ליום עיון?
אסנת פוקס מזמינה אותך להרצאות וסדנאות מרתקות ומעצימות שמעניקות כלים לחיים:
♦ משמעות האימהות – לגעת בלב המסע האימהי ולגלות את הכוח שבך.
♦ חוזרת לעצמך – סדנה מבוססת על שיטת העבודה של ביירון קייטי.
שמלמדת איך להתמודד עם מחשבות שמחלישות אותנו ולחזור לערך העצמי שלך.
♦ פיל בחנות חרסינה – סדנה חווייתית בנושא: מתנת האמון – לניהול רגשות ואתגרים במערכות יחסים.
מתאים לאימהות, צוותים חינוכיים וקהילות שרוצות לצמוח ולצאת מחוזקות.
כי אין כמוך, אמא!
לפרטים נוספים ולקבלת המלצות, חייגי: 054-8470042
'מאמא בצניחה לאמא בצמיחה' קו תוכן מעצים לאמהות –
השראה, טיפים מעצימים וחמלה עצמית. ללא עלות.
אמא, את על הקו? 02-3134108




מאמר חשוב מאוד
אך חשוב עוד יותר לזכור שאומנם לאמא יכול להיות תריסר ילדים או יותר,
אבל לילד יש אמא אחת,
והאמא הזאת תשפיע עליו לטוב או למוטב או גם וגם,
ולא כל אמא מסוגלת לתת תשומת לב אישית ודאגה אישית ומסירות אישית לכל אחד משנים עשר ילדיה,
אז בעיני השיקול של הילדים צריך להלקח ג"כ בחשבון….
השיקול הוא לא הילדים האחרים, השיקול הוא מנוחת ושלוות הנפש של האמא והאבא (שמשליכה על הילדים בעקיפין כמובן)
מכירה כל כך הרבה משפחות קטנות בלי שום פניות לילדים, וכל כך הרבה משפחות גדולות עם יחס חם ואוהב, ומקום שבו רואים ומכבדים כל ילד וילד….
בתור אחת שגדלה במשפחה קטנה ממש, ובעלי במשפחה גדולה ממש, יכולה לומר שאני אולי חייתי בתנאים טובים יותר (לא בהרבה, גם בעלי גדל בתנאים טובים מאד), וכלפי חוץ חייתי בצורה מאד נוצצת, אבל בפנים לא הייתה שום פניות או שמחה, ולעומת זאת בעלי גדל ביחס חם ואוהב הרבה יותר משלי.
ומספיק לראות נשים לא דתיות – סליחה על הדוגמה וההכללה הגסה! – צורחות על הילד היחיד כמעט שלהן (אגב, זה בעיקר בגלל שאין סמכות הורית), ולעומת זאת אמא חרדית שלווה עם שיירה לידה –
להבין שהמשוואה פשוט לא נכונה.
מה שכן, חובה לשים לב למצבה הנפשי והפיזי של האמא – זה השיקול המשמעותי והעיקרי, והוא זה שצריך לגרום ללכת לשאלת רב כשיש ספק או התלבטות.
יש גם אמהות שלא מסוגלות גם לעבוד וגם לגדל שלושה או ארבעה ילדים
הקב"ה נותן שלג כצמר, כלים לפי הצרכים וצער גידול בנים לפי מה שנגזר- בלי קשר למספר הילדים
הקב"ה נותן כוחות כשבוחרים בדבר הנכון.
כשיש פה שאלה האם אישה מסוגלת להביא ילד נוסף כשהקודם עדיין תינוק קטן, לא נכון לומר אם אני ילד לעולם ד' יתן לי כח, צריך לדון בהתאם לנתונים העכשוויים, ואם כעת האישה ללא כוחות ומרגישה לא מסוגלת, א"א לומר לה תעשי כך וד' יתן לך כח, בדיוק בשביל זה ד' נתן לאנשים שכל ליצור אמצעי מניעה שונים, (כמובן שאלת רב!) ומי שבוחרת בדרך מסויימת ואומרת אני לא אקח וד' יתן לי כוחות, אז לא בטוח שד' יתן כוחות… בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו…
אם נבחור נכון, ובהתאם למצב המדויק שלנו, ולא פנטזיות.. ונעשה שאלת רב, אז ד' יהיה בעזרינו ויתן לנו כוחות בכל מקום שבו נלך
תודה רבה על המאמר!
כאחת שנמצאת במקום שה' בחר בה שוב להיות שותפה שלו, וזה לא קל
המילים שלך היו כמים קרים על נפש עיפה!
זוגות צעירים נחנקים ביחידה קטנה עם 5 ילדים
בירושליים ובני ברק בלבד!
בנות דודות שלי הצעירות מהצפון והדרום
גרות בדירה ענקית עם משכנתא חצי משלכן ,והחיים שלהם תותים,
איך בת דודה שלי מרכסים אומרת?כל מה שמגיע אליכן (מותג,אופנה חדשה וכו) אצלנו 3 שנים אחרי,ועד אז אנחנו חושבות איך להתמודד עם זה מול הילדים..
רוצה לגור בירושליים ובני ברק? אוקיי,זכותך אבל זאת לא תשובה!
(מבחינת תעסוקה שם יותר יציבות מפה במיוחד בתחום החינוך, בנות דודות שלי עם תקן על השנה הראשונה)
דוגרי,לא מצליחה להבין אתכן
אני ירושלמית ( משפחה גדולה) שחולמת לעבור לצפון כדי להוריד מעלי את עול המשכנתא,
שכל פעם שנוסעת לצפון הקנאה שלי מתעוררת מחדש
זה פלנטה אחרת לגמרי!
לא יכולה,מסיבות שלא תלויות בי,
אבל אתם הצעירים,תנצלו את זה! לכו לנופש שבוע אחד-בחיפה, בנוף הגליל, ברכסים,יכול להות שזה ישנה לכם את החיים לטובה!
תארי לך שלא רק לך יש סיבות לא לעבור לצפון
תעסוקה, אכן יש יותר תקנים בחינוך, אבל כל הנשים הצעירות יכולות לעבוד בחינוך?
אה, ולבנות הדודות שלך יש משכנתא בצפון, יפה, לי – גם בצפון הבנק לא יאשר לי משכנתא, וכמוני עוד הרבה
דירות יש רק למי שמקבל מההורים, זוג צעיר לבדו לא יכול הגיע לזה לבד…
חוץ מבחינוך, אין תעסוקה במקומות האלו.
ולא עוזר משכנתא חצי אם אין מאיפה לשלם אותה.
לא מדויק.
בחיפה יש הרבה מקומות תעסוקה, היא עיר תעשייה ענקית, אולי אפילו יותר מירושלים,
כולל מרכזי הייטק ענקיים, בית חולים גדול וכו' וכו'.
וודאי למקצועות פרא רפואיים יש צורך בכל מקום – בפריפריה יש ביקוש אפילו הרבה יותר מאשר במרכז.
בבאר שבע כנ"ל יש הרבה מקומות תעסוקה, כולל מרכזי הייטק גדולים (הממשלה מעבירה הרבה מרכזי הייטק לדרום), גן טכנולוגי באשקלון וכו' וכו'.
אני לא יודעת על איזה תקנים את מדברת
אני גרה בחיפה בממוצע 5 שנים מחכים לתקן של 11 שעות
היה אצלנו תקופה של נראה לי 4 שנים ללא תקנים בכלל
בזמן שכל שנה יוצאו 2 מורות לפנסיה ונפתחת כיתה
ובזמנו רציתי ללכת לעבוד ברכסים אמרו לי רק עם פרוטקציה ענקית
אז כנראה זה לא קשור למקום אלא לדברים אחרים כמו במרכז
אבל תמיד הדשא של השני ירוק יותר
יש פה המון יתרונות וחסרונות אחרים
תודה רבה!
בדיוק הבוקר קיבלתי חלישות הדעת מלחשוב לגדל משפחה ברוכה בע"ה ואיך יהיה לי כח…
כמי שמגיעה ממשפחה גדולה אפילו יותר משלך, אסנת, ושחוותה את זה בתור הכיף הכי גדול, ועם הרבה חום ואהבה ופניות מצד ההורים, אני רוצה מאד גם כן לזכות להיות כמו אמא שלי, אבל תכל'ס החיים היום דורשים יותר ומתוך העייפות של הבוקר לא היה לי כוח לחשוב על זה בכלל… תודה לה' שכיוון אותי לטור שלך בדיוק היום ותודה על המילים המחזקות!
אין לי מילים!
קראתי עם דמעות בעיניים
אני עכשיו בדיוק בצומת- רוצה להביא עוד ילד אבל כל כך חוששת…
המילים שלך באו לי בדיוק במקום הנכון (למרות שהמרשם כבר מוכן בכרטיס:)
יקרה, זאת החלטה לא קלה אף פעם. חודש שלם של התחבטויות ודיונים פנימיים זוגיים לאורך הלילה. ואחרי הכל מחליטים אותה בעצת אדם גדול, ואפשר לקבל אויר לנשימה לכמה חדשים – ובסוף- להיות אמא ל11…
אל תרנישי קרבן של מוסכמות חברתיות או קהילתיות לכאן או לכאן – אבל תהיי חזקה בהחלטה שלך, בכל החלטה.
הקב"ה נותן כח, ושמחה, ומלווה אותך. אל תפחדי. אם את רוצה את זה- לכי לקבל ברכה מאדם גדול שתפיג את חששותייך. מי יכול עלייך? את האמא היהודיה שמקימה את הדור הבא. נקודה.
אני אמא לשבע (הגדולה בת עשר) ועדייין בלי דירה.
יכולה לכתוב ספר ניסים ונפלאות שבאו עלינו עם כל ילד.
עם כל ילד שנולד ראינו ברכה! או שמצאתי עבודה חדשה ושווה יותר, או שקיבלתי העלאה רצינית, או שבעלי עבר לכולל עם מילגה גבוהה יותר וכו'.
ד' הוא זן ומפרנס לכל!!! ומי שנותן חיים ונשמות הוא זה שגם ידאג להם, הוא אבא שלהם!
(כמובן שמי שמרגישה שאין לה יכולת נפשית, זה ענין שונה)
גם הרבנית נוישטאט כתבה בספרה
שכאשר באים לבעלה לבקש אישור למניעה ( הוא מו"צ בנווה יעקב)
הוא קורא לבעל
ואומר לו שהוא נותן לו אישור בתנאי שבשנה הזאת
אשתו דואגת לעצמה כדי שתוכל להביא עוד ילד!
כל אמא שמרגישה שכבר אין לה כח
תשאלי את עצמך ,מתי בשבוע האחרון הטענת את עצמך?
ויש לי שכנה ,אשת אברך תלמיד חכם של ממש,שמוסר נפשו על הלימוד
שמתי שהיא מרגישה שכבר נגמר לה הבטריה
היא משאירה את בעלה בבית והולכת!!!!! לא משתגעת בלחפש ביביסיטר, לא דואגת מה עם הילדים וכו
תגידו ,מבטלת תורה? שום דבר, רק בזכות זה הוא יכול להמשיך ללמוד!
ולגבי מקומות תעסוקה בצפון-יש הרבה תעסוקה, בדיוק כמו בירושליים ובני ברק,והמשכורות שם הרבה יותר גבוהות,כי אין שם עשרות קופצות על כל משרה,דברתי על חינוך-כי זה מה שבנות דודות שלי בחרו,אחת מהן דרך אגב מורה לתרפיה במוזיקה במסלול בסמינר,והיא עוד לא בת 30 ( היא אחראית על החלק המוזיקלי,פה בירושליים היא רק יכולה לחלום על משרה כזאת)
ולגבי דירה-כן נכון,ההורים דאגו, שחיים בצפון ואין עול של משכנתא, אפשר לחסוך לילדים!
אבל זה לא קשור,על דירה שגיסות שלי משלמות משכנתא של 6 אלף ש"ח ( 3 וחצי חדרים) בצפון תשלמי גג 2000 ש"ח!
ואם יש לך אפשרות, תחפשי בצפון דירה עם גג, ותקני עם משקיע וכל הרווחים ממה שתבני על הגג ילכו אליו ,ככה הבנק יתן לך משכנתא,
יש הרבה אנשים שמחפשים לקנות דירה בצפון,רק שהם לא רוצים להתעסק עם זה יותר מדי,אפשרות כזו תקרוץלהם
ואוו!!! המשפט של הרב נוישטאט פתח לי את המבט. ההריון שלי היה נוראי, והרגשתי שאני לא, לא, לא מסוגלת לעוד הריון. רוצה לחיות. רוצה להרגיש בן אדם. ולאורך כל התקופה עד ההריון הבא, כל פעם שבכיתי לבעלי שאני רוצה לרצות הריון, הוא לא הבין – הרגע ילדת, חכי, הזמן יעשה את שלו… את עוד תרצי… אבל אני רציתי להרגיש שאני בתהליך לקראת רצון. שאני מתקדמת לשם. עכשיו דייקת לי את המילים הנכונות – שאני מכינה לי כח להיות אמא. תודה!
ואגב כמו שמישהי כתבה, ההריון הבא הגיע כי אם הקב"ה רוצה להוריד נשמה לעולם שום דבר לא יעזור, מפתח החיים בידיו… זו הייתה הפתעה, למרבה הפלא לא רק מפחידה (מאד!!!) אלא גם משמחת. היום אני מודה לה' ורק רוצה עוד, ובעיקר מתפללת שיהיה בקלות.
פעם חלמתי על משפחה גדולה, 10 או 12 לפחות
רציתי בית שמח מלא באושר
וב"ה ילדתי ילדה ראשונה מתוקה במיוחד
ואז הופיע אורח לא קרוא.
קוראים לו דיכאון אחרי לידה
לא יכולתי לשמוח במתנה שלי
ונאלצתי (היי חמותי, את שומעת? נאלצתי! לא רציתי את זה בכלל!) לקחת מניעה במשך שנתיים וחצי.
ואז נכנסתי שוב וזה נפל.
ואז נהיו בעיות אחרות (לא בגלל המניעה… הרופאה לא הבינה איך בכלל יש לי ילדה…)
ועברתי ניתוח, ונכנסתי שוב וזה נפל שוב.
ואגב מניעה- אין מניעה שמונעת ב100% אולי את יודעת למה??
כי כשהקב"ה רוצה לתת לך נשמה זה לא יעזור מניעה או הנקה…
קראתי לכדורים האלו "כדורי הרגעה" כי מבחינתי זה היה התפקיד שלהם
הילדה שלי בת 5.
היא לא בת יחידה.
יש לי עוד ילדים בעולם שכולו טוב.
הגידול שלהם פשוט, הזיכרון שלהם כואב.
את בחרת?
את יכולה להגיד שבחרת???
אני לא בחרתי.
מישהו בחר נתיב מדויק בשבילי
ואני הולכת בו בקצב שלי.
אני רק רוצה שתשאירו אותי בשקט.
תפסיקו להציץ, לחטט ולפצוע
זה לא ענינו של אף אחד כמה ילדים יש לי
או למה אני "בחרתי" לקחת מניעה
זכותי.
זה הגוף שלי.
זה המשפחה שלי.
ואם אני צריכה להתייעץ עם מישהו זה יהיה עם רב ולא איתך…
וגם אם את חמות/ אמא/ אחות/ חברה וכד'
זה לא מאפשר לך לשפוט אותי ואת מעשיי
את יכולה להתפלל, את יכולה להיות, את לא יכולה להחליט!
אז למה את מצטדקת??? למה??? למה צריך את כל התשובות האלו??? לא צריך וזה לא העסק של אף אחד! וודאי לא של חמותך. ודאי לא של השכנה והחברה.
אבל זה נשמע כאילו את מצטדקת גם בפני עצמך וזה עצוב לי ממש. ממש.
מברכת אותך מכל הלב שאם זה מה שאת רוצה וזה מה שטוב לך – תגשימי את החלום של האימהות במהרה.
ונשקי את הנסיכה הזאת עבורנו – היא מתנה ענקית שקיבלת כי את ראויה לה. ולא הפסקת להיות ראויה. את ראויה ונכונה וחלק מעם האמהות בדיוק כמו כולן.
ואם יש לך הנהגה מיוחדת שה' מתנה איתך – זאת אומרת שאת בת יותר מיוחדת וקרובה שלו.
זה לא נסיון לנחם אותך במילים ריקות, זה באמת כך.
קחי מהמילים שלי מה שאת רוצה ומה שלא תזרקי, ותדעי שמישהי ביקשה בשבילך ישועה וכח ממש הרגע.
המון כח!
פשוט תודה! מקוה שאת קוראת את התגובות.
הגעת שליחה משמים. חיפשתי את המאמר הזה הרבה, המון…!
חיזקת אותי כל כך.
בכיתי מהמילה הראשונה.
מעכשיו תהיי שותפה רביעית בכל ילד…..
היססתי המון אם להשאיר את התגובה, הפוסט כבר רווי… ובכ"ז כן מרגישה צורך,
דיברתן כאן בעיקר על פרנסה, כסף, קריירה, מקום [או חוסר מקום…] ואף אחת לא נגעה בלוז,
טוב, אז אני אוהבת את ילדי אהבת נפש ב"ה, הם מקסימים, ויפים ומוכשרים, שובבים גדולים ומלאי מרץ…
ב"ה לא חוויתי המתנה ארוכה, וכמעט תמיד זה בא עוד לפני שהספקתי בכלל לרצות או לבקש,
רק מה –
סבלתי מאד מאד מאד, אני גרה רחוק מההורים, [מי עדיין באשליה שהמחיה זולה יותר בפריפריה?] סבלתי מבחילות נוראיות, מהקאות, ומעוד כמה מרעין בישין, ואני לא הטיפוס שישחרר את ילדי לנפשם כי אני בהריון, קרעתי את עצמי בכל יום מחדש, סתמתי את האף ובישלתי להם ארוחה, [להם. אני לא יכלתי לאכול] בשארית כוחותי השתדלתי שתהיה כביסה נקיה, והשתדלתי גם לשחרר חיוך לבעל מידי פעם,
ואני כן חושבת שקודם כל אישה היא רעיה והיא אמא, ז"א אין לי אפשרות להפיל את עול גידול ילדי על הילדים ה'גדולים' או על השכנות , סיפרה לי חברה צדיקה ששכנה שלה חייבת שמירה ממש משלב מוקדם, והיא מחלקת את הילדים לזמן של קרוב לתשעה חודשים!!!!! האם השכנה הלביאה הזו התיעצה לפני שהחליטה להכנס לזה עוד פעם? האם בקשה רשות מכל האימהות שהולכות עכשיו להתמודד עם ילדים חמודים נוספים שמעורערים לגמרי כי אמא לא מרגישה טוב??
[חשוב לציין שהגברת יודעת על ענין השמירה וזה לא בא בהפתעה]
אז כן, לפעמים יש נשים שהיו מסוגלות להביא 'רק' 5-6 ילדים, אתן יודעות כמה הן צדיקות? ראוי להוריד בפניהן את הכתר!! נכון, יש גם כאלה בעלות שיקולים צרים של נוחות, אבל אני לא חושבת שזה הוגן לגרוף, ולהציב אותנו בתחרות מטופשת, לאישה מותר לנשום, לחיות, להנות קצת מהנחת לפני המרתון הבא.
לא תמיד הכל בא משיקולי רחוב ושות', ואפשר אפילו להביא הרבה ילדים עם מרווח נשימה, לא מחייב תמיד לקרוס,