1 )
מה שלומך חברה?
את בטח לא מבינה מה הסיפור שלי בתקופה האחרונה…
אנחנו נראות דומות ממש, באותו שלב, אבל אין לי אומץ לגלות לך שאנחנו שונות. אפילו שונות מאוד.
נשמעת לך מוזרה ודי סנובית נכון?
קבלי התנצלות, אני לא מתכונת להתנשא או להתבדל.
אני אישה רגילה שרוצה להיות הכי טובה בכל דבר אבל ה' שלח לי התמודדות פיזית ורגשית.
אני קיסרית.
2)
אם הייתי רגילה – הייתי נהנית לבוא איתך ליום פינוק המוני של בקורס הכנה ללידה.
אבל כרגע, עד שהמשיח יבוא וכל המומים יתרפאו, אני עסוקה במה שהתחדש בפרוטוקול הידידותי בבית החולים ההוא, בחוות הדעת המעודכנות על סיכות נמסות ובשאלה האם הרופא שאני מכירה כבר הזדקן יותר מדי…
אז תביני – זה לא שאני מתקמצנת על ההוצאה הקטנה (כי יש לי זכאות לקורס, כמו כולן) או רוצה עגלה יקרה, פשוט מנסה להימנע מעוד כמה צביטות בלב.
3)
אם הייתי רגילה – לא הייתה לי בעיה לשתף אותך, לצפות להנהון המתוח שלך בזמן שאני מגוללת את סיפוריh ולהסכים איתך כמה מדהים התהליך הקדוש הזה.
אבל כרגע – כל עוד לא צברתי מספיק אמונה וחסרים לי עוד צעדים עד ההשלמה, אני מעדיפה לותר. לא מספיק בטוחה בתגובה שלך, אם תהיה עדינה מספיק לליבי המצולק.
אז מה את אומרת – יכולה לשים עצמך את במקומי? ברור לי שאת לא מחפשת סיפוק לסקרנות אבל אני באמת אשמח לשמוע את דעתך ולשתף בנושאים בהן אני שוה בין שוות…
4)
אם היינו דומות מספיק – הייתי מתענינת מאוד בסיפורייך שלך, בלבטים המשמעותיים, בניסיון שרכשת מהפעמים הקודמות.
אבל בינתיים – כואב לי. כואב להרגיש כמה אני מפסידה. כמה את מרגישה טבעית ונורמלית.
אני בטוחה שתביני – הרגשות שלי מחפשים תמיכה אצל הדפוקות כמוני. משתוקקים לאחות האחיות שהן מספקות לי (ואני להן).
5)
אם היית מעלה על דעתך את ההבדלים בין האירוע שמחכה לי לאירוע שאת מחכה לו – לא היית מתפלאת שאני מתעקשת לקנות משהו ארוך ארוך שלא מחייב את הירכונים שאנחנו רגילות אליהם. הלואי שהיית אפילו מציעה לי שנעבור בחנות ההיא כדי שאקנה כאלה שאוכל לגרוב בעצמי לפני שאקום מהמיטה.
רק אומרת – את לב הזהב שלך אי אפשר לפספס ואני יודעת שהוא מרגיש את ליבי.
6)
אם היית גם את קיסרית – כמה קל יותר היה לשתינו. היית מציעה את הרעיונות המופלאים שלך ואין ספק שהדרך הייתה קלה יותר..
אבל בינתיים – אני מרגישה לבד בחזית הזו. לא ממש מוצאת בעצמי כוחות להכניס אותך לנעליי.
אז בבקשה – תתפללי עלי שאעבור את האירוע הכי בטוב ואני מבטיחה שאני מתפללת עלייך שלא תצטרפי לסירה שלי.
7)
אם הייתי טבעית – לא היו שואלים על התאריך או משכנעים אותי לשנות אותו.
אם הייתי זוכה – גם אני הייתי רוצה להיות המרכז של הסיטואציה, להעפיל אל התחושה המרוממת של שותפות גוף בנשמה.
אלא שבינתיים אני זוכה להשליך אותי על ה', לזרוק את העצמאות, את השליטה (ועוד כמה דברים…) ולהעשות כרצונו. לתת לו כתר מלוכה של נשמות קדושות ומאוד יקרות, יוצאות דופן.
גיטי אני חושבת שחובה שיהיה ספר הכנה כמו שאת מתכננת. מקצועי, מקיף, מלא כלים וחיזוק! גם אם אישה צריכה לעבור רק לידה אחת כזו, זה יכול לתרום לה מאוד. זו זכות עצומה!! אשריך!
אני בדיוק חושבת אם יש סיכוי למיזם מימון המונים לספר כזה.
כי לא יהיו הרבה מכירות, לדעתי.
נקודה נוספת שאני יכלה לשתף – אולי יהיו כאן עוד כמה שיזדהו,
יש לי ב"ה ארבעה ילדים – כולם נולדו בקיסרי.
ואני הרגשתי בשלישי וברביעי שדיברו איתי משפחה/חברות במהלך ההריון והבינו שאני מתכוננת לניתוח עפ"י המלצות הרופאים, הרגשתי שאני תחת לחץ וצריכה לשכנע אותם שבאמת אין לי ברירה….
כאילו השאיפה גם מבחינה רוחנית וגם מבחינת בריאות חייבת להיות רק לידה רגילה ואם אני לא יוצאת למלחמת חורמה מול הגורמים הרפואיים ע"כ- אני לא בסדר…
מאמינה שמי שהיתה במקום הזה מבינה…
ועוד נקודה – המתח לפני…
מרגישה ביחס ללידות רגילות כולם לומדים ויודעם איך להתכונן… ולגבי ניתוח – הרגשתי שאני יותר במין מתח מהלא נודע, שאין לי באמת מידע לגבי מה בדיוק התהליך, אילו סיכונים… מכירה מילים מלמעלה אבל לא מרגישה שהידע מספיק מוצף בבהירות, אולי כאן יש מקום להרים את הכפפה
(מרגישה שיש הרבה מה לדבר בנושא – עד שפותחים אותו חח אבל נעצור כאן בינתיים)
ותודה רבה גיטי על הפוסט
מאוד מזדהה עם התחושה שתיארת!
זה בא לידי ביטוי בעוד תחומים בחיים שאנשים מרשים לעצמם לבקר גם כשהם לא באמת יודעים את החומר כמו שצריך.
אני בעד להציע משהו שאולי לא מוכר למטופלת אבל לא בלדרוש תשובות ולהחליט שבודאות אם היא תנסה זה יעזור.
אני סובלת ממחלת עור כרונית מאוד מציקה שבגללה אני לפעמים עושה פעולות שנראות לא מאה אחוז לגיטימיות וכשאני מנסה להסביר את עצמי אני נתקלת בהתנגדויות שלא היו מביישות את מומחי רופאי העור…
ואם לא שכנעתי אותם סופית, אני ראוןיה לבוז ולא לרחמים על הסבל…
לגבי המתח,
אין מה לעשות. זה אירוע שטבעי להיות במתח לפניו. גם ליולדות רגילות יש מתח ופחד מניתוח חירום (שהוא גרוע מניתוח אלקטיבי עשרות מונים).
מה שכן, הכנה טובה יכולה לשפר את המצב ב40 אחוז לפחות, לפי ההתרשמות שלי (בתור אחת שיוצא לה להכין בהתנדבות).
מוזמנת לפורום אם המלכות באתר של מעגלים (חרדי, נשי, אנונימי, חינמי).
יהיה לך קל יחסית להתכונן ותהיינה חברות שמבינות באמת.
אני והשותפה שלי התחלנו לגבש מוצר הכנה וליווי לקיסריות ומקוות שבקרוב הוא יהיה זמין.
ככל שאני קוראת את התגובות שלכן אני רואה כמה פוסטים עוד יכלו להתפרסם בנושא…
וואו… ממש מזדהה איתך הדס.
גם אני אחרי 2 לידות קיסריות נתקלתי בתגובות של נשים שניסו להגיד לי שכדאי לי לנסות רגיל וזה היה כ"כ מתסכל! מאיפה אתן יודעות את הסיפור שלי שאתן מחליטות שיהיה לי הכי טוב לנסות רגיל? למה אתן חושבות שלא בדקתי את זה? תאמינו לי שאם החלטתי ללכת על קיסרי גם הפעם בדקתי הכל לפני ולא צריך לספר על הדולה הזאת ששמעת שאומרת שאפשר גם רגיל והחברה הזאת שילדה רגיל וכו'. כל אחת והסיפור שלה!
ועוד הגדילה לעשות דולה שדיברתי איתה אחרי הלידה השניה שאמרה לי משו שהמסקנה שלו היתה שהיו יכולים לעשות יותר כדי שאלד רגיל. ועשיתי כל מה שרק היה אפשר. לא אפרט כאן אבל באמת שעשיתי ה-כ-ל-!
בקיצור, מרגישה שצריך רגישות, כמו בכל תחום בחיים…
תודה שקראת!
אני כל כך מסכימה איתך!
אולי ינחם אותך לשמוע ממני שהסיפור שלך כל כך נפוץ…
וכתבתי כבר כאן תגובות לנשים כמוך ואני אכתוב גם לך העולם לצערנו מלא באנשים שהם חושבים שהם יודעים כמעט הכל והם טועים לחלוטין. זה לא הופך אותך לחסרת ידע או טיפשה או חסרת אחריות.
וכאן אני אגיד שקיבלתי ממש לאחרונה דש דומה לשלך אבל הפעם לא מכוון אלי, רק אישה שסיפרה שיש לה מקרה דומה לשלי ועשתה טיפולים וקיבלה אישור ללדת רגיל וממש לאחרונה ילדה רגיל – אומנם עובר קטן יחסית אבל בריא, ב"ה.
המסקנה שלי שאני ממש מנסה להתחזק בה היא שכל הסיפור נגזר משמים גם לה וגם לי. לא במקרה היא עשתה ואני לא. הכל מכוון משמים!
והכי חשוב, לטובתנו!
ובכל כאב רגשי או פיזי תזכירי לעצמך: יסורים מכפרים…
לגבי התגובות על אופטלגין…
כותבת לכן כאחות. כל משכך כאבים שנלקח במינון יתר, הוא מסוכן. וכל סוג של משכך כאבים לפעמים יתאים לאחת ולא לאחרת לפי האזור בגוף בו הוא משופעל/מתפנה. (כבד, כליות)
יש לאופטלגין תופעת לוואי נדירה של דיכוי מערכת החיסון ועדיין זו תרופה ותיקה ובטוחה. שוב בשימוש נכון. בעבר היא היתה ברשימה האסורה לחסרי G6PD ולאחרונה יצאה גם משם.
לגבי תרופות שהזכירו כאן כמו- ברקסין, נורופן ועוד מאותה משפחה הנקראת Nsaid's. גם להן יש תופכות לוואי חמורה של היווצרות כיבים קשים במערכת העיכול (בלקיחה שלא לפי ההוראות). במקרה את תופעות הלוואי שלהן מכירה באופן אישי במשפחה של יולדת, כן, אחרי קיסרי, שדיממה ממערכת העיכול ובמקום להתרגש בברית של הרך הנולד שכבה במצב קשה בטיפול נמרץ…
ועוד משהו, כל משכך כאבים מהמשפחה הזו אסור בהריון!!! במיוחד אחרי שבוע 16. אקמול הוא המומלץ ביותר ולאחריו האופטלגין.
אז לא באה להפחיד אתכן, כן לעורר את המודעות. משככי כאבים צריכים לקחת באחריות ובהתאם להוראות השימוש. אם אין רגישות, הטוב ביותר הוא לשלב בין המשפחות של משככי הכאבים, למשל – אקמול ואופטלגין יחד עובדים בסינרגיה ומשפיעים חזק ממש, ובפעם הבאה לקחת ממשפחת האיבופן בלשון העם…
כל משכך כאבים שנלקח בכמויות ולאורך זמן, יהיה אחראי ביותר להתייעץ עם רופא.
לשמור על מרחק נכון בין סוגי התרופות ( בין אקמול לאקמול מינימום 4 שעות, בין אופטלגין לאופטלגין מינימום 6 שעות ובין איבופן לשני גם 6, תרופות מאותה משפחה במינונים שונים יש לחכות לעיתים גם 8, 12 ו 24 שעות בין מתן למתן) ולהקפיד הכי ליטול איבופן או כל תרופה מהמשפחה על קיבה מרופדת ולא ריקה. (במחלקות היולדות יש בדיוק בשביל זה מאפים גם באמצע הלילה…) ותמיד, לפחות בזמן האשפוז, יש לצוות עוד מה להציע, שאין בבית.
לידות קלות, בכל דרך, בריאות והמון נחת!
תודה שהגבת כאן!
יכולה להסכים עם כל מה שכתבת.
מה שכן חשוב לי להדגיש שאופטלגין כבר הפכה לתרופת מרשם בישראל.
מחזקת שמשככי כאבים יכולים לעזור מאוד אבל בנטילה רצופה – צריך הרבה יותר זהירות.
לגבי תרופות משככות כאבים מלבד אופטלגין (אדויל, אדקס, פוינט וכו') – מה שידוע לכן עליהם – ככל הנראה נכון. לעומת אופטלגין שנחשבה בטעות בישראל כמשהו שאפשר להקל בו ראש.
למה נותנים בבתי חולים אופטלגין – יש כמה סיבות אבל מה שחשוב הוא לא להחליט לבד לגבי זה.
מאקמול צריך מינון הרבה יותר גבוה בשביל למות.
אל תלחצנה ממשככי כאבים – ברור שעדיף להפחית אבל בהחלט לא חייבים להמנע. יש יתרונות משמעותיים להחלמה עם כמה שפחות כאבים.
בהיריון – המצב שונה מאוד. אקנול נחשב בטוח (וגם דסקמול שהוא פשוט מינון גבוה יותר של פרצטמול מאשר אקמול) אבל נורופן פורטה, אם אני זוכרת נכון, נחשב בעיתי.
תרופות משככות כאבים חזקות – עשויות להיות בטוחות יותר מאופטלגין וחזקות יותר אבל אסורות בהיריון ובהנקה.
כל מי שיש לה אופטלגין בבית ואין לה אקמול – אני ממליצה להשאיר את האופטלגין למקרי אין ברירה. למה לא לגשת לבית מרקחת בהזדמנות הקרובה ולקנות משכך כאבים אחר?
זאת אומרת, אני מבינה למה. התרגלנו לחשוב על אופטלגין כאופציה השניה אחרי האקמול ושני השמות ממש הולכים יחד. אבל הגיע הזמן להפריד. אופטלגין היא תרופה מסוכנת יותר.
אתן יודעות איזה נושא שיחה נשים הכי אוהבות?
נכון! לידות!!!
זה הנושא הכי בוער, הכי מצוי, תמיד הוא עדכני ותכלס זה גם נושא מעניין – עם סיפורי הרפתקאות מטורפים.
ולא, אני דווקא לא יכולה ללדת רגיל, רק בקיסרי
ומאוד מעניין אותי לשמוע על לידות רגילות.
(אולי אני מנסה לשדר שאני מבינה מה עוברות יולדות רגילות 🙂
אבל במחילה מכל הנשים היקרות שהיה להן קשה עם השיתוף של גיטי,
היא לא באה להתלונן או לספר שהיא מסכנה.
היא בסך הכל רצתה להעלות את הנושא למודעות הציבורית,
ושנשים תדענה מה מרגישות אחיותיהן הקיסריות.
בסה"כ יש פה רצון טבעי לקבל קצת הבנה ועידוד וכמה מילים טוב מהסביבה
כי זה מה שמגיע לנו וזה מה שאנחנו רוצות לשמוע מהסביבה!
(ולא שיגידו לנו היית יכולה למנוע את הניתוח אם היית הולכת לטיפול רגשי)
ביננו,
החלום הגרוע של רוב היולדות זה שהלידה תיגמר בניתוח,
ואם קיסרי היה פשוט כ"כ לא נשים לא היו מתאמצות כ"כ למנוע אותו,
הרי אנשים מוכנים לשלם הון לרופא פרטי ולהצליח ללדת רגיל.
הידעת?
אישה קיסרית (שיש לה ותק ולא משהו חד פעמי) מכניסה את עצמה מדעת!
למסע ארוך, מפחיד וכואב.
היא הרי יודעת מה הסרט שהולך לעבור עליה, ובאמת זה סרט, גם שהוא טוב.
ואפילו אם היא מאוד גיבורה-
ניתוח קיסרי הוא לא רק חתך פיזי
הוא צלקת פיזית ורגשית שמלוה את הקיסרית מהניתוח הראשון ועד 120
אז בהחלט שנשים קיסריות הן גיבורות על!
גם אם במחלקה אתן רואות אותן מלמעלה כי הן הרי כפופות 🙂
גיטי מהממת תודה על הפוסט
ותודה שנתת לכולן פה את הזכות להביט קצת על היהלומים שאנחנו משבצות בכתר המלכות 🙂
תודה רבה לך על הקריאה!
אני בטוחה ששבי תשמח לפרסם פוסט שלך…
הסברת אותי ואת הקיסריות כל כך טוב!
אני כל כך מסכימה איתך!
ממש אין לי מילה להוסיף אחרייך!!
שמחה שנהנית ומאחלת לך עוד יהלומים לשבץ בכתר כמה שיותר בקלות!
ולמי שעדיין עוקבת כאן
לפני כמה שנים חברה טובה שלי הלכה במודע לקיסרי בלידה שמינית- בגלל טראומה בלידה קודמת שהיו לה השפעות רגשיות חריפות עם השלכות פיזיות –
חוץ מהרב, מבעלה, וממני חברתה – כל העולם תקף את ההחלטה שלה. כאילו היא הולכת לקיסרי כי היא קטנת אמונה, חלשה ולא מתמודדת, וכו וכו.
השם הטוב שם מילים בפי, ואת זה אני מניחה גם כאן:
התפקיד שלך כיולדת, כאמא, הוא להביא חיים לעולם ולחזור הביתה א מ א בריאה ושלמה, בידיים מלאות, ולהיות א מ א לקטנצ'יק החדש ולכל אחיו שבבית.
בריאה ושלמה מכללל הבחינות.
זה בכלל לא רלוונטי איך. לאיך אין שום משמעות.
אם האיך מסכן את התוצאה של אמא בריאה ושלמה ותינוק בריא ושלם – אין לו שום משמעות.
בשורות טובות ושיהיה בידיים מלאות !
תודה שקראת והגבת!
אני כל כך מודה לך שנתת לה את המילים הטובות!
זה חסד שאין כדוגמתו!
קשה לי להסבירלך כמה זה משמעותי לאישה כזו!
מאחלת שתזכי לעשות הרבה חסדים בפה ובחכמה שלך!
מענין שאף אחת לא הזכירה פה את בית החולים בנצרת,שם תהליך הניתוח הוא כמו לידה רגילה,( עד כמה רגילה?האשה בעוררות מלאה ומוציאה את התינוק בעצמה!) וגם ההתאוששות קלה יותר,אני לא קיסרית אבל יש לי חברות מירושליים שנוסעות ללדת שם !
וגיטי לא הבנתי את הטענה של רוצה יותר ילדים,זה לא הניתוח שגורם לכך שלא יהיה לך יותר ילדים,זה רצון שמיים,גם יולדות בלידה רגילה יולדות רק את מספר הילדים שנגזר משמיים! (ביום החתונה נגזר כמה ילדים יהיו לך )
הזכירו את בית החולים בנצרת- זה ד"ר הנדלר (הוזכר כהולנדר בטעות) וסיוון נבות שעובדים ביחד.
הם קוראים לזה לידה בטנית – ניתוח קיסרי צרפתי.
זה עולה המון כסף (פרטי) ובמקום ממש לא סימפטי (ערבי).
בבית החולים אסף הרופא גם ניתן לבצע ניתוח צרפתי קיסרי – שם זה ללא עלות ומבצע את זה ד"ר מוסקוביץ.
פגשתי את שניהם אישית ואני מאד מקווה שפריצת הדרך שלהם תקודם ויבוצעו יותר ניתוחים כאלו.
באמת מדובר בשינוי מהפכני.
וואו
אשמח לשמוע על זה עוד (ניתוח קיסרי צרפתי)
נשמע מהפכני
באסף הרופא זה ללא עלות?
הייתי ממש רוצה לשמוע עוד פרטים!!
הי אושרת,
אני רואה שמינדי כבר ענתה לך.
אני רק אחזק את דברייך שיש לא מעט חילוניות שפונות לשם אבל לחרדיות זה פחות מתאים בגלל הסיבות שנכתבו כאן.
מעבר לזה, הניתוח הזה נידון בועדה לקידום מעמד האישה בכנסת ולכן הייתי ממליצה לבדוק את הענין לעומק כדי לא לצאת קרחים מכאן ומכאן.
תודה רבה מאוד על התזכורת שלך לגבי מספר הילדים – אנחנו מנסות לזכור את זה…
מה שכן, היצר הרע ממש מניח לנו את הענין לפני העיניים והאשליה מאוד מוחשית 🙁
תודה שקראת והגבת!
חשוב לציין לגבי הניתוח שהעלו שאלות לגביו, לפני כשנה משרד הבריאות אפילו עצר אותו לתקופה, כדאי לבדוק היטב.
קודם כל, אני מכירה קיסריות, ואיכשהו אחת אחת הן נשים מדהימות. שנונות, חכמות, מעניינות… לא יודעת איך, אבל מציאות.
נקודה נוספת שהבחנתי בה היא התשוקה הפנימית, ובפרט אצל כאלו שלא ילדו מעולם בלידה רגילה – לחוות את הלידה האמיתית והטבעית, להיות כמו כולן, לממש את הנשיות…
וכאחת שעברה גם וגם, וזכורה לי דווקא לידות רגילות די טראומטיות, לעומת ניתוח חלק עם זכרונות מיוחדים ומרגשים (ילד בריא שנולד אחרי תקופה לא פשוטה, תזכורת למה באמת חשוב…), אני רוצה רק להבהיר לאלו שלא מכירות: לידה רגילה היא דבר כואב מאוד מאוד מאוד. אולי הכי כואב שיש (פיזית כמובן). ויש מעלות מסויימות לניתוח על פני לידה, מבחינת החוויה בעצמה. לא מדברת על ההתאוששות אחרי, וודאי שלא על הצורך להמתין לפני הפעם הבאה שמניסיון אישי זה קשה מאוד מאוד.
לידה בחוויה העוצמתית שלה, אם נוריד את ההתרגשות מעצם התינוק שבעז"ה יש גם בניתוח – הכאב שבתהליך הוא עונש שניתן לנשים מדורי דורות, בעצב תלדי בנים. ובניתוח, בבחינה מסויימת אנחנו עוקפים את זה. זה תהליך אחר. אז אין עניין לרצות את זה כל כך.
אם הדבר היה תלוי בי, אילו לא היה שיקול רפואי ומיילדותי סבוך סביב הנושא, ברור לי שהייתי מוותרת על הצירים וכו' וכו' לטובת ניתוח מתוכנן ומסודר…
בד"כ זורקים עגבניות על מי שאומרת את זה (כלומר, הקיסריות זורקות) אבל אני בעילום שם כך שזה בסדר.
בשורות טובות ורק בריאות ושמחה ומזל טוב וידים מלאות ומחבקות!
תודה שקראת והגבת!
לידה היא צורך ביולוגי כמו שתיארת ויש תשוקה מאוד בסיסית להכיר אותה היכרות אישית 🙂
יש הרבה במה שכתבת אבל חשוב לי לתקן אותך שיש השלכות שכנראה לא טעמת אותן ולכן נראה לך שניתוח הוא אופציה טובה יותר.
ברור שאת יכולה לטעון שאנחנו לא טועמות את הלידות הטבעיות 🙂
בכל מקרה, אין כאן תחרות על הסבל אלא העלאה למודעות של אלה הלא קיסריות.
תודה על האיחולים!
מאחלת לך לידות קלות וטובות שיהיהלך כיף להזכר בהן!
גיטי, אהבתי את התשובה 🙂
שמחה מאוד שאהבת 🙂
תודה שטרחת להחמיא!
הזכירו פה כמה פעמים לגבי זה שנושא שיחה של נשים זה לידות, ואיך זה מרגיש למישהי שיולדת בדרך שונה.
ומה לגבי אלא שעדיין לא זכו ללדת בכלל?
והחברה הנרגשת חייבת לספר להן שהייתה לידה מהממת
והייתה תחושה מרוממת וקרבת ה' ואושר עילאי ואת חייבתתתתת להרגיש את זה גם
אז בלי להגיע לתאורים קיצוניים של כאלה עם פחות רגישות,
סתם בכללי כדאי לקחת לתשומת לב נשים יקרות האם נושאי השיחה האלה- על בית /ילדים/הריונות/לידות וזוגיות תמיד במקום ובמינון המתאים ,
כי תמיד יכולה להיות לידכן מישהי שחסר לה ומתמודדת וזה לא קל בכלל:(
מאוד מסכימה איתך!
תודה שהעלית את זה!
אפילו אנחנו הקיסריות חוטאות בזה לפעמים בהנחה שכל ניתוח שרפ הוא ניתוח קיסרי ולצערנו יש גם כריתות…
גם בספר "הרבה יותר מחלב" המחברת מעלה את הענין הזה ששיתוף הוא לא תמיד כדאי ומביע איזשהו חוסר הכנעה כלפי הקב"ה…
מצד שני – כל מי שאין לה ילדים או בעל – ממש לא רוצה שישתתקו לידה או לא יפטפטו איתה.
אז כמו שכתבת – במינון ובזמן המתאים וברגישות.
יש לי כמה חברות שאני מתפללת עליהן בלידות שלי שעדין לא נפקדו
ונראה לי שיותר נעים להם שמדברים ולא מעבירים נושא
ניתן להעביר נושא אך ברגישות נראה לי שממש לא נעים שפתאום שהחברה מגיעה נהיה שקט
תמיד שאני מזהה את השקט שהולך להיות אני מנסה להזיז אותו במילימטר
לבעלי יש חבר שבמשפחה שלו לכולם ידעו על אחת שבהריון ולא סיפרו להם וגם אחרי הלידה לא טרחו לספר להם
זה זוג מדהים מאוד שלקח הכל בקלות לקח להם זמן לסלוח
המקום הזה הוא ממש חבל דק וכל אחד רואה את ההתחשבות באופן אחר
תודה על המילים שלך!
אכן נושא לא פשוט…
הלואי שנזכה כולנו לבשורות טובות ישועות ונחמות!
כאחת שב"ה עברה 7 לידות קיסריות צריך לדעת להודות לה' שיש לנו אפשרות ללדת דבר ראשון ודבר שני שאם כבר ניתוח ב"ה זה לדברים טובים ולמתנות גדולות מבורא עולם!
הרבה מההחלמה מתחילה מחשיבה חיובית ואפילו בזמן הניתוח עצמו כשחושבים למה אנחנו פה הכל משתנה לטובה .
אני קיבלתי חיזוקים מאוד גדולים מהספר ויתנו לך כתר מלוכה של הרבנית נויישטט ע"ה ומכל הספרים שלה ושם היא מתארת באמונה גדולה את הלידה העשירית שלה שנגמרה בניתוח…
מאחלת הצלחה לכל הקיסריות והעיקר להאמין שהכל לטובה ואם הקב"ה' בחר בנו להיות כאלה זה הכי טוב בשבילנו…והלוואי שהצלחתי לחזק אתכן מהניסיון שלי…
תודה על השיתוף והחיזוק!
מחשבה חיובית משחקת תפקיד מרכזי באירוע כזה ויש כאן לא מעט חיובי! ב"ה!!
מסכימה מאוד לגבי הספר. יש לי אותו בבית ואני תמיד ממליצה עליו לקיסריות וללא קיסריות…