אני קיסרית

תודה לך על הקריאה והתגובה!
הבנת אותי ממש לעומק 🙂
לא פלא…

ב"ה זכיתי להעלות אתהנושא על השולחן וקיבלתי תגובות כל כך טובות לא רק כאן…
כנראה שזה באמת חשוב.

אהבתי את האומץ שלך, מירי!
שמחה בשבילך שמצאת את הדרך שנכונה לך יותר ושמחה מאוד שלא התחרטת ושמחת בבחירה שלך!
אני יכולה לומר לך שאני מבינה מזה שאת צריכה לקרוא ולשמוע שלידה טבעית היא חויה בסיסית שכנשים קשה לנו להתהלך בעולם בלעדיה.

רק אנסה לפקוח את עינייך שאני מבינה שלא ניסית לידה טבעית ולכן לא בהכרח שהשיקול שלך לגבי חויה עדינה יותר – מבוסס. יש לידות מדהימות ובעיני ההבדל נעוץ במרבית המקרים בהכנה טובה להכנה גרועה.

ממליצה לך מאוד למצוא מישהי מתאימה שתכין אותך ללידה בצורה הטובה ביותר ותתאים את ההכנה לאישיות שלך ולנתונים שלך.

מאחלת לך לידות קלות ומדהימות!

כמי שעברה גם קיסרי וגם לידה רגילה, אני מבינה מה שאת אומרת אבל לא כ"כ מסכימה.
קודם כל, יש דברים ייחודיים לקיסריות שנשים שיולדות בלידות רגילות לא חוות אותן בכל מקרה. (חדר ניתוח קר ומנוכר, צלקת ועוד…)
חוץ מזה, נכון שחלק מהקשיים שקשורים לקיסרי, עלולים להיות גם אצל מי שלא קיסרית.
אז מה?
ואם רווקה מבוגרת תשתף שהיא מרגישה בדידות בגלל שהיא רווקה, נגיד לה שאין מקום לתחושה שלה כי יש גם נשים נשואות שמרגישות בודדות?
הדיבור כאן הוא על העלאת המודעות לאתגר של הקיסריות. זה לא אסון, זה אתגר שמגיע בנסיבות טובות ומשמחות ב"ה, אבל עדיין זה אתגר שלא כולן מכירות.
זה שקיימים בעולם קשיים נוספים, זו לא סיבה להמעיט מהקושי הזה.
אני חושבת שחלק גדול מהדיבור כאן, גם בטור וגם בתגובות, לא היה על תחושת ההחמצה אלא על חוסר מודעות והבנה של הסביבה. (וחלק מהתגובות של היולדות ה"רגילות" שיקפו את זה…)
לידות בריאות לכולן:)

טובי, תודה שקראת והגבת!
ממש מסכימה איתך.
רוצה לומר שבחרתי להשקיע בהעלאת המודעות כי יש לזה תועלת גדולה ונוכחתי בזה בתגובות לפוסט.
בטוחה שאם קיסרית תקבל תמיכה והבנה מעוד אישה בסביבתה, המצב ישתפר פלאים. ישראל עם קדושים ואם רק תהיה מודעות – אני בטוחה שהדברים יחלחלו ויגיעו לאן שצריך.

מאחלת לך לידות קלות והרבה נחת!

אני מרגישה בבירור שהאישה שם עברה טראומה קשה וזה לא נכון לומר לאנשים כאלה – אל תתעסקו עם זה.
הם לא בוחרים להתעסק עם זה. ברירת מחדל של המח הוא להתעסק עם זה. צריך מאמץ גדול כדי להבריא מזה. זו ההסתכלות הנכונה יותר.
אני בהחלט אומרת לקיסריות שאין ספק שיש לידות מאוד קשות שגרועות בהרבה מניתוח קל. הענין הוא שקיסרי קל תמיד הוא סבל לעומת לידה שאם היא קלה – כמה היא מתוקה? מאוד מאוד!

ולהתמקד בטוב זו עצה טובה לחיים מאושרים.
רק השאלה אם העצה קלה לישום בכל מצב…
לא אומרת שזו עצה לא טובה או לא חשובה.

לגבי הסיכוי ללידה רגילה, קשה לענות על זה כשבמסגרת הזו אין לך אפשרות לפרט מה היו הסיבות לואקום ולניתוח.
אני חושבת שאם מבחינה רפואית מתאפשר לך לנסות לידה רגילה ללא סיכון רב, שווה לעשות השתדלות ולנסות, מתוך קבלה והשלמה מראש שאולי תצטרכי לעבור לניתוח תוך כדי הלידה ואם זה יקרה, לא נורא. את עושה את ההשתדלות שלך וה' מחליט מה באמת טוב עבורך.
טיפול רגשי לא נשמע לי כ"כ רלוונטי, אבל חשוב להגיע ללידה עם ליווי של דולה מומחית או רופא פרטי.
היו שרשורים ב"חכמת ההמונות" בנושא, כדאי לך לראות.
החודשים שאחרי הניתוח הראשון (בניתוח חרום) יכולים להיות קשה רגשית, הרבה מחשבות של "איך הייתי יכולה למנוע את זה, מה דפוק בי שלא הצלחתי ללדת, מה אעשה בפעם הבאה" וכו'.
אולי את בשלב הזה, אבל אחרי זמן מה זה שוקע ועובר, הופך לעובדת חיים שמשלימים איתה. עסוקים בנחת מהילד בעז"ה ופחות זוכרים איך הגיע לעולם…