נ' – נגדו או עזר – שטח אש בתוך הבית הפרטי שלנו

"שרמן הזמינו אותנו לראש השנה" הוא מטיל את הפצצה בחדר.

"……"

"הם ממש רוצים שנבוא, סדרו לנו את היחידה של לוי" הוא ממשיך לגעת בעצבים חשופים מידי.

"אני לא רוצה ללכת אליהם!" היא מוצאת את הלשון שלה.

"למה? את יודעת שהם כמו משפחה בשבילי, אין לנו כאן אף אחד וזה יכול להיות נחמד לשנינו".

"אתה יודע שאני לא מסוגלת להסתכל לאישה הזו בפנים, אני סיימתי איתה, לא רוצה שום קשר איתה!!!"

"אני לא מבין, כבר עברה חצי שנה, דברתם מאז עוד כמה פעמים, מה עכשיו?!"

"אתה לא מבין וזו בדיוק הבעיה! היא לא אמא שלך ולא אמא שלי ואני לא מחויבת בכבודה וגם לא רוצה ללכת אליה ולא לפגוש אותה" היא מרגישה שזה מרתיח אותה חוסר ההבנה שלו וההתעלמות מהרגשות שלה.

"יש לי המון הכרת הטוב כלפיה, ואני חושב שגם לך צריך להיות, עם כל התחושות הלא נעימות שיש לך סביב המפגשים איתה…"

"אתה בצד שלה?!" היא יורה אש.

"אני לא בצד שלה, תביני היא כמו משפחה בשבילי, הילדים שלה הם כמו אחים שלי – את בכלל לא מבינה מה הם עשו בשבילי, וכמה טוב לי להיות אצלם".

"לא אמרתי לך לא להיות בקשר איתם, אבל אני לא חייבת בקשר הזה, אתה רוצה ללכת אליהם תלך לבד, אני לשם – לא מגיעה!"

"לא מבין מה הסיפור שלך, תדברו ביניכן ותסיימו את הסיפור".

"נעשה חג בבית, אני אשתך ואני קודמת להם עם כל הכבוד והערכה."

"נשאר בבית, זה לא העניין, אבל את צריכה להבין ולקבל את זה שהם המשפחה היחידה שאני מרגיש אצלה בנוח כמו עם המשפחה שלי וכשהמשפחה שלי נמצאת רחוק, זה המעט שאני מבקש ממך כדי לתת לי תחושה של משפחתיות בחג…"

"לא הבנתי, גם המשפחה שלי רחוקה, וגם אני באתי לקראתך בהרבה מאוד דברים, אז עכשיו תבוא אתה לקראתי, נעשה חג בבית ויהיה לנו מקסים. אני מוכנה להתארח לחלק מהסעודות אצל משפחות כאן בקהילה ובשאר הזמן להיות בבית. לנסוע לשם אני לא נוסעת!"

"נשאר בבית , לא כי אני מבין אותך, כי אין לי כוח לריב…"

"זה הכי מתסכל שאתה לא מבין ואפילו לא מנסה לראות גם את הצד שלי…"

היא כל כך לא רצתה לריב איתו, היה ערב נחמד, למה היה צריך לסיים אותו בכזו שיחה מעצבנת???

תמיד זה קורה כשהם מדברים על משפחת שרמן, תמיד.

אבל מה היא יכולה לעשות, היא לא מוכנה לשום קשר עם המשפחה הזו, היא לא מונעת ממנו להיות איתם בקשר, לבקר שם,  להשתתף בשמחות שלהם, להתקשר לאחל שנה טובה, היא מרגישה לא קשורה ולא מעוניינת בשום קשר, מה לא ברור?

ולמה נושא "שרמן" צריך להעכיר את האווירה הטובה שיש בבית שלהם כל פעם שהוא עולה?

****

בתור ילדה אני זוכרת את עצמי מסתכלת על העולם של המבוגרים כעולם מושלם, ללא מריבות וללא אי הבנות, הייתה לי מחשבה שכאשר אגדל לא אריב, כי מריבות זה "משחק של ילדים…"

ככה חשבתי.

כשהתבגרתי יותר וראיתי מבוגרים רבים, אמרתי לעצמי שכנראה זה סוג של חוסר בגרות מסוימת או פשוט ילדותיות, כי מה הבעיה לא לריב, לדבר בנחת ולתת לשני תחושה טובה. פשוט להיות אנשים בוגרים שמצליחים לפתור קונפליקטים בצורה שנעימה וטובה לשני הצדדים…

כשהתחתנתי, היה לי ברור שבבית שלי יהיו רק שלום ואהבה ולא נריב על שום דבר. כל אחד יסביר את הצד שלו והצד השני ישתכנע / יושפע / יוותר מעט והכל יבוא על מקומו בשלום.

בהרבה פעמים זה עבד יפה אבל כמו בהרבה בתים טובים – בהרבה פעמים זה גם לא עבד, השלום הלך והיה קצת לא נעים…

יש בנו רצון לשלום, להסכמה, להרמוניה עם בן הזוג, שנחשוב ונאמין ויהיו לנו עקרונות והשקפת עולם זהה פחות או יותר, שנבין ונסכים על אותם דברים פחות או יותר, הרי סוף כל סוף אנחנו מנהלים בית אחד משותף, עם רצון ושאיפה משותפת לחיים נעימים וטובים יחד. לכאורה, נראה שלא נצליח לחיות כאשר יש ביננו אי הסכמה או פער גדול מאוד בעניינים מסוימים, כאשר אף אחד משני הצדדים לא מוכן לעשות צעד או לשנות את עמדתו.

מסתבר שכמעט בכל בית יש דברים שאין עליהם הסכמה וגם שום רצון להגיע להסכמה, כל אחד בטוח שעמדתו היא הצודקת ולא מוכן לקבל שום טיעון של הצד השני.

זה בסדר ומסתדר כאשר לדבר אין השלכות על החיים הזוגיים, לדוגמא אם אני בשום פנים ואופן לא מוכנה לאכול גויאבה ובעלי לעומתי חושב שגויאבה היא הפרי הכי טעים שהוא מכיר וכל מי שלא אוכל גויאבה לעולם לא יבין מהו טעם מעין עולם הבא – זה אפשרי לחיות עם זה עד מאה ועשרים ללא שום תקלות משמעותיות שישפיעו באופן כלשהו על הזוגיות שלנו.

הקושי מתחיל כאשר אי ההסכמה שלנו מתנגש בדברים מהותיים יותר.

ברוב הפעמים נמצא את הקושי הזה בערכים עקרוניים. דוגמאות? בבקשה:

• היא חלמה, רצתה, מוכנה להקריב את חייה ונשמתה עבור בעל אברך לומד יומם ולילה – מלאך בדמות אדם, ולבעלה משום מה לאחר 8 שנים בכולל הגיעו חלומות אחרים וגם אפשרות ויכולת לממש אותם והוא יצא לעבוד בהייטק.

• לפני שהם התחתנו היא הסכימה להיפגש רק עם בחור שמוכן /רוצה / מסכים לגור במרכז הארץ, אבל לאחר שנה עם משכנתא עצומה, חובות וכמה סיפורים של חברים שעברו לפריפריה בעלה לא מוכן להמשיך לגור במרכז, ולא נותר לה ברירה חוץ מלעבור בצער רב לפריפריה ולהתרחק מכל משפחתה, חברותיה וכל המוכר והאהוב.

ועוד – היא לא מרשה לילדים מחשב, היא חושבת שזה לא חינוכי ומחשב הוא לעבודה בלבד, בעלה חושב אחרת לגמרי… מחשב? כבר קיים ונמצא, צריך ללמד את הילדים איך להשתמש בו…

וכמו בדוגמא הנ"ל – היא לא מוכנה בשום פנים ואופן להיות בקשר עם המשפחה המאמצת של בעלה כאן בארץ, והוא לא מוכן בשום פנים ואופן לוותר עליה, אגב סיטואציה כזו יכולה גם לבוא בדמות חמות / גיסה.

אין הסכמה, אין יכולת ואין רצון להגיע להסכמה כל אחד אוחז בדעתו וברצונו ללא שום רצון לזוז מעמדתו. אבל בסופו של דבר עושים משהו שמישהו אחד רוצה –

כך קורה מצב שבו אחד מבני הזוג בעל כורחו "מוותר" שלא מרצונו לצד השני.

או שגרים במרכז או שגרים בפריפריה, או שבעלה אברך או שבעלה עובד, או שהם בקשר עם המשפחה המאמצת או שלא, או שהם מאחרים לכל אירוע וכו'…

לנקודות החיכוך הללו אני קוראת "שטח אש" – אלו נושאים שתמיד כשניגע בהם / שנדבר עליהם, וכל פעם שיגיע אירוע שקשור אליהם ומעורר את החוסר הסכמה יתעורר כאב, נרגיש אי נוחות, יתכן שהטונים יעלו, יתכן שנפגע אחד מהשני תוך כדי דיבור על הנושא.

דריכה ב"שטח אש", מביאה לפיצוץ קטן או גדול מבוקר או שלא – תמיד!

בפוסט כאן אני לא באה לתת פתרון קסם להעלים שטחי אש – לא מכירה מציאות כזו, אלא אם כן הם פשוט לא קיימים – נדיר!

אני כן באה להאיר כמה נקודות חשובות בהקשר לשטחי אש:

1. הכרה – להיות מוכנה להכיר בשטחים הללו, להרשות להם להיות בזוגיות שלנו, לא להתנגד אליהם ולדרוש הסכמה מוחלטת, לא מעצמנו ובטח לא מבן הזוג שלנו. זה בסדר שהם נמצאים, זה קיים אצל רוב הזוגות בעולם ברמה כזו או אחרת.
2.  שטח ברור – יחד עם ההכרה בחלקים האלו שנמצאים בזוגיות שלנו ובהסכמה שהם יהיו שם, יש צורך לגדור אותם בשטח ברור! הם לא יכולים להשתלט על כל הזוגיות שלנו. יש זוגות שהשטח אש שלהם מכסה ומעלים כל דבר אחר טוב שקיים בזוגיות שלהם. הם לא מצליחים לראות שום דבר מעבר ל"שטחי האש".
3. ידיעה מראש שנכנסים לשטח אש – כאשר אני מכירה את שטחי האש ואני יודעת את הגבולות שלהם, כאשר אני נכנסת לשם עלי להיות מודעת לכך שנכנסתי לשטח אש, ואני גם מודעת שיהיו לכך השלכות. אני לוקחת בחשבון את אי הנעימות שבדבר ואת התוצאות לכניסה הזו.
4. לא מנסים לשנות – במפגש בתוך שטח האש, אני לא מנסה לשנות את הגישה או את ההשקפה וגם לא את המצב, אלא רק מחפשת דרך פשרה שנוכל לעבור את המפגש הזה במינימום נזקים, אפשר לשתף שלא נעים לי עכשיו.
5. רצון לצאת משם מהר – אחרי שכבר נכנסנו לשם, ועולות התחושות הלא נעימות כי ככה זה בשטח אש, נשתדל לצאת משם כמה שיותר מהר עם כמה שפחות נזקים. שטח אש הוא לא מקום נעים לא לבעל ולא לאישה. הוא מקום כואב ופוצע, לכן כמה שפחות זמן להיות שם ייטיב לשנינו.

נכון להסביר לבעל את הרעיון של שטח אש, שגם הוא ידע לתחום אותו ולהסכים שהוא קיים בלי לנסות לשכנע את האישה להסכים איתו, זה בסדר שאנחנו לא מסכימים על הנקודה הזו, וזה בסדר גם אם לעולם לא נסכים עליה ונמשיך לחיות מתוך שלום, אהבה והערכה אחד כלפי השני למרות אי ההסכמה ביננו בנקודה הספציפית הזו.

כאשר מדברים על שטח אש, יש נשים שמפחדות שזה קיים אצלם ומעדיפות להגיד לעצמן: "הכל בסדר אצלי, אנחנו מסכימים על כל הדברים ומה שלא, אז אני אוותר כי אין משהו חשוב כמו השלום וההרמוניה ביננו…" זה מקסים וטוב כאשר אישה שלימה עם הנקודה הזו ומוותרת בלב שלם, ומרגישה שזה מה שנכון לעשות, ואין צביטות לב ולא שום כאב באזכור או כאשר נוצר מפגש בין הרצון שלה לרצון של בעלה, כאשר זה לא כך – חשוב לתת לזה מקום ולעבוד עפ"י הנכתב לעיל, זה עוזר בוודאות לצמצם את המפגשים "בשטח האש", זה מצמצם את הפגיעה למינימום ההכרחי, והרבה פעמים אף יכול להוביל להשלמה.

ועוד מילה אחת בנושא – תפילה!

אל תוותרו עליה במקומות שאתן מרגישות שרציתן אחרת וזה לא קרה, לה' אפשר לספר את הרצונות שלנו ואת החלומות שלנו, את האכזבות שלנו, ואת כל מה שנמצא בלב שלנו ומבקש אחרת מהמציאות העכשווית. ה' גם יכול לשנות ולהצמיח ישועות בטח כאשר הלב רוצה ומשתוקק למשהו טוב.

עלו לך שאלות? מחפשת לדעת עוד? 

בתאל טשיטיד – מדריכה זוגית מוסמכת לכלות ונשים – [email protected]

ניתן להאזין לתכנים מעולים בקו התוכן "על כולנה"- 0733834729     

להזמנת סדנאות, הרצאות ופגישות אישיות: 0533106799