ס' – סליחה, סלחתי, סולחים – על פיוס וחיבור מחדש (1)

יושבת לבד רק היא והספה, מנגבת דמעות.

הבית שקט ,כולם ישנים, גם הוא כבר הלך לישון, ישב קצת ליד השולחן סיים לכתוב את השיעור למחר, סידר את הספרים במקום קרב את הכיסא לשולחן, אמר "לילה טוב" ,לבש פיז'מה ופנה לישון.

רק היא כאן, חיכתה אולי הוא יבוא, ישאל , ישב ליד, אפילו רק ישתוק, יבין שמשהו כאן היה לא בסדר, שנפגעה, יבין שהיא מחכה למילה ממנו, יחס קטן, פצפון.

הוא לא היה שם, היא הפכה לאשמה בלי לדעת איך ולמה. בא לה לצעוק "תבוא! תדבר! תסביר! רק אל תשתוק! "

היא משחזרת את הערב שוב ושוב:

הוא הגיע הביתה, קצת אחרי השעה הרגילה שחוזר תמיד, היא שאלה מה נשמע? ראתה שהוא במצב רוח שקט.

"להכין לך ארוחת ערב? רוצה לאכול משהו?"

"לא" -חד, קצר.

"מה קורה? איך היה בישיבה?"

"בסדר" הוא ניגש לקומקום, לוחץ על הכפתור  מרתיח לו מים.

פונה את השיש פותח את הארון מחפש כוס נקיה.

"למה אף פעם אין כוס נקיה בבית הזה וכל הכיור מלא תמיד בכוסות מהבוקר?"

פותח את המים מתחיל לשפשף כוס אחר כוס בתנועות עצבניות.

"אני אשטוף, להכין לך קפה?"

"לא צריך אני כבר שוטף בעצמי"

"תעזוב, הרגע חזרת, תכין לך קפה ותשתה ברוגע"

"בסדר" הוא ממשיך לשטוף לא מתייחס אליה, לא רואה שנפגעה.

גם כשהמשיכה לשתוק לאורך כל הערב, הוא לא ראה.

שעתיים אחרי שסיימה את כל הכביסות, ושטפה את כל הכלים (בבשרי) והבריקה כיורים באקונומיקה, והכינה ארוחת צהרים וסנדוויצים למחר וניסתה עוד ניסיון אחד לברר אם הכל בסדר ולהענות ב"כן" עלוב ובשקט מחריש אזניים .

אחרי כל זה, הוא פנה לישון.

לא שאל אם היא באה גם, לא התעניין מה שלומה ואיך עבר היום, לא שיתף במה עובר עליו, לא הסביר על מה הוא כועס או עצבני. נותן לה להתבשל במיץ של עצמה, לנחש, להעלות השערות, להבין דבר מתוך דבר.

נראה שהכי רוצה שתשתוק, שתשב ותמתין שכבודו והוד מעלתו יתייחס אליה, נראה לה שמצפה להתנצלות על דבר שהיא איננה יודעת מהו, שתחשוב ב"פינת המחשבה" על המעשה שלא עשתה, תבין לבד תתנצל ותבטיח לא לחזור על ה"פשע" העלום שעליו היא זוכה ליחס משפיל שכזה.

לא מוכנה, זה לא מגיע לה, לא מוכנה להתנצל כשאני לא יודעת על מה, מוכנה להתנצל כשיש שיח שגם היא  יכולה לומר "נפגעתי" , כשיש מי שבצד השני מוכן לומר "טעיתי" וגם לבקש סליחה.

****

ככל שנהיה קרובים יותר יקרו מצבים שנפגע בשני ויפגעו בנו זה חלק ממערכות יחסים קרובות, וזה תקין, ונורמלי כל זמן שאנחנו יודעים שהמקור לפגיעה לא מגיע משנאה חלילה או מחוסר רצון להיות בקשר או אי אכפתיות.

בנוסף מה שחשוב לבדוק שכאשר אנחנו מתרחקים בגלל פגיעה לא משנה מצד מי , תמיד יש בנו רצון לחזור לקשר וכמה שיותר מהר, ואנחנו יודעים איך להתפייס נכון שהפגיעה לא תמשך לאורך זמן אלא תהווה מקפצה לקשר ולחיבור מחודש קרוב יותר.

לאחר ההקדמה הזו, נכנס לדוגמא שהובאה למעלה ונסביר מה היה שם.

מריבות בין בני זוג בעיקר בתחילת הנישואין נובעים ברוב המקרים מחוסר הבנה וחוסר הכרות עם הצד השני ועם הדברים שפוגעים בו, הבדלים במנטליות, הבדלים בתפיסת העולם, הבדלים בסגנונות תקשורת, ברוב רוב המקרים אין כוונה לפגוע, או להעליב.

כאשר נגשים כך לכל מריבה מפלס הכעס והפגיעה יורד לחצי. "הייתה ביננו אי הבנה, לא אני רציתי לפגוע בך ולא אתה רצית לפגוע בי, בוא נבדוק מי לא הבין מה ונשתדל לא לפגוע שוב בנקודה הזו…"

טוב, את המשפט הזה נוכל לומר אחרי שהתפייסנו, אבל בואו נתחיל מההתחלה.

נתחיל בגבר, (על פיוס האישה נדבר בפעם הבאה).

 יש שני סוגים של מצב שבו הבעל לא מדבר או נכנס למצב של "ברוגז" כמובן שצורת ביטוי של ברוגז אצל כל אחד היא שונה, אבל יש מאפיינים זהים ועליהם אני רוצה לדבר.

הסוג הראשון: מצב שבו בעל נראה מכונס, קצת לא נעים, מצב רוח קרבי , עצבני מצב שהבעל נמצא בו בגלל כל מיני סיבות חיצוניות שאינן קשורות לאישה באופן ישיר.

דוגמאות: עבודה,  לחץ כלכלי, משהו חיצוני, סוג של מצב רוח וכו' לא תמיד משהו שהאישה יכולה להועיל ולשנות.

בנוסף אחת לכמה זמן יש גברים שיש להם זמני "השתבללות" כך אני קוראת לזה, שבהם הם צריכים את השקט שלהם ולפעמים הביטוי של זה בבית במערכת יחסים עם אישה גורם לזה להראות כחוסר יחס, חוסר אכפתיות, סוג של התעלמות, לרוב הגברים יש את הזמנים האלו, אבל זה משתנה בין גבר לגבר ברמת ההתעלמות/ הניתוק שהם זקוקים לו באותו זמן.

2. הסוג השני זה גבר שנפגע מאשתו בגלל התנהגות מסויימת שהוא מפרש אותה כחוסר אכפתיות, פגיעה, זלזול וכו' כל מה שבעצם גורם למריבות ופגיעות בין בנ"א נורמאליים.

המצב הראשון מתאר מציאות שאישה פשוט צריכה לזהות שזה המצב כרגע ולתת שקט, פשוט שקט!

בבקשה לא לקחת את המצב אישית, זה לא אישי ולא נגדך -הבעל צריך כרגע זמן להירגע, וזו הצורה שלו לקחת אותו. לפעמים המצב רוח הקרבי הוא ביטוי למה שקורה לו בפנים, הכי חשוב לא להיפגע ולייצר מריבה בלי סיבה

מה לעשות בזמן הזה? להתעניין בעדינות, להגיד שאם הוא רוצה לשתף/לדבר את כאן, לא לחפור בשאלות וגם לא במילים מרגיעות/ מנחמות/ עיצות וכו', הוא לא אישה וצורת ההתמודדות שלו שונה משלנו.

במצב השני כאשר גבר נפגע ונמצא במצב של ברוגז או במצב כועס (בד"כ כאשר אחד נפגע גם השניה פגועה…) זה אומר שאתם שניכם במריבה ושניכם מחכים לפיוס או לשיחה על מה שהיה ובגדול להשלים חזרה, זה השלב שלכל אחד מבני הזוג יש זמן "התפייסות" שונה, מה שאומר שאם האישה הגיעה לשלב שהיא רוצה לדבר על מה שהיה, להתנצל ולקבל התנצלות או לחילופין להסביר את עצמה ולחזור לקרבה לא בטוח שגם בעלה כבר נמצא בשלב הזה וכן להיפך.

לכן – גם כאן אין מקום ללחוץ, להכריח ("לא הולכים לישון לפני שמתפייסים"), לאיים ("תזכור שאתה לא רצית לדבר איתי עכשיו)  או לעשות מניפולציות ("אני לא הולכת לאמא שלך השבת עד שאנחנו מתפייסים")

ההמתנה כאן חשובה ומשתלמת, ככל שאישה לוחצת על בעלה לשוחח איתה, מבקשת ממנו הסברים לכעס או שיחה ודיבור על מה שהיה –  כך הוא מבקש יותר להתרחק ולהימנע מקשר…

בזמנים האלו הכי טוב להניח לזמן לעשות את שלו. ככל שיהיה פחות לחץ מצד האישה לשיחה להפסיק את המריבה כך הבעל יחזור מהר יותר וירצה גם לסיים את המריבה.

נקודה חשובה! יש לנו נטייה להרגיש אשמות, בין אם אנחנו אשמות ובין אם לא, אנחנו ללוקחות אחריות על מערכות יחסים שאנחנו נמצאות בהן בפרט מערכת זוגית כמו שכתבתי בפוסט הראשון.

אם היית לא בסדר, והתנצלת תמשיכי הלאה אל תמשיכי להיפגע מזה שהבעל עדיין לא קיבל את הפיוס שלך, אם הבעל חזר בלי מצב רוח את יכולה לעשות אוירה נעימה בבית אבל הבעל יבחר להרגיש עכשיו טוב יותר או להישאר במצב רוח האפור שלו. זה שלו ואל תהפכי לאשמה. זה מחליש אותך, פוגע בך ולא עוזר לבעל שלך.

כשבעלך יוכל להתפייס הוא יעשה את זה, הוא יבוא לדבר על מה שהיה , תני לו קרקע בטוחה להגיד "נפגעתי ממך" בלי שהוא יצטרך להתנצל על כל מה שנפגעת שלא דיבר או התנהג – בגלל שצורת, ההרגעות שלו אחרת משלך שאת לא מבינה אותה ונפגעת ממנה.

אחרי שהגענו כבר לשיחה: עשה ולא תעשה בפיוס של הבעל:

1.בעל רוצה להרגיש שאשתו לוקחת אחריות על מה שקרה.

האמת, כולנו רוצים שהצד הפוגע יכיר בכך שפגע ויודה שלא היה בסדר…כאשר אישה מוכנה להודות שהיא לא הייתה בסדר במקומות ששגתה זה מרגיע ונותן תחושה שבאמת הייתה כאן חוסר שימת לב והדבר אכן נעשה בלי כוונה  להשתדל לתת את ההרגשה הזו. קשה-קשה אבל שווה!

2. לדבר במסרים חיוביים:

"שנינו רוצים שיהיה לשנינו טוב"

"אף אחד מאיתנו לא התכוון לפגוע"

"הייתה ביננו חוסר הבנה והדבר האחרון שאני רוצה זה שיהיה לא נעים או שתרגיש שלא אכפת לי ממך"

הדיבורים האלו צריכים להיות חלק קבוע משיחות הפיוס שלנו, זה מרגיע כל שיחה טעונה ומייצר קבלה והכלה גם כאשר קשה ולא נעים.

3. לא להתחייב אף פעם "לא אעשה את זה שוב"

לפעמים אנחנו כל כך "טובות" שאנחנו רוצות להבטיח שלעולם לא נחזור על הפגיעה הזו שוב.

אין דבר כזה! מטבע הדברים יקרה שוב שנפגע או נפגע(פ' בקמץ) גם באותם דברים שכבר עשרות פעמים דברנו עליהם והשתדלנו להימנע מהם, אבל מה לעשות חיים משותפים ביחסי קרבה משמעותיים מביאים גם את הפגיעה וזה חלק מקשר.

גם הקשר שלנו עם הקב"ה הוא כזה, מתרחקים ומתקרבים, ושוב מתרחקים ושוב מתקרבים.

צריכים רק לדאוג שכאשר אנחנו מתקרבים בחזרה הקשר מתהדק יותר והופך לקרוב יותר, כך שגם אם נתרחק בפעם הבאה, זה רק בשביל להתקרב יותר עמוק ויותר משמעותי.

ולכן יש חשיבות כל כך גדולה לשיחות פיוס ולא רק ל"הפסקות אש" (מתנצלת על השימוש כבר פעם שניה במושגי מלחמה…). לאחר מריבה גם אם אחרי יום חזרתם לדבר כרגיל והכל טוב והיה נראה שמה שקרה אתמול היה רק חלום ואולי בעצם הבעל לא ממש נפגע ורק היה איזה חוסר הבנה רגעי, כן חשוב לפתוח בעדינות ולבדוק איך עושים את שיחת הפיוס ולראות ששני הצדדים סולחים ומרגישים יותר טוב ובטוח בקשר.

בפוסט הבא אכתוב בעזרת ה' איך גבר מפייס את אשתו ולמה זה נראה שהוא לא יודע לבקש סליחה ואיך מצליחים להגיע לקשר חזק וקרוב יותר למרות הפגיעה.

עלו לך שאלות? מחפשת לדעת עוד? 

בתאל טשיטיד – מדריכה זוגית מוסמכת לכלות ונשים – [email protected]

ניתן להאזין לתכנים מעולים בקו התוכן "על כולנה"- 0733834729     

להזמנת סדנאות, הרצאות ופגישות אישיות: 0533106799