טוב, זה היה אחד הפוסטים שקיבלו הכי הרבה תגובות, לא מפתיע…
התגובות התחלקו בין: חס ושלום אנשים ילמדו ממך ללכת למטפלים בלי תואר! (לא כתבתי את זה)
לבין: בחוץ כולם שרלטנים!
או: גם אני נפגעתי ממטפלת!
ו: טוב שמישהו כותב על זה…
אז מכיוון שעל כל תגובה שנכתבת יש רוב דומם גדול מאד שגם חושב ככה, אני אגיב פה בקול.
1. האם כתבתי נגד תארים? נראה לי שגם בזכוכית מגדלת יהיה קשה למצוא… אני ממשיכה ללכת לרופאים, למרות שהם גם למדו באקדמיה. אחרי שחזקיה גנז את ספר הרפואות (כדי שנתפלל!!) אנחנו נאלצים להיעזר בחכמה בגויים. באותה מידה אני חושבת שגם בזה יש חכמה בגויים, לא רק אני אומרת את זה… גם רבנים מפנים לאנשי מקצוע אקדמאיים בתחום הטיפול, וכל אמא שרוצה לתת ריטלין צריכה רופא או פסיכיאטר (וכן, זה שייך לתחום הנפש).
2. צריך את אלו שעברו מסלול לימודים עם תואר שני – אבל מה שצריך זה לזכור, ממש כמו מול רופאים – לא לאבד את האני שלי מול המומחה, ולא משנה כמה הוא גדול, חכם, כותב מבריק ומרצה מהולל. לא בחדר הטיפול, וגם לא מול טקסט או הרצאה. תמיד להשאיר מקום לביקורת אישית. בדיוק כמו הליכה לרופא שאחרי כל המלצה אנחנו בודקים מה נכון וטוב לנו.
וכמה פעמים ראינו שרופאים לא הצליחו להועיל? הרי לרוב הבעיות הכרוניות אין לרופאים מה לעזור. רק לקרוא בפורום נשים שמתארות איך כירופרקט היה השליח להציל אותם מכאב גב, ואוסטאופת להרגיע תינוק צורח, ורפלקסולוגית מדלקות באוזניים – כולם ענפים "פסבדו-מדעיים"…
ואולי בהקשר הזה, אני אזכיר את אחת הדמויות המדהימות שזכיתי לראיין, פרופסור עמוס ינון, מנהל האגף לרפואה פנימית בבית חולים "שערי צדק", אדם מיוחד, רופא שזכה גם במידת הענווה. מצטטת מהכתבה לטובת אלו שחסום להן:
"אשתי חלתה עם הרבה תופעות נלוות. הפסיקה לעבוד, לתפקד, וזה השפיע על הילדים ועל הבית כולו. פנינו דבר ראשון לענפי הרפואה הקונבנציונאלית. הלכנו לטובי המומחים, ניסינו תרופות שונות, אך ללא הועיל.
כמוצא אחרון ניסינו גם את הרפואה האלטרנטיבית, ולהפתעתנו הגמורה, אז החל השינוי לטובה. הרפואה המשלימה לענפיה: הומיאופתיה, דמיון מודרך, רפלקסולוגיה, ועוד, הביאו את המזור, וגרמו לאשתי להיחשף לעולם הרוחני שבה. צריך להבין שזה היה לנו חידוש עצום! שנינו, רופא וכימאית, חונכנו באוניברסיטה שאין שום דבר מעבר לחומר ולמולקולות. לכן, הגילוי היה מדהים.
אחרי שנוכחנו אט אט בתועלת של הרפואה המשלימה, קצרה הייתה הדרך להתעמקות, ולמסקנה המתבקשת שיש חשיבות רבה לעולם המצוות. אני הייתי שותף לאורך כל הדרך, והתקשיתי לקבל את העובדה, שאשתי החלה להבריא דווקא מהטיפול האלטרנטיבי! זה היה זעזוע עמוק בשבילי. גיליתי את השוקת השבורה של הרפואה הקונבנציונאלית, שעם כל מה שיש לה להציע, לא הצליחה לעזור לאשתי! פתאום הרפואה המשלימה, שכל השנים חונכתי להטיל בה ספק, התבררה כבעלת חשיבות ויכולת לסייע."
מתברר שגם רופאים שלמדו לפחות 13 שנה, יכולים להרכין את הראש ולהגיד – יש עוד דברים בעולם, יש עוד דרכים לעזרה, יש מה שמעבר למה שלמדתי.
3. קיבלתי גם תגובות כמובן מאלו שעברו טיפולים לא מיטיבים בלשון המעטה (!) ממטפלות מפורסמות גם מכאלו שיש להם תארים מתקדמים. חלקם שמות מוכרים מאד. צריך להבין שבמצבים כאלו מצב המטופלת אומלל ביתר. בדיוק כמו שאנחנו מפחדים מפגיעה מבעלי מרות שמשתמשים בסמכות שלהם כדי לפגוע – המצב הכי גרוע זה ללכת למטפל שלמד! ויודע! ופוגע בך. אין יותר גרוע מזה.
וחס וחלילה שיצא מפה שבעלי התארים הם הלא בסדר. אני מדברת רק על העולם הזה כרגע, דווקא בגלל שברור לי שהרוב מבין היום שזאת הדרך הרצינית ביותר ללימודי טיפול. אין לי ספק שהמסלול הארוך של עד התואר השני הוא הכי משמעותי, אישית הייתי סומכת עליו. אבל דווקא בגלל זה – חשוב להדגיש לכל אישה – תואר הוא לא חזות הכל. לעולם לא. מול המטפלת הכי גדולה – את נשארת אחראית על עצמך. לא אף אחד אחר. את צריכה לבדוק מה נכון לך, מה מתאים לך, האם הטיפול מתקדם? האם הוא עושה משהו? (וגם בלי סטופר, טיפול לוקח זמן – אבל לא עד בלי סוף…)
ושיהיה ברור – רוב אנשי מקצוע חכמים וטובים, ועושים הכל בשביל המטופלים שלהם!
ושלא נצטרך אף פעם…
בשורות טובות וחנוכה שמח!
שבי
הפוסט הוא חלק מהניוזלטר שלנו שנשלח פעמיים בשבוע – ביום שני וחמישי.
רשומה ולא קיבלת? תבדקי בקידומי מכירות או בספאם.
עדיין לא רשומה? בואי שבי איתנו : ) בלחיצה כאן
