בשבת קראתי את הטור של הרב נח פלאי בעיתון משפחה (לא, אין לי עיתון משפחה בבית, וגם לא יתד נאמן, המודיע או המבשר. יש פה רק זרקור התמים והטוב, ושבי רגע – לאמהות בלבד 
) – זה היה טור תגובה לסערה שהתחוללה סביב דברים שהוא כתב.
מתברר שהרב פלאי, שמלווה הרבה שנים נוער נושר העז לכתוב את דעתו אחרי ליווי מהצד של מאות נערים שעברו טיפול. הוא כתב אלו מרכיבים בטיפול לדעתו, עזרו לטיפול מוצלח, ואלו לא.
מתברר שהוא נגע בנקודה רגישה. הוא העז להביע דעה על מקצוע אקדמאי, בעוד שלו אין תואר בתחום, וכנראה שזה דבר פסול. המערכת של העיתון הוצפה בתגובות של שלל בעלי תארים מתחום הטיפול (כולל מישהו שכתב שהוא עדיין לא סיים את הלימודים) שלא הבינו איך יכול להיות שאדם שלא למד, יכול לחוות דעה! וכולל תגובה מפסיכולוג שמתהדר גם בתואר "פעיל חברתי" (אגב, מעולם לא שמעתי שהרב לופוליאנסקי כינה את עצמו "פעיל חברתי", גם הרבנית רחל הבר לא מכנה את עצמה "יזמת חברתית", גם לא המורה שלי מכיתה ח' שהייתה עסוקה בלהאיר פנים לכל אדם שהיא פגשה, ומסתמא חוללה גדולות ונצורות עם המילים שלה).
לא יודעת למה, לי זה גרם לתחושת אי נוחות גבוהה שהזכירה לי את בריונות האקדמיה בעולם בכלל, ובריונות השמאל בפרט. אם מישהו בלי תואר רוצה להגיד מילה על האקדמיה – הוא מיד מקבל זעקות של "מי שמך??" ואם אדם פשוט, כמונו, רואה עוולות במערכת המשפט, והוא מעז לומר אותם, הוא מקבל צעקות של "איך אתה מעז!".
מפתיע תמיד שככל שמנסים לגעת בציבורים יותר נאורים – ככה סתימת הפיות גוברת.
והאמת? במובן מסוים, דווקא בציבור החרדי שאנשי הטיפול עם התארים המוסמכים מועטים בו, היחס לכל איש טיפול עם תואר – גובל בהערצה.
בלי להתייחס לכך שתואר, הוא כלי. אם הכלי מתלבש על עיפרון לא מחודד, או פשוט עם אישיות לא טובה – הכלי רק יכול לחדד את האדם למקומות לא טובים.
ובחשבון פשוט: כמה רופאים שהלכתם אליהם בחיים היו גרועים? 50%?? רופאים!! שלמדו המון שנים! וקיבלו דוקטורט מפרך! בתחום מדעי מדויק!
אז על אחת כמה וכמה בתחום הנפש, ששם ההצלחה של המטפל מבוססת המון על האישיות שלו, ועל התבונה האישית.
אז כן. אני חושבת שלימודים מוסמכים ורציניים הם אכן בסיס לבחירה לאיזה איש טיפול לפנות. אבל לחשוב שכל אחד שלמד באמת עושה את מלאכתו טוב? שהוא באמת נהפך למאן דאמר?
והנה קישור לשאלה באתר שעסקה בדיוק בתחום הזה, מצרפת את התגובות הרלוונטיות לחוסמות.
ועוד מילה. בדיוק כמו שכשמישהו מחפש רופא טוב הוא יפנה לרב פירר או לרב בני פישר לקבל המלצה – למרות שהם לא למדו רפואה – אבל הם כן ליוו אלפי אנשים לרופאים שונים, אני חושבת שכשמישהו מחפש מטפל, או רוצה להבין איזה תכונות חשובות אצל מטפל טוב – עדיף לפנות לאדם שליווה מהצד מאות בני נוער / מבוגרים – מאמינה שהוא יודע יותר טוב.
ומה הקשר לחנוכה? (חייבים, לא?) במקרה אנחנו בחג שנלחם בהערצה ובאלילות מופרזת לחכמה מבחוץ. כשצריך – וודאי להשתמש. חובה. אבל הערצה מופרזת? ממש לא.
חנוכה שמח!
שבי
הפוסט הוא חלק מהניוזלטר שלנו שנשלח פעמיים בשבוע – ביום שני וחמישי.
רשומה ולא קיבלת? תבדקי בקידומי מכירות או בספאם.
עדיין לא רשומה? בואי שבי איתנו : ) בלחיצה כאן
את כל כך צודקת! לא חשבתי על זה אף פעם בצורה כזו.
פשוט כל מילה פנינה.