חלק בלב של אמא (לא קל לקריאה)

שירה בת 4 חודשים,

וזה מרגש,

וזה עצוב.

זה מנחם,

יש לנו ילדה מהממת, היא גדלה בבריאות ומתפתחת ב״ה,

וכל שלב וצעד חדש, הוא מרגש…

ועצוב,

ומזכיר,

ומכאיב קצת.

כי תינוקת אחרת, לא תזכה לו.

לא תלמד להתהפך,

לא תתפוס משחקים בידיים שמנמנות.

לא תשפריץ רוק בפה קטן וחמוד.

לא תתחיל לזהות ולהעדיף.

היא תישאר תמיד בת 3 וחצי חודשים.

בוכה, מחייכת, יונקת, מרימה קמעה את הראש,

צוחקת, אוהבת אמבטיה, מבסוטה…

וזהו.

אין המשך מתפתח,

רק תינוקת לבנה בידיים של רחל המבועתת,

ותינוקת מונחת על שולחן סלון עמוס,

2 אצבעות על החזה, לוחצות.

ודם יוצא מנחיריים קטנות.

ואחר כך –

תינוקת קטנה, יפה ומלאכית,

על מיטה ענקית של בית חולים,

עיניים חצי פקוחות,

פה קטן פתוח בחציו,

שמיכה על רוב הגוף,

לא חיה,

דוממת.

מגע קריר עם השפתיים של אמא, על מצח של תינוקת,

יד של אמא מלטפת לחיים שמנמנות.

ואחר כך,

גופה קטנה,

קטנה מאד,

מכוסה בטלית,

מונחת בחדר הפנימי של בית הלוויות שמגר,

ואבא ואמא קורעים קריעה,

ומברכים.

ברוך אתה ה׳ דיין האמת.

וגופה קטנה מאד,

מכוסה בטלית,

מונחת על אלונקה,

באולם של בית הלוויות שמגר.

ואבא של תינוקת קטנה,

עומד ליד דוכן,

ומדבר.

ואמא עומדת מאחורי מחיצה,

עיניה לא זזות מהגופה,

בוכה בשקט, עם דמעות, בלי לזוז…

וזהו.

גופת תינוקת קטנה,

קטנה כל כך,

קבורה תחת חתיכת בטון ארוכה,

ותינוקות נוספים לידה.

בשורה ארוכה,

תחת אותה חתיכת בטון.

ואי אפשר להבדיל,

בין תינוק לתינוק.

וככה,

עד ביאת משיח,

ותחיית המתים,

ישתוק הבטון,

וגופת התינוקת הקטנה,

תהא מונחת.

והיא לא תתהפך,

לא תתפוס משחקים בידיים שמנמנות,

לא תשפריץ רוק בפה קטן וחמוד,

לא תתחיל לזהות ולהעדיף.

תישאר תינוקת,

בת 3 וחצי חודשים,

חלק גדול ומדמיע,

בלב של אמא.