מילותיו של חזקי נפלו בחלל בלי שום חוט שיחזיק אותן.
"מה לא היה קורה?" שאל יחיאל.
"אם לא הייתם מסתירים שטובה נפטרה, שיר הייתה באה אלינו מיד, וציפי הייתה מקבלת אותה בצורה טבעית, בלי כל הבוץ שנוצר מסביב."
"מה – למה בוץ?"
"הכעס של ההורים עלי, הכל הסתבך יותר בגלל שלא הייתי מהלוויה. גם אני לא הייתי מתפרק אם לא שהייתי מגלה באיחור של שלושה ימים שאחותי נפטרה ושאחיינית שלי נשארה לבד, כאילו, כאילו היא כלום. איזו ילדה הולכת ללויה של אמא שלה בלי קרוב משפחה אחד שיהיה איתה?" חזקי העביר יד מהירה על עיניו. "ציפי אומרת שהיא לא מסכימה גם להיקרע וגם לחטוף ביקורת וכעס. היא צודקת. היא השקיעה מאמץ לא נורמלי בעזרה לטובה ושיר. אין לך מושג מה היינו צריכים לעשות בכל השנים האלה. איזה מאמץ נפשי, וכמה נסיעות לבאר שבע, ולחזק את טובה בזמנים שהיא הייתה במצוקה. היינו תמיד על הקצה, תמיד בשאלה האם אפשר להתמסר עוד או שאנחנו צריכים להרפות, אבל שוב ושוב זה היה מצב של פיקוח נפש ולא הייתה לנו ברירה. לפני ששיר נולדה טובה הייתה ממש מיואשת, היינו חייבים לעזור בכל מה שאפשר. אחר כך שיר נולדה, וטובה הרגישה רע, ואז כל מה שהיא עברה בשנים הראשונות. נראה לך שרציתי להסתיר? רציתי לספר. לא יכולנו לעשות הכל לבד. רצינו שהמשפחה תעזור ותתמוך, וגם ידעתי שההורים סובלים מהצער עליה. שאלתי רב, הוא שלח אותי לדבר עם פסיכולוג בקשר לטובה. אחר כך אמר לי שאם טובה כל כך פוחדת מקשר עם ההורים, אז שלא ניצור אותו בכוח."
כאילו מישהו אחר הוציא את שטף המילים המבולבל, ולא חזקי, הגיס הכל-כך נורמלי ומיושב בדעתו. יחיאל הביט בו, חושב על שברון הלב של דיני כשנודע לה שחזקי הסתיר את הקשר עם טובה, על השבר של ההורים שההזדמנות להפגש עם טובה נלקחה מהם.
"יכולת אולי רק לספר להורים, בלי שהם יגידו לטובה שאמרת להם." הוא אמר בזהירות.
"ואז מה הם היו עושים? היו יוצרים קשר עם טובה כאילו מעצמם? טובה הייתה מרגישה את זה. ההורים לא היו מצליחים להעמיד פנים שהם לא שמעו ממני כלום. גם לא יכולתי לשקר לטובה. לקח המון זמן עד שהיא העזה ממש לתת אמון. לא יכולתי לסכן את זה. הרב אמר לי לא לשקר לה. ניסיתי לדבר עם אבא ואמא בצורה כללית, להגיד שאולי דברים השתנו אצלה. דברתי עם דיני, עם האחים, אף אחד לא עשה כלום." חזקי ניגב את עיניו בקצה האצבעות. "אני לא יכול לישון. חושב עליה כל הזמן. אני משתגע מגעגוע, וכאילו רק אני מתאבל עליה."
"ההורים שלכם במצוקה."
"נכון. ברור שהם מתאבלים עליה, לא התכוונתי להגיד שהם לא. הם שבורים ממש, אבל הם – "
חזקי השתתק.
הערב כבר ירד, אבל החום בחוץ עוד היה כבד. ילדים בני שתים עשרה רכבו על אופניים במדרכה הצרה.
"כל הסיכויים ששיר גם לא הייתה נכנסת לכזו טראומה אם ציפי ואני היינו מגיעים מיד." המשיך חזקי. "שיר כנראה לא הייתה מפסיקה לדבר אם היה לה מיד עם מי. רק לחשוב עליה, לבד בלוויה של אמא שלה, בלי קרובי המשפחה היחידים שבעצם יש לה. איזה מן דבר זה להסתיר לוויה?" שוב התמלאו עיניו בדמעות. "איזו מן משפחה מסתירה שאח נפטר? לאף אחד מהאחים לא היינו עושים דבר כזה, גם אם נגיד באמת היה צריך לדחות חתונה של אחיין בגלל הפטירה. אם מישהו נפטר, אז מישהו נפטר. אין כזה דבר שכולם לא באים ללוויה!"
יחיאל מחה את מצחו, חושב על הסערה בה הגיע אליהם חזקי בבוקר ההוא, כששמע על האסון.
גיסו הביט בו. "מה?"
"אני לא יודע. אני כאילו מבחוץ. אבל בשעתו אני כן הבנתי את ההורים שלך. האמת שדווקא לא הייתי בטוח שטוב להסתיר מכולם, וניסיתי להגיד לאבא שלך שאולי כן כדאי להגיד. הוא היה מדי במצוקה בשביל לשמוע."
"ברור שהוא היה במצוקה. גם כשטובה הייתה קשה בבית, בגיל ההתבגרות, הוא פעל מתוך מצוקה. אם הוא במצוקה גדולה זה לא אומר ש – טוב, אני צריך לא לדבר. ברור שההורים שלי סבלו המון בגלל הקושי עם טובה. צריך להיות עיוור כדי לא לראות את זה. גם המצב הרפואי של אבא שלי הוא בגלל מה שהיה איתה, אבל-" חזקי לקח אוויר. "אני צריך לא לחשוב על מה שהיה. לא יוצא מזה כלום."
הוא פנה לצאת מהבנין, יחיאל הלך אחריו.
"לא ירדת לדבר איתי כדי לשמוע את כל זה." חזקי עצר, קולט כנראה שאמר דברים שלא התכוון להגיד.
"אין לי בעיה לשמוע. לדיני קשה."
"כי היא רוצה להאמין שההורים שלנו צדקו בכל מה שהם עשו." חזקי לחץ בחוזקה את האגודל הימני שלו לתוך כף ידו השמאלי. "רק לחשוב איך שיר תרגיש מחר כשעירית תדבר איתה. אני משתגע שאין לי איך לעזור לה. אולי כן הייתי צריך להכין אותה, אבל אין לי מה לומר. אין לי גם דרך להסביר לה שאנחנו לא לוקחים אותה אלינו, וזה הכי נורא. עד עכשיו נתתי לה איכשהו להבין שהעו"סית אמרה שהיא תהיה כרגע אצל דודים אחרים. איך אני יכול להסביר לה עכשיו שהיא צריכה ללכת לאנשים זרים?" הוא הביט ביחיאל. "אתה תחשוב שאני אומר את זה בשביל ללחוץ עליך."
"אני לחוץ ועומד גם ככה. דיני לוקחת קשה את זה שאני לא מוכן שנגדל את שיר."
"אני מבין את דיני."
"בטוח שאתה מבין." חיוך נמלט לפניו של יחיאל. "גם עם אמא שלכם זה קשה ממש. אבל – תקשיב, לא הגיוני שבן אדם יהיה אמור פתאום לקחת ילד לכל החיים בלי שהוא רוצה, רק כי מצפים ממנו. גם אתה מבין את זה. לא?"
"השאלה האם הסיבה היחידה שלך לקחת את שיר, היא רק כי מצפים ממך."
"ברור שלא."
מים טפטפו מצינור המזגן של הקומה הראשונה. מבטו של יחיאל שוטט לשלולית המתרחבת בקצה המדרכה. הסיבה העיקרית היא ששיר זקוקה לבית, ושזו מצוות חסד גדולה שהתגלגלה אליו. יכול להיות שאם לא היה נתון ללחצים, הוא היה פנוי יותר לשקול את רעיון האומנה בראש 'נקי', בלי לחוש צורך להדוף ממנו את המחויבות?
"זה לא דבר פשוט לקחת לאומנה." הוא אמר לחזקי.
"מי חשב שכן? אל תתחיל להתנצל לי, יחיאל. שיר אחיינית שלי יותר מאשר שלך, ואין לי מה לומר. הלוואי שהייתי יכול לקחת אותה אלינו, אבל כנראה שהשם רוצה אחרת." הוא הסיט ברגלו אבן קטנה הצידה. "אם לא מה שאנחנו עוברים עם יהודה, יכול להיות שלמרות הכל ציפי כן הייתה מסכימה."
פרק מדהים!
אבל אי אפשר להוציא את חזקי הכי צודק בסיפור
כל מה שדיני עברה, וההורים עברו לא יכול להיות פתאום הדבר המשני.
אם כל העצב שבדבר זה ברור שטובה לא היתה בסדר. ולא יתכן שחזקי יכל להמשיך קשר כזה כל כך הרבה שנים בלי לשתף את המשפחה.
יותר חשוב לשתף את המשפחה בזה מאשר להגיד שאסור היה להסתיר את הלוויה מהמשפחה שלא היתה בקשר בכלל עם טובה.
הוא שאל רב שאמר לו לא לספר…
נכון, הוא לא הצודק היחיד, זה בדיוק הענין.
יש הרבה צודקים, זה לא חד צדדי.
זאת לא שאלה בכלל מי צודק. כי כולם פה צודקים וכואבים. בתור מישהי שקצת יודעת על תחום של בריאות הנפש, אני יודעת שהפסק הזה היה בהחלט הגיוני. ההסתכלות התורנית על כל הרעה או שינוי בבריאות הנפש היא כעל פיקוח נפש. אני חושבת שזהו באמת מצב מתסכל וכואב ומציאותי מאוד. הכאב של כולם הוא אמיתי ונוקב, הידיעה שכשמישהו נפטר כבר אי אפשר לשנות כלום, היא באמת לא פשוטה. אי אפשר לשפוט בסיפור הזה אנשים כי נראה שכולם בסך הכל משתדלים לעשות טוב גם אם לא תמיד יודעים כיצד וגם אם טועים בחלק משיקול הדעת. הם בסך הכל בני אנוש. אני חושבת שהיופי בסיפור הוא ששרי מצליחה להביא את הכאב של כל הצדדים מבלי לשפוט. כי המציאות, די דומה לתיאור הזה… תודה רבה רבה על הסיפור והרגישות בה הוא מועבר!!!
ואו
כל הכבוד ליחיאל שלא נכנע למניפולציות החוזרות ונשנות וסערות הרגשות של חזקי
אהבתי!
הלב לי ממש מתאים לכותרת:(
לחוץ ועומד.
טרגדיה עצובה מאדד
חזקי מעלה לי את העצבים כל פעם מחדש….
מבינה שהוא במצוקה
אבל לדעתע משהו אצלו לא מידי יציב
או שהוא גם במצוקה מאד חריפה
בוודאי שהוא במצוקה! שנים ארוכות הוא היחיד שנשא את הסבל של טובה על הכתפיים, בשקט – על פי הוראת רב, ניסה לשדל את המשפחה ליצור איתה קשר ואף אחד לא קלט את הרמזים שלו, ועכשיו, אשתו לא מוכנה לקחת את שיר – כמו שהוא אמר היא נקרעה שנים עם הדבר הזה, ולא יכולה לשאת את זה עוד – במיוחד שיש להם קשיים עם הילד שלהם בבית.
הוא משתגע מגעגוע וגם מחוסר ההבנה של המשפחה לצד שלו –
בהחלט מוביל לקושי עצום.
לא מצליחה להבין למה יש פה הרבה נגד חזקי.
הוא בן אדם מדהים שגילה רגישות לאחותו שהייתה במצוקה (ולא משנה כמה היא התנהגה לא יפה – היא הייתה גם במצוקה – לא צריך לזרוק אותה לכלבים בגלל זה, לא דנה את ההורים, אבל איך יכול להיות שאף אחד לא פנה אליה במשך שנים כל כך ארוכות???) והיה בגלל זה גם הוא שנים ארוכות בבדידות, בתסכול, בחוסר אונים ובתור משענת לאחות לא בריאה בנפשה.
בעיני ההתנהגות שלו סבירה לחלוטין – בהתאם למצב המטורף שהוא חי איתו שנים, ובטח עם הסוף הטראגי הזה!
האמא ניסתה ליצור קשר אך נשטפה ברותחין מטובה
מה זאת אומרת "איך יכול להיות שאף אחד לא פנה אליה במשך שנים כל כך ארוכות???"
ואני שואלת איך יתכן ששכחת את כל המסופר פה אודות נסיונות האמא ליצור קשר עם טובה, ועל תגובותיה האיומות של טובה לנסיונות אלו.
היא הלא רשפה אש וּבוּז בכל מפגש.
היא לא רק לא איפשרה ליצור קשר, אלא הגיבה כמעט באלימות לכל נסיון כזה.
איך דיברה אל דיני הקטנה והעדינה, בלעגנות וארסיות! בהאשמות שווא וגסות!
איך נענתה האם בשיחה שיזמה, כשרצתה לשתף את טובה בבשורה הטובה – שדיני אחותה ילדה. האם נענתה בצרחות וקיתונות של זעם וכמעט איום בסגנון של :"שלא תעזו שוב ליצור אתי קשר.."
אז הם לא העזו עוד…
אני שואלת בזהירות..האם טובה עצמה שכ"כ היתה צריכה את הקשר, למרות מצבה הנפשי הקשה ולמרות ושהיא החלשה כאן והמובנת,היא לא היתה צריכה לנסות ליצור קשר? ולחזקי לא היתה שום דרך להסביר לה ולבקש ממנה לעשות צעד קטן של חזרה והבנה כלפיהם? לא היתה לה בכללללל בחירה?
ההורים שהיו ןעודם גם במצב נפשי קשה וטעון, האמא שספגה בלי סוף נשפטת שלא התעלתה מעל הכל והיתה צריכה להמשיך לרדוף אחריה ולהכיל אבנים,
האם טובה לא אמורה לשלם מחיר על הבחירה שלה להתנכר ככה כל הזמן?
אפשר לדרוש מהאמא להתנהג לפנים משורת הדין עד כדי כך?
יש שתי צדדים ושתי 'קורבנות' לסיפור.
מעניין אם חזקי עשה מספיק לשכנע אותה לחזור קצת…
יש מצבים שאסור ללחוץ על אנשים,
לא סותר את זה שטובה אחראית לתוצאות מעשיה
אז נכון שטובה בקצה של הסקאלה ולא יכלו ללחוץ עליה אבל גם ההורים שלה ממוקמים על אותה סקאלה של קושי נפשי, רק במקום אחר, גם עליהם לא בטוח היה אפשר ללחוץ….
ככל שהבלגן סביב שיר מסתבך נהיה יותר ברור כמה טוב יהיה לה במשפחה זרה בלי כל המטען הזה
כמה שאת צודקת. לפעמים החסד הכי גדול יכול דווקא לבוא ממישהו שלא נגוע. כאן שיר קטנה, אבל אם ניקח מקרים שמי שיוצר את הבעיה לא מבין למה המשפחה לא תומכת, אז כאן אנחנו יכולים להתחיל לנשום את הקושי שעוברת המשפחה עם מישהו מתמודד, כל אחד מהזוית שלו. איך יוכלו לעזור אם הם כל כך שבורים?
לא ברור,
חזקי היה בקשר עם טובה, כשטובה נפטרה העוסית היתה אמורה ליצור קשר איתו, הוא לא היה רשום כמספר נוסף בגן למקרי חרום?
שיר לא סיפרה עליו, השכנות / הגננות לא ידעו עליו???
העוסית לא אמורה לברר עם מי המשפחה בקשר?
איך הוא לא שם לב שמשהו קרה לטובה בימים האלו של החתונה??
שיר שתקה.
ואולי באמת בגן הוא לא היה רשום
אבל החברה של טובה ידעה. זאת שאמרה לדיני בלויה "תתבישו", היא שאלה איפה האח.
מתבקש באמת שהיא תעדכן את הרווחה. אבל עירית לא היתה בלויה…
ואיך חזקי לא שם לה – זה היה פחות משבוע, הגיוני שהוא לא דיבר עם טובה באופן יומיומי…
מאיפה הבאת את זה שהחברה ידעה על קיומו של האח?
היא אמנם אמרה תתבישו, אבל איפה מצאת אזכור שלה לטובה על המשפחה?
חזקי מעצבן, כל פעם הוא מעלה מחדש את אותן טענות מאשימות.
ולמה הוא לא הסביר את עצמו עד עכשיו, שהוא לא סיפר על הקשר עם טובה בהוראת רב?
ואיך הוא מרשה לעצמו לשכנע את יחיאל לקחת אותה, כשאשתו בדיוק במקום של יחיאל ומסרבת לזה?
איפה ראית שהוא שיכנע את יחיאל?
הוא ממש ממש לא לוחץ עליו!
"השאלה האם הסיבה היחידה שלך לקחת את שיר, היא רק כי מצפים ממך."
לדוגמה במשפט הזה הוא לא נותן מרחב ליחיאל וההחלטה שלו
זה כזה חמוד איך שכולם (עירית השוויגר דיני חזקי) אומרים "שהם לא לוחצים"
והם כן כל הזמן דוחפים אותו לקיר זה
"השאלה האם הסיבה היחידה שלך לקחת את שיר, היא רק כי מצפים ממך."
זה משפט שעוזר ליחאיל לחשוב יותר נכון.
אני ממש מעריכה ! את חזקי. הוא הבנאדם האלוף פה איך שהוא מאוזן מכל הבחינות, וגם מהקטע הזה שהוא לא לוחץ על יחיאל אפילו שזה הכי בטבע של בנאדם, והטענות של יחיאל נראות לו בטח קצת מגוחכות.
הוא לא לוחץ על יחיאל?
כל הפרק הזה הוא מערכת לחצים אחת גדולה
למה הוא מפיל את הבעיות שלו עם אשתו על ההחלטות של ההורים
אילו, ואילו ואילו..
ברור שהוא נסער מההסתרה שלהם, אבל עד להפיל את האחריות על המצב של שיר בגלל זה??
ברור שלתגובה של ההורים יש חלק בהדרדרות של טובה למצב כזה.
הם אולי לא היו אשמים – כי הם פעלו מתוך מצוקה – אבל וודאי שהיה פה מרכיב של סיבה ותוצאה.
עכשיו זה עוד יותר מרתיח, אם שיר היתה באה אליהם מיד אז לא היו מוציאים אותה, אז זה אומר שיש להם יכולת לגדל אותה, אז רק בגלל שציפי פגועה ולא רוצה שיכעסו עליה הם לא לוקחים אותה? זה נשמע הזוי!!
ממש,
על כאלה טענות הייתי אומרת יאלה יאלה, חוסר המוכנות להתעלות מעל עצמם כשעל כף המאזניים חיים שלמים של ילדה קטנה, מול קצת רגשות פגיעה
וזה עוד מול כל הטענות שלו על ההורים ביחס לטובה.
זה הזוי ממש…
הסיפור עם הבן שלהם יהודה נשמע הקושי האמיתי, רק שאולי עוד קשה להם לומר עד כמה זה הקושי, יותר נעים לדבר על הפגיעות…
נכון אבל לא לגמרי נכון
זה באמת קטנוני, אבל אנחנו אכן לפעמים קטנונים
במילים אחרות – ציפי פשוט נפגעה מהתגובה של המשפחה, שנים שהיא מקריבה ומתאמצת, ציפתה כנראה שמתישהו כשכולם יגלו היא תקבל הערכה, ובסופו של דבר היא מקבלת קיתונות של כעס וביקורת.
אני יכולה להאמין שזה ממש לא קל להיות בקשר טוב עם המשפחה המורחבת ובמקביל להסתיר מהם דבר משמעותי כזה, ואפילו ללמד את הילדים לא לספר על הבת דודה הנוספת שלהם…
זה קשה!
היא פשוט פגועה!
והיא לא רוצה ששיר תיזרק, היא הרי קיבלה אותה אליה מייד כששמעו על מה שקרה, אפילו לא היתה בגלל זה בשבע ברכות המשפחתי בשבועות.
אבל די, נשבר לה, ואי אפשר שלא להבין אותה…
אז שילחץ חזקי על אשתו ויפעיל מוניפולציות עליה ולא על גיס שלו ואחותו.
וזה בדיוק מה שהוא עושה בחזרה לדיני,
היא משקיעה את הנשמה, ומקבלת ביקורת כל הזמן..
דווקא בפרקים האחרונים נראה שהוא משתדל להמעיט בביקורת ולראות את ההשקעה שלו
בהתחלה – כן, בהחלט היתה לו הרבה ביקורת, אבל הווא גם היה הרבה יותר נסער ואבל…
מה הכוונה יש להם יכולת לגדל אותה??
ליחאיל ודיני אין יכולת?
בואי, כולם פה יכולים לגדל אותה. השאלה אם זה לא מחיר גדול מדי והאם יש כוח להתאמץ, ואם זה לא יבוא על חשבון הילדים.
אז אם זה ההי הולך בצורה טבעית, פחות היה מחשבים את כל החשבונות האלה. אבל עכשיו ציפי כבר מרגישה שאין לה כוח להתאמץ כל כך. ואני דווקא ממש מבינה אותה. שניםםםם היא מתמסרת של החיים, ובסוף הם יצאו הלא טובים פה, ואת יכולה אפילו לראות את זה בתגובות.
למה על ישי שאיך שזה נראה הכי הכי יכול לגדל אותה, וזה אפילו לא מעניין אותו אין תלונות??? לו יש הכי יכולת!!
אני מעריכה מאדדד את חזקי וציפי, תחשבו בזכותם יש את שיר 🙂
הם היו הבן אדם הנכון במקום הנכון, כשכולם לא חשבו על טובה בכלל…
אוף אני פשוט רוצה שהם ישמרו את שיר