יש פער שלא תמיד מדברים עליו בהכשרות מקצועיות: הדרך שבין לדעת מה נכון לעשות לבין היכולת להוביל שינוי אמיתי אצל אדם אחר.
התעודה ביד. המחברת מלאה בתובנות. במהלך הלימודים הכול התחבר: למדת על דפוסים, על מוטיבציה, על הצבת מטרות ועל הדרך שבה אפשר לעזור לאדם להתקדם.
ואז מגיעה הלקוחה הראשונה.
או הילד הראשון.
ופתאום עולות שאלות שלא תמיד מקבלות מענה בשיעור: איך אדע מה בדיוק מעכב אותו? מה עושים כשהכלי שלמדתי לא עובד? איך מגיבים כשהילד מתנגד, כשההורה מצפה לתוצאות או כשהתהליך פשוט נתקע?
ולפעמים השאלה הקשה ביותר היא דווקא זו שלא אומרים בקול: האם אני באמת יודעת לעשות את זה?
לא חסר ידע. חסר לפעמים הגשר אל השטח
במהלך שנות עבודתי בחינוך, בייעוץ ובאימון קשב פגשתי שוב ושוב את הפער שבין הבנה לבין תפקוד.
הוא קיים אצל הילד שיודע מה עליו לעשות, אבל מתקשה להתחיל. הוא קיים אצל האישה שמבינה היטב את הדפוס שמעכב אותה, אך אינה מצליחה לשנות אותו. והוא עלול להופיע גם אצל אשת המקצוע, שיודעת להסביר עקרונות חשובים, אבל מחפשת דרך ברורה ליישם אותם במצבים מורכבים.
בעבודה עם קשב וריכוז, הפער הזה בולט במיוחד –
לא מספיק לדעת שצריך לפרק משימה לצעדים קטנים. צריך לזהות מתי הקושי נובע מהצפה, מתי מחוסר ארגון, מתי ממחסום רגשי ומתי מהתאמה לא נכונה של המשימה.
לא מספיק לעודד ילד להאמין בעצמו. צריך לדעת כיצד לבנות איתו חוויות הצלחה שיחזקו בהדרגה את תחושת המסוגלות שלו.
ולא מספיק לרצות לעזור. צריך ארגז כלים, הבנה מקצועית ויכולת להתאים את הדרך לאדם המסוים שיושב מולך.
המעבר מתיאוריה לפרקטיקה הוא לא שלב קטן בסוף הלימודים. הוא חלק מהותי בבניית המקצועיות.
מה צריך כדי לצאת מהידע אל העשייה?
בעיניי, הכשרה מעשית בתחום הקשב צריכה לכלול ארבעה מרכיבים:
ידע ממוקד. להבין לא רק מהו הקושי, אלא מה עשוי לעכב את התפקוד במקרה המסוים ואילו כיווני התערבות אפשר לשקול.
חשיבה מקצועית. ללמוד להתבונן באדם שמולנו, לזהות את המחסום המרכזי ולבחור כלי מתאים במקום להפעיל אותה טכניקה על כולם.
התנסות. לתרגל את הכלים, לפגוש מצבים אמיתיים ולהבין כיצד העקרונות נראים מחוץ למחברת.
ליווי. לקבל מקום להתייעץ, לשאול שאלות וללמוד גם ממקרים שבהם הדרך לא התקדמה כפי שציפינו.
הביטחון המקצועי אינו נוצר ביום אחד. הוא נבנה בהדרגה, מתוך ידע, תרגול, התנסות ומשוב.
מודל ארחל"ה: להרחיב את המבט המקצועי על הקשב
מתוך התפיסה הזאת פיתחתי במרכז פוטנציאל את מודל ארחלה: ארגוני, רגשי, חברתי, לימודי והתנהגותי.
המודל מציע להתבונן בתפקוד האדם דרך חמישה תחומים הקשורים זה בזה, ולא להסתפק בתסמין הגלוי.
כשילד מתקשה לבצע משימה, למשל, השאלה אינה רק כיצד לגרום לו להתארגן טוב יותר. צריך לברר גם מה קורה לו מבחינה רגשית, איך הוא מתמודד עם דרישות, מה מתרחש בקשרים שלו עם הסביבה ואילו תנאים יכולים לסייע לו להצליח.
ההתבוננות הרחבה הזאת עוזרת לבנות תהליך מותאם יותר, עם מטרות מעשיות וכלים שאפשר ליישם בחיי היומיום.
רוצה להבין מה באמת תוקע אותך מול אתגרי הקשב?
לפעמים אנחנו יודעות שיש דרך לעזור, אבל לא תמיד מצליחות לזהות מה בדיוק עומד בדרך.
אולי את כבר עוסקת באימון, בייעוץ או בהדרכה, ומרגישה שאת רוצה להבין טוב יותר מה לעשות כשהכלים המוכרים לא מספיקים.
אולי את שוקלת להיכנס לתחום, ורוצה לגלות אילו יכולות כבר יש לך ומה כדאי לך לפתח.
ואולי את פשוט רוצה להבין לעומק את המנגנונים שמקשים על אנשים עם ADHD להתקדם — ואיך אפשר לעזור להם בדרך מותאמת ומעשית יותר.
לשם כך הכנתי עבורך שתי אפשרויות:
רוצה להכיר את הגישה המקצועית מקרוב?
אני מזמינה אותך לערב מבוא פתוח למודל ארחלה, שבו נכיר את דרך החשיבה ואת הכלים המעשיים לעבודה בתחום הקשב.
לפרטים ולהרשמה לערב המבוא של מודל ארחל"ה
רוצה להתחיל דווקא מבדיקה אישית וממדריך מעשי?
הכנתי עבורך אבחון שיעזור לך לזהות מה עלול לתקוע אותך מול אתגרי הקשב, לצד מדריך ללא עלות: איך לעזור לילד עם ADHD בלי להחריף את המצב.
כי לפעמים הדרך לשינוי מתחילה לא בעוד עצה, אלא בהבנה מדויקת יותר של מה שעומד בדרך — ומה אפשר לעשות אחרת.
ריקי שפיצר
יועצת חינוכית, מאמנת מאסטר NLP ומייסדת מרכז פוטנציאל להכשרת מאמנות קשב.
