בין אבחון יתר להצלת נפשות + ראיון מרגש

יש לי רופא ילדים שאני ממש אוהבת ללכת אליו, בעיקר בגלל שהמרפאה שלו מעל יער קטן עם שבילים ספסלים, ריח טוב של עצי אורן (בפרט אחרי גשם) ונשורת של 'מחטים'.

מקום טוב לחשוב קצת אחרי הביקור במרפאה.

יום אחד, כשלמרבה הנס לא חיכו לו עשר אימהות עם תינוקות מייללים בתור, והיה לו זמן לעשות איתי דיון על ילד שלא ממש אוהב את הריטלין שלו, אבל גם לא ממש אוהב את עצמו בלעדיו שאלתי אותו:

"זה לא נראה שהרפואה המודרנית מכניסה אותנו בכוח לקוביות עם תרופות? 

לא רק בתחום הקשב,

מי שמדי עצוב מקבל משהו נגד דיכאון.

מי שמדי לחוץ או חרד מקבל משהו להרגעה

ילד שלא יושב 45 דקות על כסא מקבל ריטלין,

גם ילד שחולם ומרחף…

 מי שאוכל קצת יותר מדי שיקח זריקות,

 וכן, היום נותנים זריקות הרזייה אפילו במימון מלא החל מגיל 12!!!

 זה לא מוגזם?

זה מרגיש שאנחנו נהיים קצת רובוטיים,

מהונדסים כימיקלית…

"יש בזה משהו," הוא אמר, "יש מקומות שזה מוגזם, אני למשל כרופא ילדים לא ממליץ על זריקות הרזייה, אף אחד לא בדק את ההשפעה של זה לטווח ארוך, בטח לא לילדים בגיל ההתבגרות – לא מבחינה פיזית, גם לא מבחינה פסיכולוגית על ההשפעה של הזריקות על דימוי הגוף לדוגמה, ובעיקר – כשהנערים האלו מגיעים לגיל 18 ואין להם יותר מימון מה הם יעשו? ישלמו מאות שקלים בחודש כל חודש כל החיים או שישמינו את הכל בחזרה?

"עם ריבית." עניתי.

"עם ריבית והצמדה," הוא ענה והמשיך:

"מצד שני, יש צד שני, יש לנו היום כמויות הרבה יותר גדולות של אוכל, עם הרבה יותר סוכר ושומנים ועוד כמה רעלים נוספים, הרגלי צריכה, אוכל מתועש וכו'.

זה לא טבע הבריאה, והתוצאה היא תחלואה. בסוף הגורם מספר אחד לתמותה הוא השמנה וכל המסתעף…

אותו דבר גם בשאר התחומים. נכון נותנים היום מהר מאד ריטלינים לסוגיהם, וגם תרופות פסיכיאטריות, וגם בציבור החרדי לאט לאט מתחולל שינוי, כלומר הריטלין נהפך ממש ללגיטימי ומחולק אפילו לפעמים באופן בלתי חוקי במוסדות חינוך,  

(לתשומת ליבנו, הורים. יש גמ"חים בישיבות, יש בחורים שלוקחים ללא צורך אמיתי כי 'כולם לוקחים'…)

וטיפול פסיכיאטרי נעשה אומנם בשקט מתחת לרדאר, אבל נעשה…

ואולי ממהרים לאבחן, ואולי לפעמים הטיפול לא לגמרי מותאם, אבל תחשבי על הסבל שנחסך!

אדם בדיכאון – חייו גהנום מתמשך.

ילד עם התפרצויות זעם או חרדה, עלול להפוך את חיי משפחתו לגהנום,

 בלי לדבר על הסבל שלו, חשבת מה קורה בלב של ילד בן 5 שאח שלו שובר את הבית? כשההורים חסרי אונים? וזה רק דוגמאות.

יש מצוקה, יש טיפול, וזו הצלת נפשות ממש!

אבל היות שזה דיני נפשות, היא חייבת שיקול דעת והתייעצות מקצועית".

יצאתי מהשיחה הזו ליער.

 הייתי חייבת לחשוב.

נזכרתי במאמר שקראתי שהגדיר פסיכוזה – כלומר מצוקה נפשית שנחשבת כבר למצב קליני הדורש התערבות – לפי התפקוד.

זאת אומרת כולנו לפעמים עצובים, אבל מתי עצב נחשב לדיכאון? כשהוא גורם לאדם לא לתפקד.

לכולנו יש פחדים אבל מתי זו חרדה? שוב, כשהיא משפיעה על התפקוד היומיומי.

ככה גם באוטיזם.

כולנו לפעמים חסרי טקט, סובלים מרגישות תחושתית כזו או אחרת, או מוצפים מכל מיני התרחשויות,

כל השאלה היא אם זה מאפשר לנו לתפקד באופן מלא.

וזה מה שמגדיר את הרצף .

כאשר מדברים על תיפקוד גבוה יש הפרעה בתפקוד, בהחלט. אחרת אף אחד לא היה הולך לבדוק מה לא בסדר…

מצד שני, לפעמים המרחק בין ה"נורמליים" או כמו שמכנים את זה ה"נויורוטיפיקלים" – לפעמים הוא כל כך דק.

כמו שכתבתי – כולנו לפעמים מוצפים חברתית, צריכים את השקט שלנו, מתקשים בהבנת השני, או אומרים את המילה הלא נכונה במקום הלא נכון…

אז במקום שאני אכנס לעוד ועוד דוגמאות אני מצרפת קובץ שמע ששמעתי השבוע – הוא תמלול של ראיון מוסרט שהתפרסם באתר הידברות.

מדהים.

קטע מעורר השראה ממש על נערה שעבדה קשה מאד וטיפסה בידיים חשופות, עד שהגיע האבחון המיוחל שהציל לה את החיים – לדבריה.

אישית שמעתי אותו עם דמעות בעיניים…

לתגובות, ולכל הפרטים על הסדנא שלי –

בתיה, או בעצם שולמית: [email protected]