השבת של מירב ברגר –

אחרי כל האורות הגדולים של ראש השנה, יום כיפור, סוכות ושמחת תורה, מגיעה מחר בע"ה – שבת.

והאמת, דווקא בשנה שבה "וויתרנו" על תקיעת שופר בגלל ערך שבת – בגלל שמעלת השבת גבוהה ממעלת תקיעת השופר (!) ראוי אולי להתחזק בערך השבת.

ציטוט מדהים שקראתי לאחרונה, בספר החדש של סיון רהב מאיר על השבת, הוא של מירב ברגר היקרה, אמא של אגם שנחטפה לעזה בדיוק לפני 3 שנים.

מירב זכתה התחילה לשמור שבת בעקבות שבתות שארגן ארגון "קשר יהודי", וכשאגם שבה הביתה אחרי 482 יום בעזה, הם גילו שגם היא החלה לשמור שבת בשבי. 

והנה מה שכותבת מירב בקדמה של הספר:

"ספר שבת, איזה מרגש. לא הכרתי את השבת לפני שכל זה קרה לי, ופתאום גיליתי דבר גדול: שאנחנו גוף ונשמה. וכמו שלגוף ש צרכים גשמיים, והוא צריך לאכול, ולשתות, כך גם הנשמה צמאה. היא צמאה לשבת.

גיליתי בימים הכי קשים בחיי, ימים של אי ודאות מוחלטת, שיש בסופו של כל שבוע אי של שקט, של קדושה ויופי, של אמת פשוטה, יום של נחת, רוגע, אפילו שמחה וצחוק, יום של חיבוק ומבט בעיניים. חשוב לי שאנשים ידעו – בתוך החושך והבלבול של החיים, יש שבת. אני מציעה לכולם לעשות כמוני: לאסוף את כל מה שהם נשאו עימם כל השבוע, ואולי אפילו כל החיים, ולהניח בצד, ממש ככה, כמו חפץ. ככה הייתי מדמיינת את זה בכל שבת. שמה בצד את כל המחשבות המטרידות ומפנה מקום. ואז האור פורץ ויש שכינה בתוך הלב.

השבתות שלנו היום שלמות ושמחות, ברוך השם. אני מאוהבת בשבת, משקיעה בה, ומתחילה קניות ובישולים כבר ביום חמישי… ואיזה כיף ללמוד את פרשת השבוע, ולהגיד תהילים בנחת בשבת בצהריים. בקיצור תטעמו, שבת שלום!"

כולנו שומרות שבת ב"ה, אבל לכולנו יש עוד הרבה מה לטעום ולהתקדם במקום הזה.

להצליח להניח את כל מה שמטריד בצד, וכמו שמציעה מירב: "כמו חפץ" (וכשמירב כותבת על דברים שהפריעו לה, היא מתכוונת לטירוף ולדאגה לבת שלה שנמצאת במנהרות חמאס, לא חושבת שיש משהו יותר מזה…)

ואולי גם להתעקש על הטעם הרוחני, וכמו שהיא כותבת: "איזה כיף ללמוד פרשת שבוע, ולהגיד תהילים בנחת…"

מאמינה שלנו, דווקא בגלל שגדלנו על כל זה, לפעמים קשה יותר להתחבר מעצמינו לטעם הרוחני הזה, אבל הוא מחכה לכולנו.

שבת שלום!

שבי

הפוסט הוא חלק מהניוזלטר שלנו שנשלח פעמיים בשבוע – ביום שני וחמישי.
רשומה ולא קיבלת? תבדקי בקידומי מכירות או בספאם.
עדיין לא רשומה? בואי שבי איתנו : ) בלחיצה כאן