"את שומעת אותי? אני פשוט לא תופסת אותו, אז אני אומרת לך שתעבירי לו, הוא ביקש בשבילכם מתחם נפרד בצימר, אבל זה לא מתאפשר אז שמתי אותכם עם שמוליק בדירה הכי גדולה במתחם…"
"……" הפה שלה נפתח בתדהמה, שונאת שדברים נופלים עליה בהפתעה, אבל אין לה הרבה זמן לענות כי אמא של בעלה ממשיכה מעבר לקו בשטף.
"אז רק תודיעי לו בבקשה שלא יתעצבן שתגיעו והוא לא יהיה מוכן לזה."
"בסדר." היא רוצה לצרוח שזה בכלל לא בסדר, וזה גרוע מאוד ואין על מה לדבר, והיא בכלל לא רוצה את הנופש הנוראי הזה ומי המשועמם הגדול שהמציא את המושג הזה שקוראים לו "נופש משפחתי" ו"גיבוש" ועוד כל מיני מילות איחוד שמפרידות ומחבלות לה בזוגיות ומוציאות אותם מאיזון.
הן מסיימות את השיחה במילות פרידה מקובלות, והיא נופלת לספה בתסכול.
היא מצליחה להתאפק לא להתקשר אליו לכולל, ולתת לו עוד כמה שעות של מנוחת הנפש ורוגע, אבל כשהוא מגיע הביתה להפסקת צהרים, היא יורה מילים בצרורות, את כל מה שהיא חושבת על אמא שלו, על השתלטנות שלה, ועל הכסף שלה שהיא חושבת שבעזרתו היא תקנה אהבה.
ולמה כולם שותקים ומסכימים לה, ולמה רק לה זה מפריע ואיך הוא – בעלה היקר העומד מולה –
אף פעם לא עומד על דעתו, ולא אומר לאמא שלו במפורש מה הוא רוצה ובעיקר מה הוא לא רוצה בשום פנים ואופן!
ו"הוא", קרי בעלה, ממשיך לעמוד מולה ולשתוק.
"אין לך מה להגיד? ככה אתה גם עומד מול אמא שלך! ולי זה נמאס! זה לא תקין הדבר הזה, אתה שומע אותי?! אני לא אעבור על זה בשתיקה!" (הוא שומע)
"אפשר לדעת מה קרה?" הוא מצליח להשחיל ארבע מילים לתוך שרשרת מילים צועקת.
"כן!" היא מניחה ידיים על המותניים ומתנשפת, "אמא שלך היקרה התקשרה לעדכן שאנחנו נהיה ביחד עם אח שלך שמוליק בדירה הכי גדולה במתחם, מה אתה אומר על זה??"
מה הוא יכול להגיד על זה, ומה משנה מה דעתו על זה, דעתה של אשתו ברורה וחדה, והוא עכשיו בבעיה גדולה מאד, בעצם שתי בעיות: הראשונה – אמא שלו, והשנייה – אשתו.
"טוב, מה את רוצה שנעשה עכשיו?" הוא מנסה להיות פרקטי, מעשי.
"שתעמוד מול אמא שלך ותגיד לה ברור שאנחנו לא מגיעים לנופש אם אין לנו יחידה נפרדת, גם ככה כל הנופש הזה מיותר מבחינתי, ואתה יודע שהסכמתי רק בתנאי ש…"
הוא מאבד סבלנות, פונה למטבח, פותח את המקרר, מוציא מים קרים ומחפש כוס נקיה.
מוזג לעצמו, שואל אותה אם היא רוצה גם. היא מסרבת.
"טוב, נראה מה נעשה." הוא מוצא פתרון זמני למציאות קבועה.
******
מקדימה הקדמה חשובה! בטוחה שאת הפוסט הזה קוראות גם חמיות יקרות מאוד מאוד, שמשתדלות ורוצות ומתכוונות רק לטוב! (כמו חמותי היקרה שתאריך ימים ותזכה לראות מאיתנו רק נחת יהודי תמיד!)
בטוחה שיש הרבה מבין הקוראות שנמצאות כאן שיש להן יחסים מעולים עם החמות שלהן, ושוררת ביניהן אהבה והערכה וכבוד הדדי.
ובנוסף, אין לי ספק שכל אחת שקוראת את הפוסט הזה רוצה קשר קרוב, חם, נעים ומכבד עם החמות שלה, גם אם כרגע זה נראה חסר סיכוי ובלתי אפשרי.
לקריאת הדברים צריך לבוא עם לב פתוח לשמוע, לקבל ולהאמין בשינוי, ועם רצון פנימי להיות מכוונים לרצון ה'.
כל חיכוך של אישה עם חמותה לא נשאר רק ביניהן. הוא משפיע ישירות על הבעל. גם אם הוא מאוד רוצה להיות בצד של אשתו הוא מחויב בכבוד של אמא שלו, ובנוסף – בגלל הקירבה הטבעית ביניהם ובגלל ההרגל להישמע לאמא, (גם אם הוא לא מרוצה ממה שהיא אומרת או עושה) ההרגל הזה גורם שכביכול הוא יראה בצד של אמא שלו.
בסך הכל גבר רוצה שקט ושכולם יהיו מרוצים, כאשר זה לא מתאפשר הוא פשוט בודק איפה הנזק נמוך יותר… הרבה פעמים הוא טועה בבחירה שלו כי האווירה הלא נעימה שהוא מקבל בבית לא תמיד שווה לו את הבחירה שבחר אבל הוא מעדיף להימנע מעימות ישיר עם אמא שלו והתוצאה העגומה שהוא הופך להיות נגדך…
ככלל – תמיד כדאי לנהל את המאבק (במידה ובחרת בו) מול חמותך בלבד, לומר לה את הדברים הקשים ואת כל מה שמוצא חן בעינייך או לא. כאשר אישה מכניסה את בעלה לתמונה היא פותחת חזית חדשה ומיותרת, שבדרך כלל רק מחריפה את המאבק ואת הנפגעים.
בואו נדבר על איך הופכים את הקשר לנעים יותר:
חמות היא אישה יקרה שגידלה את הבעל שלנו במסירות כדי שאנחנו נוכל לזכות בו כבעל. גם אם יש דברים שפחת מוצאים חן בעיני לגבי התנהגות מסויימת או צורת החינוך שהיא חינכה אותו, בסופו של דבר – הוא כאן בזכותה.
כאשר בעל מכבד, מוקיר ומעריך את ההורים שלו יש לו חוסן ובריאות נפשית (כן!! כן!!) והוא יכול לבנות משפחה חזקה ויציבה עם חיבור לשורשים וחוסן משפחתי, ואין אישה שמתנגדת שכך זה יהיה.
אני מדברת על כל סוגי ההורים ללא יוצא מן הכלל (גם מתוך מקום המכיר מצוין גם מציאויות מורכבות יותר!) לכבד זה לא להסכים, לכבד זה לקיים מצוות כיבוד הורים לפי השולחן ערוך.
לאחר כל ההרחבות בנושא אני רוצה למקד ולתת כלים פרקטיים וישימים:
נקודה ראשונה: עצם המחשבה וההבנה שכבוד ההורים של הבעל עושה טוב לבית שלנו – כבר מוריד מההתנגדות לשוני / למנטליות / לצורת החשיבה / צורת חיים או כל דבר שיכול לגרום לעימות.
נקודה שניה: כאשר את מחמיאה לבעלך על חמותך ומראה הערכה כלפיה – שחשוב לך שהוא יהיה בקשר איתה ויקבל ממנה, ואפילו לומר לו "תתייעץ עם אמא שלך, בטוח יהיה לה רעיון טוב בשבילך…" את מלמדת אותו לסמוך גם עליך, ולקבל ממך כי הוא רואה שאת רוצה בטובתו.
נקודה שלישית: כאשר את יוצרת קשר טוב עם חמותך על ידי מילים טובות ומחמאות על הבן שלה, מתייעצת איתה בדברים שלא אכפת לך שהיא תיתן לך בהם עצה, היא תרצה לרצות אותך, לשמח אותך, ולדאוג שיהיה לך טוב. וגם אם יהיה מצב שיצטרכו להתגמש בו (כמו בסיפור לעיל), את תוכלי לבקש בנועם מה שאת צריכה ולבקש התחשבות בצרכים שלך.
נקודה רביעית: אם כבר קבעו חופשה / אירוע בלי להתייעץ איתך, ואם עשו משהו שפגע בך, מול הבעל אנחנו צריכות לדבר על הכאב שלנו, על הצורך שלנו, בלי לערבב את כל מה שמסביב, בלי דרמות ובלי משפטים מכלילים ופוגעניים, אלא שיח מכבד ומבקש התייחסות לקושי שלך, ורצון למצוא פתרון מתאים לשניכם, ואין הכוונה לפתרון הכופה את רצוננו על הבעל.
נקודה חמישית: לבוא עם גמישות מחשבתית, רצון ליצור אוירה טובה, רצון לקשר נעים, דיבור בנועם בלי התלהמות ומניפולציות רגשיות, כולם בסוף רוצים לעשות טוב, אף אחד לא נגדך, חשוב לתרגל את המחשבה הזו ולהאמין בטוב של הסובבים אותנו. זה מחולל פלאים!
ואסיים בסיפור אישי אמיתי ממש, בטשטוש פרטים הכרחי, זה סיפור שנותן כוח לכל מי שרוצה ומחפשת באמת לקיים את המצווה הכל כך יקרה (והזמנית!) הזו של כיבוד הורים.
אחת מבנות המשפחה שלנו התייעצה עם הרב זילברשטיין לגבי החובה שלה לכבד את אחד ההורים בעקבות התנהגות מסויימת, והרב זילברשטיין אמר שבמקרה כזה אין לה שום חיוב של כיבוד הורים, ואז היא פרצה בבכי ואמרה לרב: "אבל אני רוצה לכבד אותו!"
אז הרב זילברשטיין ענה לה: "אם את רוצה? בוודאי שאת יכולה!!"
ומאז כאשר יש לנו קושי מצווה מסויימת ויתכן שרב יתיר לנו לא לקיים את המצווה הזו, אנחנו אומרים לעצמנו – אבל אנחנו רוצים לקיים את המצווה! וכאשר רוצים ה' נותן כוחות מיוחדים ונותן סייעתא דשמיא מיוחדת לקיים את המצווה, ובפרט כאן שזו מצווה שעליה נאמר "למען יאריכון ימיך"- המתנה שהמצווה היקרה הזו נותנת זו איכות חיים! כי מה שווים חיים ארוכים בסבל?! לכן כאשר בוחרים לקיים את המצווה הגדולה הזו מקבלים אוטומטית חיים איכותיים יותר ומי לא מבקש לעצמו איכות חיים?
שנזכה לכבד הורים וקבל את כל השפע האלוקי שמורידה מצווה גדולה זו.

הכנתי לך מתנה שווה במיוחד: כפתורים שעושים לך קסם בזוגיות – את מוזמנות להיכנס לקישור וליהנות מ-5 כלים שעושים טוב לזוגיות שלך!
בתאל טשיטיד
מלמדת אותך את השפה שלו, כדי להעלים, בעזרת ה', את הקושי הזוגי שלך, בשיטה המאפשרת מדידה ושיפור תוך שבוע.
חוסמת? בעלת מייל בלבד: לחצי כאן
להקשבה לתכנים הקוליים 'על כולנה': 0733.834.729
ציורים: רחל קארו – לאתר הציורים של רחל
לקבלת ציור – סיפור שבועי מאת ר. קארו לחצי כאן




וואאוו
יפה מאד ונכון מאד!
משהו לגבי נקודה שניה.
יש כאלו שאם יגידו להם אולי תשאל את אמא שלך, זה יתן להם הרגשה שלא סומכים עליהם..
אז כמובן הכל בגבול..
לצערי הדילמה מוצגת בצורה מאוד פשטנית. מאוד ברור שהרעיה כאן לא בסדר באופן התגובה שלה. אין כאן מורכבות, אין כאן צדדים לכאן ולכאן, גם המסקנה העולה מן הקטע- בגדול, "תכבדו הורים וזהו, זה לטובתכם…."- לא נותנת מקום לרגשות הקשים, המורכבויות, ההתלבטות האמיתית שהיא לפעמים, מה לעשות, בין כבוד ההורים לבין כבוד בני הזוג הנשואים.
חבל…. נושא חשוב, שמוצג בצורה שפחות תורמת בעיניי.
מה יעזור לתת מקום לרגשות הקשים?
ברור שהם קיימים
מדובר על כאן על כיוון חשיבה שמוביל לבחירות אחרות, לצורת הסתכלות שונה.
זה לא טיפול רגשי
לתת מקום לרגשות קשים תמיד עוזר. מלבד זאת שכגאשר לא ותנים מקום לרגשות קשים, הם תוססים יותר ויתפרצו לבסוף במקומות הפחות נכונים ובאופן פחות מוצלח (וזאת בלשון המעטה). תמיד יש לתת מקום לרגשות קשים ולא להיבהל מהם ואז כאשר המקום מתפנה, יש פניות רגשית לשמוע בכלל את הצד השני וממילא קונפליקטים נפתרים כך מן השורש באופן מיטיב יותר. לתת מקום לרגשות קשים לא אומר להסכים עם העובדות. רק עם הרגשות. ולהקשיב להם באמת. למה להיבהל מזה? מצוות כיבוד הורים בלי טיפול שורש ברגשות קשים היא חיצונית גרידה. ניתן להגיע לרבדים עמוקים יותר במצוה הזו אם נותנים מקום לרגשות קשים ומכבדים אותם. אז המצוה לא נעשית מתוך כפייה ורצון 'להיפטר' ממנה אלא מתוך מקום פנוי רגשית לכבד. זה הבדל שמים וארץ.
כותבת מתוך הערצה לאנשים שאני מכירה שלא נבהלו לתת מקום לרגשות קשים ומכבדים היום הורים בדרגה גבוהה ביותר.
כיוון חשיבה בלבד לא מוביל לשינויים. חד וחלק. תשאלי כל מעשן. בוודאי שגישה מדוייקת של כיבוד הורים מתוך הכרה בקושי, מאפשרת טיפול בקושי, ומתוך כך כיבוד הורים אמיתי שמגיע מעומק הלב. לא כי זה טיפול רגשי. פשוט כי זו הדרך….
וואו בתאל מדהים!!!
נהנתי מאוד מאוד
מקווה להצליח ליישם בע"ה
בעיקר אהבתי את הרעיון שכשהוא מכבד אותה הוא מתחזק
ואז אני יוצאת מורווחת
תודה!
מממשש מממש לאא !
ככלל עדיף לנהל את המאבק מול החמות ?!
זה עצה לחוסר שלום בית !!!!
תמיד עדיף שהבעל יגשר מאשר שהאישה תבוא ותגיד את הדברים וזה גם עצה שקיבלנו מרב תלמיד חכם גדול גדול שמאוד מבין בשלום בית
להפך הוא הנכון כשקורה דברים בצד שלו שלא מוצאים חן בעיניך בעלך יתווך את הדברים בטוב טעם ודעת
וכשקורה דברים בצד שלך שלא מוצאים חן בעיני בעלך את זו שתדברי עם המשפחה שלך
אין מה לעשות אף פעם לא יקבלו הערה כמו שאת רוצה שבאמת יתפרש ויכולים לצאת מזה מיליון תקלות
הכל תלוי ב'איך אומרים'
נכון שלימדו אותנו המון. ליבה, חוגים, יהדות[להבדיל] , כימיה, פיסיקה, אבל שכחו ללמד איך מדברים.
אין לי ניסיון של הרבה אנשים, אבל יש לי נסיון שלי. שנשואה הרבה שנים באהבה ואחווה ושלום ורעות, רעות גם עם החמות. (ויש לי גיסות שממש לא מסתדרות איתה)
אני ובעלי סיכמנו, עוד לפני שהתחתנו, שאצל ההורים שלו אני תמיד אהיה הכבשה הלבנה והוא יהיה השחורה וכן להפך אצל הורי.
כך יוצא באופו מפתיע שאני תמיד כל כך מתגעגעת אליהם ורוצה לבוא (!!!!!!) ולבעלי יש כל מיני דברים שהוא קובע ולא יכול וכו'. כך אם יש כעס זה יוצא עליו ובדר"כ אין, כי יותר קל מול הילד הביולוגי. (כמובן שרוב הפעמים זה לא האמת……..)
נגיד בסיפור הנ"ל אני הייתי אומרת: "איזה יופי! אני ממש זורמת……
אבל את יודעת איך זה, הוא לא תמיד זורם עם זה…. אני אדבר איתו. מקווה שהוא לא יתנה את ההשתתפות בשינוי של הצימר" וכן הלאה זה הדרך.
אף פעם אני לא אבקש מבעלי לתרץ אותי בפני אימו או לשמש כ"מגשר" או מתורגמן. זה פשוט יוצא גרוע.
וגם לא יעבוד.
יש לנו קשר כל כך טוב לי ולחמותי! זה הפך לסמל בסביבה שלנו, הקשר הזה.
עלי מוטלת האחריות לכיבוד ההורים שלו ועליו מוטלת האחריות לכיבוד ההורים שלי.
אחד הדברים שאיפשר לזוגיות שלנו להיות כל כך רגועה ובלי מתחים סביבתיים מיותרים.
עצה ממני תמיד תיקחו את כל מה שאתם קוראות באתרים בעירבון מוגבל יש לנו דעת תורה וחכמים שהם אמורים להתוות לנו דרך לא קאוצרית ולא מטפלת רגשית ולא יועצי נישואין אוו כל דבר אחר
בתורה כתוב הכל הפוך בה דכולא בה וזה לא סותר להתייעץ עם אנשי מקצוע שמבינים אבל סופו של יום הברכה מצויה בתלמידי חכמים
ולהפיל את כל התירוצים על הגב שלו זה הגיוני ?
מה גם שזה לא רלוונטי לכל סיטואציה כי אמא מכירה את הבן שלה ולהביא דוגמא שהוא לא זורם בכל סיטואציה כשהאמא יודעת שיש לה את הבן הכי זורם בעולם היא תבין לבד שהלא האמיתי בא ממך , מה שאין כן אם הבן מביא סיבה סבירה וקונקרטית לאותו רגע
תתפלאי לשמוע
יש הורים (מנסיון) שיכולים לצעוק גם על הילד הביולוגי שלהם, במקרה כזה זה הרבה יותר גרוע! מילא לכלה יש מינימום כבוד, אבל על ילד- אפשר להגיד מה שרוצים, מול מי שרוצים וכו
נק' נוספת- מההורים זה הרבה יותר פוגע מאשר החמות, גבר שאבא שלו משפיל אותו זה נוראי!!!
הייתי מעדיפה לספוג בעצמי במקום לקבל בעל מרוסק במוצ"ש
יש גם הורים אחרים ולפני שאת כותבת עצות בבטחון אולי תסתייגי..
כל מקרה לגופו,
ההורים של בעלי ידרשו ממנו, אבל גם יכבדו אותו,
אני מבחינתם שפחה ותו לא,
והרבה פעמים הבן יודע כבר איך להסתדר עם הוריו ואישתו לא.
חושבת כמוך.
אני יכולה לומר מנסיון כואב- כשהכלה התערבה ונכנסה לחיכוכים עם המשפחה של בעלה זה היה פשוט רע וגם אף אחד לא שוכח לה את זה…
כי מריבות ו"תקלים" עם האח/ הבן- זה דבר שתמיד יכול לקרות, והוא טבעי במשפחה, וממשיכים הלאה ושוכחים.
אבל עם גיסה/ כלה זה הרבה פחות טבעי ולכן הרבה יותר מזיק לקשר.
פעם ניסית לדברר אנשים?
התכוונתי לומר שכאשר מתחילים עם המשפטים "תגיד לאמא של…" או "תגיד לאשתך ש…" שמה מתחילות הבעיות, "את רוצה להגיד? תלכי ותגידי!" בלי מתווכים, כאשר ברור שאת זו שצריכה לעמוד מול הדבר הזה, את תחשבי פעמיים אם נכון לומר את הדבר, אם את ליצור עכשיו אוירה פחות נעימה, וכמו בכל תקשורת תקינה- כאשר משהו לא נעים לנו, נבוא ונאמר היה לי לא נעים…
הייתי מעדיפה ש… זה לא ללכת להלחם וזה לא עושה חוסר שלום בית, זה פשוט ללמוד לדבר ולתקשר עם אנשים שונים ממני שחושבים ורואים את העולם אחרת ממני.
לומר רב אמר לנו ש… ורב אחר יאמר לזוג אחר משהו אחר, ובלי לזלזל בפסק שקבלתם יש מקום להבין שיש גם דיעות אחרות ופסקים אחרים…
ולמרות כל מה שכתבתי אני חושבת שאת גם צודקת ובמקרים מסויימים ובבתים מסויימים נכון מאוד ואפילו כדאי שיעשה הגישור הזה של הבעל, ואני אוסיף על דבריך שגם כאשר הבעל הוא זה שמגשר, עדיין התפקיד של האישה הוא להגיש את הדברים לבעלה בצורה פחות תוקפנית ויותר כבקשה של עזרה (שיהיו כל דבריה בחן ותחנונים… (רבינו בחיי) ) ואז הסיכוי שהדברים יתקבלו אצל בעלה וחמותה בצורה טובה גדול יותר.
לדעתי פשוט לא הסברת את עצמך כמו שצריך במאמר , את ראית איך כתבת את זה ? לנהל מאבק !
משמע להילחם , אני לא מכירה אף בעל שיעדיף שאשתו תריב ותתנגח באמא שלו מאשר להעדיף לקחת את המושכות לידיים ולנסות למזער נזקים.
אני לא באה להילחם עם חמותי ולא לחנך אף אחד , וזה שיש בעיה מסויימת עם החמות לא אומר שזה צריך לפגוע בזוגיות שלי עם בעלי .
ברור שאישה שתבוא ותגיד אמא שלך הזאת…… תיפגע בבעלה ותיגרור מריבות וחוסר שלום בית אבל אם היא תבוא ותגיד לבעלה ש.. תקשיב אני באמת רוצה שתהנה עם המשפחה שלך ועם אמא שלך אבל אתה מכיר אותי שאני אוהבת יותר את השקט שלי ופחות מתאים להיות עם אח שלך באותו מתחם , תוכל לדבר עם אמא שלך בשבילי ? אני פשוט לא נעים לי ואתה מכיר את אמא שלך יותר טוב ויודע איך לגשת אליה כדי שתשנה בשבילנו את הסדר שנקבע וממך היא יותר תקבל , זה הבדל שמיים וארץ , זה לכבד את האמא שלו לא לזלזל בה ובבעלך , כי כבודו של אמו זה כבודו שלו ! וגם את מקבלת את מה שרצית ואף אחד לא ניזוק מזה , בקיצור הכל עניין של גישה איך להעביר את הדברים
ונ.ב מאחלת לך שתגיעי לקצה קצהו של אותו תלמיד חכם עם הניסיון שלו והכמות בתים שהציל בישראל .
אם הנ.ב. ציני
אני מוחה
זה לא בסדר לכתוב ככה לבתאל!
שאגב, אני נהנית מאד מהמאמרים שלך♥
גם אני חושבת שלא יפה להתבטא ככה
חברה, קצת כבוד גם דרך המקלדת
גם למי שהדעה שלו שונה
אני גם מוחה
לא התחברתי להערות שלך גם אם הן נכונות כי גם להעיר צריך לדעת איך.
ונשים, קחו בפרופרציות דברים שכתובים על במה ציבורית ותפסיקו להתקשקש על כל אות ועצה.
מי שצריך ייעוץ פרקטי לא מקבל אותו במיילים, אלא בפגישה/שיחה עם רב או יועץ שאליו הוא בוחר ללכת.
בחרת לקרוא את המאמר?
תהני ותקטרי בשקט..
יש אנשים שאיתם אי אפשר גם לכבד וגם לשמור על גבול הטעם הטוב. יש אנשים שכאשר את נותנת אצבע הם מיד מתנפלים על כל היד ולא עוצרים באדום. שאם אפשרו להם קצת, הם חוצים כל גבול. אם היית נחמדה מיד מופעלות עלייך כל המניפולציות,. אם נתת סוף סוף לחמותך לעזור לך לארגן את הכביסה ואת מגלה שהיא כבר הספיקה לסדר לך את הארון של ההלבשה האישית שלך(!!!!!!!! סיפור אמיתי!!!) . שלא לדבר על כך שכל פעם שהיא מתעקשת ״לעזור״ במטבח היא מסנג׳רת אותך כמו פועלת שלה כשהיא כאילו עוזרת, ובנוסף מערבבת את הבשרי והחלבי ובכלל לא מקשיבה וגם לא אכפת לה ( גם כן סיפור אמיתי.) לקרובי משפחה כאלה אפשר רק לשים גבולות בלתי מתפשרים בנחישות ורגישות ואין דרך לנהל איתם משא ומתן.
חחחח
וואה וואה
נכון,
ומי שלא התמודדה עם כזו חמות, לא יכולה להתחיל להבין.
וזה נחמד מאוד שהבעל בוחר את מה שהכי קל לו- לטובת אמא שלו,
ב"ה שאשתו לא גרוע כמותה, אבל בסוף אשתו נמחקת מהמפה 🙁
נכון,
כשהשוויגער נכנסת חופשי לחדר בלי לדפוק,
כשהיא לוקחת את הילדים ועושה איתם מה שבא לה , בלי לשאול,
לא דואגת לצרכים הבסיסיים (שיהיה מספיק אוכל, ומספיק מקום ליד השולחן..)
אה ולא פשוט אי אפשר לדבר איתה, ניסיתם פעם לדבר עם אדם מנפוליטיבי? תוך שניה היא תעביר את השיחה למליון ואחד נושאים אחרים, בחיים לא תצליחו לדון איתה על מה שאתם רוצות)
בול השוויגער שלי
נכנסת לי לשרותים ביחידת הורים כשיש עוד שרותים בבית והם פנוייים!!
ואחר כך אני שומעת אותה מתלחששת עם בעלה שלא חוכמה שהשרותי אורחים נקיים, זה כנראה לכבודנו, כי השרותים שלהם בחדר ממש זוועה
מזדהה איתך אשה יקרה!
הנשים האלה מנסות לכרסם בערך העצמי שלנו. כך הן מזינות את האגו שלהן. הדרך שאני מצאתי היא להפריד בין העניינים הטכניים כמו נקיון השרותים, לאישיות שלי. בדברים הטכניים היא תמיד תמצא על מה לרמוס אותי, אבל אם הערך שלי לא קשור לזה, אז זה יעבור לידי ואני לא אקח את זה קשה. אני אשה נפלאה עם שרותים שאפשר לנקות עוד קצת, ועם עוד אלף ואחד פרטים בחיים.
לחמותי יש שרותים יחיד!!!
בדירת6 חדרים!!!
וגם הואנמצא מול חדר ההורים בסוף מסדרון צר…
תחשבי מה זה להיכנס לשרותים [באמצע הלילה…]כשחמיך ממולו…
אכן,
יש בתים שלא מותאמים לארוח 🙁
לא הבנת
התכוונתי שהשוויגער שלי מתארחת אצלי (באה ללא הזמנה)
ונכנסת ליחידת הורים שלי כשיש לי עוד שרותים בבית
ואז מחווה את דעתה שהשרותים שלי מלוכלך וכנראה את השרותים השניים ניקיתי רק לכבודה
זה אמיתי???
אפשר אולי לנעול את החדר שינה?
נעלתי מבחוץ- המפתח נמצא בחור קבוע
אבל היא לא הבינה שזה אומר שאני לא מתכוונת שהיא תפתח
חמותך באה לסדר לך?
יפה מאוד אני עם 5 ילדים
וחמותי מעולם!!! לא הושיטה ל י יד או שמרה לי על הילדים
חוץ מיזה שהיא גם לא בישלה לי
וכדי להרגיש טוב עם עצמה היא אמרה לי כשהייתי אחרי לידה
תשלחי את בעלך שיביא דגים ועוף אני אבשל לך…
[מה נראה לך שאני אשלח אותו שע ה הלוך שעה חזור?
יותר קל שאני אבשל איתו בבית…]
מה גם שמעולם לא קיבלתי ממנה אוכל שנשאר משבת…
[מלבד אורז.. תודה רבה….]
לחמות כזאת הייתי אומרת אנימסתדרת תודה
תמיד ידוע שמי שעוזר צריך לקחת בחשבון שהעזרה תהיה לטעמו ולא לטעמי…
יש כאלו שעוזרות בלי שבקשת,
פשוט באות ומשתלטות לך על הבית
אכן, היא באה בלי הזמנה, ולא באמת עוזרת אלא מתעקשת להדחף. היא לא באמת מסדרת ומבשלת, היא מנסה לגרום לי לציית לה ולהתערב בעניינים אישיים. אני התנגדתי לכל העזרה המזוייפת שלה. אמרו לי ״תני לה, היא תרגע…״ אז נתתי לה, והיא לא נרגעה אלא החמירה יותר. היא לא מארחת אותנו לשבת, אלא מגיעה בעצמה, בלי הזמנה. פעם נחתה עלינו שעה לפני חג שבועות שהיה צמוד לשבת, למרות שחיכו לה במקום אחר, בלי לברר אם יש אצלינו מקום (היו עוד אורחים). אשה דבש.
לא תמיד אפשר לאהוב את החמות
יוצא מכך שלא תמיד ניתן לקיים נקודות 2 ו3
ומאד אכפת לי שאת מציבה את החוסן של הבעל קצת כמשוואה הערכה שלי אל החמות, כאילו- אין סכוי שיהיה לו חוסן?!
יש חמיות יקרות -לא לענין!!
צר לי
בהחלט, ובנוסף- כשמדובר בחמות שאינה מתנהגת בצורה הולמת, חוסר החוסן של הבעל הוא לא בגלל האשה, אלא בגלל שהוא גדל באוירה רעילה ובצורה לא תקינה. וכאן המקום של האשה לתת לו מקום בטוח ורגוע בעולם הביתי שלהם, ולתת לעצמם את המרחב ליצור חיים אחרים, ואת החמות לכבד מרחוק תוך שמירה על גבולות.
בתור מישהי שמתמודדת עם חמות לא פשוטה, לא כי לי לא פשוט איתה
כי באמת מדובר באישה קשה,
ההוראות שקיבלנו מיועץ נישואין שהוא גם אדם ת"ח היו ממש אחרות
אולי זה מאמר נכון איפה שהכל מתנהל תקין אבל צריך להסתייג שלא תמיד אפשר לנהל יחסים תקינים
ולא תמיד זה תלוי באישה וברצון שלה לכבד.
אותי באופן אישי זה ממש תיסכל לקרוא את זה
עשיתי בלי סוף נסיונות לכבד את חמותי ולחיות בסדר איתה, עד שהבנו שלא תמיד אפשר.
לגמרי מסכימה! ומנסיון מר. כל מה שנכתב בכתבה טוב ויפה כשמדובר בחמות שפויה ומודעת לנורמות . כשמדובר באשה שתלטנית ומניפולטיבית זה פשוט לא הכיוון!!! אנשים נותנים עצות נחמדות ובסוף הכלה הצעירה ממש נופלת בפח של אשה סכסכנית שרק רוצה להחזיר אליה את הבן הנסיך שלה (בלי היגיון, אלו נשים בלי היגיון).
הפתרון באמת להתחזק באמונה שאנחנו עומדים מול ה׳ ולא מול בשר ודם, ותוך כדי שמירת ההלכה בהתייעצות עם ת״ח אמיתיים (!!!) לזכור ״וחי בהם ולא שימות בהם״, ואם יש אמא שמסכסכת ודוחפת את הבן נגד אשתו, (או הפוך כמובן) לפי ההלכה יש מקום להתרחק ממנה.
ואם תשאלו- למה התחתנת עם בן של אשה כזאת?? אז כדאי שתדעו, שכלפי חוץ וכלפי אחרים היא מתנהגת דבש. העוקץ הוא רק בבית.
מזדהה
בתור כלה לחמות נרקסיסטית,
ואל תגידו לי שאני מהר מדביקה תווית כי זה באמת מאובחן
צריך לעשות אבחנה מבדלת בין מקרים מורכבים במיוחד שדורשים התייחסות מיוחדת, לבין מצבים סטנדרטים ושכיחים שרק דורשים תבונה ועבודת המידות. זה כמו ההבדל בין לתת עצות לילד ממשפחה הרוסה, לעומת ילד שמגיע מרקע בריא.
רואים שהנושא הזה הוא באמת בוער, וזה מובן מאוד, חמות היא סוג של קשר שבא בעסקת חבילה לא תמיד נחמדה והרבה פעמים מציקה, אני גם מסכימה עם כל אחת שהעלתה כאן קשיים ואי נעימות גדולה מול החמות ואפילו שיבוש של המערכת הזוגית בעקבות התערבות או התנהגות מסכסכת, הכל מובן, ברור, ואני מסכימה מאוד שיש דברים כאלו. אם הובן מדברי שאני חושבת שהכל דבש, ועם כמה מילים טובות ומחמאות הכל ישתנה- אז לא!
המטרה בפוסט הייתה לפתוח ראש ולבדוק מה אני יכולה לעשות כדי לכבד,
לא לאהוב, לא להזמין לבית ולחוות חוויות קשות, לא להכריח את עצמי להתנהגות מעל ליכולותי ומעל לכוחות שלי.
המטרה הייתה לנסות לשפר את ההרגשה הפנימית, את דיבור הפנימי שלי מול חמותי, אז מי שהכל בסדר ורק תוכל לחזק עוד יותר את הקשר ולכבד ולהעריך – מצויין!
ומי שלא, יש כאן בהחלט הזמנה לצאת מהמקום הפגוע והחסר אונים מול חמות בלתי אפשרית
ולהתחיל קשר חדש בלי לשנות במעשים!!! רק במחשבה, רק ברצון, "אני רוצה לכבד את חמותי מאוד, אני רוצה להיות איתה בקשר ושלילדים שלי תהיה עוד סבתא שהם יוכלו להעריך ולכבד, כרגע המצב מאפשר לשמור על הכבוד הזה מרחוק, כרגע בהתנהלות העכשווית אני צריכה לבקר שם פחות /לדבר איתה פחות /לנתק קשר, אבל זה כואב לי, ואני אעשה מה שאני יכולה : אחשוב עליה באופן מכבד, אדון את ההתנהגות שלה לכף זכות, ארחם עליה, לא אכעס, אם היא חולה (נפש/מידות רעות/וכו') אז אדרבה, אין לי מה להיפגע חוץ מלרחם עליה, ועדיין לומר לבעל , למרות כל מה שאמא שלך עברה תראה איזה משפחה יש לה (המשפחה שלכם כמובן!!) לחפש פתרון להתחבר ולא הפוך.
ועוד סיפור שחברה טובה סיפרה לי:
בילדותה הם היו שכנים של הרב שך זצ"ל ובתור ילדים הם היו עושים לו קניות מדי פעם וכל פעם הם בקשו ממנו שיברך אותם, תמיד הוא היה מברך "שתזכו לכבד הורים" גם כשחברה שלי בקשה ממנו שישנה את הברכה… הוא אמר לה "שתזכי לכבד את ההורים מאוד!"
הלוואי שתהיה לנו הזכות לכבד הורים.
ואם לא בא לי שהיא תיהיה סבתא לילדים שלי ושיהיה איתה קשר?
למה אני אמורה לרצות קשר עם נרקסיסטית???
את יכולה לכבד אותה ברחוק מתוק…
להיפגש בגינה
או בחגים באמצע שבוע
[חוה"מ חנוכה]
לנתק קשר בעיני זה הכי גרוע ….
וגם מה תגידי לילדים סבתא נרקיסיסטית?
בעיני חינוך הוא להדגים לילדים שאפילו שסבתא מבוגרת וקשה לה אנחנו באים …
ומכבדים
אפשר ליזום יציאות או מפגשים קצרים
ואם יותר נוח אז עם אח/ות נוספים…
והפוקוס יורד ממך..
אצל שויגער נרקסיסטית,
האח/ת שוטפים לחרמות וליחס.. וד"ל
ואני הכי בעד להסביר לילדים, וכי אני אמורה ליפות בעיניהם התנהגות בעייתית??
גיסי הצדיק וטוב הלב מכבד מאוד מאוד את חמותנו הבעייתית והקשה, וככל שהוא יותר מכבד אותה, דואג לה ומרחם עליה, כך היא יותר משפילה אותו, מעליבה אותו בפומבי, והכי גרוע, מסכסכת בינו לבין אשתו ללא הפסקה. אני לעומת זאת החלטתי שאין קהל ואין הצגה. אני מציבה גבולות ברורים מה אני מסכימה שיאמרו לי, איפה בבית אני מסכימה שהיא תתעסק אם היא משתעממת ורוצה (קיפול כביסה, קילוף ירקות שהיא מאוד אוהבת, לא ארונות ולא בישול). לא מרשה לה לרדת על הילדים, עונה להערות שלה ב״בסדר״, התוצאה- בעלי ואני באותו צד, היא מתארחת אצלינו ברוב החגים ולפחות כל שבת שניה בלי שום בעיה, לא משפילה, לא מסכסכת, והילדים עוזרים לה וסבלניים אליה. לעומת זאת אצל גיסי וגיסתי שלא הציבו גבולות, היא רבה עם כולם, הילדים שלהם לא מוכנים לעזור לה, היא מגיעה אליהם פחות ולרוב זה נגמר במריבה משפחתית וזוגית.
מעניין שכל החמיות כ"כ קשות…
אמא שלך גם חמות קשה? או שבטוח שהיא מהממת… תשאלי את הכלות של אמא שלך הן תגמורנה את ההלל עליה… אבל אם יום אחד תהיי זבוב על הקיר בבית של אח שלך וגיסתך רוב הסיכויים שתשמעי זמירות עליה בדיוק כמו שאת מזמרת על חמותך…
ההתקפות כאן לא כ"כ לעניין – אם יש חמות בעייתית ממש זה מקום לשאלת רב פרטנית ולא ככלל אצבע, רוב החמיות נשים קלאסיות ונחמדות ויש תאקרים מעצם המקום של חמות מול כלה(המלחמה על הלב….) והרגישות בקשר,
אני מאוד אהבתי את המאמר! מועיל וחכם מאוד!! בסוף אנו מחוייבים בכיבוד הורים גם להורים של הבעל. ורק תחשבו על זה, היא ילדה את בעלך וגידלה אותו והוא יצא כך לא למרות אמא שלו אלא בזכותה!! ובאה צוציקית בת 20+- ומאבחנת אותה כאישה קשה וכו'….
כמובן שיש מקרים ואני ממש לא שוללת!!! אבל גם שם מחויבים בכיבוד הורים!!
ובמקרים קלאסיים כשמכבדים הורים גם במחשבה וגם במעשים הילדים סופגים את זה!!!
וגלגל חוזר בעולם…
תגידי תודה לאלוקים שזכית בשוויגער טובה
וכן – כמה שאת לא מאמינה יש תופעה כזו של שוויגעריות בעייתיות והיא מצויה,
לצערי גם אני לפני החתונה לא הבנתי את זה,
לא את הבעייתיות בהתנהלות של הורי וקל וחומר לא את המניפולציות והמחיקה של חמותי,
וכיבוד הורים במצבים בעייתים לפי ההלכה זה ממש לא מה שאת חושבת!!!!!!!!!!!!!!!!!
זה עבירה להגיד כמובן שיש מקרים ואני ממש לא שוללת!!! אבל גם שם מחויבים בכיבוד הורים!!
את יודעת כמה דם נשפך בשם המשפט הזה?
אני אישית עיברתי כמה הפלות הגעתי לקצה של הקצה – כי כולם אמרו – אבל חייבים לכבד הורים, ובסוף אחרי שבאתי לרב בוכה את נשמתי על סף פרוק הבית התברר שההלכה ממש לא כך.
רוב מי שהגיבו כאן הן לא אלו עם החמות השפויה, אלא נשים שסובלות, פשוט כי מצאנו כאן רגע לפרוק