החיים הם בית ספר,
ואולי לא בחרתי ב120 שנות לימוד,
אבל אלוקים פשוט שם אותי פה, בעולם.
וככה איתו יד ביד לומדת כל יום שיעור,
ככה בפשטות של אבא-
הוא מסביר לי איך כן ולמה לא,
ולפעמים הוא פשוט שותק,
והשתיקות שלו הן השיעורים החזקים ביותר שלי.
החיים הם בית ספר,
ואולי לא בחרתי כל יום לקום-ולראות לנגד עיני את המורים,
כן בחרתי. אני בעצמי. להקשיב לאותם שיעורים.
שיעורים.
כל יום שיעור אחר.
ואין מערכת קבועה ולו"ז מסודר,
לפעמים יש הרבה בלגן,
ומורה שמחסיר-שיעור חופשי ואחריו מבחן,
וחופשה של חגים ושיגרה בלי גיוונים,
ויום ככה ויום אחרת.
ואני,
בתוך כל זה בוחרת,
ללמוד,
כל יום עוד משהו לדרך אוספת,
כל יום גדלה מעט, מתבגרת.
וכל הזמן זוכרת-
אני אף פעם לא מפסידה, או שאני מנצחת או שאני לומדת.
