"את שומעת אותי? אני פשוט לא תופסת אותו, אז אני אומרת לך שתעבירי לו, הוא ביקש בשבילכם מתחם נפרד בצימר, אבל זה לא מתאפשר אז שמתי אותכם עם שמוליק בדירה הכי גדולה במתחם…"
"……" הפה שלה נפתח בתדהמה, שונאת שדברים נופלים עליה בהפתעה, אבל אין לה הרבה זמן לענות כי אמא של בעלה ממשיכה מעבר לקו בשטף.
"אז רק תודיעי לו בבקשה שלא יתעצבן שתגיעו והוא לא יהיה מוכן לזה."
"בסדר." היא רוצה לצרוח שזה בכלל לא בסדר, וזה גרוע מאוד ואין על מה לדבר, והיא בכלל לא רוצה את הנופש הנוראי הזה ומי המשועמם הגדול שהמציא את המושג הזה שקוראים לו "נופש משפחתי" ו"גיבוש" ועוד כל מיני מילות איחוד שמפרידות ומחבלות לה בזוגיות ומוציאות אותם מאיזון.
הן מסיימות את השיחה במילות פרידה מקובלות, והיא נופלת לספה בתסכול.
היא מצליחה להתאפק לא להתקשר אליו לכולל, ולתת לו עוד כמה שעות של מנוחת הנפש ורוגע, אבל כשהוא מגיע הביתה להפסקת צהרים, היא יורה מילים בצרורות, את כל מה שהיא חושבת על אמא שלו, על השתלטנות שלה, ועל הכסף שלה שהיא חושבת שבעזרתו היא תקנה אהבה.
ולמה כולם שותקים ומסכימים לה, ולמה רק לה זה מפריע ואיך הוא – בעלה היקר העומד מולה –
אף פעם לא עומד על דעתו, ולא אומר לאמא שלו במפורש מה הוא רוצה ובעיקר מה הוא לא רוצה בשום פנים ואופן!
ו"הוא", קרי בעלה, ממשיך לעמוד מולה ולשתוק.
"אין לך מה להגיד? ככה אתה גם עומד מול אמא שלך! ולי זה נמאס! זה לא תקין הדבר הזה, אתה שומע אותי?! אני לא אעבור על זה בשתיקה!" (הוא שומע)
"אפשר לדעת מה קרה?" הוא מצליח להשחיל ארבע מילים לתוך שרשרת מילים צועקת.
"כן!" היא מניחה ידיים על המותניים ומתנשפת, "אמא שלך היקרה התקשרה לעדכן שאנחנו נהיה ביחד עם אח שלך שמוליק בדירה הכי גדולה במתחם, מה אתה אומר על זה??"
מה הוא יכול להגיד על זה, ומה משנה מה דעתו על זה, דעתה של אשתו ברורה וחדה, והוא עכשיו בבעיה גדולה מאד, בעצם שתי בעיות: הראשונה – אמא שלו, והשנייה – אשתו.
"טוב, מה את רוצה שנעשה עכשיו?" הוא מנסה להיות פרקטי, מעשי.
"שתעמוד מול אמא שלך ותגיד לה ברור שאנחנו לא מגיעים לנופש אם אין לנו יחידה נפרדת, גם ככה כל הנופש הזה מיותר מבחינתי, ואתה יודע שהסכמתי רק בתנאי ש…"
הוא מאבד סבלנות, פונה למטבח, פותח את המקרר, מוציא מים קרים ומחפש כוס נקיה.
מוזג לעצמו, שואל אותה אם היא רוצה גם. היא מסרבת.
"טוב, נראה מה נעשה." הוא מוצא פתרון זמני למציאות קבועה.
******
מקדימה הקדמה חשובה! בטוחה שאת הפוסט הזה קוראות גם חמיות יקרות מאוד מאוד, שמשתדלות ורוצות ומתכוונות רק לטוב! (כמו חמותי היקרה שתאריך ימים ותזכה לראות מאיתנו רק נחת יהודי תמיד!)
בטוחה שיש הרבה מבין הקוראות שנמצאות כאן שיש להן יחסים מעולים עם החמות שלהן, ושוררת ביניהן אהבה והערכה וכבוד הדדי.
ובנוסף, אין לי ספק שכל אחת שקוראת את הפוסט הזה רוצה קשר קרוב, חם, נעים ומכבד עם החמות שלה, גם אם כרגע זה נראה חסר סיכוי ובלתי אפשרי.
לקריאת הדברים צריך לבוא עם לב פתוח לשמוע, לקבל ולהאמין בשינוי, ועם רצון פנימי להיות מכוונים לרצון ה'.
כל חיכוך של אישה עם חמותה לא נשאר רק ביניהן. הוא משפיע ישירות על הבעל. גם אם הוא מאוד רוצה להיות בצד של אשתו הוא מחויב בכבוד של אמא שלו, ובנוסף – בגלל הקירבה הטבעית ביניהם ובגלל ההרגל להישמע לאמא, (גם אם הוא לא מרוצה ממה שהיא אומרת או עושה) ההרגל הזה גורם שכביכול הוא יראה בצד של אמא שלו.
בסך הכל גבר רוצה שקט ושכולם יהיו מרוצים, כאשר זה לא מתאפשר הוא פשוט בודק איפה הנזק נמוך יותר… הרבה פעמים הוא טועה בבחירה שלו כי האווירה הלא נעימה שהוא מקבל בבית לא תמיד שווה לו את הבחירה שבחר אבל הוא מעדיף להימנע מעימות ישיר עם אמא שלו והתוצאה העגומה שהוא הופך להיות נגדך…
ככלל – תמיד כדאי לנהל את המאבק (במידה ובחרת בו) מול חמותך בלבד, לומר לה את הדברים הקשים ואת כל מה שמוצא חן בעינייך או לא. כאשר אישה מכניסה את בעלה לתמונה היא פותחת חזית חדשה ומיותרת, שבדרך כלל רק מחריפה את המאבק ואת הנפגעים.
בואו נדבר על איך הופכים את הקשר לנעים יותר:
חמות היא אישה יקרה שגידלה את הבעל שלנו במסירות כדי שאנחנו נוכל לזכות בו כבעל. גם אם יש דברים שפחת מוצאים חן בעיני לגבי התנהגות מסויימת או צורת החינוך שהיא חינכה אותו, בסופו של דבר – הוא כאן בזכותה.
כאשר בעל מכבד, מוקיר ומעריך את ההורים שלו יש לו חוסן ובריאות נפשית (כן!! כן!!) והוא יכול לבנות משפחה חזקה ויציבה עם חיבור לשורשים וחוסן משפחתי, ואין אישה שמתנגדת שכך זה יהיה.
אני מדברת על כל סוגי ההורים ללא יוצא מן הכלל (גם מתוך מקום המכיר מצוין גם מציאויות מורכבות יותר!) לכבד זה לא להסכים, לכבד זה לקיים מצוות כיבוד הורים לפי השולחן ערוך.
לאחר כל ההרחבות בנושא אני רוצה למקד ולתת כלים פרקטיים וישימים:
נקודה ראשונה: עצם המחשבה וההבנה שכבוד ההורים של הבעל עושה טוב לבית שלנו – כבר מוריד מההתנגדות לשוני / למנטליות / לצורת החשיבה / צורת חיים או כל דבר שיכול לגרום לעימות.
נקודה שניה: כאשר את מחמיאה לבעלך על חמותך ומראה הערכה כלפיה – שחשוב לך שהוא יהיה בקשר איתה ויקבל ממנה, ואפילו לומר לו "תתייעץ עם אמא שלך, בטוח יהיה לה רעיון טוב בשבילך…" את מלמדת אותו לסמוך גם עליך, ולקבל ממך כי הוא רואה שאת רוצה בטובתו.
נקודה שלישית: כאשר את יוצרת קשר טוב עם חמותך על ידי מילים טובות ומחמאות על הבן שלה, מתייעצת איתה בדברים שלא אכפת לך שהיא תיתן לך בהם עצה, היא תרצה לרצות אותך, לשמח אותך, ולדאוג שיהיה לך טוב. וגם אם יהיה מצב שיצטרכו להתגמש בו (כמו בסיפור לעיל), את תוכלי לבקש בנועם מה שאת צריכה ולבקש התחשבות בצרכים שלך.
נקודה רביעית: אם כבר קבעו חופשה / אירוע בלי להתייעץ איתך, ואם עשו משהו שפגע בך, מול הבעל אנחנו צריכות לדבר על הכאב שלנו, על הצורך שלנו, בלי לערבב את כל מה שמסביב, בלי דרמות ובלי משפטים מכלילים ופוגעניים, אלא שיח מכבד ומבקש התייחסות לקושי שלך, ורצון למצוא פתרון מתאים לשניכם, ואין הכוונה לפתרון הכופה את רצוננו על הבעל.
נקודה חמישית: לבוא עם גמישות מחשבתית, רצון ליצור אוירה טובה, רצון לקשר נעים, דיבור בנועם בלי התלהמות ומניפולציות רגשיות, כולם בסוף רוצים לעשות טוב, אף אחד לא נגדך, חשוב לתרגל את המחשבה הזו ולהאמין בטוב של הסובבים אותנו. זה מחולל פלאים!
ואסיים בסיפור אישי אמיתי ממש, בטשטוש פרטים הכרחי, זה סיפור שנותן כוח לכל מי שרוצה ומחפשת באמת לקיים את המצווה הכל כך יקרה (והזמנית!) הזו של כיבוד הורים.
אחת מבנות המשפחה שלנו התייעצה עם הרב זילברשטיין לגבי החובה שלה לכבד את אחד ההורים בעקבות התנהגות מסויימת, והרב זילברשטיין אמר שבמקרה כזה אין לה שום חיוב של כיבוד הורים, ואז היא פרצה בבכי ואמרה לרב: "אבל אני רוצה לכבד אותו!"
אז הרב זילברשטיין ענה לה: "אם את רוצה? בוודאי שאת יכולה!!"
ומאז כאשר יש לנו קושי מצווה מסויימת ויתכן שרב יתיר לנו לא לקיים את המצווה הזו, אנחנו אומרים לעצמנו – אבל אנחנו רוצים לקיים את המצווה! וכאשר רוצים ה' נותן כוחות מיוחדים ונותן סייעתא דשמיא מיוחדת לקיים את המצווה, ובפרט כאן שזו מצווה שעליה נאמר "למען יאריכון ימיך"- המתנה שהמצווה היקרה הזו נותנת זו איכות חיים! כי מה שווים חיים ארוכים בסבל?! לכן כאשר בוחרים לקיים את המצווה הגדולה הזו מקבלים אוטומטית חיים איכותיים יותר ומי לא מבקש לעצמו איכות חיים?
שנזכה לכבד הורים וקבל את כל השפע האלוקי שמורידה מצווה גדולה זו.
הכנתי לך מתנה שווה במיוחד: כפתורים שעושים לך קסם בזוגיות – את מוזמנות להיכנס לקישור וליהנות מ-5 כלים שעושים טוב לזוגיות שלך!
בתאל טשיטיד
מלמדת אותך את השפה שלו, כדי להעלים, בעזרת ה', את הקושי הזוגי שלך, בשיטה המאפשרת מדידה ושיפור תוך שבוע.
חוסמת? בעלת מייל בלבד: לחצי כאן
להקשבה לתכנים הקוליים 'על כולנה': 0733.834.729
ציורים: רחל קארו – לאתר הציורים של רחל
לקבלת ציור – סיפור שבועי מאת ר. קארו לחצי כאן
בתאל הסיפור האחרון ממש ריגש אותי
מי שרוצה באמת לכבד-תצליח לעשות את המקסימום הטוב שאפשר בנתונים האפשריים
שתי נקודות בסיעתא דשמיא:
זה לא פחות מהזוי.
רוב הנשים כאן כותבות תיאורי בלהות על השוויגער
ולנו אין שום אפשרות לשמוע , כמובן , את הצד שלה (ואז תבוא זאת ותגיד- את מי מעניין הצד שלה?????)
אולי גם יש כאלה שלא יודעות לומר 'לא' שהוא מכבד.
(כמו שמכבדים רב או גדול דור, גם עליו היית מתבטאת ככה?? הורים זה שכינה, לא פחות)
ואולי פשוט הן לא יודעות לדאוג לעצמן (ולדאוג לעצמי לא פירושו להחריב את הסביבה)
והכל מפילים עליה על השוויגער שנכנסת להם לחיים…..
גם כל אחת מאיתנו תהיה שוויגער יום אחד!!!
ואז היא תגיד- תקבלו אותי כמו שאני, תגידו תודה על הכסף ותהיי בשקט וכו' וכו'
נכון או לא??
אני שומעת את גיסות שלי הרבה פעמים מדברות על החמות בצורה כל כך לא יפה ומכבדת , ועוד ליד הילדים!!!! זה כל כך גרוע, זה פשוט הורס כל כך הרבה !
גם אם יש דברים לא פתורים בינכם יש דרכים להתבטא!!
מאחלת לך שאף פעם לא תדעי מה זה תיאורי בלהות שאת חווה אותם על בשרך יום יום
שלא תדעי מה זה להגיע למצב שבעלך רוצה לעזוב כי אמא שלו שכנעה אותו שאת לא מספיק טובה לו
ואני כותבת כאן אפילו לא עשירית מהאמת
ומכיוון שככל הנראה את לא חווה את זה אז אל תגידי לי איך להתבטא
מכיוון שהגיעו פה בתגובות לדוגמאות מדי אישיות, התגובות ננעלות.
תודה לכולן.