כשדיתי הגיעה לפגישה, היא פתחה בבקשה:
"אני יודעת שאת הרבה מתייחסת לרקע התעסוקתי ולוקחת אותו בחשבון בהמלצה שלך,
בבקשה, אצלי הוא לא רלוונטי! באתי לעשות שינוי מהותי מקצה לקצה.
לא רוצה לחשוב שאני ממשיכה לעבוד במשהו שקשור אפילו לתחום שאני נמצאת בו היום!"
אוקי, שומעת.
שאלתי את דיתי אם היא מוכנה בכל זאת,
לספר על הרקע התעסוקתי – הלא רלוונטי כדבריה,
לא בשביל לחזור לשם חלילה – רק כדי ללמוד ממנו,
ודיתי הסכימה.
ספרה איך למדה תעודת הוראה לגיל הרך "כי זה מה שהיה ללמוד בסמינר, לתכנות וכספים לא הייתי הולכת ואם כבר הוראה אז ילדים, זה קל ולא מלחיץ".
התחילה כסייעת בגנים, כשראתה שיש להמתין לתקן עשור או יותר של מילויי מקום, זנחה את גני הבנות לטובת הובלת קבוצה במעון.
בינתיים ב"ה ביתה התברך בילדים חמודים וצפופים והיה נכון והגיוני יותר לעשות את הצעד הבא – וכך דיתי פתחה גנון פרטי בבית.
אחרי שחשה מיצוי וחוסר עניין להיות לבד, חזרה לגני בנים בחיידר ליד הבית…
תסכול עמוק ליווה אותה כשלא הצליחה למצוא לעצמה קביעות וסיפוק,
הילדים שלה מילאו אותה ולא היתה בה סבלנות גם לילדים של אחרים.
והיא החליטה שהיא עוזבת סופית את התחום עד 120.
דברנו על המעלות והחסרונות שהיו לה בכל אחד מהתפקידים בביצעה.
התבררה תמונה מעניינת של הגורמים המרכזיים לסיפוק עבור דיתי:
גם בתפקידים שפחות אהבה, המעלות שהצליחה להוציא לרוב חזרו על עצמן במילים אחרות,
והמשותף לכולן היה – עבודת צוות, ביטוי ליצירתיות, מתן שירות בהצטיינות.
לאחר שהגענו למיפוי והבנת הצרכים של דיתי, בין השאר יציבות תעסוקתית, מגוון וסיוע לאחרים,
בחנו את הנטיות התעסוקתיות – המשפחתיות והאישיות שלה.
גם במקרה של דיתי, התפוח לא נפל רחוק מהעץ:) ניכר כי ישנה חוזקה משפחתית משמעותית
בתפקידים חברתיים הכוללים שירות, השפעה, תקשורת, שימוש בכושר אומנותי ויצירתיות.
קודם כל, ברגע שהדברים היו על הדף, פתאום מתוך הבלגן בראש – הם קבלו שם ומשמעות.
הסדר והבהירות הרגיעו את דיתי, עברנו מה"מה לא" ל- "מה כן", וכעת היה קל לה יותר להגדיר לעצמה –
במה הכי חשוב לה להתקדם?
היא רצתה שיפור בשכר, תקשורת טובה במקום העבודה, בטחון תעסוקתי ותנאים טובים.
כשבחנו תחומי עניין, נראה כי אנשים, פעולות טכניות וארגון מאד מדברים אליה.
בפגישתנו הבאה, המשכנו לתרגיל העיסוק שלי בעולם ללא מגבלות.
דיתי הביאה רעיונות מקוריים בהם ניכרה המוטיבציה שלה לעבוד בארגון יציב בתפקיד שירותי עם ביטוי ליצירתיות שלה.
כשאספנו הכל לרמת חזון עתידי,
דיתי מצאה את עצמה מספרת שהיא מזכירה בבית ספר/סמינר/מרכז השתלמויות!
וואו.
זה היה רעיון חדש ומרגש ומתאים מאד מאד. מכל הבחינות.
איך מוצאים עבודה כזו? נכון מאד. נטוורקינג. הסברתי לה על עקרונות "חבר מביא חבר" ופניה יזומה, קונקרטית –
לספר למעגלים הקרובים אליה מה היא מחפשת בדיוק,
ולשאול אם מכירים משרה פנויה כזו.
בהשגחה פרטית (או אולי תגידי – שכשמכינים כלי לשפע, יש לו על מה לחול…)
ספרה לה שכנה בגינה, כי היא לא מתכננת לחזור מחופשת הלידה,
לעבודתה במזכירות בסמינר מוביל בעיר, בעקבות טיפולים שונים שהיא צריכה לעבור עם התינוקת.
"את יודעת איך זה…" שחה לפי תומה…"סמינרים לא מפרסמים מודעת דרושים… עכשיו צריך למצוא מישהי אחרת… גם כך לא מצאו לי מ"מ והעול נפל על שתי נשות צוות שמייחלות שאחזור…."
דיתי קלטה פתאום שיש כאן הזדמנות,
וכמובן ביקשה משכנתה להמליץ עליה.
לא עבר שבוע והיא מצאה את עצמה צועדת עם תיק חדש לסמינר.
נכנסה לעניינים בקצב מדהים, עובדת בצוות שמור ונהדר, כשהקשר עם הבנות הוסיף לשמחה והסיפוק שלה.
——————————————————————-
משהו לקחת הביתה:
היכולת לדייק התאמה לתפקיד, במיוחד בשינוי תעסוקתי,
נובעת משיטה סדורה שנותנת לך בהירות ובטחון בהחלטה.
אל תתעלמי מהרקע התעסוקתי גם אם את רוצה שינוי של 180 מעלות.
תמפי מה עבד ומה לא בנסיון התעסוקתי שלך,
מדהים לראות כמה גורמי ההנעה (וההנאה:) יחזרו על עצמם.
שרי שטרן היא מומחית למיקוד וקידום נשים לתעסוקה איכותית ומותאמת כישורים, ומנחת קבוצות קידום אישי.
לפרטים : 0504183482 / [email protected]
סליחה שאני מגיבה ככה
אבל מה נקרא להתקדם אם היא עוברת מסייעת בגן או מטפלת
למזכירה בסמינר?
המשכורות די זהות…
ולא נראה לי שצריך תהליך בשביל שינוי כזה
אולי אני טועה אך זו דעתי…
לא כולן מחפשות שינוי כדי להגדיל משכורת (למרות שגם ברור שבמוסד גדול ויציב יש הרבה יותר אפשרויות לאן להתקדם).
הרווח הכספי כאן היה החלק השולי לכאורה, והרבה יותר קריטי הייתה המצוקה שבנפש מחוסר ההתאמה.
שמחה על השאלה שלך, מישהי, ותודה לאחת על התשובה.
הסיפור הגדול בעיני הוא הדיוק למה שנכון ומתאים.
אנחנו רגילות להסתכל על קידום בשכר כעל קידום משמעותי,
בעוד פעמים רבות, הנושא הכספי הוא בכלל לא לב העניין.
(אחרת, ביננו, למה לא כולנו עובדות במכירות?..)
בתחילת פגישת מיפוי כל אחת מגדירה את מדדי הקידום שלה.
מעניין לעשות על זה סטטיסטיקה, אבל בהערכה גסה –
יותר מ70% לא שמות את הקידום הכלכלי כפרמטר עיקרי לקידום,
אלא כתופעת לוואי להתפתחות מקצועית ואישית.
ואגב תהליך לשינוי מעבודה בגן לעבודה מנהלית – אולי יש כאלו שיצלחו את המעבר הזה בקלות, אבל לרוב – יש כאן עבודה.
גם אישית וגם טכנית, הצגה עצמית נכונה, תפיסה מקצועית למרות רקע תעסוקתי כזה או אחר וכו'.
מה שכן,
אחרי שכבר עברת תהליך קידום תעסוקתי
ויש לך את ההבנה והכלים מה יעשה לך טוב,
תוכלי תמיד לנוע קדימה, להגדיר יעדים חדשים ולכבוש אותם בע"ה,
והפעם בכוחות עצמך.