אינטואיציה זה חשוב, אבל זה לא מספיק

את יעל ליוויתי ממש משעת הקמת העסק. כלומר, הוא עדיין לא היה עסק, רק טפטופי נשים שהגיעו לקליניקה לקבל כוח. לאט לאט קרו דברים, הושכר מקום, היומן התמלא, ובסייעתא דשמיא נוצר עסק, מעגל אמין של לקוחות וכסף בחשבון.

יעל הגיעה לשלב בו היא חיפשה מזכירה שתנהל יומן לקוחות, תטפל בגביה, תשלח את הפוסטים.

אחרי שלושה חודשים של חיפושים, הגיעה מישהי שהייתה נראית ליעל מתאימה ממש. חיוך נעים – בדיוק בגודל הנכון (יצא לך פעם לבדוק את החיוך שלך? שלא יהיה גדול – מתלהב מידי אבל לא ממש קטן וסנוב 🙂 ), רהוטה מאד, קורות חיים שהצביעו על ניסיון בתחום.

יעל מבינה באנשים, להזכירכן,

אבל בכל אופן היא מצאה את עצמה בודקת עוד, ושוב.

ההחלטה לקבל עובדת לתקופה ארוכה, ועוד עובדת שאמורה לעשות לך סדר בעסק, ולעמוד בפרונט מול הלקוחות, היא החלטה לא קלה.

יום אחד קיבלתי ממנה טלפון: "אכפת לך לקחת את כתב היד שלה לאבחון גרפולוגי? רק בשביל שאהיה רגועה?"

לא אכפת לי בכלל, אם העובדת נתנה את הסכמתה, והמעסיקה משלמת. בדיקת עובדים למעסיקים ומוסדות חינוך זה משהו שאני עושה הרבה מאד.

קיבלתי את כתב היד.

האחריות שלי פה מתעצמת שבעתיים – אחריות כלפי המעסיקה שנדרשת לדעת את כל האמת, וגם אחריות עבור העובדת שרוצה להתקבל לעבודה חדשה… מעין שידוך.

הכותבת נראתה על פניו זורמת, מביעה את עצמה, אנרגיות, מוכשרת מאד ותופסת עניין מהר. אלא ש… היה שם קושי רציני לקבל ביקורת, נטייה לטשטש כישלונות מתחת לפני השטח, ואפילו במקרים קיצוניים יותר – נטייה לווכחנות חסרת מעצורים עד כדי חוסר יציבות רגשית.

סיפרתי את זה ליעל.

היא התלבטה מאד אם להקשיב לי.

מצד אחד עד שהיא מצאה אותה… ויש לה ניסיון… וברק.

מצד שני…

בסופו של דבר היא ענתה לה תשובה שלילית.

לאחר כשבועיים היא התקבלה לעבודה אצל מתכנתת חמודה, נקרא לה שירי – חברה של יעל, שהייתה צריכה סדר בכל החלומות והרעיונות שלה – לידי ביצוע וניהול משרד שוטף. המתכנתת היללה ושיבחה, ופני יעל חפו.

בינתיים אני עוקבת אחרי הדברים, ולא מעלה את הסיפור הזה כמובן, כי אין לו סוף עדיין.

מצאתי את עצמי מחכה ל… מחכה למה? שהמתכנתת תודיע כמה היא מתחרטת? שהעובדת תפוטר?

הרגשתי צביטה עזה בלב. את לא אמיתית! האם בשביל להוכיח את צדקת האבחון שלך, את רוצה שייהרס לה, וגם לעובדת?

את עשית את העבודה המקצועית שלך, לא טעית, אבל מכאן ואילך? שיהיה להן טוב.

זוכרת איך הילדים שלי שיחקו בשקט לילדי, דבר די נדיר, פתחתי סידור בתפילת מנחה וחצבתי מתוכי את המילים: "ד' בבקשה. שיהיה ליעל טוב, שתמצא עובדת טובה, שלא יבוא מכשול תחת ידי אף פעם. וד' בבקשה, קשה לי להתפלל על זה, אבל שלשירי המתכנתת גם יהיה טוב עם העובדת שלה, שהן תסתדרנה, שהעובדת תלמד לקבל מרות, להיות בסדר. שאני תמיד אהיה מקצועית אך אנושית כאחד, ולא ארצה שמישהו אחר ייכשל, לעולם…"

אולי פה בעצם נגמר הסיפור האמתי הפנימי שלי.

אבל היה לו עוד סוף.

בינתיים בדקתי ליעל שני כתבים נוספים, ובחרתי לה עובדת. פחות נצ-נץ אבל עם המון אמינות, קבלת סמכויות ורוגע פנימי.

לאחר חודש היא התקשרה אלי ושאלה אותי: "את זוכרת את העובדת הראשונה שבדקת לי?"

אם אני זוכרת…

"תדעי שהיו להן ימים ממש לא נעימים, ואתמול העובדת יצאה בטריקת דלת בצרחות! צרחות ממש! שירי הייתה בהלם. היא הבטיחה לי שפעם הבאה היא נותנת לך כתב!"

שוב נוכחתי לחזות בכוחה של הגרפולוגיה, שבודקת לעומק גם מתחת לפני השטח, ושאינטואיציה במראה פנים לא מספיקה תמיד.

אבל עצרתי, ואמרתי: "ד', תודה שאתה נותן לי יכולת לעזור לאנשים, ולבעלות עסקים שרוצות להצליח- יכולת לקחת עובדת שתהיה מכותבת עם ההצלחה הזאת. זה דבר ענק. שתמיד אוכל להמשיך. אבל תעזור גם להיא שנפלטה שוב מהמעגל… להגיע למקום שטוב לה רגשית, גם בחיים וגם במקום העבודה".

————————————-

מילה של גרפולוגית:

כל סימן בכתב מראה משהו, וכל כתב יושב על סגנונות טיפוסים פסיכולוגיים.

נצרך לזהות את סוג הטיפוס על מנת לתת תמונה מקיפה, גם אם היא סותרת סימן כלשהו. כלומר, גם אם GPT מעיד נאמנה על סימנים גרפולוגיים שונים, הוא לא רואה את התמונה השלמה, ולכן, אם אזהה בעובדת טיפוס מסוים – אני אדע עוד הרבה מאד על מכלול תכונותיה.

יהודית רובינשטיין היא גרפולוגית מוסמכת הנותנת מענה להורים באבחון קשיים אצל הילדים, ולצוותי הוראה באבחון קשיים אצל התלמידים. היא נותנת ייעוץ בתחומי תעסוקה ובתקופת השידוכים.