ספר מומלץ לחג: הדס במדבר

מיה גיל, בסך הכל מתכוונת לטוב.

היא בסך הכל רוצה לטבול את ספלי הקפה במשרד החילוני שבו היא עובדת,

להחליף את הטקסטים הפרסומיים היבשים לדעתה – שמיועדים למושב החילוני בו היא גרה בעבר – בפסוקים מהמקורות,

היא רוצה לגלות לכולם את אור האמת אליו נחשפה.

גם בציבור החרדי אליו היא נכנסת היא מנסה לחולל שינוי – 

לפזר עציצים בבניין האפור שלה,

לגייס את ילדי הבניין למבצע "אל תחריב" של ניקוי המדרגות,

אבל בין לבין הרבה דברים משתבשים – 

לא מקבלים את הבת המתוקה שלה, תפארת, למוסד החרדי השמרן אליו היא רוצה לשלוח,

הבוסית שלה מפטרת אותה מהעבודה,

ואמא שלה, כועסת עליה, מאד.

מיה מנסה לצלוח בין העבר להווה, אבל נראה שהכל משתבש.

–

איך מיה תוכל לחולל שינוי אמיתי בעצמה ובסביבה?

איזה תפניות חדות בדרך יחוללו שינוי של ממש?

—

הסופרת שירי זיני (שכתבה פה בעבר את הטור המתוק "רגע על צפת") שבעצמה עברה מסע, וכמו שהיא מעידה גם בה יש נגיעות של מיה… מובילה את הקוראים באמנות, ברגישות ועם הרבה חוש הומור ומבט שמח על החיים בדרך לא זרועה במדבר, בחיפוש אחרי ניחוח ההדס.

–

"הדס במדבר" הוא בעצם החיפוש של כולנו אחרי האמת והמצפן פנימי למול הרצון לשייכות חברתית,

סיפור על הפנים ועל החוץ – ומה שביניהם,

על כל מה שנדמה לנו שאנחנו פועלים,

ועל מי שמלמעלה שמנהל את הכל, ויכול לעזור לנו להצמיח –

אפילו הדס במדבר.

כאן תוכלו לקרוא עוד על הספר באתר של קולמוס >>>

–

והנה כמה מילים מהספר:

"אתה בטוח שזאת הכתובת של הדירה שלנו?" מיה מרגישה שזו ודאי טעות. 

היא בוהה בשלט 'רבי חנינא בן דוסא 6' מסומרת למקומה. 

לא יכול להיות שהיא תגור במקום כזה. הבניין נראה לה אפור כל כך, ישן וחסר מעוף לחלוטין. 

הפוך לגמרי מהיחידה המוארת והטובלת בנוף שנזנחה מאחור.

–

"אני אקנה אחרות, ויקי, אלו רק כוסות. שיהיה לי לכפרת עוונות".
"לא הבנתי", ויקי הייתה עסוקה בניסיון חילוץ של כוס סוררת במיוחד. נראה שנדבקה לקרקעית הארגז.
"כשקורים דברים מעצבנים, צריך לכוון שהעוונות שלנו יתכפרו בגללם", מסבירה לה.
"זה באמת עוון מה שעשית פה, תראי, כבר חמש כוסות שבורות".

–

"סבא שלך?" חוי לא מבינה, "מה, הכומר זה סבא שלך?"
"הוא בכלל לא כומר! מה פתאום כומר?" תפארת מתכעסת.
"אבל ראיתי מישהו כזה בדיוק עם גלימה בקומיקס", מתנצלת חוי. "אז הוא גוי?"
"מה פתאום! הוא לא גוי ולא כומר, הוא רק סבא שלי". מודיעה תפארת ואצה לחבק את סבא.

–

"אבא ואימא, מה דעתכם לעשות אצלנו שבת משפחתית. ירון ואתם? שבת אחת, מה כבר יכול לקרות!" 
מיה פונה אליהם בחיוך מתקתק.
"את שוב מתחילה עם זה?" כמה אפשר לדחוק?
"אנחנו פשוט מתגעגעים".

–

הרבנית שותקת לרגע. אחר אומרת: "תראי, התורה אומרת לנו וחי בהם'. 

לא בריא שתרגישי שאת חיה במסירות נפש לאורך זמן. 

גם את בן אדם, גם לך יש צרכים, את צריכה לעשות דברים שמתאימים לאישיות שלך".

הפוסט ממומן אבל כל מילה בו נכתבה מהלב 💛