הבדיקה שלא תמצאי באף מעבדה

הסירים עוד לא יבשים, ההרים של הכביסה מחכים לי בפינה, על המקרר תלויים ציורים של “תפוח בדבש” ששרדו את הסופה, והבדים של הסוכה ממתינים בסבלנות שאחזיר אותם למקומם, כמו תזכורת שעדיין לא באמת חזרנו לשגרה.

ואני? מנסה להיזכר מי אני בלי רשימות, בלי אורחים, בלי “אמא, אני רעב…”.
עומדת במטבח ושומעת את הקול הפנימי מתחיל ללחוש:
למה אני לא מצליחה להישאר רגועה עם הילדים?
למה אני לא משתלטת על כל המשימות?
איך זה שאני לא תמיד מצליחה ליהנות מהשגרה, גם כשאין אירועים מיוחדים?

כן, אלו נקיפות המצפון. אותו קול שקט שמתחיל מרצון אמתי להיות אמא טובה, אבל לאט לאט מתגנב לכל פינה.
הוא בודק כמה הספקנו, איך הבית נראה, אם הגבנו נכון, ואם בכלל מותר לנו להיות עייפות.
ובסוף? הוא לא עוזר לנו להיות טובות יותר, רק שואב מאתנו את האנרגיה, השמחה והשלווה.

מה שמרים אותנו באמת, מה שמאפשר לנו ‘לעוף’ גם ברגעים הקשים, זה מה שבתוכנו: הכוונה שלנו, הכוח, החמלה שהיינו מוכנות לתת לעצמנו, הנשימות הקטנות שאנחנו לוקחות, והאהבה שאנחנו מרגישות כלפי עצמנו.

ולפעמים, כדי להרגיש את זה באמת, כדאי לעצור לרגע ולהקשיב:

איך הקול הפנימי שלנו נשמע עכשיו? האם הוא מבין או שיפוטי? מזכיר לנו מה לא הספקנו או מה כן הצלחנו?

כדי להרגיש את זה בצורה מוחשית, הכנתי תרגיל קצר – סוג של רגע הקשבה לעצמנו, שמזכיר שגם אנחנו ראויות לתשומת לב, להבנה .

השאלון הזה נועד לעזור לך לגלות עד כמה את מתייחסת לעצמך באהבה, בהבנה ובקבלה .

שאלון חמלה עצמית לאמהות

עני בכנות, לפי הסולם הבא:
1 – כמעט אף פעם | 2 – מדי פעם | 3 – בערך חצי מהזמן | 4 – בדרך כלל | 5 – כמעט תמיד

1. כשדברים בבית לא מסתדרים כמו שתכננתי, אני מזכירה לעצמי שזה חלק מהחיים של כולנו, ושהכול בסדר.
2. כשאני מרגישה כאב או אכזבה כאמא, אני מנסה לדבר לעצמי ברוך ולהיות בעד עצמי.
3. כשיש לי יום קשה או אני מרגישה לבד בהתמודדות, אני מזכירה לעצמי שגם אמהות אחרות חוות את זה לפעמים.
4. כשמשהו או מישהו מעצבן אותי, אני מנסה לשמור על איזון רגשי ולא להישאב לסערה.
5. כשאני מרגישה שלא הצלחתי כאמא, אני מזכירה לעצמי שכולנו מרגישות לפעמים חוסר ביטחון , זה אנושי.
6. כשאני עוברת תקופה מתישה או מאתגרת, אני מנסה להיות טובה לעצמי ולתת לעצמי רגעים של מנוחה וחום.
7. כשמשהו לא נעים קורה, אני מנסה לראות את התמונה הרחבה ולא להיסחף לייאוש.
8. כשאני נכשלת או מאכזבת את עצמי, אני מזכירה לעצמי שכולנו נופלות לפעמים, זו לא הוכחה שאני לא אמא טובה.
9. כשאני מרגישה מוצפת או עצובה, אני מנסה לשים לב לרגשות שלי בלי להיבהל מהן, פשוט להקשיב להן.
10. כשאני מגלה בעצמי תכונה או תגובה שאני פחות אוהבת, אני משתדלת להתייחס אליה באמפתיה, כמו שהייתי מתייחסת לילד שלי.

עכשיו, אחרי שבדקת עד כמה את חומלת על עצמך, בואי נבחן את הצד השני – אותו קול פנימי שמבקר ושופט.

זהו החלק של השאלון על שיפוטיות

עני בכנות, בלי להאשים את עצמך. המטרה היא רק להכיר מתי הקול הזה מופיע ואיך הוא משפיע עלייך, כדי שנוכל ללמוד להרגיע אותו ולתת לעצמנו חמלה.

שאלון שיפוטיות לאימהות 💭

עני בכנות, לפי הסולם הבא:
1 – כמעט אף פעם | 2 – מדי פעם | 3 – בערך חצי מהזמן | 4 – בדרך כלל | 5 – כמעט תמיד

1. אני נוטה להיות ביקורתית כלפי עצמי כשאני רואה את הפגמים והחולשות שלי כאמא.
2. כשיש לי יום לא מוצלח, אני נוטה להתמקד רק במה שלא הספקתי או במה שלא הלך לי טוב.
3. כשדברים בבית לא מסתדרים, אני מאשימה את עצמי וחושבת שזה בגלל שאני לא אמא מספיק טובה.:
4. כשאני רואה את החולשות שלי, אני לפעמים חשה תחושת ריחוק, כאילו אני לבד במאבק הזה, שונה מהאחרות.
5. כשאני מרגישה שנכשלתי במשהו חשוב – עם הילדים, בבית או בעצמי, אני מוצפת בתחושת חוסר ערך.
6. כשיש תקופות קשות, אני נוטה להיות נוקשה עם עצמי ולדרוש מעצמי יותר מדי.
7. כשמשהו מעצבן אותי או לא הולך כמו שתכננתי, אני מתקשה לשמור על איזון רגשי.
8. כשאני מרגישה עצובה או מתוסכלת, אני שוכחת שגם אמהות אחרות חוות ימים כאלה וחושבת שרק אני נאבקת.
9. כשקשה לי, נדמה לי שלכולם סביבי קל יותר ושהן מסתדרות טוב ממני.
10. כשאני נכשלת במשהו שחשוב לי, אני מרגישה כאילו רק אני לא מצליחה, בודדה בכישלון שלי.

חישוב התוצאות:

חלק א’ – חמלה עצמית

ככל שהציון גבוה יותר, כך את מצליחה לגלות יחס חומל, מבין ומקבל כלפי עצמך.

• 10–25  את נוטה להיות ביקורתית כלפי עצמך, לעיתים בלי לשים לב. ייתכן שאת רגילה למדוד את ערכך לפי הצלחות וביצועים. זה זמן טוב להתחיל לתרגל חמלה עצמית, הקשבה והבנה כלפי עצמך, בדיוק כפי שאת נוהגת עם מי שיקר לך.

• 26–39 לפעמים את חומלת ולעיתים מבקרת – עם קצת תרגול יומיומי תוכלי לייצב את הקול הפנימי שלך להיות תומך ואוהב יותר.

 • 40–50 את מצליחה לדבר לעצמך באהבה, מתוך קבלה ואמון. המשיכי לטפח את היכולת הזו, היא מקור לעוצמה ולשלווה.

חלק ב’ – שיפוטיות

ככל שהציון נמוך יותר, כך הקול הביקורתי חלש יותר והיחס שלך לעצמך סבלני ומבין.

• 10–25 יש לך קול פנימי רגוע ומכיל – את יודעת לתת לעצמך מקום גם כשדברים לא מושלמים. מעולה.

• 26–39 לעיתים הקול הביקורתי גובר, אך את כבר מתחילה לזהות אותו וליצור מרחק מהשיפוט. זהו שלב חשוב בדרך לחמלה אמתית.

• 40–50 הקול השיפוטי חזק אצלך. זה לא אומר שאת “לא בסדר” – להיפך, זה סימן של לב רגיש שרוצה מאוד להשתפר. עם מעט חמלה ותשומת לב, תוכלי להפוך את הביקורת הפנימית לקול תומך ומעודד.

סיכום כללי:

השווי בין שני הציונים שלך:
• אם ציון החמלה גבוה מציון השיפוטיות את בדרך מצוינת של צמיחה פנימית. כנראה שכבר התחלת לפתח שיח פנימי מיטיב שמעניק לך יציבות, שלווה ותחושת ערך.

• אם ציון השיפוטיות גבוה אל תיבהלי. זו פשוט הזמנה חמה ללמוד לדבר לעצמך ברוך, באמפתיה ובסבלנות. כל שינוי מתחיל בצעד אחד קטן של הקשבה לעצמך.

חמלה אינה מולדת – היא נרכשת.

מחקרים מראים שכל אחת יכולה ללמוד לדבר אל עצמה ברוך, להתנהל אחרת, ולהרגיש שלמה ורגועה יותר, גם באמצע המרוץ של החיים.

אז קחי נשימה, תני לעצמך רגע של חמלה, ושאלי את עצמך:
איזה חיים אני רוצה – חיים של בקורת ולחץ, או חיים של חמלה ושלווה?

כי אם בחרת בחמלה, כבר עשית את הצעד הראשון אליה.
עכשיו רק נותר לתרגל, צעד קטן בכל יום.

בהצלחה!