סטרס זו מילה משלל המילים שמגדירות לחץ, מתח, מועקה או מצב רגשי טעון ולא מווסת. מהקורונה העולם עובר מהפכות וסדרים חדשים, דברים שלא הורגלנו אליהם.
ה-7 לאוקטובר טרף את כל הקלפים שעוד האמנו שקיימים. הזעזוע היה עמוק מתמיד. הזוועות היו קשות מלהכיל. המראות, השמועות היו איומות לנפש העדינה שלנו, הפחד היה משתק. הבלבול, חוסר אונים, פחד קיומי על החיים, זה פגע כמעט בכל בית, אם לא באופן ישיר אז עקיף. הלב של כולנו נמחץ, ליבו של עם אחד מיוסר, מושפל ורדוף.
אסון שהגיע לדור מתמודד נפש, כאוב, מיוסר, מבולבל, מיותם. דור שכל הנבואות מתגשמות בו בזו אחר זו, דור שרואה את החבל נמתח חזק מקצה העולם ועד קצהו…
אבל אחרי ולפני הכול, זהו דור חזק. איתן. אמיץ. עם גנים מלכותיים, שגם אם הוא חווה את הגרוע מכל הוא קם כלביא. האריה לפעמים נראה מנומנם, אדיש אבל ברגע האמת מתעוררת בו המלוכה, הוא מזנק לעבר המטרה ומשיב מלחמה בעוצמה. הן "עם כלביא יקום".
עד כאן תקציר על קצה המזלג של מאורעות השנים האחרונות, ועל החוויה שלנו כעם.
אבל מה קורה לנו בפרט? בתוך הנפש פנימה, נכון שאנחנו ממשיכים הלאה, אבל לנפש לפעמים קשה. הגוף מגיב בחרדה, דיכאון, קושי בהירדמות.
פריחות בעור, פטריות, קשיי עיכול, כאבי ראש, הרזיית יתר, השמנת יתר, רגזנות, עצבנות, התמכרויות, מה קורה לנפש? מה היא חווה? התסכול, הכאב, ההדחקה, חוסר היכולת להתמודד עם הרגשות, להתחבר לעצמי, להתחבר לרגש, לפגוש את הכאב מקרוב, להסתכל לפחד בעיניים, ולעשות עבודה אמיתית. לא לברוח, להתחבר, להיות נוכח, לחיות את האמת.
ניתן כאן כמה כלים להתחבר לעצמינו, לווסת את הלחץ, המתח והמועקה, לא רק מהמצב הלאומי אלא גם מהמצב הפרטי של כל אחד ואחד מאיתנו.
מומלץ לעשות זאת בטבע על כר דשא, נוף ים, מדבר או בכל מקום שקט שאליו אתם מתחברים.
שבו על הקרקע, הריחו את האדמה ועיצמו את העיניים. תרגלו מעט נשימות והתחילו.
עצירה – לעצור רגע ולהבין את החוויה של הקושי שחווינו או חווים. החוויה הראשונית (האוטומט) שלנו נצרב דבר ראשון בחוויה הגופנית.
הכרה – לזכור שהרגע הזה, כפי שהוא, מדויק. בורא עולם הביא אותו לחיינו.
שינוי ההסתכלות – להבין שמאחורי הקושי הגלוי יש הזדמנות לצמיחה סמויה.
הכרת תודה – לפנות פנימה ולהודות על הזדמנויות להתפתח, ולגלות איכויות חדשות. לכתוב את כל מה שעולה לנו על פנקס, מחברת, ולסכם לעצמינו את אשר על ליבנו.
כך המקום החשוך הופך להיות אזור צמיחה. הזירה משתנה, ההסתכלות, ומתגלים כוחות חדשים שלא הכרנו קודם על עצמינו.
אל תפחדו מעצמיכם. התחברו לפחד, לקושי, לכאב, אל תברחו לשום מקום. הכאב ירדוף אותנו לכל מקום, לכן תנו לו את המקום כדי שהוא כבר לא יהיה חלק ממכם.
מאוד יפה, מוסיפה נשימות עמוקות עצירה של 2-3 שניות ושחרור לאט כמו עם קש. קוראים לזה "עיגון להווה"