"אני זוכרת כילדה בת 12" מספרת שרה "שאח שלי, בן ה-10 אמר לי":
"אמא שואלת אותי איך היה בחיידר ואני אומר 'טוב' / 'בסדר'.
אני רואה שהיא רוצה שאני אענה יותר ארוך אבל אני לא מבין מה אני עוד יכול לומר".
אמא של שרה, וכל אמא, מצידה, מחכה לשיתוף, מחכה לתשובה ארוכה ומפורטת יותר! רוצה לשמוע את הילד/ה שלה, לא רק כדי לקבל מידע, גם להשתתף בחוויות. לשמוע מה עבר על הילד/ה שלה, בגן, בת"ת בבית ספר. כל כך הרבה שעות לא נפגשנו. מה עבר עליך בזמן הזה? מה עשית? מה הרגשת? במה גדלת? מה הקטין אותך? את מי פגשת? מה עבר עליך? איך היה היום??
ב"פאנל" שלנו, האימהות המקשיבות, פתחו ושיתפו מכל הלב איך הן גורמות לילד לשתף ואפילו לשטוף מילים בתשובה. תודה! אין לנו מילים בתגובה…
שימי לב שהאימהות התייחסו בעיקר לשיח עם הבנים שהוא המאתגר יותר.
איך לשאול, מה לשאול, מתי, למה, את מי… ככל אשר שאלת:
- מתי לשאול? צביה עונה:
עצה טובה לקבל שיתוף מורחב מהילדים מה קורה עמם במוסד הלימודים,
מניסיון אישי, כשהילד חוזר בוא בדרך כלל עייף מחכה לאוכל, למנוחה, וכדומה. חשוב לו מאור פנים ויחס נעים, לא זה הזמן שלו לשתף לעומק במה שהיה לו. הזמן שהילדים מאד פתוחים לספר ולדבר זה דווקא כשהם שוכבים במיטה בלילה, כשהם נשכבים במיטה, הם מתחילים לשחזר מה היה היום בבית ובחוץ, אז זה הזמן להתיישב ליד הילד, או אפילו לשכב לידו במיטה ולשוחח עימו על יחסיו עם חבריו, על הצלחותיו וגם על קשייו במוסד הלימודים וגם בבית. כן, לא תמיד אנו קוראים את התמונה נכון, גם בבית. לעיתים שומעים מהם על קשיים מול האחים, או מול ההתנהלות בבית וכדומה.
מניסיון אישי, השיחה לפני השינה היא הזמן הטוב ביותר לפתיחות ושיתוף, וכך גם הילד הולך לישון שליו ורגוע, אחרי ששמעו אותו והכילו אותו.
ושושי מוסיפה: לפעמים שואלים את הילד בדיוק כשהוא חזר הביתה, מתנשף, מזיע ורוצה רק שקט, ומתנפלים עליו עם שאלות, וזו הסיבה שהוא מקצר. גם מבוגרים כשהם חוזרים הביתה לפעמים רוצים כמה דקות של שקט ועיבוד מחשבות עצמאי לפני שמתנפלים עליהם בשאלות וסיפורים…
מירי עם הצעה יוצאת מן הכלל: מדי פעם, יש לנו תורנות – לא לפי סדר קבוע אלא אמא מחליטה לפי הצורך – כל ילד יוצא עם אמא מידי פעם להליכה.
ובהליכה – אפילו בנים מדברים, מניסיון. וכשיש ערוץ דיבור שנפתח תוך כדי ההליכה – קל יותר להמשיך איתו.
יהודית מציבה תנאים: אני אומרת לילד שעכשיו עליו לענות על עשר שאלות לפני שהוא הולך לשחק, והשאלות הראשונות הן ממש פשוטות ודורשות תשובות קצרות (כמו: האם הגעת בזמן? מה אכלת ב"מסעדה"?), לאחר שהוא נכנס למוזה של השו"ת ומתחיל ליהנות, הוא נשאל גם שאלות מעניינות וארוכות יותר, תוך שימת לב לתחושותיו והתאמת סוג השאלות בכל שלב לצרכיו.
2. את מחכה לתשובה? שושי חושפת את האמת…
הניסוח: "איך היה היום בגן?" שאלה כזו מזמינה את התשובה: "טוב".
בינינו, כשמישהי שואלת אותך ברחוב "מה שלומך?"… את מתחילה לספר לה סיפורים?
בדרך כלל את רק אומרת "ברוך השם" וממשיכה הלאה.
אלא אם כן העיניים שלה מביעות רצון לשמוע, והיא נעצרת מהריצה ומחכה באמת לתשובה. במקרה כזה יתכן שתספרי לה יותר מזה. כנ"ל כשאמא שואלת.
את באמת רוצה לדעת? יש לך זמן להקשיב?
אולי "תפסת את עצמך" באמצע שהוא עונה כשאת מתכננת כבר את המטלה הבאה? אם כן, הוא מרגיש את זה ולא יטרח שוב להרחיב.
חני שמעידה על עצמה: הילדים שלי כאילו רק מחכים שאשאל, ומיד מתחיל "מבול" של סיפורים.
אני לא יודעת אם הם עשויים מחומר אחר, או, שכאשר אני שואלת אותם – אני ממש מפנה מבפנים מקום במח לכל מה שהם יענו. הנה הטיפ שלה:
אני ממש עושה דמיון מודרך קטן ומרגישה כאילו אני לוקחת מגב או מטאטא, נכנסת למח שלי ומפנה משם הכל. המקום עכשיו ריק רק לשמוע אותם.
הם כנראה מרגישים שעכשיו זה הזמן לספר, והם מספרים לי המון ב"ה.
3. איך לשאול? שימי לב אם הבנים…
בילי מעדכנת: לא שואלים רק 'איך היה היום' את הבנים, זה כוללני מידי בשביל מי שלא ניחן בתשעה קבין.
צריך לשאול אותם מפורט יותר:
עם מי שחקת היום?
הרב'ה נהנה ממה שאבא כתב לו בפתק של שבת? הוא אמר עוד משהו?
החברים שלך ראו שיש לך חולצה חדשה, או שרק הרב'ה?
היום היה יותר קל בשיעור האחרון, או שהיו הפרעות?
וכדומה.
שאלות כאלו מגיעות מתוך ידיעה של העובר עליהם וממילא זה 'מושך יותר בלשון'.
וכמו ששרה סיפרה על אחיה: לעומת זה איתי הוא דיבר הרבה יותר,
כי הייתי שואלת שאלות ספציפיות:
קיבלתם מבחנים ב…
היה לכם היום שיעור….
ליד מי אתה יושב….
עם מי הרב'ה קבע לך חברותא…
איזה מסכת יותר אהבת, של השנה או של שנה שעברה….
באופן כללי בנים צריכים יותר שאלות ספציפיות. תשאלי גבר איך היה בחתונה הוא יענה לך במילה. תשאלי אישה את אותה שאלה ומהתשובה נוצרה אנציקלופדיה.
ציפורה שואלת באופן אישי:
אפשרי ונחמד, גם לי וגם לילד, שהוא מרגיש ילד יחיד, ברגע שמגיעים הילדים, אני פונה אליהם ב"מה שלומכם? תלמידי החכמים שלי הגיעו, איך היה?" שאלה רטורית.
ואז – – – אני קוראת לכל ילד בנפרד, מתיישבת על כל כיסא שנמצא לידו, נותנת לו חיבוק חם ואוהב ולוחשת לו "מה שלומך?"
ללחוש – זו פניה אישית.
ואז שאלות באמת, מתוך הלב של אמא ללב של הילד –
מה שלומך? איך היה? מה היה היום משהו מעניין? היה משהו אחר מכל יום? היום היה משהו משמח במיוחד? היום היה רגיל? היום היה משהו קצת עצוב? (במיוחד אם רואים שמשהו מעציב אותו וכו')
וכמובן, אחרי כל שאלה אני מחכה למענה, ולא תמיד שואלת את כל השאלות, צריך להרגיש את הילד שמולי, לגבי איזה וכמה שאלות.
ואז מגיע הרגע שבו אני משתפת את כלל האחים בארוחה הבאה, "יוסי אמר לי היום… יוסי אתה רוצה שאשתף את כולם או שאתה רוצה לשתף?"
כמובן שאם לא ברור לי אם הוא רוצה לשתף, אני שואלת אותו מראש אם הוא רוצה שאשתף.
השיתוף לכל האחים נותן רעיונות לילדים האחרים במה ואיך כדאי לשתף.
4. מאיזה גיל אפשר לשאול? עדן עונה:
יש לי פצפון שיחגוג 3 בסוכות בע"ה. מאז שהוא נולד אני שרה לו לפני השינה "טוב להודות לה'". בשבוע שעבר שאלתי אותו לפני השינה על מה למשל הוא מודה לה'. התשובות המתוקות שלו הפתיעו אותי! הוא גם פירט למה הוא מודה על זה. מאז כבר כמה פעמים ששאלתי אותו לפני או אחרי השיר את השאלה הזו, והוא נהנה מהפטפוט וזמן האיכות. זה ממחיש שגם ילדים "קטנים" נהנים משיח פורה ונהנים לשתף את אמא בעולמם הפנימי.
5. מה לשאול? שבי מפרטת:
האם את יודעת מה את רוצה לשמוע ממנו?
לפני שאת שואלת שאלה כללית כמו: איך היה היום?, תשאלי את עצמך:
את יודעת ליד מי הוא יושב בכיתה? איזה שיעור הוא הכי אוהב? מותר לצאת לשתות באמצע שיעור? מה יחסי הכוחות החברתיים בכיתה? מי החברים הטובים שלו, אם בכלל יש? הוא קיבל פעם עונש מתחילת שנה? אילו עונשים נותנים בחיידר? מה הוא עשה כשזה קרה לו? החמיאו לו היום על משהו? הוא משחק בהפסקה? מה הוא משחק? יש מריבות תוך כדי? הוא אוהב מריבות? משתתף או נשאר בצד? איך הוא חזר היום הביתה? באוטובוס או ברגל? לבד או עם חברים? יש חברים שמתעכבים אחרי הלימודים?
אחרי שתשאלי את עצמך את כל השאלות האלו, לא יהיה קשה לך לקבל עליהן תשובות, ומן הסתם מחר כבר לא תצטרכי לחשוב הרבה כדי לשמוע מה קורה, כי זה פשוט יהיה פרק ב' של מה ששמעת היום, והשאלות ישתכללו. את הופכת לחלק מהחיים שלו עם הזמן.
והערת אגב, שיחות כאלו הופכות לאמצעי בטיחות חשוב מאד!
כאדם מבוגר את הולכת לפעמים ברחוב ורואה ילדים עושים מעשים מסוכנים או שלא יעשו, וחושבת: איפה ההורים שלהם?
את לא מתארת לעצמך שאולי גם הבן שלך עושה דברים שאם היית רואה היית נחרדת למראה!
אולי הוא רק צריך הדרכה והכוונה, אבל אם לא תשאלי – איך תדעי?
עדן ממקדת: אני שואלת בעיקר שאלות פתוחות שהתשובה להן אינה מסתכמת במילה אחת שהיא בד"כ ב"כן" או "לא". כך שאחרי שאלה כמו "איך היה הכריך?" שהתשובה הקצרה היא "טעים", אני שואלת על דברים כלליים.
דוגמאות:
אם היית יכול לבחור ליד מי לשבת, ליד מי היית בוחר? למה?
מה מיוחד במלמד החדש שלך?
מה שונה בין הגן לכיתה א' למשל?
ממה הכי נהנית היום?
עם מי שיחקת היום? מה?
ספר לי משהו שהרב'ה אמר.
ברכי מייצרת תשובות: לפעמים אני מנסה להמציא בעצמי מידע אבסורדי שקרה בחיידר, טיפסתם על הקירות? אכלתם אבטיח? ישנתם על השטיח? והוא מחייך, מתקן ומוסיף.
ולילדים שבאופן כללי מתקשים לשתף, שרה עם עצה נפלאה על קצת המזלג:
תתחילי את לשתף אותם בקורות יומך.
1. עם השיח בא התיאבון, הם ישמעו אותך מספרת על עצמך וירצו גם לספר…
2. הם לומדים ממך במה ניתן לשתף ואיך משתפים.
3. הם ילמדו על הצורך האנושי (נשי…) לשתף וגם אם להם הצורך הזה פחות, הם יכירו אותו,
וזה יהיה לימוד שיוטמע ויבוא לשימוש גם אחרי החתונה….
ותודה לכל האימהות ששיתפו : )
את לא צריכה קורס הנחיית הורים,
לא טיפול משפחתי או ייעוץ רגשי,
רק שאלה קטנה…
לשתף, לשאול אם זה נורמלי, לשמוע עוד דעה נייטרלית, אני איתך,
מילה של אמא!
יראת נתנזון מנחת "שפת אם" לשיח רגשי ומעשיר מזמינה אותך לשלוח מייל ל:
ולדבר על זה!
לחצי כאן לקבלת העלון החינמי "שפת אם" במוצ"ש,
לשיח חוויתי ומחכים, הילדים שלך מחכים : )
עוזר מאוד!
תודה
נפלא! יראת המדור שלך פרקטי וזה שווה זהב!
אהבתי גם את זה שאת לא מציבה רף של מודל עצמי שלך לחיקוי.
תודה רבה,
מאוד מחכים!