מלי התעוררה כמה פעמים בלילה עם שיעול. בבוקר היא קמה עם טיפת חום. מצב הרוח מעולה. היא מתנהלת בריאה לחלוטין, כולה עוז ועיזוז. אבל אמא שלה אחראית. קצת חום? אולי זה וירוס? לא הולכים לגן להדביק ילדים אחרים. היא מזמינה תור לרופא. הלך יום העבודה. זה בסדר גמור מבחינתה, אחריות ובריאות קודמות לכל.
הרופא מקבל אותם בזמן, שומע את האם, והפנים שלו חמוצות כמו בתשעה באב. הוא בקושי מעיף מבט אל בת השלוש וחצי שיושבת על הכיסא ליד. הוא מתייחס אליה רק כשהוא מבקש לעלות ולהתיישב על המיטה כדי לבדוק את הגרון. מבקש ממנה לפתוח את הפה ודוחף, פשוט דוחף, באלימות! את מקלון הבדיקה אל הגרון. הילדה מזדעזעת מכאב וצורחת את נשמתה. הוא לא מתרשם וממשיך לדחוף. אמא שלה מתכווצת. קופאת. זו לא הילדה הראשונה וכמו כל אם בחורף היא מגיעה לעיתים לא נדירות לרופא, ומעולם לא ראתה אלימות כזו. הוא מאבחן ביובש דלקת בגרון, רושם אנטיביוטיקה. הן יוצאות שתיהן ברגליים כושלות, הקטנה בוכה, האמא מזועזעת, לא מצליחה להוציא קול מגרונה.
היא לא הולכת לקחת את האנטיביוטיקה, כי היא לא סומכת על רופא כזה, גם נעליים לתיקון לא היתה נותנת לו, אז את בריאות ביתה? כל אותו היום היא מתקשה להרגע, מזועזעת, מנסה לפייס את הקטנה, אומרת לה שהוא רופא לא טוב, אבל עכשיו היא תזמין לה תור לרופא הכי נחמד והכי טוב, מה לעשות, היא חייבת רופא לילדה.
הן עושות הכנות כל אחר הצהרים ובבית משחקים ברופא וחולה, ובודקים אחד לשני את הגרון בעדינות וברכות, מנטרלים טראומה מרופאים ובדיקות. אני מקשיבה לסיפורה ומודה לקב"ה על הבת שנתן לי, שיש לה אינטואיציה אימהית כל כך נכונה, רגישות, סבלנות והבנה, והיא לא אומרת ש'זה כלום, והילדה תתגבר, וככה זה החיים', אלא עושה ככל יכולתה כדי שהביקור המשונה לא ישאיר צלקת.
למחרת הן הולכות שוב אל אותה מרפאה, לרופא אחר כמובן, הלך עוד יום עבודה, הוא מקבל אותן בחיוך גדול, שומע את האמא ופונה לילדה: "רוצה לבחור מדבקות?" היא בוודאי רוצה. היא בוחרת באיטיות אחת, הוא ממתין בסבלנות. 'אחרי הבדיקה', הוא מבטיח, 'תקבלי עוד אחת'. הקטנה עולה בזריזות אל מיטת הבדיקה והוא בודק לאט ובעדינות. לא לא אמרו לו כלום קודם על הבדיקה של אתמול, הוא פשוט רופא אמיתי, כזה שלא נשבע לשווא את שבועת הרופאים ובא להיטיב, ויש לו כנראה גם גישה וסבלנות, למזלם של הפציינטים שלו. הוא בודק לאט וביסודיות, הקטנה בקושי מרגישה ומשתפת פעולה. אחר כך היא בוחרת עוד מדבקה.
הרופא מאבחן וירוס עם סטרידו קטן, אנטיביוטיקה? מה פתאום. לא צריך. והן יוצאות ברגל קלה מהחדר היישר אל המזכירות, שם האם משאירה תלונה כועסת מאד על הרופא של אתמול. המזכירה מבטיחה להעביר. אולי תעביר אולי לא, אולי יטפלו בזה, סביר להניח שלא… לדאבוננו זה השירות שאנחנו מקבלים…
אבל. אם כל אחת מאיתנו שתיתקל בבעל מקצוע שעובד בצורה לא תואמת למקצועו וללקוחות שלו, בוודאי מי שעוסק ברפואה, תתלונן, דברים יכולים דווקא להסתדר. תארו לכן עשר תלונות כאלו על אותו רופא בשבוע, (והוא רואה הרבה יותר מעשר פציינטים לשבוע) נראה לכם שזה לא יזיז כלום?
אחרי תלונה במרפאה, צלצלו או תכתבו למייל של קופת חולים, ושל מדור התלונות במשרד הבריאות. תקדישו עשר דקות. עשר דקות בלבד כדי שלילדים שלכן ולכן תהיה חוויה נעימה מבדיקות, מכל בדיקה שהיא. אם לא תתלוננו – זה השירות שתקבלו גם בפעם הבאה… אם תתלוננו, דברים בסופו של דבר ישתפרו.
הניה שוורץ היא סופרת, פסיכותרפיסטית, מנחת הורים ויועצת זוגית
ליצירת קשר: 050-4102007, henya10@012.net.il
14 Responses
חובה להתלונן!
אני התלוננתי על איש צות בבית חולים וסיפרו לי שהוא פוטר.
כמובן ששאלתי רב לפני שפניתי לבית החולים אבל בסוף צריך לזכור את כל מי שהוא הולך להתעלל בו.
גם יצא לי להתלונן על רופאה וקיבלתי חזרה מייל שהם נזפו בה.
פשוט איום ונורא הרופאים האלו האנטיפטיים שפשוט בחרו בתפקיד הלא נכון .
בדיוק קרה לי לפני שלושה שבועות מקרה באתי עם הבן שלי לביקורת בבית חולים אחרי שבשנה האחרונה עבר אישפוז וראינו במרפאות חוץ את אחד הרופאים שטיפל בו הוא עבר ממש מולנו ופשוט עבר ולא אמר לנו שלום עם "אף למעלה" והייתי די בהלם כי זכרתי שהוא היה רופא נחמד דווקא אם כי קריר אבל נחמד כנראה שהאוויר הקריר של בית החולים עושה לו משהו.
יכול להיות שהרופאים מרגישים שהם עובדים עם דוממים ללא רגשות וחבל מאוד שזה מה שקורה.
באמת תופעה קשה
כדאי ללמוד להיות אסרטיביים, כן אם הרופא אומר משהו לא לעניין, או מתנהג באלימות, לומר לו בתקיפות (לא בצעקות) אני מבקשת שלא תאמר … או תבדוק אותה יותר בעדינות בבקשה!
גם כאשר אנחנו נתקלות ביחס לא הוגן מרופאים או אחיות, כדאי להעיר בצורה מכובדת אבל אסרטיבית, אני חושבת שזה אפילו יותר ישפיע מאשר להתלונן אצל המזכירה אח"כ…
רוצה לציין לשבח את מיון ילדים בתל השומר ששינו את הגישה 180 מעלות והיחס שם לילדים מדהים בצורה מעוררת השתאות!!! הגישה היתה מדהימה, הן להורים והן לילדה!!!
ממליצה מאד ללכת דווקא לשם במקרה הצורך (שלא נצטרך אף פעם ח"ו).
כאחת שמתלוננת הרבה, קרה לא פעם ש-"יצא שכרו בהפסדו"
לא כל תלונה היא במקום,כדאי לחשוב טוב איך להגיד ומתי במיוחד מול רופאים.
דוקא אצל אנשי מקצוע חשובים(כמו עו"ד, רו"ח וכו'..) ההערה פשוט לא מתקבלת. נקודה.
אולי כי השרות שלהם הוא פרטי ולא ממשלתי ? תחכימו אותי.
גם לא כל אחד מסוגל, הנפש לא תמיד בנויה לזה.
אני חושבת שצריך להיות מאד אסרטיביים,
אדם שמשרת ציבור חייב להיות סופר אדיב ולכבד כל מטופל!
אל תשכחו שהם עובדים אצלינו, אנחנו מפרנסים אותם
ומגיע לנו את כל היחס.
תתלוננו אם משו נראה לכם לא תקין.
אותי זה פוגש בד"כ בלידות, הרופאה או המיילדת מכתיבה את מהלך הלידה,
וזה לא נכון! זכותנו לנהל את הלידה לפי רצונותינו/אמונותינו וכד'.
אולי זה תלוי איפה את יולדת
בהדסה עין כרם הצוות המילדותי מדהים ברמות!!!
כל כך קשוב ויוצא מגידרו
ילדתי ב3 בתי חולים שונים: עין כרם, הר הצופים ושערי צדק
בכולם היה צוות מיילדותי (מיילדות רופאי נשים ואחיות) מאוד קשוב, מאוד אכפתי
ואני לחלוטין ניהלתי את הלידה כפי הרגשתי.
לפי תפיסת העולם שלי,
חשוב שנזכור שיש כאן יחסי גומלין.
יש רופא מול לקוחות. אנחנו צריכים אותו כאיש מקצוע, הוא צריך אותנו כלקוחות.
כך בכל המקצועות.
ולכן, אין שום סיבה בעולם שלא נעמוד על זכויותינו.
זכותנו שיכבדו אותנו, זכותנו שלא יכאיבו לנו סתם, זכותנו שנקבל את מה שמגיע לנו במסגרת ביקור הרופא/ השירות האחר שאנחנו צריכים.
אנחנו נהיה לקוחות נחמדים, נהיה אדיבים ואנושיים.
אבל נדרוש ממנו גם להיות כזה.
ואם הוא לא עושה מה שהוא אמור לעשות, נעמוד על כך בתוקף וגם נפנה לממונים עליו בעת הצורך.
אולי כאן המקום להגיד שיש מקום גם למילים טובות
כן, להשקיע עשר דקות כדי לספר שהרופא אכפתי ומתחשב
שהוא השאיר הרגשה טובה
מותר לנו להכיר טובה
עבדתי שנים כמזכירה רפואית .
וזכור לי מקרה שקרה במרפאת בריאות האישה-
האחות אחראית הייתה בן אדם לא סימפטי בלשון המעטה…
כל הנשים סבלו ממנה ברמה גבוה.
וכמה שהתלוננו זה לא עזר, בהנהלה התעלמו.
יום אחד במשמרת שלי בזמן הקורונה היא כרגיל התנהגה בצורה זוועתית לאחת הנשים, האישה הגיעה אלי בוכה בכי היסטרי ואמרה שהיא לא מתכוונת לעבור על זה בשתיקה, והיא תתלונן בצורה שונה.
היא פירסמה הכל בפורום של נשות העיר בתפוצה ענקית, ותוך יום! האחות זומנה לשמוע ופוטרה!!!
הקופה נבהלה שזה יגרום לנשים לא להצטרף לקופה ולכן הם טיפלו!
לצערי הכל זה כסף בסוף…
חייבת לשתף בסיפור שיושב לי על הלב כבר חצי שנה…..
הייתי עם בני הקטן בן ה6 במיון עם כאבים חזקים ברגל (לא הלך והיה קצת מטושטש מהכאב)
היינו שם יום שלם ואז אמא שלי באה להחליף אותי וחזרתי להניק את התינוק.
היא התקשרה שאבוא בדחיפות כי מעלים אותו לMRI כי התפנה מקום לצילום.
טסתי לבית חולים, הגעתי ישר למכון הMRI, חיכו לי כמה רופאים, החתימו אותי על מסמך
ואני פתאום רואה כמו סרט נע:
הם תופסים הילד ומפשיטים אותו, הוא מתחיל לצרוח, אני מנסה לגשת לדבר איתו והם חוסמים אותי, הרופא אומר עוד רגע הוא יהיה בשקט……
תלש לו את העירוי, הכניסו לו חדש של מבוגרים (והילד צורח!!!! ילד שעד אז שיתף פעולה עם הכל….)
הזריקו לו חומר והילד נפל ונרדם.
שאלתי: מה קרה???????
אמרו לי: הרדמנו אותו…………………
מה????? גיברת, חתמת על מסמך, לא קראת אותו?
חיכיתי מחוץ למכון 40 דקות ממררת בבכי,
קיבלתי אותו חזרה עם פה נפוח ומלא בדם, הם עקרו לו 2 שיניים קידמיות.
שאלתי: מה קרה לשיניים? הם אמרו: זה הפרוצדורה בגיל 6, כדי שלא יפול כשהוא רדום.
הילד התעורר בבעתה, דבר ראשון שאל: איפה השיניים שלי?
בלילה אחר כך הוא לא נרדם ואמר: פעם שעברה כשישנתי לקחו לי את השיניים…..
חצי שנה עברה, השיניים עוד לא צמחו, הילד עדיין מתקשה להירדם בלילות….
אחות אחת שהיייתה נוכחת באירוע נגשה אלי אחר כך במיון ואמרה לי שזה היה מזעזע.
אבל לא הסכימה לתת לי פרטים שלה כדי שלא תצטרך להעיד נגד הרופא.
זהו, זה הסיפור
אין לי מסקנות מהסיפור הזה…… אני עדיין מעבדת אותו ומתמודדת עם תוצאותיו
ממש מזעזע אני רק מדמיינת ילד קטן שמפשיטים אותו בכוח ומכאיבים לו!!!!!! בלי לדבר בלי לספר לו מה עומדים לעשות לו.
אפילו בבדיקה פשוטה לפני לידות מספרים לי מה עומדים לעשות ושואלים אותי אם אני מסכימה, אז ילד קטן שלא מתייחסים אליו?!
ואז כשהוא מתעורר הוא מגלה שחסר לו שינים!!
אני חושבת שקרה כאן משהו לא רגיל ואני מאמינה שרוב בתי החולים הם אנושיים אבל בשביל שכל בתי החולים יהיו אנושיים צריך לטפל בכאלה מקרים.
יצא לי לאחרונה לקרוא כתבות על עורכי דין מיוחדים שמתמחים בטביעות רפואיות ולא דווקא נזקים חמורים כמו אנשים שנשארו נכים. אלה כמו במקרה שלך שיש השפעה נפשית על הילד וגם שבמהלך הטיפול היה יחס לא תקין אם יש לך איך להוכיח, את יכולה לפנות לאחד כזה ואולי אחרי טביעה לא יקרו יותר דברים כאלו בבית החולים הזה.
כי מסתבר שאת לא היחידה שנתנו לה יחס כזה.
וואו אמאלה מזעזע זה ממש אלימות כלפי קטין (סתם מעניין אותי אם זה רופא ערבי)
איזו טראומה את בפירוש צריכה להתלונן בכל הדרגים האפשריים אפילו אולי במשטרה על התעללות במוסד רפואי בטוח יש מצלמות אבטחה שם בחדר הMRI ותטבעו אותם
אמאלה רבקי,
איזה סיפור טראומתי!
אני חוויתי חוויה שונה לחלוטין
אני הייתי באיכילוב עם הבן שלי- בן 3.5
הוא היה מטושטש ומפוחד אחרי טיפול שעבר
וכשהגיעו לקחת אותו לבדיקה נוספת- שנמצאת באגף אחר לגמרי של בית החולים
אמרו לי: וואי תראי, איך שהוא נראה מפוחד
בואי תשכבי איתו על המיטה ותחבקי אותו תוך כדי.
אני אסחב את שתיכם יחד…
וכך הובלנו אחר כבוד כ10 דקות ברחבי בית החולים יחד מחובקים
ובכלל כל האשפוז הזה הם יצאו מגדרם לעזור והתיחסו מדהים לילד ואלינו- ממש כולם
באמת שהודהמתי.
הקשיבו לדעתי ואפילו לדעת הילד…
אין שום סיבה שלא נקבל את היחס הזה בכל מקום.