"מה עשית היום?" מתעניינת הבת בשיחה של לפני ערב, שאלה רגילה, אני חוככת בדעתי, מה עשיתי היום? בעצם כמעט לא עבדתי וגם כמעט לא זזתי מהבית וכשזזתי זה גם היה לחינם…
מה בעצם עשיתי היום?
את העיניים פתחתי עם שיחת טלפון. נטילת ידיים ושיחה אאארררוווככההה. הקבלן שעושה שיפוצים בבית של אמא על הקו. לא פשוט לעשות שיפוצים בשלט רחוק בבית ישן שאין לו תוכנית ולא יודעים מה יש מאחורי קירות מסוימים, איזה צינור עובר איפה ומה אפשר יהיה להזיז ומה אסור לגעת, כי מרוב זוקן וחלודה הוא עלול להתפוצץ ולגרום לצרות מעבר לאלו שבגללן היינו צריכים לפרק את האמבטיה… וכן, מתברר שיש בעיה גדולה אפילו, אבל דווקא לא בצינורות אלא בחישובים שלנו שנעשו כאמור מלכתחילה עם סימן שאלה. אז אנחנו דנים במה ואיך לעשות וכמה ולמה. ולנהל שיפוצים מרחוק זו בעיה כי קשה מאד לאמוד כל סנטימטר לכל כיוון, כל מילימטר חשוב כשמדובר במקום מאד קטן ובעייתי. בקיצור צריך להרוס את שני הקירות שבנו אתמול. חתיכת עוגמת נפש, ובזבוז כסף וזמן.
השיחה מסתיימת בהחלטה ובתפילה שההחלטה הזו תהיה נכונה ומתאימה. מבטיחה לו שלמרות שאתמול הייתי אגיע גם מחר. צריך להיות במקום ולהחליט. עוד יום ילך על נסיעות. מדשדשת אל ענייני הבוקר, מתחילה אותו בקושי והנגר מגיע. דייקן כמו שהבטיח. יש די הרבה תיקונים במטבח, דלתות שהצירים שלהם כבר לא עמדו בעומס, מדפים שצריך להזיז, ארון שיעודו הוחלף. אספנו את כל התיקונים ליום עבודה מרוכז. הוא לקח את כל המידות, הכין מה שהכין בנגריה, ועכשיו מגיע זמן הביצוע בבית. הוא פותח 'שולחן חמורים' בכניסה והבית הופך לנגריה בזעיר אנפין, גם הרעש. אני מצליחה להכין כוס קפה לפני שבר המים נחסם על ידי ערימת פירזול ונמלטת לחדר העבודה, מנסה להתעלם מהניסורים במטבח, אבל לא יכולה שלא להיענות לקריאות תכופות 'איפה רצית את המדף?' העבודה לא מתקדמת לשום מקום. ובין לבין אני מגלה שלא היה להשיג בשום אופן את הידיות שחצי מטבח כבר מתפאר בהן, אז הוא הביא משהו דומה…. המטבח נהיה חצי כזה וחצי כזה… איזה עוגמת נפש וברור לי שצריך יהיה להחליף את כל הידיות לאותו דבר. כשיהיה לי זמן ללכת לחפש את הידית המתאימה…
הנגר כמעט מסיים כשקול ניפוץ נשמע מהגג, אנחנו בקומה רביעית ומכירים כבר כל דוד בשמו… הפיצוץ לא מבהיל כי הוא מוכר, הדודים מתפוצצים מידי פעם, אבל המים שנשפכים הם הבעיה, אם החלון פתוח והוא פתוח… ברגע של שקט אני מצלצלת לאיש הדוודים, לא רוצה להשאיר את הזרם הממשיך להישפך מהגג חשבון המים שנקבל יהיה מבהיל… הוא יגיע עוד מעט לבדוק של מי הדוד. וכמו בחוק מרפי ברור שזה שלנו. שלושת אלפים שקלים לא צפויים עוברים מיד אל יד, כולל עלות מנוף. כי 'גברת, מאחר שבנו אצלכם בצורה לא אחראית, סתמו את המעבר ואי אפשר להעלות את הדוד דרך הרעפים רק מבחוץ עם מנוף'. שיהיה. אם הבחירה היא מנוף ודוד או לא מנוף ולא דוד ברור מה אני בוחרת. אחרי שעתיים המנוף מתחת לבית ואחרי שעה הוא מונח כבר על הגג. תהיה מקלחת בעז"ה עם מים חמים הלילה. מזל שהיה דוד במחסן.
אני כבר לא מצפה הרבה מהיום הזה… ובכל זאת מבקשת מהבעל לקחת אותי לסיבוב כדי להוציא חבילה שהגיעה מסין. נכון שיש מוקד ממש קרוב לבית ואני תמיד מבקשת שישלחו לשם, אבל הי, אם מרפי עובד אז הוא עובד… והחבילה מגיעה לקצה השני של העיר. הכתובת מאד בעייתית. אני שואלת לפחות עשרה עוברים ושבים שנראים לי בני השכונה איפה המינימרקט המצוין בהודעה, ובסוף מגיעה אליו כדי לגלות שהוא סגור. למה? "היא סגרה מוקדם היום" מושכת שכנה של המקום בכתפיה. מחר נצטרך לחזור בשנית. נו היה ברור שכך צריך להסתיים היום הזה.
מזל שהסתיים. מחר יהיה טוב יותר בע"ה : )
הניה שוורץ היא סופרת, פסיכותרפיסטית, מנחת הורים ויועצת זוגית
ליצירת קשר: 050-4102007, henya10@012.net.il
תגובה אחת
העלת לי חיוך על הפנים!
בדיוק בכמה דקות שהיתי צריכה לאסוף כוח ולהתחיל לשקם את הבית אחרי שהילדים נרדמו…