אין לי מושג איך להגדיר את מה שקורה לנו בארץ, כשאומרים 'המציאות עולה על כל דמיון' מתכוונים כנראה לכאוס שהתחיל פה עם הניסיון לרפורמה המשפטית, קפץ לגובה עם השביעי באוקטובר, ונמשך כל השנה פלוס אחר כך. הכל פה לא נורמלי. החטופים הם דוגמא טובה לכמה החיים פה מאתגרים, באיזו עוד מדינה בעולם שאינה מדינת עולם שלישית יש 101 חטופים? חטופים! ממדינה ריבונית! שאף אחד לא יודע עליהם כלום, למרות שלכאורה יש ארגון שקוראים לו האו"ם ויש ארגון שקוראים לו הצלב האדום ושניהם אמורים לדאוג שלפחות ידעו עליהם משהו. ביקורים? תרופות? תנאים? לא כלום. גם מלחמה של שנה לא הביאה אות חיים. וכל בוקר עשרות אנשים במעגל ראשון, מאות במעגל שני ואלפים במעגל שלישי דואגים, חרדים, נופלים מייאוש נוראי לפחד קיומי. וזו רק ההתחלה. מדינה שסופרת כמעט כל יום את 'הותר לפרסום' ולפעמים יותר מפעם אחת ביום, מדינה שבה עשרות אלפי משפחות חיות דקה דקה בחרדה שמא תשמע הנקישה בדלת! איך אפשר להיות פנויים במצב כזה בשביל לעבוד, ללמוד, לחיות? לנשום…
בתי החולים ומחלקות השיקום מלאות בפצועים, כאלו שכבר נמצאים שם שבועות וחודשים, וחדשים שבאו רק עכשיו, מהמלחמה או מפגיעת רסיסים. ולכל אחד מהם יש משפחה שלמה שליבה נישבר והרבה פעמים גם מטה לחמה.
ושנדבר על כך שאין לנו בעצם צפון ובקושי יש דרום והארץ שלנו נהיתה קטנה ממש! שנזכיר את כל אלו שעדיין גרים במקומות המטווחים כמו עכו וחיפה למשל וחיים כשברקע יש מחשבה קבועה 'ואם תהיה אזעקה, איפה היא תתפוס אותנו? האם יש מרחב מוגן בדרך?' וזה במכולת ובעבודה ובדרך לשניהם, ובמרפאה, ובקניות… הראש צריך להיות עסוק בחישובים שמא ואם…
באיזו מדינה מתוקנת בעולם חיים כך?
ודווקא אצלנו באשדוד שקט. אנחנו, שהיינו רגילים כל שנתיים לסבב טילים מאתגר, שחתונות בוטלו או הועברו מהרגע להרגע לאולמות מוגנים, שבבתי הספר קצת למדו והרבה לא, שאזעקות היו הפסקול של חיינו, דווקא אצלנו כבר יותר מחצי שנה שקט לגמרי לגמרי… חוץ מקולות הפיצוצים המגיעים מצפון הרצועה, שמלמדים שעוד בנין מחבלים הוחרב, הכל שקט לחלוטין.
שקט אבל לא נורמלי…. הנה אפיזודה שמראה כמה החיים פה לא רגילים: יצאתי להרצאה בבוקר רגיל. מאתיים נשים יושבות באולם הרצאות תיקני אבל מאד לא בטוח, עשוי מפיברגלס, גבס ושאר חומרים שאפשר להגיד עליהם הרבה אבל אי אפשר לומר שהם חסיני טילים או מיירטים. אבל כאמור שקט אצלנו, אז אף אחד כבר לא חושש ללכת להרצאה טובה בעיר, גם אם המקום אינו ממוגן. ההרצאה מלווה בפסקול דרמטי ומוסיקה תואמת ולא שומעים כלום מהעולם שבחוץ.
והנה, באמצע ההרצאה מפסיקים את המרצה ומנהלת המקום לוקחת את המיקרופון ואומרת בערך כך: אל תיבהלו אבל היתה עכשיו התקפת טילים רצינית, והגיעו טילים עד המרכז כולל נתב"ג ותל אביב. כאן שקט אך רציתי להתריע שלא תיבהלו. ואם יש אזעקה אין ממילא מה לעשות, כי אין פה שום ממ"ד או מקלט בסביבה הקרובה, אז פשוט תשימו ידיים על הראש ותגידו פרק תהילים…
לא היתה אזעקה באשדוד, אבל תודו שזה מצב ממש לא נורמלי ללכת להרצאה שלווה ולגלות שהשלווה היא פייק מוחלט, ועוד יותר לגלות מה מציעים לך בתור הגנה מפני טילים…. ידיים על הראש ופרק תהילים.
והכי לא נורמלי כאן? שעדיין ישראלים לא עוזבים בהמוניהם את הארץ למרות שיש טיסות, ובמרחק שלושת רבעי שעה טיסה הם כבר יכולים להיות במקום רגוע בחו"ל, ועולים? הם דווקא כן באים, עוזבים מדינה שקטנה ובאים לתוך התוהו ובוהו של כאן.
כן. כמו כל החיים פה לאחרונה גם זה לגמרי לא נורמלי.
הניה שוורץ היא סופרת, פסיכותרפיסטית, מנחת הורים ויועצת זוגית
ליצירת קשר: 050-4102007, henya10@012.net.il
11 Responses
מזדהה..
אולי בגלל שאני דווקא כן רוצה לעזוב לחו"ל
אבל הרעיון הזה כ"כ חריג כאן שאני לא מעיזה כמעט לומר אותו 🙁
רוצה להיות פה כשיבוא המשיח, לא עכשיו!
כשד' ייתן לנו את הארץ שהבטיח לנו בלי מלחמות.
אני בת 20 ולא אעבור לחו"ל בלי המשפחה שלי (הלוואי שהיו רוצים, אשמח מאוד)
יש לנו אזרחות זרה ולא בעיה בשבילי לעבור, רק צריכה מישהו שחושב כמוני..
אם יש למישהי רעיון לשידוך בשבילי, אשמח מאוד (עדיפות לחוצניק דובר עברית)
לפני השואה אמרו רבנים גדולים (נדמה לי החפץ חיים) שבהר ציון תהיה פליטה
למרות שגם כאן בארץ היו לא מעט הרוגים מכל מיני סיבות כאלו ואחרות, עדיין הייתה פליטה בארץ מהשואה.
ברחבי העולם לא בטוח יותר. האנטישמיות גואה בכל מקום. בהרבה מקומות פוחדים לצאת עם סממנים יהודיים
רק על ארץ ישראל כתוב ארץ אשר עיני ה' בה. זו אשליה ונאיביות לחשוב שבחו"ל טוב יותר.
רוצה לעבור- אהובה ויקרה!
אני לא יודעת היכן את מתגוררת…
אבל כן יודעת שזה יכול להיות קשה..
מן התגובו כאן את יכולה ח"ו לשמוע זלזול.. אבל אין אדם דן את חברו לפני שעומד באותו ניסיון…
אז רק רוצה לשלוח לך חיבוק חם וחזק חזק, כי בטוחה שאם עד עכשיו נשארת כאן לא היה לך קל….
ואני רק רוצה להוסיף.. שלפעמים המצווה היא לעזוב את הארץ (כן, גם אני פטריוטית של א"י, בחיים לא טסתי ובעז"ה גם לא אטוס… אני שמעריכה את הארץ הזאת נושמת אותה כל יום ואומרת תודה… אני אומרת זאת) כי לפעמים בשביל בריאות הנפש שווה הכל… לשאול רב ולפעול…
אני לא יודעת מה המקרה שלך אבל כותבת כאן באופן כללי לכל אאלה ששמעתי בתגובותיהן קצת זלזול…
שיהיה לךך ולכל עמ"'י גאולה שלימה ושנוכל לשבת כבר בא"י ברוגע ובנחת בגאולה!
אני לא רוצה להגיד מילים חריפות אבל לכתוב שאת רוצה לצאת לחו"ל זה לא בדיוק נורמלי עכשיו בעת מלחמה לא בורחים מהארץ דווקא עכשיו חשוב לחזק את הבית ובדיוק לכן הרבה עולים עכשיו לארץ מתוך אידיאולוגיה שכן המקום של היהודים מי שלא מרגיש כאן בנוח כנראה שזה לא באמת המקום שלו וחבל זאת הארץ שלנו אין לנו ארץ אחרת בכל העולם שונאים אותנו זה לא שבמקום אחר יותר טוב יש אנטישמיות ומוסלמים והם לא מחכים לנו בזרועות פתוחות הם רוצים להמשיך מה שהיטלר לא סיים לדעתם ה' ישמרנו ורובם צאצאים של הנאצים ימ"ש.
ארץ ישראל נקנית בייסורים, אין ספק…
"אם ה' לא ישמור עיר שוא שקד שומר "
גם בחו"ל לא חסר סיפורים …… רק לפני שבוע הותקפו ישראלים באירופה וכו'
ממליצה לך לקרוא על אמונה ובטחון ולהאמין שלכל כדור יש כתבת
לא כל כך הבנתי מה הטור הזה אמור לבטא?
אולי את גודל הנס? או את המשיכה של עמ"י לקדושה שיש בא"י?
את המצב…
גם אני לא כל כך הבנתי מה המסר שהכותבת מנסה להעביר.
ולזאת שרוצה לעבור:
זה לא כל כך נשמע טוב שאת מחפשת מישהו שהקריטריון המרכזי שלו שהוא יעבור איתך לחו"ל….
ועוד כותבת את זה בפורום ציבורי.
ממליצה לך להתרכז בחיים ובתוכן החשוב של החיים במקום לנסות לברוח מהחיים.
זה אף פעם לא עובד בכל מקרה.
כואב לי פיזית לקרוא את התגובה שלך.
סתם מעניין אותי לדעת אם גם כשאת שומעת על בחורה שרוצה בחור גבוה או על מישהו שלא מוכנה בשום אופן שהוא יהיה גדול ממנה, ועוד דוגמאות.. גם אז את מגיבה כך?
זה לא הקריטריון המרכזי, זה כמו עוד הרבה דברים שחשובים לאנשים וקל לסנן לפיהם.
את חושבת שזה קל לאדם לעזוב בית ומשפחה? לפעמים צריך. כמו שיעלה כתבה, אהבתי ממש, את מדהימה!
אני יודעת ממקור ראשון על מישהו ששאל את רבי חיים קנייבסקי זצ"ל (שכולנו יודעות מה הייתה הדעה שלו לגבי א"י)
והוא הורה לו לעזוב! יש מקרים חריגים! (היום הם חזרו, אל דאגה)
אני בטוחה שהיא התייעצה, לא החליטה על דעת עצמה. תכבדי!
רק רציתי להעיר שעשיו שונא ליעקב בכל מקום, והאנטישמיות ובמיוחד בזמן המלחמה קיימת גם בחו"ל:(