זה היה כשהופעתי במחנה באחד התיכונים החסידיים והשמורים במרכז הארץ. היתה תוכנית מדהימה, שהצליחה מעל ומעבר. הבנות היו בלילה, בשיאו של הכוח הנערי, ג'ינגל מהדהד, מניפות צבעוניות בידיהן, זוכות מאושרות באבחון…
והיה את הרגע שקראתי למנהלת לאבחון על הבמה.
ראיתי את הכתב והתפעמתי באמת.
יוצא לי לראות כתבים של מנהלות.
היא היתה אישיות באמת! מצד אחד דמות חינוכית אמיתית בעלת עקרונות, שליטה עצמית, גינוני מלכות, עומס רציני על הראש.
אבל מן הצד השני – מעולם לא יגיע שום דבר על חשבון הבן אדם לחברו המסולא בפז שלה. יחס נדיר הקרין מהכתב, רגישות עצומה, רחימאיות, דאגה לכל פרט.
אמרתי את זה, הבנות הריעו, המורות ביקשו – עוד, עוד.
היה ניכר שההערכה והאהבה למנהלת עצומים ממש.
היא עמדה שם, מחייכת בהוד, ורק אמרה – די מספיק, ונמלטה מהבמה.
לאחר מכן אישרו לי המורות את מה שחשבתי – המנהלת ערה ימים ולילות להצלחתו של המוסד, ואין מי שלא אוהבת את אישיותה. מהמורות ועד אחרונת התלמידות.
הדבר החזיר אותי בהבזק חד למקום אחר שהייתי בו. לא, אפילו לא ראיתי את המנהלת באותה התוכנית. רק מה?
לאחר שעבר זמן ניכר מן התוכנית רדפתי אחרי הכסף… וכל מי שעובדת עם מוסד אולי מצליחה להבין אותי. עברו חודשיים וארבע וחצי שנה ויותר וכלום לא קרה.
הרכזת החברתית גמגמה משהו שהיא עזבה את המקום, ושלחה אותי למספר אחר.
העבירו אותי עד המנהלת והתקשרתי אליה.
היא הסבירה לי כמה הרכזת החברתית פעלה בחוסר יושר כשהזמינה אותי, כבר לא היו להם תקציבים, היא לא התייעצה, היתה פה טעות.
"נו?" שאלתי. "מה כל זה קשור אלי לאחר מעשה?"
"שתדאג היא למה שבישלה לך", אמרה לי.
"אבל", לא הבנתי, באמת שלא, "כרגע המוסד עומד מאחוריה – כי את השירות נתתי לכם, לא לה באופן אישי".
"דברי איתה", היא אמרה לי. "ואם יש בעיה – שתוציא את הסכום מכיסה".
נו באמת…
מעולם לא אבקש מרכזת שעושה מלאכתה לילות כימים ב7 ₪ לשעה, לשלם עבורי תוכנית.
בכל אופן דיברתי איתה. היה נשמע שקולה שפוף. "כן, לכן עזבתי, " היא לחשה. "נסי אליה שוב, אם לא יסתדר – תחזרי, לא רוצה להישאר חייבת".
מובן שידעתי שאליה לא אחזור.
דיברתי עם המנהלת. אמרתי לה: "גם אם היא טעתה – וזה עלול לקרות, כמה העונש שמגיע לה עבור כך?". ושוב המנהלת, הסבירה לי כמה היא אשמה…
עברו עוד כמה חודשים, ראיתי את הסכום בסופם. שנה לאחר התוכנית.
אבל למה נזכרתי בה?
כי כשיש מורה/ עובדת שמרגישה שיש מנהלת/ בוסית מאחוריה, שדואגת לה וחושבת על טובתה ותדע להעיר לה ברגישות גם אם היא תטעה – אז כל העבודה שלה תהיה אחרת.
וכל הפטריוטיות למקום תשתנה.
והרכות הזו לא סותרת אופי מנהל. הנה, מציאות שאפשר גם וגם!
יהודית רובינשטיין היא גרפולוגית מוסמכת הנותנת מענה להורים באבחון קשיים אצל הילדים, ולצוותי הוראה באבחון קשיים אצל התלמידים. היא נותנת ייעוץ בתחומי תעסוקה ובתקופת השידוכים.
היא מעבירה סדנאות, הרצאות ותוכניות גרפולוגיה מובילות בציבור ועוסקת בהוראת עקרונות הגרפולוגיה.
לקבלת מדריך מתנה: איך להביט על ציור של ילד בלי להיות גרפולוגית לחצי כאן.
