הייתי ילדה. עדיין לא הנחתי סירים על הכיריים, בישול היה העבודה של אמא, והתפקיד שלי היה ליהנות ממטעמיה. לא ידעתי על קיומו של מוצר שקוראים לו 'סיר לחץ', כיוון שאמא שלי עבדה בבית והיא תמיד יכלה להעמיד סיר או לכבות את הגז. היא לא מיהרה כשהכינה לנו ארוחות מושקעות ושום לחץ לא היה מעורב במטבח שהיא תמיד אהבה במיוחד.
בכל שבת הלכנו לסבא ולסבתא, כל שבת במובנו הפשוט ביותר, איש בל יעדר ואיש בל יתחמק. לא שרצינו להתחמק, כי לא היה דבר יפה וטוב יותר מאשר להיפגש כל המשפחה המורחבת בשבת, לקידוש בבית של סבא וסבתא. כשמדברים על 'מעין עולם הבא' זו בדיוק היתה ההרגשה, ולא דווקא בגלל הכיבוד, שהיה כמנהג הימים ההם די דל, באשר שורדי השואה ודור ראשון בארץ נאבקו על כל אגורה. אבל האווירה לא עולה כסף, ומה שסבא וסבתא הצליחו לעשות עם הכלום שהיה להם – איש לא יכול לשחזר עם שום אמצעי. כך או כך הנשים ישבו בחדר אחד, הגברים בחדר השני, ואנחנו הילדים התרוצצנו בין לבין. אני, באופן תמידי, כבר בגילאי הילדות הייתי במקום שסיפרו את הסיפורים הפיקנטיים, שזה לרוב בצד הנשי, אבל אם היתה התרחשות מעניינת בחדר השני הייתי אצה רצה לשם.
וכך בשבת אחת התוודעתי לכך שיש סיר מיוחד, הוא מבשל הרבה יותר מהר מכל סיר אחר, וזה אומר שנשים עסוקות ממש אוהבות אותו, כי מה שלוקח לבשל שעתיים הוא מכין בעשרים דקות. אבל סכנתו בצידו, צריכים להשתמש בו בזהירות רבה, וגם לזהירים ביותר עלולים להיות פנצ'רים לא צפויים, כי הסיר, כשמו כן הוא, סיר לחץ מלא עצבים… וכשהוא מתפרץ – השם ירחם. וזה בדיוק מה שקרה לדודה שלי, בהיותה עובדת משמעותית ובכירה בבנק, היא יצאה כל יום בבוקר וחזרה אחרי צהריים, ואז כל מטלות הבית נדחפו למספר שעות קטן יחסית, וכדי להשיג כמה שיותר תוצאות בכמה שפחות זמן היא בישלה בסיר לחץ.
עד שהוא נלחץ ממש ו… מזל שהיא לא היתה במטבח, כי אחרת היא לא היתה זוכה לספר את הסיפור על סיר הלחץ… הסיר רתח כנראה יותר מידי והמכסה עף, למרות שהוא מחוזק בנעילות שונות, עד התקרה, וגם כל תכולת הסיר, שהיו בו קציצות ברוטב אדום, התעופפו לכל עבר… כן, כמעט פיגוע במטבח, שנראה כמו אחרי פצצה שהתפוצצה. רק במזל אף אחד לא היה במקום ולא היו אבדות בנפש או בגוף. נזקים היו גם היו, היה צורך לסייד מחדש את כל המטבח ולעשות בו ניקיון שפסח לא היה מתבייש בו, כי כל המטבח היה מלא בנתזים אדומים מעלי ניחוח…
למרות שהייתי קטנה ולא הבנתי באמת את משמעותו של פיצוץ במטבח, אני זוכרת שאמא שלי אמרה: "אלי לא יכנס בחיים סיר לחץ. אני לא מוכנה לשים מטען חבלה בבית שלי!" ואכן מעולם לא היה לנו סיר לחץ בבית. בעקבות הסיפור הזה לא הכנסתי לביתי סיר לחץ, כי כשיש לי רגע אחד חשק לרכוש אחד כזה אני שואלת את עצמי, כמה אהיה רגועה כשהילדים יסתובבו במטבח, והתשובה היא – אני לא אהיה רגועה, אז אם יש אחוז אחד של סכנה – שאכניס צרתי לביתי?
נזכרתי בסיפור הזה, כשביתי סיפרה לי על חברתה, שוויגער טרייה, שבשבת שלפני החתונה היתה צריכה לבשל ארבעס (חומוס) שלוקח לו שעות להתבשל, ובצוק העיתים היא רצתה שיתבשל יותר מהר, והעמידה סיר לחץ. הארבעס התבשלו כמתוכנן, היא כיבתה את האש בזמן שצריך, חיכתה את הדקות שצריך לחכות כדי שהלחץ בסיר ירד, אבל כשפתחה אותו אחרי כל אמצעי הזהירות הנדרשים, שכל מי שיש לה סיר כזה בבית מכירה, משהו השתבש שם והמכסה של הסיר עף על פניה בחוזקה. הנזקים היו רבים ובמקום להיות באירוע של הבן היא היתה בבית חולים כואבת ופצועה…
אז אם אתם לא מוכרחים ממש ממש, אל תכניסו את המוקש הזה הביתה, כי הוא עלול להתפוצץ (תרתי משמע), והאמת שזה הזמן לחשוב על עוד קיצורי דרך שאנחנו מנסים להכניס לחיים שלנו – כאלו שנראים מבטיחים ומקצרי זמן, אבל מחיריהם עימם – אלו שרואים בטווח הקצר ואלו שרק בטווח הארוך.
בשורות טובות!
הניה שוורץ היא סופרת, פסיכותרפיסטית, מנחת הורים ויועצת זוגית
ליצירת קשר: 050-4102007, henya10@012.net.il
3 Responses
אני חושבת שתאונות מסיר לחץ הן סטטיסטית הרבה הרבה פחות מתאונה בכביש,
ולכן אם את לא חייבת לעלות על מכונית – לא תעלי??
יש דברים שמועדים לפורענות ויש דברים שלא,
אז בגלל מישהו שפעם בעשר שנים נפגע – זה לא סיבה להפסיק להשתמש בזה
תסתכלי על הנמשל , לא על המשל….
היום יש סירים עם מנגנון שלא ייתן לסיר להיפתח לפני שחרור הלחץ