ידוע ומפורסם על מה שאמר ותהה הרב שך זצ"ל: למה אומרים בברכות השחר 'שלא עשני גוי', הרי אפשר היה ללכת בדרך החיוב ולברך 'שעשני יהודי'. אלא, הסביר מרן הרב שך, ש'שלא עשני גוי' – הקב"ה עשה, הקב"ה בחר בנו וגרם לנו לא להיות גויים, לא קשור למה שרצינו או לא או למה שעשינו או לא. פשוט נבחרנו. אבל להיות יהודייה? זו בחירה, הבחירה לגמרי שלנו, כדי להיות יהודייה צריך לבחור בזה ולעמול על זה. אנחנו ניצוק בזה את התוכן, אנחנו נקבע איך להיות יהודייה. ה'להיות יהודה' תלוי לגמרי בבחירה שלנו.
להיות גוי זה פאסיבי, להיות יהודיה זה אקטיבי ומבחירה. צריך לעשות כדי להיות יהודייה ולא סתם 'לא להיות גויה'.
וכאן הבת שואלת… ריבונו של עולם, מתי ואיך נוכל להכניס עוד משימה לסדר יומנו המפוצץ? איך בתוך כל העומס נכניס עד משהו כדי להיות באמת יהודיה? מה עלי לעשות עוד?
היומיום שלנו רדוף ומלא עמוס עד להתפקע, כל דקה שלנו מנוצלת, לגדל את המשפחה הברוכה, לדאוג לרווחתה, לשים לב לכל ילד ולצרכים שלו, לדבר עם המלמד, לקנות חצאית בצבע קרם שתתאים לחולצה של הילדה שגבהה, לצלצל לדודה שעברה טיפול רפואי ולהתעניין בשלומה, לצלצל לדודה אחרת ולברך אותה על הולדת נכד/נין, לבשל, לכבס, לנקות, לקנות… ושוב לכבס, לנקות, ולקנות… ושוב… לברר עם אמא אם היא צריכה משהו, להגיד מילה טובה לגיסה וגם כמובן ללכת לעבודה… ואלו רק דוגמיות ממה שנשים יהודיות עושות כל השבוע, כי זה ועוד הרבה יותר מה שהן צריכות לעשות. לפעמים הן מצליחות להגניב גם כמה דקות של הנאה בשביל בריאות הנפש שלהן, שחיה, קריאת עיתון, כוס קפה עם חברה או כל משהו אחר שעושה להן טוב (כן כולל שוקולד או עוגה טובה!).
איפה ריבונו של עולם נכניס עוד משהו שיעשה אותנו יותר יהודיות?
מתברר שלא צריך לעשות יותר או באופן מיוחד. כולנו עושות הכי שאפשר וכולנו טורחות ועסוקות ורצות וממהרות ומכינות ושולחות ונותנות ועוזרות… אבל את זה יכולים גם גויים לעשות…
מה שמייחד אותנו והופך אותנו ליהודיות זו הכוונה. המחשבה על כך ש'ריבונו של עולם אני הולכת לבקר חברה חולה – כי אני מקיימת מצווה שנתת של ביקור חולים ושל חסד', ותודה אלוקים על הזכות. 'זה שאני מורידה מעשר ונותנת צדקה זה לא מפני שמתחשק לי עכשיו להוריד חלק מהכסף שהרווחתי אלא משום שאתה נתת לנו מצווה של מעשר, ותודה לך אבא שאתה מזכה אותי להתקרב אליך באמצעות קיום המצווה הזו ומצוות אחרות'. אני מכניסה עוגת גבינה לתנור, כי 'ריבונו של עולם יש מנהג לאכול מוצרי חלב בשבועות כדי להזכיר לנו את תורתך הקדושה, וכמה אני שמחה לאפות ליום הקדוש הזה בו נתת את התורה'. 'אני נוטלת ידיים ריבונו של עולם למרות שהן לא מלוכלכות וזה רק משום שאתה ציווית עלינו ליטול ידיים לפני הארוחה, ותודה אלוקים שנתת לי את האפשרות לצבור זכויות ומצוות ולהתקרב אליך'.
וככה עם כל גרב שגורבים לקטן, שהוא בנו של אבא שבשמיים, אנחנו מטפחים ומגדלים לתורה. וככה עם כל סיר שמעמידים על הכיריים. וכל סנדוויץ' שמכינים בבוקר. וכל פעם שתופרים כפתור שנשר. כל מה שאנחנו עושים שנכוון לשם מצווה, בכוונה על החיבור המיוחד שאנחנו עושים עם הבורא. כשאנחנו מכבסים לבן שלומד תורה את המכנסיים או החולצה, כי זה לא סתם כביסה ולא סתם שיחת טלפון ולא סתם בישול או ניקיון. את כל המצוות אנחנו מקיימות כי הקב"ה ציווה והוא ציווה לא משום שזה עושה לו טובה או מועיל לו באיזה שהוא אופן אלא כי זה האמצעי שהוא שתל בעולמנו כדי להתקרב אליו. וכך אנחנו עושות את הסתם לא גויות ליהודיות נבחרות.
אז בואי נתחיל מהרגע, נוסיף לפני כל עשיה שלנו את הכוונה והייחוד לשם שמיים ונהפוך עשיה שגרתית למוארת ומעלה, מגדילה ומטפחת את היהודייה שבי, ונזכה להתקרב לקב"ה ולתורתו.
חג יהודי שמח!
הניה שוורץ היא סופרת, פסיכותרפיסטית, מנחת הורים ויועצת זוגית
ליצירת קשר: 050-4102007, [email protected]
מיווחד ממש!!
מחזק מאד!
תודה❤
תודה!
חזק מאד!!
תודה רבה על המשמעות במעשים הקטנים והשגרתיים.
יפה מאד
תודה!!