בשעה טובה ומוצלחת, היתה לנו חתונה במשפחה ולי אישית היה מאד חשוב שהבנות יגיעו ב'תלבושת אחידה'. לדעתי, ואני מקבלת בהבנה גמורה כל דעה אחרת, זה פשוט יפה הרבה יותר מאשר כל בגד יפה וחגיגי כשכל אחת רוכשת לילדיה לבד. דווקא משום ה'ביחד' הזה לא צריך לקנות שמלות מפוארות, זה יכול להיות אפילו בגד יותר פשוט, כזה שיוכל להתאים אחר כך לכל שבת, פשוט המאסה הגדולה של השמלות יוצרת רושם של יופי שהוא הרבה יותר מאחד ועוד אחד, ובוודאי של כל אחד בנפרד.
אז ביקשתי. והרבה הרבה לפני בחירה של כל בגד, יהיה מה שיהיה, היופי מתחיל בנקודה הזו של ההסכמה. כדי שכל המשפחה תלבש את אותו בגד צריך להיות המון ויתור. כן, מידת הוותרנות בהחלט מנהלת את האירוע הזה ביד רמה. העובדה שלא כל המעורבות אוהבות את התלבושת האחידה ומסכימות, ואומרות 'כן, אני הייתי רוצה לקנות שמלה אחרת, לא כמו כולם, אני לא אוהבת שכולם נראים אותו דבר, אבל אני מוותרת על ההזדמנות הזו לקנות שמלה שאני אוהבת ומוכנה לעשות את מה שהוחלט,' זה לבד כבר מידה טובה של ותרנות.
אחר כך היתה הבחירה של כולם, שהרי לשמונה אמהות יש לפחות שמונה טעמים… הן צריכות להתאחד סביב דוגמא אחת, כשכל אמא רוצה שהבנות שלה ילבשו בגד לטעמה, ושיתאים למבנה של הבנות שלה שתהיינה הכי הכי, וכשבוחרים לכולן אותו בגד שוב קופצת מידת הוותרנות, שאומרת 'לא תוכלי לקבל את כל חלומותייך כי תצטרכי להסכים עם מה שהרוב יבחר'. מידת הוותרנות עובדת שעות נוספות, שהרי הכי מובן הוא שחתונה זו הזדמנות להגשים כמה חלומות בתחום הביגוד, ההנעלה והאקססוריז… ולהסכים עם טעמה של אחרת זה לוותר על הטעם שלי.
והיו ויתורים ולא מעט, בכל שטח ובכל ענין. אחרי שהשמלות נבחרו וכל המידות, תרתי משמע, הטובות, התגלו במציאות, התחיל ענין התיאומים. שמלה מספר זה וזה לא מתאימה לילדה מספר כזה למרות שאמורה להתאים, צריך להחליף, לקצר, להצר… וכיוון שהמשפחה מפוזרת על פני הארץ, מצפון לדרום, היה צורך במדידות ותיאומים, שכן התופרת נמצאת במקום אחד, השמלות במקומות מפוזרים ומתנדבת אחת מארגנת החזרות, החלפות ותיקונים וחוזר חלילה. ויש גם מי שמתנדבת לנהל את כל האופרציה ומנסה לא לצאת מדעתה, ועוד לעשות את זה בחיוך. מידת הסבלנות עובדת שעות נוספות.
וכל התכנונים, הדיבורים, ההחלטות, הרצונות, האפשרויות, השיתופים, הכל ביחד בוודאי הוסיף מנות גדולות של אחדות. אהבה, אחווה, שלום ורעות.
רציתי בסך הכל תלבושת אחידה לחתונה, ביקשתי, נעניתי וזכינו כמשפחה למנות גדושות של הרבה מאד שמחה ואהבה. תודה להשם. ממליצה לכל מי שיכולה.
הניה שוורץ היא סופרת, פסיכותרפיסטית, מנחת הורים ויועצת זוגית
ליצירת קשר: 050-4102007, [email protected]
זה כ"כ שונה בין ילדות קטנות לבין נערות ונשים
לגבי נערות ונשים אצלינו כמה הפעמים עשו אותו צבע והיה מהמם, כל אחת לקחה את זה למקום האישי שלה.
אצל ילדות קטנות זה כיף ממש שהם אותו דבר, אבל לא לכולם מתאים ההוצאה,
לאמא שלי זה ממש חשוב, והיא קונה לכל הנכדות הקטנות אותו שמלה מכספה האישי,
וגם לבנים עד בר מצווה ווסטים זהים
היא עצמה הולכת במסירות ומתרוצצת בחנויות לקנות לכולם מה שיתאים, ואז חסר מידה והולכת לסניף נוסף וכו..
כמובן מתייעצת עם כולם לגבי התכנון מה לקנות.
זה כ"כ מתוק ויפה
וכל הילדים מאושרים מזה
וגם הגיסות והבנות שמחות שהטרחה נחסכת להם…
ובתמונה המשפחתית הנחת שלימה.
שימו לב יקרות
מרכז השאלה פה הוא
עד כמה אנחנו ממוקדות בעצמינו ,באהבותנו וברצונותינו או
שאנחנו יודעות לראות גם את הזולת …
אי אפשר להכליל
כל אחת צריכה לבדוק את עצמה ולנסות להגיע לאיזון בין הרצון להתחשב רק בעצמי לבין הרצון להתחשב בזולת.
השאלה היא לא כמה מתחשבים בזולת,
אלא כמה אנחנו חושבים שהזולת אמור לספק את הרצונות שלנו
וזה הבדל שמיים וארץ
שימו לב להבדל הגדול בין משים לילדות.
לנשים, מלבד זה שהעניין גובל בחוסר צניעות לעיתים, זה מגוחך על גבול הדבילי. כמו כן – כפי שרבות ציינו בנשים הגזרות הרבה יותר משמעותיות ודורשות התאמה.
אצל ילדות – יותר קל להתאים גזרה שתתאים לרובן המוחלט.
וכפי שכתבו לפני – זה בהחלט מהווה דוגמה אישית לילדינו על מצוות כיבוד הורים.
והעיקר, כמו שהניה כתבה – זה מעיד על מידות!! וותרנות!! גמישות!!
לא מדובר על עקרונות… לא נורא אם כל העונה הילדות שלך ילבשו בגד שהוא לא 100% לטעמך. אם לא תשדרי להם את זה כל הזמן ותדברי על זה עם כל העולם – הן לא תסבולנה בכלל ולהפך.
מניסיון, זה מקשר מאוד ומחבר בין הבנות-דודות ומוביל לאחדות משפחתית. וזה מעיד על האמהות שלהן שהן גמישות, וותרניות, עם ערכים (כיבוד הורים, בין אדם לחברו) ולא רק 100% גשמיות… כך בדיוק יהודים מקדשים את החומר.
וסתם , אגב, זה יוצר סדר באולם…
לא הצלחתי להבין איך עבודת המידות שייכת רק לדור הצעיר,
אני חושבת שהסבתות צריכות לתת דוגמא אישית,
שגם אם זה יפה ואחיד ומדהים ומלא נחת – הן מוותרות על הרצון שלהן כדי לא ליצור מצב שיכול להיות למישהי לא נעים מזה,
אם הסבתות לא יכולות לתת דוגמא אישית, ממי הדור הצעיר ילמד???
ומה תגידו שהיו לי שתי חתונות בהבדל של שבועיים
של גיס ושל אחות והייתי צריכה לקנות הכל מחדש:
כולל נעליים בצבע אחר, קישוט שיער, שמלה כמובן
הכל בגלל הסט הקדוש!
האם זה לא איסור בל תשחית????
ולה זה היה חשוב למשפחה? רק כי כוווווווווווווווווולם עושים היום סטים!
ולא רצו להיות שונים מהנורמה
עולם מעוות!
מכירה ילדה-נערה בת 12 שהיתה עצובה כל החתונה של דודה שלה בגלל שלבשה שמלה שהשמינה אותה כי היתה צריכה להתאים את עצמה לבנות הדודות (שאגב, כולן קטנות ממנה).
זו ילדה מאד מודעת לעצמה והיא טיפה מלאה והיתה צריכה גזרה קצת יותר מחמיאה ולהראות מעולה, אבל היא וגם אמא שלה לא העזו להביע דעה אחרת ממה שהוחלט במשפחה.
כך היא נראתה הכי פחות מכולן למרות שיש לה הרבה נתוני יופי אחרים והא יכלה להיות מהממת.
אז שימו לב שגם גילאי הביניים האלו בין ילדה לנערה יכולים להיות בעייתיים.
רק תדמיינו בית ספר שמוציא תלבושת אחידה לכל הבנות דודות גם בחתונה
תצביע אחת שזה לא יעצבן אותה….
איך אני אוהבת את הדיבורים על 'אחדות משפחתית'… אצלינו במשפחה עושים סט משפחתי מגדול ועד קטן טף ונשים, ופעם אחרי אחת החתונות דיברתי עם אישה מבוגרת מאד שהשתתפה בשמחה, כולה קנאה שואלת אותי 'איך אמא/חמות שלך מצליחה לאחד את כולן? בליבי גיחכתי כי את העלבויות וההטחות והכעסים וההודעות הנזעמות בקו המשפחתי בתקופה של בחירת הבגדים היא לא שמעה… בחתונה כולן באות עם חיוך ענק ואף אחד לא יודע מה מסתתר מתחת…
וכל זה נכון כשמדובר במשפחה סטנדרטית שכמו שנראה מהנכתב למעלה שהכל ענין של מי יעבוד על מידותי…
יש משפחות שתאוות השליטה בהן היא חולנית, ומעבר לזה עדיף לא לכתוב, כי מי שנמצאת במקום הזה מבינה ומי שלא בחיים לא תבין!!!
נכון, בדיוק.
לא זה מה שמביע את האחדות המשפחתית,
לא זה מה שמסמל את הנחת של ההורים, ותסלחו לי כולכן…
כמה אמוציות : )
אצלנו היה סט, ולמרות שאישית לא ממש אהבתי היה ממש כיף לילדות (וגם לנו, חסך טרטור של השגת שמלות)
כמובן שלא היה לנשים (אוי ואבוי…) וגם את הנערות הוציאו מהסט, נערות ונשים באמת צריכות לבחור משהו אישי.
ואגב, מכירה הרבה חברות שעשו להן סט במשפחה, והיו ממש מבסוטיות (חברות טובות שהיו מספרות לי את האמת).
שבוע טוב,
קוראת את התגובות קצת באיחור ותודה על האכפתיות של כל אחת ואחת מהן.
חשוב להבהיר, לא מדובר באחידות שמלות של נערות ונשים, באשר לכל אחת מאיתנו יש גיזרה משלה, ולפני ואחרי ובאמצע לא תמיד מתאים לנו הכל… מדובר על ילדות, ולהן, עם כל הכבוד, אין עדיין טעם משלהן, זה תמיד הטעם של אמא שלהן, ואמא שלהן יכולה להיות חלק מהחלטה כללית של כל האימהות. זו לא הכתבה או פקודה מסבתא ולא הטעם של סבתא, את השמלות ראיתי רק יומיים לפני החתונה… זה הטעם של האמהות והן אלו שויתרו אחת לשניה, התחשבו וחשבו והחליטו בסוף פה אחד. ואי אפשר לתאר כמה נחת יש לסבתא שרואה את הבנות והכלות שלה מסתדרות כל כך יפה. הביגוד היפה הוא רק תוספת ובונוס.
ושום שמלה אגב לא נקנתה, הכל הושכר, בתשעים שח לשמלה(!!!) כך שהיה כאן גם חיסכון גדול, באשר לאף ילדה לא נקנתה שמלה חדשה. האושר של הבנות היה שווה, ובוודאי לא פחות, לאושר של הסבתא, ולאושר של האימהות. בסך הכל זה היה תהליך יפהפה שהתחיל בחשיבה ובבדיקה, המשיך בחיפוש ובמציאה, דהר דרך תיקונים, החלפות, שיפוצים ואביזרים… וגרם לאושר גדול למרות שלא היה קל. מי שרוצה ויכולה להעתיק – בקשה ובשמחה, ומי שלא – שיהיה לה מזל טוב בכל שמלה שהיא.
הניה,
התגובה שלך נקראה אצלי קצת כמו התנצלות (אולי אני טועה. אבל כל ההסברים שלך היו נראים לי כאילו הרגשת איזו אשמה מהדיון שנערך כאן)
ולא הבנתי על מה.
פתחת כאן נושא
שהוא אמוציונלי ודורך לכל אחת במקום אחר
בעיקר מקום משפחתי שהוא תמיד מלא אמוציות
התפתח כאן דיון בעד או נגד
בואי נאמר ולא נכחש: אכן, מלא אמוציות
אבל את לא אשמה בזה. כל אחת – זה שלה.
הדיון היה מרתק. נהניתי לעקוב.
הנושא של הסטים מדובר בכל שמחה בעד או נגד.
כאן הוא נכתב. זה כל ההבדל.
שיהיה לך הרבה נחת, רק שמחה ורק טוב מכל משפחתך
אצלינו במשפחה ברוב השמחות- לילדים היה סט,
ולנשים בד"כ קבעו צבע אחיד,
אני אחת שמאוד מעניין אותה לבוש, מאוד מאוד אפילו,
ויצא לא פעם ולא פעמיים שלא אהבתי את הבגד שבחרו ללדות,
אבל זרמתי, אם יכולתי- ניסיתי לשפץ אותו שמה שיותר(גרביים, סרט וכו')
ואם לא- ויתרתי, הילדות היו מבסוטות שהן כמו כולן, אני אולי פחות התחברתי לתמונות שיצאו בסוף,
אז מה- באירוע הפרטי שלי אעשה כמו שאני אוהבת,
ובקשר למבוגרות- אמנם לא החליטו אצלינו על שמלה זהה, אבל על צבע אחיד בהחלט,
פעם אחת החליטו על צבע שאני בד"כ לא אוהבת לראות על עצמי בשום צורה,
הוא לא מתאים לי לצבע עור, הוא משמין וכו'
אצלינו זאת לא היתה הסבתא אלא הכלה שהיה מאוד חשוב לה שבתמונת השושבינות הכל יהיה תואם,
בסופו של דבר קניתי צבע הכי דומה שיכול להיות אבל ממש לא מה שכולם בחרו,
אבל השתדלתי לעשות זאת הכי זורם שאפשר,
החמאתי לכולן שהן נראות מדהים, הסברתי שלי פחות התאים,
אפילו לא נעלבתי כשהכלה ביקשה תמונה "רק" של אלו עם הצבע הזהה- זאת החתונה שלה וזכותה לרצות את זה
זכותה גם של האמא סבתא- זכותי לא להסכים, אבל לעשות זאת בשמחה ובלי טינה,
אני חושבת שזה גם מה שנכון להסביר לילדה מלאה שלא אוהבת את השמלה שבחרו כולן
פשוט להגיד לה "מתוקה, אני מבינה אותך, כך בחרו כולן, וזה משמח את סבתא,
את יכולה להחליט לעשות כמותן, נסביר לסבתא בנעימות- למה בחרת כך, את אולי תרגישי לא נעים עם זה שאת שונה,
אבל תהיי לבושה כמו שאת אוהבת, ואת יכולה להחליט לוותר הפעם על הטעם האישי לשלם את המחיר הזה, ולשמוח מזה שגם את לבושה כמו כולן" אני לא חושבת שעוזר לילדה שמייצרים מזה "נושא", לצורך העניין- לילדה מלאה (וגם לכל ילדה אחרת) יהיו כנראה התמודדויות נוספות מהסוג הנ"ל גם בלי קשר לסבתא,
כמה שנתווך לה את הנושא יותר בריא- ככה היא גם תקבל אותו, כנ"ל אצלינו
והסכמתי מאוד עם ההיא שאמרה- במשפחות בהם היחסים תקינים זורמים ומפרגנים- גם המשוכה הזו תעבור לאלו שמתחברות ולאלו שלא,
אבל במשפחות אחרות- זאת תהיה סיבה לטינה ומריבה חלילה
שיהיה בשמחות לכולן בלב שמח:)