קוראים לי הדס, אני מתמודדת נפש.

אז תודה לכל המגיבות, העונות והשואלות.
התגובות שלכן קודם כל נותנות כח.
כח להמשיך לחיות, להמשיך לחייך גם כשהכל כל כך לא פשוט…
וחוץ מזה, התגובות שלכן מלמדות כמה העולם מוכן לקבל אותנו, להכיל אותנו,
חסרה רק ההנגשה, ואת זה מנסה הטור הזה לעשות…
אחיות גיבורות אני אתכן! מעריכה אתכן על כל רגע של חיים!
לשואלות, אני מתמודדת עם מחלה שבעז"ה היא זמנית, ועם הפרעה שמלווה לכל החיים
אבל אני מאמינה שאצליח לצאת מהסמפטומים של ההפרעה הזו ולחיות רגיל ומאוזן לגמרי.
אז לא כל כך משנה שם המחלה או ההפרעה, כולנו קבוצה אחת שרוצה לדבר פתוח, בחופשיות על ההתמודדות.
שמייחלת לעולם שיקבל אותנו על כל החלקים שבנו, גם אלו המאתגרים יותר.
לשואלת, ניתן להשאיר לי כתובת מייל דרך צור קשר באתר הזה ואני אחזור למייל.
תודה שאתן איתי,
הדס

הי הדס
גם אני מזדהה איתך לגמרי
מכירה את ההתמודדות הזאת מקרוב
מה שהכי התחברתי שכתבת שזה יכול להיות כל אישה שיושבת לידך בגינה/שכנה/גיסה והיא בעצם מתמודדת נפש
זה מטורף השוני בין מה שרואים בחוץ למה שקורה בפנים
תודה לך תמשיכי לכתוב!

הדס יקרה .אכן אנחנו המתמודדות יודעות ומבינות אותך מאוד.אני רק קוראת לטיפול התרופתי מתנות שה שלח לי .בלי הטיפול התרופתי המאזן אולי לא הייתי יכולה לנהל את חיי

שלום לך, הדס.
אני ממש מזדהה איתך, כולם אומרים לך, "את גיבורה", "את גדולה מהחיים", "שאפו על האומץ" ועוד… ועוד…
אני כתבתי ספר על החיים שלי עם ההתמודדות, וגם יש לי הרצאה "להתמודד עם ההתמודדות" עם מצגת, השאלה שלי היא למה אף מתנ"ס / סמינר / גוף שעובד עם מתמודדים (למשל, בית חם, תוכנית חלונות, עזר מציון) לא מזמין אותי להרצות שם? יש ארגונים שהרציתי שם, אבל מנגד השתיקה רועמת מצד הארגונים האחרים. למה שום חנות ושום הפצה לא רוצה למכור את הספר שלי? הפצה אחת אמרה לי בפרצוף: "הספר שלך מעניין מאוד ומטלטל וחזק מאוד, הבעיה שהוא 'לא יעבור את הביקורת'." איזה ביקורת הוא צריך לעבור??? הוא מעניין, הוא חשוב, יש לו מסרים חזקים שאותם רואים בסבטקסט, הוא נקי, אין בו מושגים לא טובים, (קללות/ניבול פה/מושגים שאסור לדעת עליהם ואתן יודעות למה אני מתכוונת.) למכור לבד זה ק-ש-ו-ח!!!!!!!!

וואו אין לי מילים
איך רב האנשים בטוחים שהיכולת לשאת את החיים ולשאת את העול שלהם עם כל המשתמע ולשמוח בהצלחות קטנות וגדולות ולתפקד זה בגלל שהם חכמים בגלל שהם חזקים ויכולים ויפים ועובדים על עצמם
בזמן שהיכולת לשאת את החיים היא פשוט מתנה
מתנה שקיבלנו חינם
כמו רגליים כמו ידיים כמו עיניים
כמה כח צריך כשאין את כל זה

זה ממש מעורר מחשבה הדס,
תודה על הטור והאפשרות לראות מעבר