"יחיאל סיפר לי שמחרתיים את מתחילה לעבוד במשרד פרסום."
"כן."
"שיהיה לך בהצלחה. אכפת לך להגיד לי מה אתם מתכננים לעשות בבקרים עם שיר?"
דיני הביטה מופתעת בחזקי. הם חזרו עכשיו מהקמת המצבה. חזקי היה שקט במשך הנסיעה הארוכה חזרה, וגם אבא ואמא כמעט לא דברו מיוזמתם. מוטי שוחח חלק מהזמן עם אמא וקצת הצליח גם עם אבא. הוא דיבר גם עם יחיאל, איתה, ועם חזקי.
יחיאל עצר בשבילו בתחנת אוטובוס לרכסים, ואחר כך מלא את הרכב שקט מעיק.
כשהם הגיעו הביתה סוף סוף, בקש חזקי משיר לעלות לבית שלהם לפניו, הסביר לה שהוא רוצה להתעכב קצת למטה ואחר כך יבוא.
עכשיו נעצר עם דיני לפני חדר המדרגות.
"כנראה שנשלח את שיר למטפלת של ארי." היא ענתה. "אמור להיות לה שם בסדר, בעזרת השם. המטפלת שלו טובה, ושיר גם אוהבת לשחק עם ארי."
"תצטרכו בטח לשלם לה."
"כמובן."
"תקבלו על זה החזר?"
"לא. מבחינה חוקית שיר אמורה להיות בגן, לא ישלמו לנו על פתרון אחר. אבל עוד רגע כבר חופש, ואנחנו גם לא יודעים כמה זמן שיר תהיה אצלנו. אולי היא תעזוב לפני כן."
או שהיא תשאר לתמיד. יחיאל היה נשמע אתמול אחרת.
"עירית אמרה לי שיש לה כיוון למשפחה בשבילה." סיפר אחיה.
"עירית אמרה לך? למה לא לנו?"
"התקשרתי אליה הבוקר לשאול אם יש חדש, פשוט. אני מתאר לעצמי שאם זה יהיה מעשי, אתם תהיו הראשונים שהיא תעדכן."
"שיר כבר חודש אצלנו, ועירית מעדכנת אותך."
"אמרתי לך שאני התקשרתי אליה."
"יכולת להתקשר אלינו להגיד."
"רגע, אז עכשיו גם זה לא בסדר? שלא התקשרתי אליכם? באמת, דיני. יש לעירית כיוון למשפחה. רק כיוון. סיכוי טוב שלא יצא מזה כלום. מה את רוצה ממני?"
"שיר כבר חודש אצלנו. אנחנו סביב זה. הבית שלנו על גלגלים. אני צריכה להחזיק את עצמי עם כל שזה דורש. אתה לא מבין שאנחנו קצת רלוונטיים בסיפור?"
"מישהו חשב שאתם לא רלוונטיים? מה הקשר? באמת, דיני. את לוקחת משהו קטן ועושה מזה הר."
גילי קאופמן נכנסה לחצר הבנין עם הילדים. הייתה קצת הפתעה בעיניה כשהיא אמרה לדיני שלום. היא שמעה את המשפט האחרון של חזקי?
שניהם זזו לכיוון גדר האבן הנמוכה המקיפה את החצר.
"אתה יודע שזה לא רק זה." אמרה דיני בשקט.
"לא. אני לא יודע. או שאת רוצה עכשיו להכנס בי שוב על השנים עם טובה?"
"אני נכנסת בך? אני מזועזעת מזה שהסתרת קשר קריטי במשך שנים, ואני כבר לא אומרת לך מילה. אבל לפחות עכשיו. עם שיר. אתה הולך ומתייעץ, לא משתף אותנו בכלום. מחליט לבד מה לעשות. אתה לא חושב שיש גם לנו טיפ טיפה מקום בסיפור הזה? היא גרה אצלנו!"
"לא הסתרתי ממכם שום דבר על שיר! את כועסת על זה שלא ספרתי לך מעצמי שאני מתכנן לקחת אותה היום להקמת מצבה? כבר אמרתי לך שזה היה בטעות, שחשבתי שאם אתם לא אומרים כלום, אז כנראה שזה מה שאתם מתכננים. אמרתי לך במוצאי שבת שאני מתנצל. זה לא מספיק?"
"זה לא רק זה."
"יופי. 'לא רק זה'. תגידי מה עוד."
"למה אתה מדבר אלי בכזאת עצבנות? לא עשיתי לך כלום."
הוא העווה את פניו. "אה, לא עשית לי כלום."
ילדים רכבו על אופניים במדרכה הצרה, מכונית לא מוכרת נכנסה לחניה של הבנין.
חזקי פנה לכיוון חדר המדרגות. "טוב, דיני. אין טעם בשיחה הזו. אני יכול לשחזר כל מילה שעירית אמרה לי הבוקר, אם זו הבעיה. ואת יכולה גם באותה מידה להתקשר אליה בעצמך ולשמוע איזה אופציות יש כרגע על הפרק. את מדברת כאילו היא גילתה לי סוד ולך לא. נו, באמת."
"אמרתי לך שזה לא רק זה."
"אז מה עוד? שלא שתפתי אותך בכמה פעמים שהתייעצתי לגבי שיר? את רצינית? שאלת אותי פעם מה דעתי על משהו בקשר לשיר? לא אכפת לי לספר לך כל דבר. אני לא אומר לך כלום, כי אני רואה שאת רוצה שאני לא אתערב. זה הכל."
"אתה לא אומר לנו כלום כי אתה לא רוצה להתערב?
"רק מה חשבת?
"אבל אפילו לא אמרת לנו שאתה מתייעץ עם פסיכולוג, אז איך היינו אמורים בכלל לדעת שאנחנו יכולים לשאול אותך על זה?"
"לא הייתם אמורים לדעת ולא הייתם אמורים לשאול אבל שלא יהיו לך טענות. באופן נורמלי היינו מדברים ביחד מה לעשות עם שיר. אני רואה שאתם לא רוצים, ואני מבין שאין לך מדי אמון בי, או שאת כועסת עלי מדי, או שמפריע לך שאני בא אליכם פעמיים בשבוע, או אני לא יודע מה. אז זהו. אז לא. אז אני בא והולך ולא מתערב ולא אומר לך כלום. ממילא אין הרבה דברים שיעזור לשתף בהם פעולה, אם שיר עדיין לא מדברת."
"אם אני כועסת עליך בגלל טובה, זה לא קשור למה שקורה עם שיר."
"הנה, את כועסת עלי בגלל טובה. זה נשמע לך הגיוני?"
"במפורש הגיוני שאני אכעס שאתה לא סיפרת שיש – "
הוא נעצר מולה, מבע שלא הכירה רחש בעיניו. "נגיד שעשיתי טעות. בסדר? אני יודע שלא, אבל נגיד שכן. נגיד שהייתי אמור לספר לכם שיש לי קשר עם טובה. עדיין, זה הכל? זה הדבר היחיד שמשמעותי בכל הסיפור הזה? מה עם זה שבכלל יצרתי איתה קשר? שעזרנו לה לפני הלידה? שעזרנו לה אחרי? שנקרענו כל השנים האלה בשביל להחזיק אותה? מה עם המחירים שהמשפחה שלי שילמה כל הזמן? ימים שציפי הייתה צריכה להסתדר לבד עם המשפחתון ועם הילדים?
אז לא ידעתם. בסדר. עכשיו אתם יודעים. מילה אחת של תודה מישהו פה אמר? וגם אבא ואמא. הם יודעים שלא ברור מאליו ששיר כאן. הם כבר שמעו שעזרתי לטובה לשרוד נפשית. איפה כל זה נעלם? למה מה שאני מקבל עכשיו זה רק עוינות מכולם? כמעט מכולם."
עיניו התמלאו בדמעות. וזה החריד אותה.
"אבא ואמא פשוט מאד פגועים." היא אמרה בכל זאת.
"וגם אני פגוע. בסדר. אני לא אומר להם כלום כי הם אבא ואמא, וכי נשבר לי הלב לראות איך הם שבורים, אבל זה לא מגיע לי, דיני. זה לא מגיע לי. לפחות לא ממך."
אוההה
איזו מניפולציהההה
שרי יקרה, תודה
הפרקים הולכים משתדרגים
תמיד נהנתי מהסיפור
בשבועות אחרונים נהנית במיוחד
מחכים ואמיתי
אחד האנשים הכי מניפולטיביים אבר
שונאת אותו!
אם תשאלו אותי-
לא מופרך בכלל
שלא מאהבת טובה הוא "דאג" לה
אלא ממניפולטיביות נגד משפחתו
כנראה דומה לה באופי,
רק עשה את זה ביותר עדין
וואו…… איזה חשדנות.
בגדול כל האנשים בעולם כנראה נחשדים במיניפולטיביות אם זה הכיוון.
צריך מאוד להיזהר מהחשיבה הזו באופן כללי,
היא גורמת לחשדנות יתר, לחוסר אמון ולפגיעה במערכות יחסים קרובות.
והבעיה שהחשדנות הזו יכולה להיות מדבקת……
וואו עצוב ממש
חזקי ממש צודק
מה הקשר מיפולציות
הוא רק חושף הרגשנ טבעית שיש לו על כך שלא מודים לו ולא מוקירים על כך שהוא מסר נפש לטובה שנים
מסכן…
נכון
בדיוק כמו שהוא אמר – גם אם הוא טעה, לא מגיע לו הכרת טובה על מה שהוא עשה?
לא כל כך. זה מאוד מיתמם מצידו. מה זה 'נניח שטעיתי', זו טעות קריטית שאין אפשרות לתקן!! ועל העובדה שעשה הכל לבד ונקרע וכו', הוא יכול לבוא בטענות רק לעצמו כי אילולא הטעות הקריטית של אי השיתוף, היו עוזרים לו, יש לקוות.
בכל מקרה, דיני כרגע לא מחביאה כלום ועדיין לא שמתי לב שמישהו עוזר לה.
וואי הוא מזכיר לי את אח שלי בול 🙂
זה נורא גברי כזה
להיות החזק והעוזר ולצפות לכך שכולם ימחאו לך כפיים וישאו אותך על כפיים..
(האמת עכשיו אני חושבת שזה פשוט אנושי, לאו דווקא אצל גברים:)
חזקי צודק בטענות שלו שהוא ראוי להכרת הטוב וזה לא קורה.
הוא ראוי להמון הערכה על העזרה שלו לטובה
על הקשר ששמר איתה לאורך השנים
על ההשקעה ועל הויתורים שעשה…
ועדיין
זה לא מצדיק בכלל את ההתנהגות התמוהה שלו בקשר עם שיר!!
אם החלטת שאתה לא לוקח אותה
אין שום הצדקה ליצירת קשר עם העו"סית כחלופה להתעניינות כנה מול דיני ויחיאל
אין שום הצדקה להתייעצות בקשר לשיר עם פסיכולוג מאחורי גבם של ההורים המאמצים כרגע (גם אם זה זמני) וללא שיתוף שלהם
אין שום הצדקה לקחת החלטות על שיר על דעת עצמו בלבד ללא חשיבה משותפת עם דיני, כמו למשל העלייה לקבר.
והטענה "למה לא שאלתם" היא מופרכת אם לא ילדותית לחלוטין.
מרגישה שאין שום שקיפות אמיתית במהלכים של חזקי.
והשימוש בטיעון לא מעריכים אותי כהצדקה למהלכים לא נכונים הוא המניפולציה פה
כתבת מדהיםםם בול פגיעה לרגשות שעלו לי תוך כדי קריאה
רק לא הבנתי למה אסור לו להתייעץ עם פסיכולוג לגבי שיר, יש לו קשר איתה והוא מתייעץ לגביה,זכותו. כנראה עדיין רוצה להרגיש 'מחותן ראשי' בענין, ולא שעכשיו דיני תקבל את הקרדיט, כל המקום והערכה .
וגם נשמע שדיני רוצה להוציא ממנו הכרה על העזרה בגידול שלה את שיר והוא מנסה לקבל הכרה מדיני על מה שהוא נתן…קטסטרופה שקורית הרבה, לשתיהם אין את המקום וההערכה וכל אחד מנסה לבקש אותה מהשני שלא מסוגל לשחרר…:(
לגבי ההתייעצות עם פסיכולוג
אני לא אומרת מידיעה
אבל זה נשמע לא חלק
כלומר מבחינת אתיקה מקצועית
זה כמו שאת תלכי להתייעץ עם פסיכולוג לגבי אחיין שלך.
הלוו???
יש לילדה הורים כרגע!
אתה חושב ששיר זקוקה לפסיכולוג? אתה מוזמן להעלות את הרעיון בפניהם, וגם להציע עזרה במימון.
אתה הולך לפסיכולוג כי יש לך קושי עם עצמך בסיפור הזה וזה מאד מסעיר אותך?
בבקשה, אבל תשמור את הדברים לעצמך.
אבל ללכת לפסיכולוג בלי ליידע את דיני ויחיאל מלכתחילה
ולא לשתף אותם בזה
בעיני מאד לא מוסרי
אני חושבת שהוא מתייעץ עם הפסיכולוג לגבי שיר במרחב שלו מולה,
מה נכון שהוא יתנהג אליה וכד', הוא לא דיבר על לקחת את שיר לפסיכולוג בלי ידיעתם, אלא מה נכון לעשות לגביה.
בכל מקרה היא אצל דיני.
זה מעצבן שהוא ממשיך להרגיש 'אחראי בלעדי' כמו פעם ןלהסתיר דברים, כנראה שהוא מתקשה לוותר על המקום הזה.
האם זה באמת כ"כ לא בסד??
תוהה
כולם באמת כועסים עליו
אבל לא כל כך בגלל הסוד שהוא הסתיר
כמו בגלל שהוא לוקח את הצד של טובה באופן אבסולוטי
ומאשים את כל מי שהוא רק יכול בהידרדרות ובמסכנות שלה.
מצטערת,
אבל לבוא בטענות על יחס כועס
בזמן שהוא היה הראשון שנתן את היחס הזה לכולם
ועוד בשם הטענות האלה להצדיק את ההתנהלות התמוהה שלו מול שיר
זה נטו מניפולציה
אוף איתם.
הבעיה היא שהם צוברים כעסים, לא מדברים על זה, מתחרבשים עם עצמם ובסוף זה מתפוצץ בקול רעש גדול.
הבעיה היותר גדולה שגם כשהם מדברים – הם אף פעם לא מגיעים לשקיפות ולהבנה אחד את השני. עצוב, ולפעמים כ"כ נכון.
כמה סבלנות צריך לפעמים בחיים כדי להגיע להבנה, כמה התמדה, כמה אמון בלנסות שוב ולהתאכזב, ושוב לנסות ולא להצליח…
שרי, כתיבה מהממת, נוגעת ואמיתית!!
מתנהגים כמו ילדים קטנים שלא התבגרו..סליחה
לא הייתי מצפה משני אנשים שהם כבר הורים לילדים להתנהג ככה..
ככה אני מרגישה לכל אורך הסיפור. ואפילו תוהה לעצמי [בתמימות?] מה, יש אנשים שככה מתנהלים? אין לי סבלנות לקרא כ"כ הרבה התחרבשויות ילדותיות.
משהו לא מאוזן בסיפור הזה! חבל מאד.
תסבירי מה את מתכוונת.
אני לא דיני אבל מזדהה איתה.
הסיפור מוצג שהוא כביכול מתוך החיים והכי טבעי ומציאותי אבל בפועל לא מכירה משפחה שככה מתנהגת. זוג יחיאל ודינה שכל אחד רק חושב את הרצונות והשיקולים שלו בראש וטעון על השני שהוא לא מתחשב בהם… ורק שומרים ששום דבר לא יתפוצץ, זוגיות שאני לא מקנאה בה.
אחים אגואיסטים שאם הם כבר מדברים זה תמיד שיח חרשים שלא מוביל לשום מקום אין ביניהם שום קשר אמיתי של אחים, אחווה פשוטה של אנשים שגדלו פעם יחד.
בהרגשה שלי כשהסיפור מציג את האירועים והמניעים של הדמות, יחד עם האופי והרקע שלה הקורא אמור להזדהות ולהסכים עם מה שהדמות תעשה.
אבל כל כך הרבה פעמים הפעולות או התגובות של דינה לא מובנות לי בכלל, ביחס לאופי שלה ולרקע וזה פשוט מתסכל. כאילו אין התאמה בין הסיטואציה לכיוון שאליו הוא מתגלגל.
ואו
אני מאמינה שחזקי פועל בתום לב
אבל הוא לא מתנהג בהגיון
הוא שטוף בסערת רגשות ומתנהל לפיה
למה, איך את היית נוהגת במקומה,
ספציפית בסיטואציה מול חזקי?
ממש מעניין אותי!
אותי קומם התגובה של דיני.
למה לעשות עסק מכל דבר?
גם אם חזקי פועל על דעת עצמו, הרבה יותר יעיל לזרום איתו, להתעניין במה שהעוסית אמרה לו וכו'. בתוך דו שיח שפוי אפשר להשחיל משפט שיסביר לו אם הם רוצים שיתערב או לא.
למה לריב ולהתווכח על כל דבר??? למה לתקוף???
כי ההתנהלות שלו לא עומדת באף סטנדרט הגיוני!
עם כל הכבוד לכולם
דיני לא אמורה להכיל את השגעונות של כל אחד מבני משפחתה
היא לא העובדת הסוציאלית שלהם!
היא מכילה את המורכבות של ילדת אומנה במצב סופר מאתגר, עם כל המשמעויות הנלוות
אז עכשיו היא גם אמורה להיות אסופה מספיק בשביל להכיל את השגעונות של כולם?
בעולם האמיתי, עד שכבר יש צדיק אחד בסדום-
כולם מצפים ממנו בלי סוף, ומרחמים על כולם חוץ מעליו
מתיש לראות שזה ככה גם כשקוראים סיפור
כן באמת?
בזמן שהיא מתמודדת כמו גיבורה גדולה ביום יום בתוך הבית עם בעל שלא מעונין לעשות את זה ודיני בזירה אישה לבעלה במקסימום אמא לילדים גם מפרנסת גם חושבת על ההורים ושולחת אוכל ואז לקבל כזה בוקס בפרצוף שהם גם "לא רוצים שיתערבו להם"- זה נראה לך לעשות עסק????
לא אמרתי שהיא צריכה להכיל ולהיות העוסית והמטפלת של כולם וכו' . רק שלדעתי אפשר ועדיף להעביר את המסר שהיא רוצה בצורה שתתקבל על השומע ולא תקומם אותו. זו דעתי ולא חייבים להסכים
מה שבעיקר מעצבן פה שהוא פועל כאילו הוא האפוטרופוס וההורה כרגע בעוד שפועל אין לו בעיה ששיר תלך לאיזה משפחת אומנה ומי יודע מה יהיה איתה, זה האבסורד הגדול בעיניי, הוא כל כך דואג וכלכך מעורב בסיפור אז תעשה מאמץ ותיקח אותה אליך, הוא כביכול מרגיש ההורה פה אבל בפועל אין לו בעיה שתיזרק לכל הרוחות, עצוב ממש
דיני לעומת זאת פשוט עושה בפועל, מגדלת כרגע ילדה לא שלה ומתמסרת בכל האהבה שהיא יכולה לתת לה בלי רעש וצלצולים.
ממש ככה,
שיכתבת אותי…..
הרבה דברים שנכתבים על חזקי נכונים
אבל הקטע של האי הבנה והכעס עליו למה לא לוקח את שיר אליו, אבסורדי בעיני לחלוטין..
הוא לא חי לעצמו.. יש לו אישה..
ואם אשתו לא מוכנה בשום אופן?
אז אם בעצם- הוא מתחשב באשתו- אז במקום כעס מגיעה לו הערכה…הוא היה רוצה הרי לקחת את שיר אליו..
אז בסוף זה יפה מצידו שלא כופה את דעתו על אשתו..
זה יפה שהוא מתחשב באשתו ולא כופה עליה את דעתו
אבל כשבמקביל הוא כופה את דעתו על דיני זה כבר ממש לא יפה
לא מתאים לך לגדל אותה? בסדר גמור! אז בכל הכבוד זוז קצת הצידה ותן לדיני לעשות את העבודה
מקסימום תציע עזרה בעדינות
כשמשפחה שלמה חווה שכול כל כך טראומתי, זה ברור שלא פשוט להיות הגיוניים ומבינים, מכל הצדדים. אף אחד פה לא מניפולטיבי. כולם פשוט פצועים.
ועדיין
משהו שם בתקשורת לא נכון ולא מובן ממש מההתחלה,
הם מדברים בד"כ ממש בשיח חרשים.
כל אחד חושב על עצמו ולא מבין בכלל את השני
מה יהיה?
כל מילה נכונה
שרי, הסיפור מדהים!
מרגש עד כלות, מכיל ניואנסים ודיוקים רגשיים בסיטואציות כל כך מורכבות.
וואו!!! תודה!
וכולן,
מרתק לקרוא את השיח המתפתח. זה בעיני מרתק לא פחות מהסיפור בעצמו.
אני קצת מתפלאת על התגובות החדות והעוקצניות מול חזקי: שונאת… מניפולציה וכו'.
עד כה הוכח בסיפור שכל דמות שנחשפת – מהם המניעים שלה, הרגישויות, אפילו הטעויות – מתגלה כאנושית, ראויה להבנה ולחמלה. אני אישית מתרגשת לקרוא את טווית הסיפור באופן אומנותי ואותנטי כל כך, שיש דמויות שנראות במבט ראשון רעות/בעיתיות וכד', ומתוך ההשתלשלות, תוך מספר פרקים מתהפך המבט עליהם.
ברוח הסיפור עד כה, אני קוראת עכשיו על ההתנהלויות התמוהות והקצת מעצבנות של חזקי, ושואלת את עצמי: מה מניע אותך לפעול כך? מה אתה חושב? מהן כוונותיך? מענין מתי תתגלה לנו האישיות שלך—
מתחילת הסיפור לא הייתה "דמות רעה" באמת. כולם התקבלו במהלך העניינים כאנושיים. לכן גם עכשיו נראית לי השפיטה מוקדמת וחריפה. עוד לא שמענו את הצד שלו… ממש כמו בחיים האמתיים.
לא כן?
אני מסכימה עם הסקרנות
אבל לא עם הכלה של התנהגות כזאת
מניפולציה היא מניפולציה. נקודה.
היא לא תהפוך להיות לא כזאת, גם אם עומדים מאחוריה מניעים אנושיים
חזקי משתמש בה כאקט של התגוננות? יכול להיות
הוא בעצמו מרגיש רע עם עצמו? יכול להיות
ציפה שכולם יריעו לו וקרה ההיפך? יכול להיות
הכל טוב ויפה
אבל כל אחד מהגורמים הנ"ל, או כל גורם אחר
לא גורמים למניפולציה לא להיות כזאת