כשהייתי ילדה סבא וסבתא שלי היו עורכים מסיבות חנוכה משפחתיות. אחת האטרקציות של המסיבה היתה שראינו איך סבא מצייר כסף.
אכן כן! מייצר כסף!
היתה לו איזו סוג של מכונה שהוא הכין. מצד אחד מכניסים סתם איזה דף, ומהצד השני – ראו איזה פלא! יוצאים שטרות! וואווו. תחשבו איזה כיף. כל דף פשוט שאת מכניסה למכונה מוציאה ממנו שטר. קדימה, עושר!
(הוא היה אלוף ההמצאות ולקח את כל סודותיו אלי קבר יחד עם המתכון הסודי של הרוטב החריף… אם לא הבנתן את הפטנט מוזמנות לפנות אלי לקבל הסברים)
אולי זה היה הדבר שהצית את דמיוני, ועד היום אני מפנטזת על עץ שאפשר לקטוף ממנו כסף כמה שרוצים, או אוצר בלתי נגמר של יהלומים.
בזמן רבינו בחיי (כתשע מאות חמישים שנה אחורה) היו אנשים שהתיימרו לייצר כסף וזהב ומבדיל ונחושת. לקחו מתכת פשוטה ועבדו אותה באופן שתהיה כמו זהב וכסף. כמובן שמדובר בבלוף והזהב לא היה זהב, והכסף לא היה כסף, אבל בעיניים חיצוניות זה היה נראה זהה. ייצור כסף וזהב יצא מחוץ לחוק בזמנם, שהרי מדובר בזיוף כספים, והם היו צריכים להתחבא כדי לייצר את הזהב.
אני חושבת על עצמי נניח שאני מייצרת זהב. איזה ביטחון כלכלי יש לי! אני יכולה להיות רגועה שתמיד אהיה עשירה!
רבינו בחיי מסביר שאדם שבוטח בהשם זוכה לרוגע הרבה יותר מאותו בעל כימיה המייצר את הזהב.
ולמה?
לא פחות מעשר סיבות:
1. אמן הכימיה זקוק למכשירים וחומרים שונים. אם יש לו אותם – יפה. אבל מה קורה אם אין לו אותם? אין חומר וכלי עבודה – אין זהב. אין אוכל.
בעל הביטחון בהשם לא צריך שום דבר ספציפי כדי להתפרנס. לבורא עולם תמיד יש דרכים להביא לנו את הפרנסה, וכל דבר בעולם יכול להיות דרך להביא לנו אוכל, אם הקדוש ברוך הוא ירצה.
הוכחה?
בואי נזכר באליהו הנביא שקבל את הלחם מהעורבים. אף אחת מאיתנו לא היתה חושבת על פתרון כזה.
תחשבו על אותה אישה אלמנה בזמן אליהו. היה רעב בארץ, אליהו הגיע אליה לבקש שתתן לו אוכל. מה אמרה לו האישה – זה הקמח האחרון שלי. אני אכין מזה לחם לי ולבני, ואחר כך לא יישאר לנו מה לאכול ונמות. אמר לה אליהו- תכיני לי גם, תני לי קודם ואחר כך לך ולבנך, ותראי שלא יגמרו לך השמן והקמח. ואכן כך היה. אם בורא עולם רוצה גם כף קמח ומעט שמן יכולים לפרנס שלשה אנשים במשך ימים רבים.
2. אמן הכימיה צריך לעשות עבודה קשה כדי להפיק את הזהב שלו, ואפילו מסוכנת. הנשימה של כל העשן גרמה לתמותה גבוהה. הכימאים הללו לא היו ישנים ימים ולילות כדי להפיק את הזהב.
כאשר אנחנו בוטחות בהשם – אנחנו שלוות. הפרנסה באה אלינו במנוחה ושלווה, ואנחנו יודעות שלא נוזק כי אנחנו מאמינות שכל מה שקורה לנו כאן בעולם הוא לטובתנו.
3. הכימיקאי בלחץ. אם סודות האומנות שלו יתגלו, וכל העם יתחיל לייצר זהב – כל האפקט יעלם. (גם אני כשדמיינתי עץ שטרות בחצר, היה לי ברור שרק לי יש. אם יש לכולם, זה לא יעזור לי כלום) הוא לא יכול לתת אמון באף איש.
כשאנחנו בוטחות בהשם אנחנו רוצות ללמד עוד ועוד אנשים סביבנו להיות בביטחון. אנחנו רוצות לתת מהטוב הזה לאחרים. ולא רק שאנחנו לא שומרות את הסודות לעצמינו אלא אנחנו מתפארות בהם.
עוד סיבות? בפעם הבאה….
ואם כבר הזכרנו את סבא שלי אז יהיו הדברים לעילוי נשמתו – ר' אריה בן ר' אברהם זצ"ל.
נהדר! מנגיש, ברור ומחזק. תבורכי
חיכיתי ממש לטור הזה!
תודה!
מדהים ממש!!
איזו כתיבה יפיפייה!
תודה!